הבלוג של אורי הייטנר

סיפור אוטוביוגרפי, מעברי הרחוק, בהיותי בן 9 (1972). משפחתי עברה אותה שנה דירה, לבית משותף בר"ג, רב קומות במושגי התקופה (7 קומות). 20 משפחות גרו בבניין, ונוצרה בו מיני קהילה מעניינת מאוד.

בבניין היתה קבוצה של בני נוער, בכיתות ז'-י"ב. במהרה התבלט בתוכה א', בחור בי"א, כמנהיג טבעי. א' הוביל את החבורה למעשי פרחחות וונדליזם בבית. השכנים היו אובדי עצות, וכמעט הרימו ידיים.

אמי ז"ל, שהיתה מורה ומחנכת דגולה, הציעה רעיון יצירתי – לצרף את א' לוועד הבית. הרעיון התמוה התקבל בהרמת גבה, במקרה הטוב, אולם בסופו של דבר הדיירים השתכנעו; מה יש להפסיד? בלאו הכי הוא לא יסכים.

א' נבחר לוועד הבית. בו ביום הושם קץ לוונדליזם. כל חבורת הנערים הוונדליסטית התגייסה, הפכה את המקלט למועדון, ניקתה, קישתה וריהטה אותו, הכניסה לתוכו שולחן פינג פונג, אירגנה טורנירים לכל הדיירים. כמאמר "הגשש החיוור": "מהפך נעים! מהפך שמח!"

****

נזכרתי בדבר לנוכח אירועי הוונדליזם וההתנהגות הבלתי נורמטיבית הפוקדים אותנו לאחרונה, ושלפני שבועיים יעל כתבה עליהם במידף. האם השכלנו לגייס את הנוער לקחת אחריות מנהיגותית כדי להתמודד עם התופעה?

איני מציע לאמץ את שיטת הבית המשותף בר"ג כפשוטה – לחפש מנהיג שלילי בקרב הנוער ולצרף אותו למזכירות הקיבוץ כדי ליצור מהפך. מדובר במציאויות שונות ויש מקום לפתרונות שונים. אולם אני סבור שקיומה של מנהיגות נוער פורמלית באורטל, עשויה להיות חלק מן הפתרון.

כמובן, אין בהצעה זו כדי להפחית כהוא זה את אחריות המבוגרים להתמודד עם התופעה. על עולם המבוגרים – ההורים (בראש ובראשונה), מערכת החינוך, הנהגת הקיבוץ והקהילה כולה, להעביר מסר חד משמעי בנדון. כאשר מדובר בחציית הקו האדום של העבריינות, יש לערב את המשטרה, שכן איננו מדינה בתוך מדינה.

אולם מנהיגות הנוער עשויה להיות נדבך חשוב בהתמודדות עם התופעה הזאת. מנהיגות המנחילה את המסר של רוב בני הנוער, הסולדים מן המעשים הללו (גם אם לעתים נגררים אחרי מנהיגים שליליים). מנהיגות המטפלת בדרכיה, כולל דרכים משמעתיות, במעשים ובעושיהם. מנהיגות הנמצאת בדיאלוג מתמיד עם הנהגת היישוב, לא רק כדי לקבל מסרים מן המבוגרים, אלא גם כדי להעביר מסרים אל המבוגרים (ולא אחת ונדליזם הוא תחליף לדיאלוג ולהעברת מסרים בדרך תרבותית).

אני מדבר על מנהיגות נבחרת – על טיפוח ערך המנהיגות בקרב הנוער, על מוסדות בקרב הנוער המקבילים למוסדות הקיבוץ: אסיפה, מזכירות, מזכיר/ה, גיזבר/ית, תקציב קהילת הנוער וכו'. מנהיגות שתקבל ליווי צמוד והדרכה מצד המד"בים ורכזת החינוך. מנהיגות שתהיינה לה סמכויות החלטה מוגדרות, שיאפשרו לה ניהול אוטונומי במסגרת אותן סמכויות שיוענקו לה. 

אין זו מזכירות שתפקידה להתמודד עם תופעות בלתי נורמטיביות בקרב הנוער. זה אחד מתפקידיה, אך עיקר עשייתה היא הנהגה והובלה, ארגון פעילויות תרבות וטיולים, ארגון עשיה התנדבותית ותרומה לקיבוץ ולחברה הישראלית, הרתמות לעשיה ערכית וחשובה – כמו, למשל, המאבק על הגולן, ייצוג הנוער וצרכיו בפני המוסדות ועוד.

****

אנו מבינים יותר ויותר, שהבעיות החריפות של החברה הישראלית נובעות ממשבר המנהיגות בישראל. יותר ויותר ברור שהפתרון לחוליי החברה הוא בטיפוח מנהיגות ערכית. המדרשות למנהיגות חברתית (המכינות הקדם צבאיות) הן מופת של מפעל חשוב המנסה להכשיר מנהיגות כזאת, שתהווה חלופה של מנהיגות מסוג אחר (מנהיגות פוליטית, חברתית, צבאית, תרבותית, אקדמית, תקשורתית וכו'). גם אנו, בגולן, מקדישים לכך תשומת לב רבה, בתוכניות של טיפוח מנהיגות צעירה (תכנית מקו"ם - מנהיגות קהילה ומורשת, קורס מובילי קהילה צעירים) ומנהיגות נוער (תכנית של"ג – שמיניסטים למען הגולן). כל המפעלים הללו נועדו לטפח מנהיגות שהדגש שלה אינו על רדיפת השררה, אלא על מחוייבות חברתית וערכית. במנהיגות לקינו – במנהיגות נירפא.

גם באורטל עלינו לטפח מנהיגות צעירה. פרוייקט "המובילים הקהילתיים" הוא רעיון נפלא (הצטערתי מאוד שנבצר ממני להשתתף בערב החשיפה) שעשוי לגבש מנהיגות צעירה. אך אין לוותר על הנוער.

יש לטפח מנהיגות נוער – הן בתנועת הנוער (ועל כך כתבתי לפני שבועות אחדים), בטיפוח המדריך והעצמתו, והן בהנהגה נבחרת של הנוער ובאוטונומיה חלקית.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל