הבלוג של אורי הייטנר

ציפי, שלום!

עלייתך המטאורית בהיררכיה השלטונית העמידה אותך בעמדת הזינוק המובילה לראשות הממשלה, בהנחה שאהוד אולמרט עומד לסיים בקרוב את תפקידו. זוהי אחריות שאין כבדה ממנה, הדורשת גילוי עילאי של מנהיגות. והנה, באחת הסוגיות המרכזיות שעל סדר יומה של מדינת ישראל, אם לא המרכזית בה, סוגיית הגולן, את מסרבת לנקוט עמדה. עובדה זו מעוררת תמיהה, כאשר מדובר במי שרואה עצמו מועמד לתפקיד הבכיר במדינה.

את התחנכת על ברכי תנועת החירות, על ערכי שלמות המולדת והתנגדות לכל ויתור על חלקי א"י. בשם אמונה זו נכנסת לפוליטיקה, כאשר הסכם אוסלו איים על הגשמת דרכך. והנה, בשנים האחרונות חל מהפך בעמדותיך, ואת מובילה קו הפוך לזה שעליו התחנכת וחינכת.

פעמים רבות הסברת שאין המדובר בשינוי חריף בבסיס השקפת העולם שלך, אלא בהסקת מסקנה שמימוש חזון א"י השלמה מסכן את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכיוון שאת רואה בזהות זו את הערך המרכזי, את מוכנה בכאב לוותר למענו על חלקים בא"י.

המוזר בגישה זו, הוא כיצד לפתע פתאום גילית שיש מיליוני פלשתינאים ביש"ע. שמא הם נולדו פתאום, או היו נסתרים מעיניך? ותמיהה נוספת – אם הגעת למסקנה שיש לוותר על שטחי א"י כדי לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, הרי מנהיגים שקדמו לך בנו תכניות המאפשרות מימוש מקסימלי של זכותנו על הארץ, תוך ויתור רק על האזורים המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים. כבר במהלך מלחמת ששת הימים הגה יגאל אלון את תכניתו זו, ובעקבותיו נבנו תוכניות נוספות באותו כיוון. אם לא המרת את דתך ואינך כופרת בזכותנו על הארץ, ניתן היה לצפות שתאמצי קו כזה, ולא את הקו הקיצוני נוסח מרצ, של נסיגה כללית.

אולם המבחן הערכי העליון שלך, האם המרת את דתך או מדובר במסקנה ממציאות בה נוכחת תוך דבקות בליבת הדרך, היא עמדתך בנושא הגולן. הגולן הינו חלק מא"י שאין בו כל איום דמוגרפי על עתידה של ישראל. אין סורים בגולן. יש 20,000 דרוזים, שביום בו יוסר האיום על הגולן ותובטח ריבונות ישראל על הגולן, ינהגו כאחיהם בגליל ובכרמל ויהיו לאזרחים נאמנים ופטריוטים. תמיכה בהמשך ריבונות ישראל על הגולן והתנגדות לכל נסיגה מהגולן ולכל מו"מ על נסיגה, תעיד על כך שנשארת נאמנה לדרך הציונית עליה גדלת, ורק האיום הדמוגרפי הביא אותך לעדכן את מסקנותיך.

כמי שנולדה בתנועת ז'בוטינסקי, לבטח גדלת על "שיר אסירי עכו" בו שורר ראש בית"ר – "לנו, לנו יהיה, לנו / כתר החרמון". כמי שגדלה על "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן", את מודעת בוודאי לכך, שהגולן הוא האזור היחיד בו מתקיים החזון הזה, וישראל ריבונית ב"שמאל הירדן".

בכל הופעותיך בציבור הישראלי, את מצטיירת כנאמנה לדמוקרטיה ולריבונות הישראלית. לכן, ניתן לצפות ממך לצאת נגד השערוריה, של התנקשות ממשלה אחר ממשלה בריבונות ישראל. את יודעת היטב, שלפני 27 שנים הכריע המוסד העליון של הריבונות הישראלית – הכנסת, בנוגע לשאלת הגולן, וקבע את גבול הקבע של ישראל עם סוריה. מנהיג נעוריך, מנחם בגין, הוביל את ההחלטה על סיפוח הגולן לריבונות ישראל. בכל מדינה מתוקנת הכרעה זו היתה מסירה לצמיתות מסדר היום את הוויכוח על עתיד הגולן. ניתן לצפות ממך לדבוק בעקרונות הריבונות והדמוקרטיה ולצאת נגד הנכונות לשאת ולתת על שטח ריבוני ישראלי.

ואם הזכרתי מדינה מתוקנת – בכל מדינה מתוקנת, ברגע שהתקבל חוק המחייב משאל עם כתנאי לנסיגה משטח ריבוני, למחרת היה הפרלמנט, כולל אלה שהתנגדו לחוק, נרתם לחקיקת חוק יסוד משאל עם, כדי להפוך את ההחלטה למעשית. אצלנו, כבר תשע שנים מתחמקת הכנסת ממחוייבותה זו. כמי שמחוייבת לדמוקרטיה ולשלטון החוק, עליך לצאת נגד ההפקרות הזאת, ולתמוך חד משמעית בחוק יסוד משאל עם, העומד בימים אלה על סדר יומה של הכנסת.

משום מה, קולך אינו נשמע בסוגיית הגולן, ואני חייב לציין שעובדה זו מעוררת ספקות כבדים באשר לכישורי ההנהגה שלך. בימים קשים אלה, שבהם יריבך אהוד אולמרט מוביל מו"מ על מסירת הגולן לציר הרשע, מצופה ממך לעמוד בפרץ ולומר בקול גדול: עד כאן! לא את הגולן!

* "ישראל היום"