תגובה לארנן (סיני) עזריהו "מומנטום היסטורי", "הקיבוץ" 27.6
ערב שבועות, בשעה 3:00 לפנות בוקר, יצאתי עם ילדי קבוצת הבר מצווה (ובהם בני) של אורטל והוריהם, לתיקון ליל שבועות בבית הכנסת העתיק בגמלא. יחד למדנו, במקום בו התפללו ולמדו אבות אבותינו לפני 1,500 שנים. ילדינו ואנו חשים גאווה ששבנו לאותם אתרים בהם הם חיו, וחידשנו את החיים היהודיים בגולן. עשינו זאת בקצרין העתיקה, יכולנו לעשות זאת בבתי הכנסת העתיקים בנשוט, בכנף, באום אל קנאטיר, בגמלא; בכל אחד מ-32 בתי הכנסת העתיקים שהתגלו בגולן, יותר מבכל אזור אחר בא"י. פתחנו את התיקון בלימוד של פרקי אבות. "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", למדנו. מי אמר את הדברים? רבי אליעזר הקפר, תושב הגולן. "זה בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר" – כתובת זו, נמצאה במשקוף בית בכפר דבוריה שמעל נחל הגילבון בגולן. אכן, היה שם כפר ששמו דבוריה, כפר ערבי. קדם לו כפר יהודי, כמו רבים מהכפרים הערבים בא"י ובכלל זה בגולן. כן, קיבוץ כפר חרוב יושב היום על חורבות כפר חרב. אך כפר חרב ישב על חורבות... כפר חרוב. הקמתו מחדש של כפר חרוב הוא הצדק ההיסטורי בהתגלמותו.
השורשים היהודיים בגולן הם הסיבה לכך שראשוני העליה הראשונה עלו גם לגולן, וראו בו אחד מיעדי ההתיישבות המועדפים עליהם והברון רוטשילד רכש אדמות רבות בגולן ובחורן. כמעט 40 שנה שרד יישוב יהודי בגולן בתנאים קשים, עד הרצח בקרב אחרוני בני יהודה בידי שכניהם בכפר ביר א-שגום במאורעות 1921. בני יהודה עומדת היום על תלה. גם זאת התגלמות הצדק ההיסטורי.
ארנן (סיני) עזריהו מזכיר את הערבים שחיו בגולן ערב מלחמת ששת הימים. הוא מחפש את "היהודי שיגיד: הגולן הוא אדמה סורית של החקלאי הסורי שאני השמדתי את הכפר שלו והוא ברח ולכן צריך להחזיר לו אותה" (אגב, בגולן יושבים היום כמעט 22,000 יהודים, ולא ברור מאין הקריץ עזריהו את המספר ההזוי בו נקב). דבריו הזכירו לי מאוד את דבריהם של חברי עמותת "זוכרות" שצוטטו בהרחבה בגיליון הקודם של "הקיבוץ". עמותה זו מנסה לקדם את רעיון חיסולה של מדינת ישראל באמצעות טענת "זכות" השיבה. סיני משתמש באותה רטוריקה ובאותם טיעונים כמו אנשי "זוכרות".
מה אומרים לסיני השמות הבאים? צאלחה, פארה, כפר ברעם, איכאס אל אחמר, סעסע, ע'באטיה, אל מנצורה, א-נבי רובין, איקרית, תרביח'א. כל היישובים האלה סמוכים לקיבוצו, יראון. כל עוד סיני אינו מתנדב לומר שהגליל הוא אדמה ערבית של החקלאי הערבי שהוא השמיד את הכפר שלו והוא ברח ולכן צריך להחזיר לו אותה – מנין לו עזות המצח והחוצפה לדרוש זאת מאיתנו, תושבי הגולן, שכניו ושותפיו למפעל הציוני הכביר של ההתיישבות היהודית בצפון המדינה? טול קורה מבין עיניך. דברי הצדקנות של סיני מזכירים לי את דבריו של ינאי המלך לאשתו שלומציון ערב מותו: "אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס". אכן אני ירא מן הצבועים הצדקנים, הדורשים ממני מה שלעולם לא ידרשו מעצמם.
ובצדק לא ידרשו מעצמם. אין כל צדק בטענת השיבה. אכן, הערבי שנאלץ לנטוש את ביתו חווה אסון כבד. אך 100% מן האשמה על כך היא על מנהיגיו. אילו ערביי א"י קיבלו, כמונו, את תכנית החלוקה ולא ניסו להשמיד את היישוב היהודי ולמנוע את הקמת המדינה, כל ערביי הארץ היו נשארים בה. הם שילמו את החלטות מנהיגיהם, שהם תמכו בהם ללא סייג. אילו הסורים כיבדו את הסכמי שביתת הנשק ולא היו הופכים את הגולן בסיס לתוקפנות יומיומית נגד ישראל ויישוביה, היו חיים הם עד היום בגולן, תחת שלטון סורי. כמו ערביי א"י, גם הם משלמים את המחיר על התנהגות מדינתם.
מלחמה היא דבר נורא. במלחמה נהרגים אנשים, נפצעים אנשים, כפרים נהרסים, אנשים נאלצים לעזוב את בתיהם. השלום הוא ההיפך ממלחמה. ומה מציע סיני? לבצע בשם השלום טרנספר אכזרי, טיהור אתני של הגולן מתושביו היהודיים. הוא מציע לבצע, בשם השלום, מעשה זוועה, פשע מלחמה. לבו, שנכמר על כפריים שנאלצו לעקור מבתיהם במלחמה, מסית לעקירת כפריים יהודיים מבתיהם ב... "שלום".
באובססיה שלו לקדם את רעיון הנסיגה מהגולן, סיני אינו בוחל בטיעונים אבסורדיים, כמו טענת ההבל על פיה בעידן הנוכחי הביטחון אינו תלוי שטח ומשקל השטח כמרכיב ביטחוני נמוך וכו'. דווקא ממנו, כתושב יראון, ניתן לצפות שיזכור מה קרה באזור בו הוא חי לפני שנתיים בדיוק. חיל האוויר, בביצועיו הנפלאים, לא הצליח למנוע מארגון טרור קטן ששלט בשטח הסמוך לגבול לשתק את כל צפון הארץ במשך למעלה מחודש. שוב הוכח, שמי ששולט בשטח – לו הכוח להשחית, גם כאשר הוא צבא קטן לאין ערוך מאויבו.
האם סיני בטוח שראוי להפוך את תושבי אצבע הגליל ועמק הירדן ל"עוטף גולן" בנוסח "עוטף עזה"? איני בטוח שחברי הקיבוצים בנגב המערבי, שהפגינו מידי שבוע בקריאה לעקור את יישובי גוש קטיף, גאים היום במעשיהם, כאשר הם משלמים את מחירו. למה לחזור על כך גם בגבול הצפוני?
האובססיה לנסיגה מהגולן מעבירה את סיני על דעתו, עד שהוא "מאתרג" את ראש הממשלה המושחת של ישראל, ובלבד שלא נחמיץ את המומנטום הסורי. במומנטום ההסתה לנסיגה מהגולן, הוא מדבר גם על "רצח" מורניה. כידוע, אם יש רצח, יש רוצח. על פי החוק הישראלי, דינו של רוצח הוא מאסר עולם.
לסיני זכויות היסטוריות רבות, אך זקנתו מביישת את נעוריו. סיני היה יועצו של ישראל גלילי. גלילי, מן הסתם, מתהפך בקברו לנוכח דבריו של סיני.
* "הקיבוץ"