הבלוג של אורי הייטנר

איני זוכר מתי, בפעם האחרונה, החמאתי למפלגת העבודה, אם בכלל. אבל... אם מגיע, אז מגיע.

כשיצחק רבין נשא ונתן עם הסורים על נסיגה מהגולן, הוא החליט לקיים משאל עם על ההסכם (שבסופו של דבר לא נחתם, כיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמה). רבין הבין, שהחלטה כל כך דרמטית כמו נסיגה משטח ריבוני של מדינת ישראל ועקירת מפעל התיישבות שביטא את הקונסנזוס הגדול ביותר בחברה הישראלית, אינו יכול להתקבל באמצעות קוניוקטורה פוליטית, כפי שמתקבלות לא אחת החלטות בכנסת (כולל כמה החלטות גורליות שהוא עצמו העביר באמצעות ח"כים מפוקפקים, על חודו של מיצובישי). יתכן שרבין גם רצה לחשק את עצמו, על מנת שלא יסחף במדרון החלקלק של המו"מ, ויתכן שעצם הידיעה שההסכם יובא למשאל עם, גרם לו לבלום את עצמו בשלב מתקדם למדי של המו"מ.

כששמעון פרס נבחר לראשות הממשלה, לאחר רצח רבין, הוא חזר על התחייבותו של רבין להביא את ההסכם למשאל עם. את המו"מ האינטנסיבי שניהל אורי סביר בוואי-פלנטיישן הפסיק פרס בשל תמיכתם של הסורים בגל פיגועי הטרור הפלשתינאי בפברואר-מרץ 1996. הוא שב על התחייבותו במערכת הבחירות, שבסופה הפסיד לנתניהו.

גם אהוד ברק, כשהתמודד מטעם מפלגת העבודה על ראשות הממשלה ב-1999, התחייב שאם יגיע להסכם עם סוריה על נסיגה מהגולן הוא יביא אותו להכרעה במשאל עם. הוא חזר על ההתחייבות גם לאחר היבחרו.

רק אהוד אולמרט עושה כל מאמץ להתחמק ממשאל עם, אף שהחוק דורש זאת במפורש. כבר בינואר 1999 חוקקה הכנסת את החוק, שנודע כ"שיריון חוק הגולן", על פיו כל ויתור על שטח שעליו חלה הריבונות הישראלית, מחייב רוב של 61 ח"כים ומשאל עם. אלא שהפיכת הסעיף הנוגע למשאל עם למעשי, חייב חקיקת חוק יסוד משאל עם. במדינה מתוקנת, מיד למחרת קבלת החוק, הכנסת היתה מתחילה בהליך מזורז לגיבוש חוק היסוד, גם בתמיכתם של מי שהתנגדו מלכתחילה לחוק השיריון. אך הציפיה שישראל תנהג כמדינה מתוקנת קצת מופרזת. הרי אם ישראל היתה מדינה מתוקנת, ההכרעה של הכנסת, אודות מעמד הגולן – סיפוח הגולן לריבונות ישראל בדצמבר 1981, היתה מסיימת סופית את הוויכוח בנושא. אצלנו, מתנגדי החוק ניסו לחתור תחתיו ותחת הריבונות הישראלית עוד ביום חקיקתו, ולמרבה הביזיון גם ממשלות ישראל ציפצפו ומצפצפות עליו. תשע שנים חלפו מאז שוריין חוק הגולן, והכנסת התחמקה ממחוייבותה הדמוקרטית לחוקק את חוק יסוד משאל עם. אהוד אולמרט ושלוחיו בכנסת, לא בחלו בכל תרגיל כדי למסמס, למזמז ולדחות את ההצבעה עליו בוועדת הכנסת.

אבל לאחרונה התקבל החוק בקריאה ראשונה. הוא התקבל כיוון שבניגוד לדעתו של אולמרט רבים מחברי סיעתו "קדימה" תמכו בחוק, מפלגות הקואליציה ש"ס והגימלאים תמכו בחוק והתמיכה המשמעותית ביותר בחוק היתה מצד מפלגת העבודה. מפלגת העבודה קיבלה החלטה התומכת בחוק, נציגיה בו' הכנסת תמכו בו בוועדה וכל הסיעה, זולת השר מג'אדלה, הצביעה בעדו בקריאה ראשונה. ועל כך, ראויה מפלגת העבודה לציון לשבח.

יש לקוות שמפלגת העבודה תדבק בעמדתה גם לקראת הקריאה השניה והשלישית, ולא תפתיע באיזה תרגיל מסריח או עסקה מפוקפקת עם אהוד (מעטפות) אולמרט. בחוק עצמו יש מספר דרכי מילוט ממשאל העם, שמן הראוי לסתום אותן לקראת הקריאות הבאות, כדי לא לאפשר לאף ממשלה להתחכם ולהתחמק.

 "הקיבוץ"