הבלוג של אורי הייטנר

במסגרת עסקת החילופין עם חיזבאללה שתתקיים השבוע, ישראל תעביר לידי חיזבאללה את גופתה של דלאל מוגרבי, המחבלת שהשתתפה באחד מפיגועי הטרור הרצחני הקשים ביותר בתולדות המדינה – הטבח באוטובוס הדמים בכביש החוף, בו נרצחו 35 ישראלים.

הרוצחת הנתעבת הזאת מתקבלת כגיבורה לאומית. גיבורה של איזה לאום? לא, היא לא לבנונית. היא אינה קשורה לחיזבאללה. דלאל מוגרבי הינה פלשתינאית. ולא, אין היא קשורה לחמאס. היא מחבלת מפת"ח, האישה הראשונה שקיבלה דרגת קצונה מהארגון. והארגון רואה בה עד היום גיבורה לאומית.

פת"ח? זה... לא הארגון שוחר השלום, המוביל את הרשות הפלשתינאית המתונה? כן, זה אותו ארגון.

זה אותו ארגון השולט ברש"פ מיום הקמתה – ולכן הוא האחראי על כל פיגועי הטרור שנעשו מתחומה, כולל פיגועי ההתאבדות. רוב הפיגועים נעשו בידי חמאס, אך רבים מהם בידי פת"ח ושלוחותיו "תנזים", "חללי אל אקצא" ועוד. ברצועת עזה שולט בשנה האחרונה חמאס, אך ירי הטילים לעבר אזרחי ישראל לא החל לפני שנה. הוא החל לפני קרוב לשמונה שנים, שברובם המכריע פת"ח שלט גם ברצועה. וגם היום, תחת שלטון חמאס, פת"ח הוא אחד הארגונים המבצעים את ירי הטילים, כולל את הירי הנמשך מאז הסכם הרגיעה.

אכן, בניגוד לרצועת עזה, מיהודה ושומרון הנשלטת בידי פת"ח אין הרבה פיגועים. אך הסיבה לכך היא אך ורק הפעולה היומיומית שצה"ל והשב"כ מבצעים בשטחים מאז "חומת מגן" – המעצרים היומיומיים, המחסומים והפעילות המודיעינית האינטנסיבית. גדר הביטחון היא גורם נוסף המסייע לשקט. קודם לפעולות אלו, עיקר הטרור בא מהרש"פ ביהודה ושומרון, בהנהגתו של יאסר ("מיליון שאהידים בדרך לירושלים") ערפאת.

חיילי צה"ל מסכנים את חייהם מידי יום ובעיקר מידי לילה בפעילות ענפה לסיכול פיגועי הטרור. אולם לאחרונה, נוספה לפעולתם מטלה נוספת – מלחמה בארגוני הצדקה והחסד הקשורים לחמאס.

איזו סיבה ואיזה היגיון יש במלחמה בארגוני צדקה וחסד? איזה אינטרס יש לישראל לפגוע בארגונים הפועלים למען יתומים, למען עניים, למען מסכנים? הרי איש לא ירצה שאנו, ישראל, ניקח אחריות לרווחת תושבי הרש"פ, אז למה לנו להתערב?

הסיבה לפעילות זאת, היא רצון לפגוע בארגונים הקשורים לחמאס, כיוון שפעילותם מעצימה את כוח חמאס ואת אהדת הציבור לחמאס. אפשר להתווכח האם באמת סגירת בית יתומים בכוח תקטין או תגדיל את כוח חמאס. אני בדעה שצעדים אלה הם חרב פיפיות, והתוצאה תהיה הפוכה לכוונה. אך ניתן לחלוק על הערכה זו.

מה שמטריד אותי יותר, הוא עצם העובדה שחיילי צה"ל מסתכנים בפעולה שנועדה לשרת מפלגה במערכת הפוליטית הפלשתינאית. גם אילו מדובר היה בפעולה בשירות מפלגה שוחרת שלום וחובבת ציון לא היה ראוי להתערב בפוליטיקה הפלשתינאית, והתערבות כזו היתה מזיקה. אך התערבות מעשית בפוליטיקה הפלשתינאית, תוך סיכון חיילי צה"ל, בפעולה למען ארגון טרור השולל את זכות קיומה של ישראל ופועל ללא לאות לביצוע פיגועים רצחניים נגד אזרחיה, כדי לחזק אותו מול ארגון טרור אחר, שאף הוא שולל את זכות קיומה של ישראל ואף הוא פועל ללא לאות לביצוע פיגועים רצחניים נגד ישראל – זה כבר טירוף מערכות של ממש.

תפקידו של צה"ל להגן על ביטחונה של מדינת ישראל ושלום אזרחיה, ולא להיות כלי שרת בידי פת"ח. המחשבה ששערה משערות ראשו של חייל ישראלי תיפגע בפעילות כזאת מעוררת פלצות.

הגיעה השעה שנחדל להתחכם בניסיונותינו הפאתטיים לעשות סדר חדש במזרח התיכון ולעצב את הפוליטיקה הפנימית של אויבינו. ניסינו זאת בלבנון, ניסינו זאת עם הפלשתינאים, תמיד התוצאה היתה הרת אסון. האם אין ביכולתנו להפיק לקחים מטעויות העבר שלנו? האם רובצת עלינו קללה, שבעטיה אנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות?

* "אומדיה"