רון ארד לא נעלם. אין מצב שהוא יעלם. חייל ישראלי שבוי הוא נכס שלא יסולא מפז בעבור שוביו, ובמיוחד כאשר בטייס או נווט בחיל האוויר עסקינן. הארגון המחזיק בו שומר עליו כעל בבת עינו, ופשוט לא יתכן שהוא יעלם לפתע.
רון ארד אינו שבוי חי. אין לאף ארגון לבנוני או לאיראן כל אינטרס להחזיקו חי. עלות אבטחתו, הבטחת הסוד, כלכלתו וכו' גדולה מאוד, ואם אין משתמשים בו עוד כקלף מיקוח לעסקאות חליפין עם ישראל, אין בו כל צורך, בעבור שוביו. הרי לא יתכן שבבוקר בהיר אחד שוביו יכנסו מסיבת עיתונאים, יציגו אותו חי ויאמרו ששיקרו במשך עשרות שנים כאשר טענו שאינם יודעים מה עלה בגורלו. פשוט, אין כל סבירות לאופציה הזאת.
נותרת אופציה אחת, שקשה מאוד לסתור אותה – רון ארד נרצח בידי שוביו, והם מעלימים את העובדה הזאת. האם הוא נרצח בידי "אמל"? בידי חיזבאללה? בידי איראן? איני יודע. אך אין ספק שחיזבאללה יודעים. כאשר הם טוענים שאינם יודעים מה עלה בגורלו, הם פשוט משקרים, וכל מי שעיניו בראשו יודע שהם משקרים. מי שידע כיצד להגיע למכתבים ולתמונות שנמסרו השבוע לישראל, יודע היטב את האמת על גורלו.
לכן, כל סיפור המסמך אודות רון ארד, אינו אלא ריטואל שנועד לאפשר את שחרורו של סאמיר קונטאר, במצג שווא של מימוש שלב ב' בעסקת טננבוים וחטופי הר דב, בו התחייב חיזבאללה לספק את המידע על רון ארד תמורת שחרור קונטאר.
לאחרונה נשמעו קריאות "לסגור את תיק רון ארד". ישראל השקיעה בניסיונות לאתרו אלף מונים יותר ממה שמדינה כלשהי השקיעה אי פעם בחיפושים אחרי חייל שלה, ומאחר ואין סבירות לכך שהוא חי, טוענים מציעי ההצעה שיש לרדת מן הסיפור. אני מסכים שיש להכריז על ארד כעל חלל שמקום קבורתו לא נודע, ולו כדי לשחרר את אלמנתו מעגינותה, אך גם כדי להסיר את חוסר הוודאות בנושא. אך בשום אופן אין לסגור את התיק.
יש להמשיך ולעשות כל מאמץ מודיעיני ומבצעי כדאי למצוא את רוצחיו ולהעמידם לדין על פשע המלחמה הנורא.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
