הבלוג של אורי הייטנר

על דו"ח הביניים של ו' וינוגרד עברה מפלגת העבודה לסדר היום (אחרי מפגן שרירים פאתטי). על הדו"ח המלא מפלגת העבודה הבליגה. עם פרשת טלנסקי מפלגת העבודה חיה בשלום. פרשת אולמרטורס לא הזיזה למפלגת העבודה.

אבל הסוגיה הלאומית הכבדה, שאלה של חיים ומוות, שאלה שעליה תקום או תיפול מדינת ישראל, מפלגת העבודה לא יכלה להחריש – על דחייה של כמה ימים במתן תפקיד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת לאבישי ברוורמן.

איזה סדר עדיפויות מעוות, חולני.

לאחר התפוצצות פרשת טלנסקי, הכריז אהוד ברק שאולמרט אינו ראוי להיות ראש הממשלה. המעשה המתבקש מהכרזה כזאת היא פרישה מיידית מהממשלה הבלתי ראויה, וניסיון להפילה וללכת לבחירות. במקום זאת, רקח ברק עסקה המאריכה את שלטונו של אולמרט בעוד חודשים רבים. העיקר, להמשיך ולהשתתף בממשלה הגרועה הזאת, לדבוק בשררה, לאפשר ליולי תמיר להמשיך להרוס את החינוך בישראל עוד מספר חודשים.

אבל בעקבות הסוגיה הקטנה והלא חשובה של מינוי ברוורמן, מפלגת העבודה, כולל שריה, הצביעה אי אמון בממשלה. זוהי התנהגות בלתי ממלכתית, העושה צחוק מהדמוקרטיה הישראלית ומהפרלמנטריזם הישראלי ומדרדרת אותם למקום עוד יותר נמוכים מכפי שהם נמצאים בו.

איך ניתן להיות חברים בממשלה ולהצביע אי אמון בה? הרי השרים הצביעו אי אמון בעצמם. אם אין להם אמון בממשלה, מדוע הם מכהנים בה? אם יש בהם אמון בה, למה הם הצביעו אי אמון?

מי שאין לו אמון בממשלה, חייב לפרוש ממנה לאלתר. שר שהצביע אי אמון ומשום מה לא התפטר – ראש הממשלה חייב לפטר אותו מיד. אבל שרי העבודה ידעו שאולמרט לא יפעל כנדרש מחובת הממלכתיות והמנהיגות, כיוון שהשיקול היחיד המדריך אותו הוא הישרדותו, ולכן הם הרשו לעצמם את המעשה המחפיר – הצבעת אי אמון בממשלה, והמשך כהונה בה.

חרפה!

ואם במפלגת העבודה עסקינן – הבהרה. לפני שבועיים החמאתי מעל דפים אלה למפלגת העבודה על תמיכתה בחוק יסוד משאל עם. משום מה, מערכת העיתון הכתירה את המאמר בכותרת "העבודה עם הגולן". הלוואי והייתי יכול לחתום על כותרת כזאת. אך למרבה הצער והבושה, המציאות היא הפוכה, ולפיכך הצבת כותרת כזאת בפני הציבור, היא הצבת מכשול בפני עיוור.

מפלגת העבודה, למרבה הצער, אינה עם הגולן. אני מאמין שמרבית מצביעיה וחבריה מתנגדים לנסיגה מהגולן, אך נציגיה בכנסת, ברובם המכריע, תומכים בנסיגה.

עם זאת, יש לציין שמפלגת העבודה נהגה באחריות, בהגינות, ובממלכתיות בשאלת משאל העם (אולי מתוך מחוייבות למורשת רבין), ועל כך היא ראויה לשבח.

* "הקיבוץ"