המערכה המשפטית שמנהל ראש הממשלה נגד מוריס טלנסקי, מעידה מעל הכל על אולמרט עצמו ועל אופיו הציני. טלנסקי הוא חברו ומיטיבו לאורך שנים רבות – הוא תמך בו, הוא גייס למענו כספים, הוא מימן לו חופשות ונסיעות. והנה, כעת מפעיל אולמרט את כל כוחו, בלי לבחול באמצעים, כדי להשחיר את פניו של טלנסקי.
לכאורה, התנהגותו של אולמרט היא טבעית. כחשוד, כל האמצעים כשרים כדי לחלצו מכתב אישום. ברגע שטלנסקי העיד נגדו, אין הוא חבר אלא אוייב ובמלחמה – כמו במלחמה. במוסר של העולם התחתון, זו גישה נכונה. בקודקס, שבו העבירה הגדולה ביותר היא הלשנה, וערך החברות משמעו – חיפוי, אכן, טלנסקי שבר את הקוד, ומרגע הזה הוא אוייב. השאלה היא, האם ראויה מדינת ישראל לראש ממשלה שהקודקס שלו הוא קודקס העולם התחתון, או לראש ממשלה שהקודקס שלו הוא של אזרח נורמטיבי, של אדם הגון וישר.
אזרח נורמטיבי יצפה מאדם שהמשטרה חוקרת אותו, לשתף עמה פעולה ולסייע לה להגיע לחקר האמת. בקודקס הנורמטיבי, על טלנסקי לספר כל הידוע לו לחוקרי המשטרה, ובעדות בבית המשפט.
גם מתנגדיו של אולמרט, נוהגים לתארו כחבר טוב, כאיש חם, בעל לב רחב. מסתבר, שכאשר הוא חש מאויים, מתחת לד"ר אולמרט מפציע מיסטר אהוד, שמפיל את כל האחריות על מעשיו, על אורי מסר, שבמשך שנים רבות שכב למענו על כל גדר וגנב בעבורו סוסים. כאשר הוא חש מאויים, הוא יעשה הכל כדי להציג את טלנסקי, מיטיבו, מממנו וחברו לאורך שנים, ככלי ריק, כשרלטן.
בחקירת הנגד, ניתן היה לצפות מפרקליטיו של ראש הממשלה שינסו לקעקע את גרסתו של טלנסקי אודות פרשת המעטפות. זה תפקידם. אך הם בחרו בדרך אחרת – בניסיון לחפש בקיעים באמינותו, כדי להציגו כאדם בלתי אמין, אשר על כן אין לסמוך על עדותו.
הדוגמה המוחשית ביותר לטקטיקה הזאת, היא הדלפת קטע עדותו של טלנסקי, בו סיפר על תמיכתו הכספית ביצחק רבין. אין קשר בין הדברים לאשמתו או אי אשמתו של אולמרט. גם אין זה מן הנמנע שהוא דיבר אמת אודות רבין. אבל הנחתם של הפרקליטים, היא שבדעת הקהל יצחק רבין הוא "פרה קדושה", מה שהופך אותו לטפלון האולטימטיבי. שום דבר אינו יכול להידבק אליו. לכן, בהצגת קטע הוידאו הזה, יראה הציבור את טלנסקי כמי שמתרברב בקשריו עם רבין וטופל עליו האשמות בלתי מתקבלות על הדעת, מה שיציג אותו כבלתי אמין. הרי איש לא יחקור כעת, ובצדק, את דבריו על רבין.
הפניה הזאת של הפרקליטים אינה לבית המשפט אלא לדעת הקהל. ובעצם, כך כל טקטיקת ההגנה. הרי מה עשו הפרקליטים? העמידו אדם זקן בחמישה ימי חקירה ארוכים מתישים, בהם הציפו אותו באינספור שאלות על פרטי פרטים. אי אפשר שבחקירה כזאת לא ימצאו אי אלו אי התאמות, סתירות, וסביר שיהיו דברים שישכח. הפרקליטים מבינים, מן הסתם, שהשופטים לא יתרשמו מכך יותר מידי. אבל קהל היעד שלהם אינו השופטים אלא דעת הקהל. לכן, הם ליוו את החקירה בדוברות מתמדת, בה האירו בזרקור ענק והגדילו בזכוכית מגדלת רבתי את כל אותן סתירות ושיכחות, כדי להציגו כשקרן, ומכאן את אולמרט – כדובר אמת וכמי שטפלו עליו עלילות. (מה שהפך את הניסיון הזה למגוחך, היה פרסום סטנוגרמות החקירה, בהן אולמרט, בשעה של חקירה, השמיע הרבה יותר "לא יודע" ו"לא זוכר" מאשר טלנסקי בחמישה ימי עדות).
בכל חמשת ימי החקירה, לא הצליחו פרקליטי אולמרט לקעקע כהוא זה את החשדות נגד מרשם. הם ידעו זאת מראש, אך מטרתם היתה דעת הקהל. למעשה, יותר משהם נוהגים כפרקליטים, הם נוהגים כיח"צנים. האמת היא שאין הם היחידים; בשנים האחרונות נוהגים עורכי הדין הבכירים לנהל מערכה תקשורתית, לצד המערכה המשפטית, בעידודה של התקשורת, רודפת הרייטינג. אך דומה, שעוד לא היה מקרה כזה, שבו האסטרטגיה של הפרקליטים בתוך בית המשפט, מכווננת כולה לדעת הקהל, על מנת לסייע בשרידותו הפוליטית של אולמרט.
עם כל סלידתי מהתנהלותם של אולמרט ואנשיו בפרשה, בנקודה אחת יש צדק בטענותיהם – טענתם נגד ההדלפות מהמשטרה והפרקליטות. כבר עשרות שנים החברה הישראלית מתקשה להתמודד עם נגע ההדלפות, אך דומה שהפעם נפרצו כל הסכרים, בהדלפת סטנוגרמות שלמות מחקירתם של ראש הממשלה ואורי מסר. יש לחקור את הפרשה בכל הרצינות, ולהעניש את האחראי לכך. אני מקווה מאוד שיתברר שמדובר בעשב שוטה בודד, דוגמת עו"ד גלאט-ברקוביץ' בפרשיות שרון, ולא בחלק משיטה מובנית של המשטרה והפרקליטות.
* "אומדיה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
