א. אחריות
מלכתחילה, ראוי היה שנושא הדירה של אופיר לא יגיע לאסיפה. אין זה נושא לאסיפה ואסור שהאסיפה תעסוק בנושאים מסוג זה, כי הדבר עלול להוביל לאנרכיה. בדיעבד, טוב שהנושא הגיע לאסיפה. במחול השדים שהתחולל סביב הנושא, כנראה שלא היה מנוס מכך. ובסופו של דבר, האמירה של האסיפה היתה חד משמעית: בנושא הזה הגורם שמחליט אינו האסיפה. בנושא כזה, יחליטו המוסדות הנבחרים של אורטל. הנושא הוחזר למקום הראוי לו – המזכירות, בגיבוי מלא של אחת האסיפות רבות המשתתפים ביותר שהיו באורטל, ומתוך הסכמה מלאה שכל החלטה של המזכירות תכובד.
זוהי החלטה בוגרת, שפויה ואחראית. לכאורה, היא מובנת מאליה, אולם לאור האווירה הציבורית שקדמה לאסיפה ובתחילתה, לנוכח הקמפיין ועבודת השטח מבית לבית שיצרו את האווירה, החלטה כזו ממש אינה מובנת מאליה. טוב להיווכח, שגם כשהרוחות סוערות והמתח רב, ניתן לקיים דיון תרבותי, ולקבל החלטה אחראית. טוב להיווכח שחברים שבאו נחושים "לנצח" הבינו שב"ניצחון" כזה יהיו רק מפסידים, וקיבלו את ההחלטה האחראית המתבקשת. ובהחלט יש לציין גם את אופיר, שהתעשת, לא הלך עם הראש בקיר, וויתר אף הוא על הצבעה ובוודאי על הצבעה חשאית, ותמך בהחזרת הנושא למזכירות. חזקה עליו שעתה – יכבד כל החלטה שתתקבל. וכמובן, ראוי לציין את הקברניטה שהשכילה לנווט את הספינה, בטלטלת הסערה העזה, אל חוף מבטחים.
מה תחליט המזכירות? אין לי מושג. אבל יש להניח שלכל החלטה שתתקבל, יהיו תומכים ומתנגדים. ככה זה בדמוקרטיה. אבל כעת אני מאמין, שכל החלטה שתתקבל תכובד ותהיה סוף פסוק. וזה המסר החשוב ביותר של האסיפה.
ב. אמון
אני מצר מאוד על התפטרותה של מזל. לאורך כל שנות קיומה של אורטל, מזל היא מעמודי התווך של הקיבוץ; חברה שמילאה במסירות, בחברות, בהשקעה ובהצלחה רבה תפקידים רבים, ובהם ריכוז חינוך, תרבות, בריאות, רווחה ועוד, ואף יותר מקדנציה אחת בחלק מן התפקידים. קשה היה לי לראות את הפגיעה בה וצר לי על החלטתה. אני מקווה מאוד ומאמין שמזל עוד תחזור לשרת את הציבור, ותחזור להנהגה.
אני מקווה מאוד שהתפטרותה של מזל תזעזע את אמות הסיפים ותעורר חשבון נפש בנוגע ליחס הציבור להנהגתו, או למה שכינתה נועה פסח גנאל במידף "המערכת".
כמי שכל חייו משרת בתפקידים ציבוריים באורטל ובגולן, אני יודע היטב שהשליחות הזאת כרוכה בחשיפה לביקורת ציבורית. תמיד קיבלתי וגם היום אני מקבל את הביקורת הזאת באהבה. מי שאינו יכול לסבול את ריח הבישול, אל יכנס למטבח.
אולם יש הבדל בין ביקורת עניינית, חריפה ככל שתהיה, לבין הטלת דופי. לאורך השנים, לא אחת הייתי במחלוקות חריפות ביותר עם מזכירים ובעלי תפקידים באורטל, בסוגיות של קליטה, הפרדת העסק מן הקהילה, לימודים בגולן או מחוץ לגולן, סדרי עדיפויות ועוד. הוויכוחים היו חריפים, בשיחות, בוועדות, באסיפה ובמידף. אולם המחלוקות מעולם לא פגעו בחברות, כיוון שברור היה שזו מחלוקת לשם שמים.
אורטל התאפיינה מאז הקמתה בהנהגה איכותית ביותר שהובילה אותה להישגים גדולים. אך בעיניי, האיפיון המרכזי של הנהגת אורטל לדורותיה, על כל בעלי התפקידים המרכזיים שבה, הוא המוסריות הגבוהה. איני מכיר עוד הרבה מקומות, שמונהגים כך, לאורך עשרות שנים, ביושרה, באמינות, בהגינות, ללא משוא פנים, בטוהר מידות ובניקיון כפיים, כמו באורטל.
המושג "עושה לילות כימים" אינו מליצה, בנוגע לבעלי התפקידים המרכזיים. אין המדובר רק בעבודה סביב השעון המאפיינת תפקידים אלה, אלא גם בלילות ללא שינה מתוך כובד האחריות. בעלי התפקידים באורטל לדורותיהם מאופיינים במסירות אין קץ, למען הקהילה ולמען החברים.
כל מי שעושה – טועה. כל מעשה של מי שעושה – יש מי שיראה בו טעות. כל מי שמקבל החלטות – כמעט לכל החלטה שלו יהיו מתנגדים. מי שנושא בעול האחריות, נאלץ לעתים לקבל החלטות קשות ולא פופולאריות (הרבה יותר קל לומר תמיד כן לכל בקשה. ברור לי שכך יהיה אם האסיפה תנהל את הקיבוץ, אך אין זו מידת האחריות). לכן, גם כאשר מתנגדים להחלטה או למדיניות של ההנהגה, על הציבור לתת לה גיבוי (יש הבדל בין הסכמה לגיבוי).
מה שנשבר בשבועות האחרונים, היה קיומו של קמפיין מאורגן ומתוזמר של הטלת דופי בהנהגה, השלכת רפש, השמצות והכפשות. בלשון המעטה, אגדיר את הקמפיין הזה כאקט בלתי חברי. זו אינה הדרך שלנו. אין זו הרוח האורטלית. אני מקווה מאוד, שהתפטרותה של מזל הורידה כמה אסימונים. אני רוצה לקוות, שלפחות חלק ממחוללי הקמפיין, חשים בושה על שעוללו.
עלינו להישמר מכל משמר, לבל נהיה לארץ אוכלת מנהיגיה. ההחלטה הגורפת של האסיפה להחזיר את הנושא למזכירות, כמוה כהבעת אמון בהנהגה, ואני מקווה שזו תחילת ההתעשתות שלנו.
ג. מורסה
פרשת הדירה הציפה בעיה חברתית קשה באורטל. ברור שלא הדירה היתה הנושא, אלא היא היתה טריגר. אלמלא הטריגר הזה, המורסה היתה יוצאת בשל טריגר אחר.
הבעיה שצפה, היא שחברים רבים באורטל חשים חוסר שייכות, ניכור; חברים חשים מודרים, כ"אזרחים סוג ב".
בנושא הספציפי, חשוב היה להדוף את הניסיון להפקיע מהוועדות והמזכירות את יכולת התפקוד, ולכן היה צורך דחוף למנוע את קבלת הערעור באסיפה. אך מבעיית העומק אסור להתעלם. חובה להתמודד עמה, כי אי אפשר לקיים שיתוף לאורך זמן כאשר חברים רבים מצויים בתחושות כאלו.
למיטב הכרתי, כל בדיקה אובייקטיבית תוכיח שהתחושות הקשות הללו אינן מבוססות על מציאות עובדתית. אולם עובדה זו רק מחריפה את עומק הבעיה. אילו היה מדובר בעובדות, ניתן היה לתקן אותן. מאחר ומדובר בתחושות, ברגשות, ההתמודדות והפיתרון קשים יותר. אולם אין לנו מנוס מהפשלת שרוולים ומתהליך עומק חברתי, שבו נתמודד עם אותן תחושות.
חשוב מאוד שנמצא את הדרך לחזק את תחושת השייכות לקהילה, של החברים החווים הדרה. דרך אחת (ובוודאי לא יחידה) היא הרחבה משמעותית של מעגלי העשיה באורטל. ככל שהאנרגיות מנותבות יותר לפעילות, לעשיה ולתרומה, כך הן מנותבות פחות לאפיקי מירמור, כירסום ותככים.
ד. בג"ץ שלנו
עוד סוגיה שהפרשה הציפה, היא העדר מסלול ראוי לערעור על החלטות המוסדות. במדינה, אדם שחש נפגע ממוסדות השלטון, יש לו אפיק משפטי – בג"ץ. מה הבג"ץ שלנו?
לכאורה, האסיפה. אכן, בענייני הציבור האסיפה היא הערכאה הגבוהה ביותר, המוסד העליון לקבלת החלטות. אולם בענייני פרט, אסור שהאסיפה תעסוק, כיוון שיהיה זה כר להחלטות פופוליסטיות מצד אחד, למשפטי שדה מצד שני; זה מתכון להרס הדמוקרטיה הקהילתית.
ובכל זאת, איזה אפיק חלופי יש לחבר שחש נפגע מהחלטות המוסדות? האמת היא שאין לנו אפיק כזה. הלקח מן הפרשה הוא שיש ליצור אפיק כזה, שיכול להיות פנימי (מוסד ערעורים נבחר) או חיצוני (למשל, המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית).
חשוב ליצור אפיק כזה, אבל במקביל, לא פחות חשוב לחזק את הנורמות בתוכנו, כדי למנוע מצב בו כל מי שמקבל תשובה שלילית לבקשה שלו, ירוץ למוסד הזה ולא יאפשר ניהול תקין. חשוב לחזק את הנורמה, שחבר קיבוץ יודע לוותר על אינטרס פרטי למען הכלל, שחבר הפונה בבקשה מוכן לקבל גם תשובה שלילית (ומי שיקבל תשובה שלילית, לא יחוש ש"לא קיבל תשובה"), שחבר יכבד את התשובה "לא עכשיו", שהחברים ידעו לדחות סיפוקים.
חשוב לתת תשובה ארגונית לבעיה, אך לא פחות חשוב לחדש את הנורמות שמאפשרות קיום תקין של קהילה.
ה. חברות
חברים באסיפה דיברו על חברות וסולידריות. אכן, אלה יסודות חשובים בחברה שיתופית. השאלה היא מהי חברות. האם חברות אמת היא דווקא דרבון של חבר להיאבק, להלחם וללכת עד הסוף? לא אחת, חברות אמת, כמו זוגיות איכותית, היא דווקא היכולת להיות הגורם המאזן, "הבוגר האחראי", זה שמרגיע את החבר בסערתו, זה המציב בפניו את הצד השני, זה שמציע לו סולם כדי לרדת מן העץ.
ו. צרות עין
בדיחה ותיקה מספרת על המושבניק שהעלה בחכתו דג זהב. "אם תשחרר אותי", הבטיח הדג, "כל מה שתבקש – תקבל. אבל דע לך – כל מה שתקבל, השכן שלך יקבל כפליים". הרהר המושבניק רגע קט וביקש שתיעקר לו עין אחת.
מושבניק?!
ז. הפרטה
העמדת אינטרס פרטי בכלל, ואינטרס חומרני בפרט, כמרכז סדר היום, היא סוג של הפרטה.
בשבילי, הפרטה היא מילה גסה.
ח. הזדמנות
כל משבר, אישי או חברתי, מהווה איום אך גם הזדמנות. אני מקווה ומאמין שיש לנו החוסן החברתי וההנהגה הראויה, כדי לצאת מן המשבר הזה מחוזקים ומלוכדים.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
