בשנותיה הראשונות של אורטל, הנהגנו אותה – אנשים צעירים מאוד, בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. דרכה של אורטל עוצבה באותם ימים, וניתן לומר שעד היום אנו הולכים ומצליחים בדרך שהותוותה בידי אנשים צעירים מאוד.
גם היום יש באורטל אנשים צעירים בשנות העשרים לחייהם. חלקם – בני הדור השני, שהוריהם הובילו את אורטל כשהיו בגילם, וחלקם צעירים שבאו מגרעיני נח"ל או מן העיר, כמו מייסדי אורטל. האם אותם צעירים יכולים לקחת את המושכות ולהוביל את אורטל?
יש כמובן הבדל גדול בין הסיטואציות. ראשית, כאשר אנו – בעלי התפקידים הצעירים לפני 20-30 שנה, הובלנו את אורטל, לא היו בקיבוץ מבוגרים. כולם היו צעירים, וברור שההנהגה היתה חייבת לבוא מבין הצעירים. שנית, האתגר של הקמת קיבוץ צעיר שונה מאתגר של ניהול קיבוץ קיים. שלישית, החברה באותם ימים היתה הומוגנית יותר ופחות מורכבת.
ואף על פי כן, האם יש מצב שבו צעירים בעשור השלישי לחייהם ישתלבו בהנהגה, בהובלת אורטל; יקחו אחריות מנהיגותית, עם כל הכרוך בכך? האם החברה באורטל פתוחה לאפשרות כזאת?
****
בשבוע שעבר השתתפתי בפאנל מעניין בעין חרוד איחוד. הקיבוץ השיתופי הוותיק מצוי על פרשת דרכים, לקראת החלטה על המשך דרכו. בקיבוץ פועלים שני צוותי שינוי – צוות דיפרנציאלי המוביל הצעה להפרטת הקיבוץ, וצוות שיתופי המוביל הצעה של שינוי שיתופי. הצוות השיתופי ארגן פאנל בנושא שינוי שיתופי בקיבוץ, והזמין שלושה מרצים, שהובילו תהליכי שינוי שיתופיים: מזכירת יראון, מזכיר רביבים ואני.
"אהלן אחי, מ'ניינים"? כך הכרתי את מזכיר רביבים. כפי שהוא מתאר את עצמו, הוא נראה יותר הבן של המזכיר, מאשר המזכיר. חגי רזניק, בן 31, ממלא את תפקיד המזכיר כבר שנתיים, כלומר הוא נבחר לתפקידו בגיל 29.
רביבים הוא קיבוץ בן 65. בקיבוץ 350 חברים ובסה"כ אלף נפש. הוא קיבוץ רב דורי, שהגיל הממוצע של חבריו הוא 54. והקיבוץ הזה בחר חבר בן 29 לתפקיד המזכיר.
ואם מישהו חושב שמדובר בבן למשפחת אצולה של הקיבוץ, שינק את הובלת הקיבוץ עם חלב אימו, טעות בידו. הביוגרפיה של חגי ממש לא היתה אמורה להוביל אותו לתפקיד. חגי הוא בן למשפחה הרוסה, שחווה ילדות עשוקה. הוא הגיע כנער לחברת נוער ברביבים. חברות נוער הן ממש לא ספק המנהיגות השכיח בתנועה הקיבוצית. חגי נאבק על מנת שיסכימו לקבלו לחברות אחרי הצבא. והנה, בגיל 29 הוא נבחר למזכיר, והוא ממלא את תפקידו בהצלחה ומוביל תהליכים חברתיים משמעותיים ורציניים.
****
האם גם באורטל יכולה להתרחש תופעה כזאת?
כדי שהדבר יוכל לקרות, יש צורך במספר תנאים. ראשית, יש צורך בצעירים מוכשרים, בעלי יכולת ובעלי כושר מנהיגות. שנית, יש צורך בצעירים המוכנים בגיל צעיר מאוד לקבל החלטה אודות חייהם, להתקבל לחברות, להתנדב לשאת בעול ולקחת על עצמם אחריות ותפקידים. שלישית, יש צורך בפתיחות אמיתית של חברי הקיבוץ ונכונות לתת צ'אנס לצעירים.
לגבי התנאי הראשון, אין לי ספק שיש באורטל מספר צעירים בעלי יכולת וכישרון, לא פחות מכפי שהיינו אנו בגילם.
לגבי התנאי השני – נכון לעכשיו, טרם ראינו צעירים הממהרים להחליט ולוקחים על עצמם אחריות גדולה. אנו מתפעלים כאשר צעירים מגיעים לאסיפה, כמעט מתעלפים כאשר צעירים מדברים באסיפה, מתלהבים כאשר צעירים יוזמים ומארגנים ערב תרבות. אבל לקיחת אחריות של ממש – הובלת תהליכים, ריכוז תחום חשוב בקיבוץ, ריכוז ועדה, ריכוז ענף? זה לא קורה.
האם זה לא קורה רק בגלל הצעירים, או שהשדר של החברה הוא "המתינו בסבלנות לתורכם"? אין לי תשובה ברורה לשאלה, אבל יש לי תחושה שהשדר שאנו משדרים אינו חד משמעי – רצון וציפיה לראות את הצעירים נוטלים את המושכות. לא אחת אני שומע אמירה לפיה טוב שהצעירים יחזרו לאורטל אחרי שיתנסו בכל מיני ניסיונות אחרים, יחיו תקופה בעיר, יעשו דברים אחרים. כמובן שהתנסות כזאת היא לגיטימית ויש בה הרבה חיוב, אך התנסות במילוי תפקידים מרכזיים, בלקיחת אחריות, במנהיגות ובהובלה בקיבוץ, היא התנסות הרבה יותר מעצבת ובעיניי הרבה יותר משמעותית.
אני יודע שלא אחת נכווינו מצעירים שבנינו עליהם, והם התאדו, ולכן אנו נזהרים לא לבנות על צעירים. אני חושב שזו טעות. לדעתי, יש מקום להידבר עם צעירים על קבלה מוקדמת לחברות, על לקיחת תפקידים מרכזיים, על בנייתם למנהיגות בכירה ולאו דווקא כשיגיעו לגיל 40.
לא כל אחד מתאים להיות מזכיר בגיל 29. חגי רזניק הגיע לתפקיד אחרי שכבר הספיק להוכיח עצמו בתפקידים ציבוריים בקיבוץ, לעשות תואר אקדמי ואף לכתוב ספר. אבל אצלנו אין אף מרכז ועדה או ענף מתחת לגיל 30. אין בין צעירינו לאף אחד הכישורים לרכז חינוך, רווחה, משאבי אנוש, תרבות; לנהל את ענף המזון, את המטע, את הלול או את הנוי? אני בטוח שיש, אבל הם לא מצפים לכך מעצמם, הקיבוץ אינו מצפה מהם לכך, וההפסד הוא של כולנו.
ככל שנשדר לצעירים את אמוננו בהם וביכולתם, את רצוננו שיקחו אחריות ואת ציפייתנו מהם שיעשו כן, וככל שנטפח אותם, נבנה אותם, נכשיר אותם להנהגה, כך נחבר אותם יותר לבחירה בקיבוץ, לחיים בקיבוץ להשפעה ומעורבות.
זה אחד האתגרים הגדולים שלנו.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
