הבלוג של אורי הייטנר

החלטת הממשלה להפשיר 20 יח"ד במשכיות שבצפון בקעת הירדן, עוררה ביקורת חריפה וגינויים לישראל בעולם, ובקרב גורמים במערכת הפוליטית בישראל.

גם אני שותף לביקורת על ההחלטה הזאת. היא אפילו מכעיסה אותי מאוד. 20 דירות... 20?! זה אפילו לא לעג לרש. זו החלטה מטומטמת, כיוון שבעטיה "הרווחנו" את מלוא הביקורת שהיתה מנת חלקנו אילו החלטנו על הקמת 200 יח"ד, 500 יח"ד. ככה זה כשחושבים בקטן ועושים בקטן.

ההחלטה הפחות ממינימלית הזאת עוררה ויכוח על עתיד בקעת הירדן. ושוב שמענו את החוכמולוגים המסבירים לנו, שאין כל נחיצות לבקעת הירדן, כיוון שבימינו אין ערך לשטח, ויישובי בקעת הירדן לא יעצרו את הדיוויזיות הירדניות – לשם כך יש את חיל האוויר, ושטילים מאיראן לא יתחשבו בבקעת הירדן ושאר הבלים.

איני זקוק לטיעונים ביטחוניים כדי לחתור לריבונות ישראל על בקעת הירדן. אני מסתפק בטיעונים הציוניים, כדי להסביר מדוע התיישבות וריבונות ישראליים על בקעת הירדן הם יעד לאומי. בקעת הירדן היא חבל בארץ ישראל, שאין בו כמעט אוכלוסיה פלשתינאית, ולכן עלינו לממש בו את זכותנו על הארץ, ללא חשש לסיכון צביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה. הגולן היא ליבת השידרה המזרחית של א"י המערבית; השידרה שבין החרמון והגולן בצפון לערבה ואילת בדרום, המבטיחה שישראל לא תהיה מדינת ת"א קרתנית, ושתהיה לה היכולת לקלוט מיליוני יהודים וליישבם ברווחה. הבקעה חשובה לישראל מעבר לכל שאלה ביטחונית.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהחשיבות הביטחונית הגדולה של בקעת הירדן. קשה לי להבין איך אנשים, המחזיקים מעצמם מומחים, לא הפנימו את לקח מלחמת הלבנון השניה. במלחמה זו הוכחה בעליל חשיבות השטח. במלחמה זו חיל האוויר הפעיל את מלוא עוצמתו, וכנ"ל הארטילריה הישראלית, מהיבשה ומהים. חיל האוויר השיג הישג אדיר, כאשר השמיד את הטילים לטווח בינוני, שאיימו על ת"א, ודי בכך כדי להצדיק את עצם המלחמה הזאת, חרף הכישלון שנחלנו בה. אבל הכישלון שנחלנו בה נובע מכך שהיינו שבויים בקונספציה, שאין עוד משמעות לשטח. לכן, לא ניסינו להשתלט על השטח שממנו נורו אלפי קטיושות ששיתקו במשך למעלה מחודש את צפון הארץ.

המציאות הדמוגרפית בגב ההר ביהודה ובשומרון, שם חיים למעלה ממיליון פלשתינאים שסיפוחם יסכן את יהדותה של המדינה, יחייב אותנו להפרד מחבלים אלה. הפרדה זו טומנת בחובה סיכון ביטחוני משמעותי. את טרור המתאבדים ניתן לצמצם מאוד באמצעות גדר הביטחון. אולם את הקסאמים, הגראדים והקטיושות לא תעצור הגדר. איך ניתן למנוע את הפיכת קלקיליה, טול כרם, שכם וג'נין ל"שמורות טבע" כמו לאורך גבולנו עם לבנון? איך ניתן למנוע את הפיכתן של ת"א ובנותיה ושל כל ערי מישור החוף לשדרות רבתי? איך ניתן למנוע את הפיכת נתב"ג למטווח קסאמים?

רק ריבונות ישראל על בקעת הירדן רבתי, במובנה הרחב ביותר (כולל המורדות המזרחיים של הרי יהודה ושומרון), יכולה ליצור חיץ שימנע היווצרות מציאות הרת אסון כזו. בימינו, הסכנה האמיתית אינה בהכרח חציית דיוויזיה ירדנית, אלא מעבר משאית ירקות תמימה למראה,  שמסתירה מתחת לעגבניות ולמלפפונים קטיושות. די במשאית אחת ליום, כדי להפוך את החיים במדינת ישראל לגיהנום.

אם איננו רוצים להפוך את בקעת הירדן לציר פילדלפי רבתי – ציר הברחת טילים ואמל"ח מירדן לרשות הפלשתינאית, כפי שציר פילדפי הינו ציר הברחת האמל"ח ממצרים לעזה, ואיננו רוצים בשדרותיזציה של ת"א, עלינו לספח את בקעת הירדן וליישב אותה כראוי, כדי להבטיח שתהיה השידרה המזרחית של מדינת ישראל. עלינו לבנות גדר הפרדה מזרחית, המפרידה בין בקעת הירדן לאזורים המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים.

ואם קיים איום גרעיני על ישראל, יש ליצור מרחבים לפיזור אוכלוסין, בנגב, ובשידרה המזרחית רבתי.

* "הקיבוץ", "אומדיה"