הבלוג של אורי הייטנר

"לא פעם זה קשה / אבל לרוב מילה טובה / מיד עושה לי טוב". משפט זה משירו של יענקל'ה רוטבליט היה המוטו בהזמנה לאירוע שנערך במוצ"ש שעברה – מפגש תודה של הורי קבוצת "פסק זמן" (לאובר, פלג, פסטרנק, אלון, סויסה, היקס, בקאל, גלרנטר, הייטנר) עם צוות ההדרכה, לציון סיומה של שנת הבר מצווה הנפלאה.

ישבנו במועדון סביב שולחן עמוס בתקרובת (כל משפחה הכינה משהו). לב המפגש היה הפעלה בקלפים בהנחיית נטע. אני ברכתי בשם ההורים, ואני מביא כאן את הברכה:

בבר מצווה לנערים חילוניים יש משהו אמורפי, לא כל כך ברור.

לנער דתי, בר המצווה משנה באחת את מעמדו בקהילה ואת דפוסי חייו. מיום הבר מצווה ואילך הוא נספר כאחד מהמניין בכל תפילה, הוא נספר בזימון לברכת המזון, הוא עולה לתורה בשבתות, הוא מניח תפילין מידי יום. אצל עדות המזרח הוא מתעטף בטלית בתפילות.

נער שאינו חי בקהילה דתית, שבית הכנסת, התפילות והקריאה בתורה אינם חלק משגרת יומו ומאורח חייו – בר המצווה עלול להיות בעבורו טקס חד פעמי, מעין "להיות יום אחד אצל היהודים ולהיות יהודי ליום אחד", "להניח פעמיים תפילין – פעם בעליה לתורה ופעם בארון, לצמיתות", לחגוג מסיבה יפה עם כל "הטורטים והטורטות" כמאמר יוסי בנאי וזהו. בכך זה מסתכם, כזיכרון יפה ומענג, אך הולך ומתרחק, מאחר ואין הוא רלוונטי לחיים.

בשנת הבר מצווה האורטלית, אנו עושים מאמץ עילאי להעניק לבר המצווה משמעות אמיתית, חיבור של ממש של הנער למעגלי חייו – המשפחה, חברת הנעורים, הקיבוץ, החברה הישראלית ומורשתו היהודית, בשנה משמעותית המשלבת לימוד, עשיה וחוויה. במהלך השנה הזו ישנם שיאים רבים. העליה לתורה כחלק מהמכלול הזה, היא חוויה הרבה יותר משמעותית, כיוון שהיא קשורה לכל אותה פעילות ולכל אותם מסרים וערכים.

עם זאת, כדי שהשנה הזאת תהיה אפקטיבית באמת, יש למצוא את הדרך להמשיך אותה גם בכיתה ח' ובשנים הבאות.

ילדינו נהנו השנה מתכנית משמעותית מאוד, ואנו ההורים – יחד איתם. על כך אנו רוצים להודות לכם. לשם כך התכנסנו איתכם לערב של מילה טובה.

כמי שמלווה כבר שנים רבות את החינוך הבלתי פורמלי בכל יישובי הגולן, אני יכול להעיד שבאף יישוב אין מערכת המתקרבת באיכותה למערכת החינוך של אורטל. הדבר נובע מאיכות הקהילה, מהמסורת שגיבשנו עם השנים ובראש ובראשונה מאיכות האנשים העושים במלאכה, לאורך השנים.

בראש ובראשונה – את, מרב, רכזת החינוך. בשילוב של כישרון, מקצועיות, אכפתיות, מחוייבות, אחריות, מנהיגות ולא פחות חשוב – התמדה לאורך שנים, את מובילה ביד רמה את המערכת הזאת להישגים גדולים.

שרון פז, המד"ב – צעיר כריזמטי, איש חינוך בנשמה, היודע היטב להתחבר לנוער, לסחוף אותו, לרתום את הילדים ולקחת אותם לכיוונים הטובים והנכונים ביותר. הרגשנו זאת היטב לאורך שנת הבר מצווה, ואנו נוכחים בכך היטב בעשיה הנפלאה אליה אתה רותם את הנוער באורווה.

איילת ת' – מעבר לכל תפקיד ובלי קשר לכל תפקיד שאת עושה באורטל, מידי שנה את מתנדבת לארגן את שנת הבר מצווה, ובמקצועיות ומסירות מטקטקת את כל הפעילויות והכל ברמה גבוהה וכמעט באפס תקלות.

ומי שלא נמצאת איתנו – חן, בת השירות. לאורך השנה הדריכה חן את הילדים בפעילות הבר מצווה, התחברה אליהם היטב, מעבר לכל הבדלי הגיל ואורח החיים והעניקה להם המון. סוד הקסם של חן, הוא היכולת שלה לגשת אל הילדים בגובה העיניים, בלי ההתנשאות של אני-יודעת-מה-זה-להיות-יהודי ואני אלמד אתכם, אלא התחברה אליהם ואל התרבות שלהם, גילתה עניין וסקרנות בחיים שלהם וכך ידעה ליצור את העניין שלהם בדרך החיים שהיא מייצגת, מתוך גישה שוויונית. תכנית "מתבגרים לחיים" מתקיימת כבר 5 שנים בכעשרה יישובים בגולן. מהניסיון הזה אני יכול להצביע על קשר ישיר ומובהק בין רמת המעורבות של המד"ב בתכנית לבין הצלחת התכנית. באף יישוב המד"ב אינו מעורב כמו שרון, ובאף יישוב התכנית אינה מוצלחת כמו באורטל.

ולקראת סוף השנה, הכל מתכוונן למסיבת הסיום, ליצירה המשותפת – מופע ילדי הבר מצווה. וכאן התגליתם, מיקו ואפרת, במלוא גדולתכם, לא רק ביצירתיות ובמקצועיות, אלא גם ביכולת להתחבר לכל הילדים, לרתום אותם למשימה ולהוציא מהם את המיטב, גם מאלה שעד כה לא ראינו אותם בקדמת הבמה. אפרת מתמידה בכך שנים, בבר המצווה, באירועים וחגים ובתיאטרון הקהילתי של הגולן. והנה – כוכב נולד. טוב לדעת שיש ממשיכים. טבילת האש הראשונה שלך באורטל, מיקו, השאירה בנו הרבה טעם של עוד.

תודה רבה לכולכם!

השבת שזה עתה יצאה היא "שבת נחמו", השבת שאחרי תשעה באב. בשבת זו, קוראים בהפטרה את נבואת הנחמה של הנביא ישעיהו, "נחמו נחמו עמי". הנביא מנחם את ירושלים ואת עם ישראל שבעי האסונות ומאיר בעיניהם על עתיד מזהיר של עולם טוב הרבה יותר. בין השאר נאמר בה: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה". 

מודעים למוגבלותנו כבני אדם, אין לנו יומרה כזאת לשנות סדרי עולם וטבע, אך אנו מאמינים בכוחנו וביכולתנו לעצב את חיינו, את קהילתנו ולחנך את ילדינו ולבנות להם עתיד טוב. לדברים האלה שבכוחנו, אנו מחוייבים, והשמים הם הגבול. זאת אחריותנו, בראש ובראשונה כהורים, אך בהיותנו קיבוץ שיתופי – גם כקהילה. את האחריות הקהילתית אתם מיישמים. ועל כך אנו אסירי תודה.

לסיום אני רוצה לברך בשם כולנו את משפחת אלון עם קבלתם לחברות.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל