הבלוג של אורי הייטנר

עם צאת ספרה של שולמית אלוני "דמוקרטיה באזיקים" לאור, יצאה ספריית "עם עובד" בפרסומת לאורכו ורוחבו של עמוד שלם ("הארץ" ספרים, 10.9.08), ובה תמצית הספר. קשה להאמין איך לכל כך מעט שורות, ניתן להכניס כל כך הרבה שקרים. בהנחה שהתמצית מלמדת על הספר כולו, ניתן לומר שהספר הוא מניפולציה שקרית, הבונה על בורותם של הקוראים, כדי לשטוף את מוחם בתעמולה פוסט ציונית.

הספר מתומצת בשורות הבאות: "מדינת ישראל מוגדרת בהכרזת העצמאות 'מדינה דמוקרטית' שתבטיח לכל אזרחיה, 'בלי הבדל דת גזע ומין', "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור', ו'חופש דת, מצפון, לשון ותרבות'. במסמך מכונן זה, מספרת לנו שולמית אלוני, לא נאמר דבר על רבנים, דיינים או כפיה דתית, גם לא נאמר בה שהמדינה תהיה 'מדינה יהודית'. המגילה הבטיחה – מדינת כל אזרחיה.

השנה ,מציינת מדינת ישראל שישים שנה להקמתה, איש אינו מזכיר את העם העברי המתחדש בארצו'; המדינה חוזרת אל הגטו, אל היהדות האורתודוכסית, ושלטונה של הרבנות הפונדמנטליסטית מעמיק".

עתה, הבה ניטול לידינו את מגילת העצמאות ונעמת את דבריה שם שולמית אלוני עם העובדות.

אלוני טוענת שמדינת ישראל מוגדרת בהכרזת העצמאות "מדינה דמוקרטית". המירכאות במקור כציטוט מהמגילה. במגילה עצמה המילה דמוקרטיה אינה מופיע אפילו פעם אחת.

אלוני טוענת שלא נאמר במגילה שהמדינה תהיה מדינה יהודית. האמנם? הנה, כך אומר משפט המפתח של מגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

מי מזכיר, שואלת אלוני, את "העם העברי המתחדש בארצו", ברמז לרעיון הכנעני לפיו העם העברי החליף את העם היהודי, או לעתירה לבג"ץ שהיא הבולטת בין השותפים לו, להכיר בלאום ישראלי, הכולל את היהודים והערבים החיים בארץ. האם לכך היתה הכוונה במשפט אודות העם העברי במגילת העצמאות?

טענה כזו גם היא שקר וכזב. מגילת העצמאות היא מגילה יהודית, המכריזה על מדינה יהודית וכולה ספוגה ביהדות.

מגילת העצמאות נפתחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי" והמילים יהודי, יהודית, יהודים וכו' מופיעות בה 14 פעמים. מחציתה של המגילה היא הסבר זכותו "הטבעית וההיסטורית" של העם היהודי למדינת לאום עצמאית בארץ ישראל. המגילה מספרת על ההיסטוריה של העם היהודי וזיקתו ההיסטורית לארץ ישראל. על הקשר ההיסטורי והמסורתי של העם לארץ ועל כמיהת הדורות של היהודים "לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה". על קריאתו של "הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל" ועל הקונגרס הציוני ש"הכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". המגילה מזכירה את הכרת הצהרת בלפור ב"קשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין א"י ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי". היא מזכירה את השואה, שהוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בא"י, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים". היא מזכירה את החלטת עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר "המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". היא מזכירה את "זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם".

למה הכוונה, אם כן, בדיבור במגילה אודות "העם העברי"? מגילת העצמאות משתמשת במונחים "יהודי", "עם ישראל" ו"העם העברי" ללא כל הבחנה. בטרם הוקמה המדינה, היתה התלבטות האם לכנות אותה "ישראל" או "יהודה". ההבחנה שעושה אלוני מלאכותית וא-היסטוריות. 

כאמור, המילה דמוקרטיה אינה מופיעה במגילה, אך היא בהחלט מגילה דמוקרטית לעילא ולעילא, והיא מדברת על שוויון זכויות גם מלא למיעוטים. אם "מדינת כל אזרחיה" פירושה מדינה המעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה – ישראל היא בהחלט כזאת. עובדה, חרף העובדה שבמשך ששים שנותיה נלחמת ישראל מלחמת קיום כנגד הערבים שאינם מוכנים להשלים עם קיומה, נהנים ערביי ישראל משוויון זכויות מלא. אם "מדינת כל אזרחיה" – פירושה הוא המקובל בשיח הפוליטי בישראל, כלומר ביטול יהדותה של המדינה והפיכתה למעין מדינת אזרחים קוסמופוליטית, הרי הרעיון הזה מנוגד בתכלית הניגוד לרעיון של מגילת העצמאות.

הרעיון של מגילת העצמאות הוא מדינה יהודית בא"י, שיש בתוכה מיעוט ערבי הנהנה משוויון זכויות. ואכן, זו מדינת ישראל, ברוח מגילת העצמאות.

* "הארץ" - ספרים