לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עמוק בתוך הלב


"בעוד עשרים שנה אני אקבל חנינה. אתם יודעים את זה. עמוק בתוך הלב אתם יודעים את זה". כך מתחיל המערכון של רמי הויברגר מתוך החמישיה הקאמרית, לפני עשרים שנה, אחרי רצח רבין.

 

הוא מספר שם על החנינה שיקבל ("גם המערך יסכימו"), ואיך הוא יהפוך לגיבור הרחוב וראש העיר יבוא להצטלם אתו לפני הבחירות. "ככה זה יהיה עוד עשרים שנה. אתם יודעים את זה. עמוק בתוך הלב אתם יודעים את זה".

 

לפני עשרים שנה הוקרן המערכון הזה, ורבים, כל כך רבים, "ידעו" את זה. עמוק בתוך הלב הם "ידעו" את זה. הרי בעיניהם, יגאל עמיר ייצג את כל מי שחשב אחרת מהם. חצי העם הם רוצחים בכוח או תומכים ברצח. כל מי שאינם שייכים למחנה הנכון. ולכן ברור שהמערכון שיקף את המציאות ש"כולם" "יודעים" אותה.

 

חלפו עשרים שנה. כמובן שיגאל עמיר לא קיבל חנינה. יש מעט דברים שניתן לומר על אודותם שאנו יודעים מה יהיה בעוד עשרים שנה, אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שיגאל עמיר לא יקבל חנינה גם בעוד עשרים שנה, וגם לא בעוד ארבעים שנה.

 

יגאל עמיר אינו אסיר עולם רגיל, כמו כל רוצח ומחבל אחר. הוא אסיר עולם בדרגה קשה יותר – כבר עשרים שנה בבידוד. כל הזכויות המוקנות לאסירים נשללו ממנו, ורק באמצעות בתי המשפט ותמיכת האגודה לזכויות האזרח, הוא הצליח להשיגם, כמו הזכות להיות בתא ללא מצלמות אבטחה, הזכות להינשא ולהתייחד עם אשתו. את כל אלה כפה בית המשפט על המדינה, שהתנגדה להם. זאת, כאשר ברוב התקופה ה"ימין" היה בשלטון.

 

יגאל עמיר לא יקבל לעולם חנינה, ולא בגלל החוק הייחודי שנקבע לו. החוק היה צעד פופוליסטי, שנועד ליצור מצג שווא, כאילו עמוק בלב כולם יודעים שבעוד X שנים הוא יקבל חנינה, אך אין לכך שחר. הוא לא ייחון לעולם, כיוון שיש קונסנזוס מוחלט של שמאל וימין באשר למשמעות הרצח.

 

לאורך עשרים השנה שוב ושוב הוקרן המערכון ושוב ושוב רבים מאוד בתוכנו הנהנו מתוך הסכמה עם תוכנו. הרי "עמוק בלב" הם ידעו שזה נכון.

 

חלפו עשרים שנה, ואין דבר רחוק יותר מחנינה ליגאל עמיר. שמא עובדה זו תוכל לעורר מחשבה נוספת, אצל אלה שעמוק בלב יודעים שיגאל עמיר מייצג את יריביהם הפוליטיים? אולי הגיעה השעה של חשבון נפש אצל מי שהטילו דופי בלפחות מחצית הציבור; אצל מי שכבר עשרים שנה מסיתים נגד יריביהם ומקשרים אותם לרוצח ולרצח?

 

"רבים בתוכנו אינם מצטערים על הרצח", אמר השבוע יצחק הרצוג. מה פירוש "רבים בתוכנו"? כמה רבים? גם אם מדובר בשלושה אנשים, הם שלושה יותר מדי. אבל אמירתו של הרצוג היא המשך הנצחת ההחשדה, ההסתה, ה"עמוק בלב אתם יודעים שאני צודק". אני משוכנע שלמקרא דבריו של הרצוג, רבים בתוכנו הנהנו, הסכימו אתו, עמוק בלב הם יודעים שהוא צודק. בדיוק כפי שלפני עשרים שנה הם ידעו שרמי הויברגר בדמותו של יגאל עמיר צודק. הויברגר לא צדק, הרצוג לא צודק וכל אלה שיודעים עמוק בלב שהוא צדק, טעו. ובאמת, הגיע הזמן לשים קץ להסתה הזאת.

 

* "ישראל היום"

נכתב על ידי הייטנר , 22/10/2015 00:34   בקטגוריות היסטוריה, אמנות, פוליטיקה, רצח רבין  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שופטים ט: הזית, הגפן והתאנה עושים לביתם


מי "האיש הרע" במשל יותם? האטד, כמובן. ולכאורה, התשליל שלו ושל תאוות השלטון הבלתי מרוסנת שלו, הם הזית, התאנה והגפן, שאינם רודפי שררה והם מתנזרים מן הביצה הפוליטית ומעדיפים להתמקד ביצרנות.

 

אולם אפשר לקרוא אחרת את המשל הזה.

 

מי המליך את האטד? הזית, התאנה והגפן האנינים, שהעדיפו לעשות לביתם מאשר לקחת אחריות. האלטרנטיבה לשלטון האטד הוא שלטון הזית, התאנה והגפן. שלטון האטד הוא ברירת המחדל של סירובם לקחת אחריות.

 

תמיד קל יותר לקטר על ההנהגה מאשר לקפוץ למים הקרים וליטול אחריות. מי שבורח מן האחריות, נושא באחריות לתוצאות.

 

****

 

בתכניות למנהיגות צעירה שהקמתי בגולן ובתכנית למנהיגות צעירה במכון לאסטרטגיה ציונית שעמדתי בראשה, פתחתי את המפגש הראשון בקריאת משל יותם, ובשיחה שהתמקדה במסר של נטילת האחריות ולקיחת המנהיגות.

 

סיימתי את המפגש בטקסט הבא: "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה.

 

... לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה... בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

 

                                                                        תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ' ע"ב.

 

 * 929

נכתב על ידי הייטנר , 21/10/2015 18:27   בקטגוריות חינוך, יהדות, מנהיגות, פוליטיקה, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שני ביקורים באורטל (במלאת 20 שנה לרצח רבין)


שני ביקורים ערך יצחק רבין באורטל, בשנת 1992. 4.5 חודשים הפרידו בין שני הביקורים. כרונולוגית, הם היו סמוכים זה לזה. מהותית – הפרידו ביניהם תהומות.

 

הביקור הראשון היה ב-22.6.92. למחרת, רבין נבחר לראשות הממשלה. את הישורת האחרונה של מסע הבחירות, הקדיש רבין למסע מוסק מצפון הארץ לדרומה. את המסע הזה הוא בחר לפתוח באורטל. לא היתה זו בחירה מקרית. היתה בה אמירה. הוא ביטא בביקור זה את מחויבותו לשמירה על הגולן בריבונות ישראלית, ואת המסר שההתיישבות בגולן היא התגלמות העולם הערכי של תנועת העבודה, והיא מסמלת את המסרים בשמם הוא מבקש להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון.

 

11 יום קודם לכן, ביקר רבין בגולן, והשתתף בעצרת במלאת 25 שנה לשחרור הגולן ולהתיישבות בגולן. בעצרת זו השתתפו שני המתמודדים על ראשות הממשלה – ראש הממשלה יצחק שמיר והטוען לכתר יצחק רבין. כל אחד משני המנהיגים יצא מגדרו כדי לשכנע את קהל האלפים, שהוא נאמן יותר לגולן. יצחק רבין אמר: "לא יעלה על הדעת, שגם בשלום, נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל". הוא הרחיב בדבריו בחשיבות הגולן למדינת ישראל, ותקף את ממשלת שמיר, על שמלבד דיבורים אינה עושה די כדי לחזק את הגולן הישראלי. "לא די, לשאת דברים על רמת הגולן. יש לממש אותם". הוא פרט את צרכי הפיתוח של הגולן, ואת מחויבותו לקדמם.

 

בביקורו באורטל חזר על אותם מסרים. ילדי אורטל הקטנים המתינו לו כשהם מנופפים בדגלים, ושרו את שירי עצרת ה-25 לגולן. התחושה הכללית היתה שהנה מגיע ראש הממשלה הבא, ידיד הגולן הגדול. בשיחה בחדר האוכל, הוא השמיע דברים נחרצים בדבר חשיבות הגולן. אני זוכר שהתווכחתי איתו על משפט אחד שאמר: "אין זה אומר שיש קדושה בכל סנטימטר". טענתי, שדברים אלה מכרסמים באמירה הברורה ועלולים להוות תקדים של נכונות לוויתורים מסוכנים. רבין התעקש. "כאשר אני אומר שלא נרד מהגולן, אני נושא באחריות לתוצאה של הדברים שאני אומר. משמעות דבריי, היא שאם תהיה מלחמה אוכל להישיר מבט לעיני האמהות השכולות, ולומר להן שלא היתה ברירה. אני בהחלט יכול לומר זאת על המסר שאסור לסגת מהגולן, אבל איני יכול לומר זאת על כל סנטימטר בגולן". משמעות דבריו היתה שבמקרה תיאורטי של נכונות סורית לשלום תמורת ויתור קוסמטי סמלי בשולי הגולן, הוא יהיה מוכן לכך.

 

למחרת, רוב מוחלט של חברי אורטל הצביעו בעד מפלגת העבודה בראשות רבין. כך עשיתי גם אני. באופן יחסי, ניצחונו של רבין בגולן היה מהגדולים ביותר בארץ, אולי גדול מבכל אזור אחר.

 

הביקור השני נערך ב-5.11.92. רבין כבר היה ראש הממשלה, והיה בעיצומו של מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן. הוא הסכים לנסיגה מהגולן (הוא אמנם הקפיד, עדיין, לומר: "נסיגה בגולן, לא מהגולן", אבל היה ברור שהוא מוכן לסגת מהגולן – רובו ככולו). אנו היינו בעיצומו של מאבק קשה וחריף נגד מדיניותו.

 

כביש הכניסה לאורטל, מהצומת ועד השער, המה משני צדדיו במפגינים מיישובי הגולן. חדר האוכל של אורטל היה מלא מפה לפה בנציגי כל היישובים, בחברי מליאות המועצה האזורית ומועצת קצרין ובפעילי ועד יישובי הגולן. רבין לא היה איש בשורה. הוא לא ניסה לטייח ולא לייפות. הוא גם לא ניסה להתכחש להתחייבויותיו לפני הבחירות או לתרץ את השינוי. הוא פשוט בא לומר לנו בגילוי לב, שהוא פועל ויפעל שלא על פי התחייבותו והוא ינסה להגיע להסכם שלום עם סוריה, גם תמורת נסיגה עמוקה בגולן.

 

מיקרופון הנואמים מטעם הגולן הוצב מול שולחנו של רוה"מ. בזה אחר זה עלינו, הדוברים במפגש, והטחנו ברבין דברים קשים וחריפים – נגד הנסיגה ונגדו אישית, האיש שתמכנו בו, שבחרנו בו, שהאמנו בו ושכל כך מאכזב אותנו. הבטחנו לו מאבק קשה, חריף ונחוש, שיסתיים בניצחוננו. אמרנו לו, שבברירה בין נאמנות לאיש לנאמנות לדרך, אנו בוחרים בגולן ולא בו. הוא ישב והאזין בשקט ובסבלנות. מידי פעם שאל את ראש המועצה יהודה וולמן, שישב לצדו, אודות זהותו של הדובר. על הבטחתנו להיאבק בו בנחישות הגיב: "זה לגיטימי".

 

הערכתי את כנותו ואת עצם הביקור אבל יצאתי מהשיחה נסער מאוד. כך אני, וכך כולנו. יצאנו מהפגישה נחושים להיאבק ולנצח. רבין נסע, ואנו נותרנו באווירה קשה וכבדה.

 

איך הרגיש רבין? אחרי הרצח, נשאל איתן הבר, שהשתתף בביקור, מה היה הרגע הקשה ביותר שחווה לצד רבין. הבר השיב – הביקור באורטל. הוא אמר שרבין הלך לבקר את האנשים שהלכו עמו עשרות שנים, גדולי תומכיו וחבריו, ראשי מחנהו (בכך התכוון בעיקר ליהודה הראל ויהודה וולמן), כדי לומר להם שבכוונתו לסגת מהגולן. הוא שמע מהם ביקורת קשה ונוקבת שיצרה אצלו תחושה קשה. כל הדרך חזרה הוא ישב במכונית מכונס בעצמו, ושתק.

 

****

 

יצחק רבין הוא הרמטכ"ל שפיקד על שחרור הגולן. הוא לחץ בכל כוחו על הממשלה להחליט על שחרור הגולן. הוא ראש הממשלה, שבקדנציה הראשונה שלו פיתח את הגולן כפי שלא עשה אף ראש ממשלה לפניו או אחריו. הוא הוביל את הקמת קצרין, עיר הגולן (את ההחלטה על הקמתה קיבלה ממשלת גולדה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים). הוא החליט על יישוב מרכז הגולן, האזור שלא היה מיושב ושדרכו פרצו הסורים במלחמת יום הכיפורים. הוא החליט על הקמת יישובים רבים, ובהם אורטל (שבפועל עלתה על הקרקע אחרי תום שלטונו). לאחר שהאו"ם גינה את הציונות כגזענות, הוא כינס ישיבת ממשלה מיוחדת, והוביל תגובה ציונית הולמת: החלטה להקים ארבעה יישובים חדשים בגולן. הוא הצליח להוציא מנשיא ארה"ב ג'ראלד פורד התחייבות נשיאותית כתובה, שארה"ב תתחשב באינטרס הישראלי בגולן בכל מו"מ לשלום.

 

יצחק רבין הוא ראש הממשלה, שבקדנציה השניה שלו שבר את הקונסנזוס הלאומי על הגולן. הוא ראש הממשלה הראשון שהסכים לסגת מהגולן, וסלל את הדרך לשלושת יורשיו שניסו אף הם להביא לנסיגה מהגולן. מצד שני, יש לציין לזכותו, שהוא ראש הממשלה שהחליט להעמיד הסכם שכרוכה בו נסיגה מהגולן למשאל עם, בטענה שלא ביקש ולא קיבל מנדט לסגת מהגולן. בכך כבל את ידיו וידי יורשיו, שלא עשו את הצעד האחרון מול הסורים, כיוון שהבינו שאין לכך סיכוי במשאל העם. במשך כל תקופת המאבק, שמר רבין על קשר רצוף איתנו. הוא נפגש עמנו, בגלוי ובחשאי, כל אימת שביקשנו זאת. הוא שמר על ערוצים פתוחים עם ראש המועצה יהודה וולמן ועם יהודה הראל, ידידו. מצד שני, הוא לא היסס להשתלח בנו ובמאבקנו: "הם יכולים להמשיך להסתובב כמו פרופלורים" ו"ההפגנות שלהם אינן מזיזות לי את קצה הקרסול". כדי להכשיל את העברת חוק שריון הגולן, הוא העניק שוחד פוליטי לאלכס גולדפרב. כשאביגדור קהלני הצטרף למאבקנו, לא התבייש להאשים אותו שבגללו ימשיכו להיהרג חיילי צה"ל בלבנון.

 

איך נזכור את יצחק רבין ואיך נעריך אותו? האם נזכור את רבין כמשחרר הגולן ומיישב הגולן, או כשובר הקונסנזוס על הגולן ומי שניסה לסגת מהגולן?

 

אי אפשר להתייחס לרבין כאל מי שהחל לפעול רק ב-92' ולהתעלם מכל מה שקדם לכך. באותה מידה, אי אפשר להתעלם ממה שקרה אחרי 92'. יצחק רבין הוא האיש שתרם כל כך הרבה לגולן, וגם האיש שהזיק כל כך הרבה. זאת האמת.

 

****

 

אין כל קשר בין העמדה על רבין ועל מדיניותו, לבין עמדה בנוגע לרצח רבין. בעניין זה, מדובר ברע מוחלט. מי שתמך ברבין ומי שהתנגד לו, מי שהעריך אותו ומי שלא העריך אותו, מי שהעריץ אותו ומי שסלד ממנו – כולם צריכים להיות שותפים לאמירה ברורה ונחרצת נגד הרצח, נגד אלימות פוליטית, נגד הסתה, נגד סרבנות, נגד כל הרמת יד על הדמוקרטיה. בעד ממלכתיות ודמוקרטיה. זאת מהות יום הזיכרון הממלכתי לרבין.

 

אלה שניכסו את יום רבין ואת זכר רבין לעצמם, וניסו להפכו ליום של הזדהות עם דרכו הפוליטית ("מורשת רבין") חטאו לזכרו חטא חמור. הם הוסיפו חטא על פשע, כאשר המורשת אליה ניסו לכוון את ההזדהות אינה באמת דרכו של רבין, אלא דרכם שלהם, הדרך של "שלום עכשיו" והשמאל הקיצוני, שתמיד תקף את רבין ושרבין הסתייג ממנו וסלד ממנו.

 

המאבק על הגולן, היה מופת של מאבק דמוקרטי אמיתי, שלא היה כדוגמתו מקום המדינה ועד היום.

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 21/10/2015 13:26   בקטגוריות אורטל, אנשים, היסטוריה, התיישבות, חוץ וביטחון, מנהיגות, פוליטיקה, רצח רבין, הגולן  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)