הבלוג של אורי הייטנר

התורה המורה לנו הלכות זבח השלמים אינה מסבירה מהו אותו קורבן. המדרש דורש אותו מדרש שם – זהו מדרש של הבאת שלום, ולכן שמו "שלמים".

הוא דורש מן האדם למאמץ יתר כדי לחולל שלום – לסחוב בידיו את הקורבן, להביאו לכוהן ולערוך סעודה משותפת.

מנהגי הקורבנות מעוררים סלידה, ובכל זאת, ראוי שנתאמץ לבור את המוץ מן התבן וננסה לחפש ולמצוא בתוכם יסודות הראויים למימוש בדרך הראויה לימינו, לתרבותנו, לערכינו.

הנה רעיון – למצוא דרך קהילתית–חברתית לפתרון סכסוכים, באמצעות עשיה ממשית, פיזית, של הצדדים, כדרך ליצור שלום. יצירת אווירה המעודדת את הפרט לקחת אחריות לפתור סכסוכים, להביא שלום, להתאמץ ולגלות מסירות לשם כך.

אני כותב את הדברים על רקע החדשות הקשות מחזית תל אביב – העימותים הקשים בהפגנת עולי אתיופיה.

המחאה היא מחאה אותנטית, המבטאת כאב של עדה המצויה במצוקה קשה, וחשה במידה רבה של צדק מופלית ומוחלשת. להפגנה הצטרפו גם אזרחים שוחרי טוב, שאינם מקרב העולים מאתיופיה.

איך ההפגנה הזו הידרדרה לאלימות, ונדליזם, חוליגניות ואנרכיה? על ההפגנה התעלקו טרמפיסטים שוחרי רע, כאלה שדיג במים עכורים אומנותם, והחלו להסית ולשלהב את הרוחות. קיצונים אלה הם אקטיביסטים של מלחמה, של שנאה, של אלימות. אנשי קבוצות ימין ושמאל רדיקלי, כהניסטים ואנרכיסטים, אותה ברית בלתי קדושה – חוק הרדיקלים השלובים, שלעולם לא יחסכו מאמץ כדי לחולל מהומות, לשפוך שמן על כל מדורה. ואף שמדובר בקומץ, נזקם רב.

מן הראוי שנטפח יותר ויותר את אנשי השלום, אלה המתאמצים להרגיע, לפשר, לפייס, לתווך ובעיקר להתמודד עם בעיות ומצוקות כדי לפתור אותן, ולא לפעור פצעים ולהאביס עליהם תועפות של מלח.  

* 929

* שירות או שררה – אני מקווה מאוד שהדיבורים על רוטציה בין ח"כים מן הליכוד על תפקידי שרים, יתבררו כעורבא פרח. אם יש אמת בדברים, זו שערוריה; אבדן הבושה וויתור אפילו על מראית עין של התייחסות לתפקיד השר כאל שירות הציבור ולא כאל כיבוד לסיפוק תאוות שררה של פוליטיקאים. היישר מן המקפצה.

תפקיד שר הוא תפקיד חשוב ורציני. לימודו דורש זמן. רוטציה כזאת היא פגיעה מכוונת בתפקוד המשרדים, ביכולת הצלחתם, ברצף השלטוני ובמשילות, רק כדי לספק יצרי כבוד ושליטה של פוליטיקאים. רוטציה כזאת היא ביטוי של חוסר מנהיגות של ראש ממשלה שאינו מסוגל לקבל החלטה למנות שר ולהישיר מבט למועמד אחר ולהודיע לו שלא נבחר.

* תרגיל במשפט שלמה - הייתי שמח להיווכח שמדובר בתרגיל במשפט שלמה. מי שיוותר על הכבוד, כי אינו רוצה להיות שותף לבדיחה, יקבל את התפקיד מלא מלא, כי הוכיח שהוא ראוי לו.

* ללכת עם להרגיש בלי -  ח"כ ליצמן היטיב לנהל את מערכת הבריאות בישראל, בקדנציה הקודמת שלו כסגן שר הבריאות, וזכה להערכה רבה על תפקודו. לכן, הוא ראוי להיות שר הבריאות.

אך הוא לא יהיה שר הבריאות, כיוון ש"יהדות התורה" מסרבת לשאת באחריות לאומית למדינת ישראל, כחברה בממשלה. לכן הוא יהיה סגן שר, ללא שר בפועל (ראש הממשלה יהיה, רשמית, שר הבריאות).

את עמדתי העקרונית, השוללת את עצם התפקיד של סגן שר הבעתי כאן פעמים רבות. במקרה הזה, כשאין שר בפועל, הסיבות להתנגדותי אינן רלוונטיות. אולם אני מתנגד לכך שסגן שר יעמוד בראש משרד הבריאות מסיבה אחרת לגמרי – בדיוק הסיבה שבעטיה "יהדות התורה" מסרבת לכהן בממשלה. אחרי 67 שנות קיומה של ישראל, הגיע הזמן לשים קץ לאבסורד הזה. אין לאפשר את המשך ה"ללכת עם להרגיש בלי". מי שאינו מוכן לשאת באחריות הלאומית כחבר בממשלה, על כל הכרוך בכך, אינו ראוי לעמוד בראש משרד בישראל. בראש כל משרד יש להעמיד שר לכל דבר. ואת מוסד סגן השר יש להעביר מן העולם.

* חוסר סמכות -  "יש עתיד" הודיעה שתעתור לבג"ץ נגד מינוי סגן שר ולא שר לראשות משרד הבריאות. טיעוניהם זהים לטיעונים שציינתי בנדון. אך אני מתנגד בתוקף לעתירה ומקווה שבית המשפט ידחה אותה על הסף מחוסר סמכות. מדובר בסוגיה פוליטית מובהקת שמקומה בדיון ציבורי – פוליטי ותקשורתי, אך אין לה כל משמעות משפטית. בדיוק כפי שאיני רוצה שבית המשפט יכפה על המדינה את דעותיי הפוליטית בכל נושא אחר, כך גם בנושא הזה.

* פגיעה בציבור החרדי – ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס ויהדות התורה רעים לחברה הישראלית ולכלכלת ישראל, אך בראש ובראשונה הם פוגעים בציבור החרדי, וגוזרים עליו תרבות חיים של תלותיות ועוני מנוון.

* הרע במיעוטו - האסיר המשוחרר אריה דרעי אינו ראוי להנהגת ציבור ולכהונה בממשלה. אולם במציאות הפוליטית הנוכחית, אין מנוס מכך. ש"ס הייתה שותפה קואליציונית בכל תוצאות של הבחירות ודרעי היה ממונה לשר. נחמה פורתא היא אי חזרתו למקום הפשע - משרד הפנים.

* החדשות הטובות מן המו"מ הקואליציוני – העלאת מס רכישה של בתים להשקעה ל-25%, לדרישת "כולנו" ומע"מ 0 על מוצרי יסוד לדרישת ש"ס, הן בשורות טובות וחשובות. אך הבשורה החשובה ביותר בנושא מס – הטלת המס הצודק והחכם ביותר, מס עיזבון (ירושה), טרם הגיעה.

בין הדרישות של "ישראל ביתנו" מופיעה דרישה חשובה מאוד – הפסקת העסקת עובדי קבלן בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, בלוח זמנים קצוב. יש לקוות שהדרישה תכנס לקווי היסוד של הממשלה.

* מחאת העבריינים – השביתה וההפגנה של ועדת המעקב של ערביי ישראל, שעיתונות המכבסה הגדירה אותה בשם החיבה "מחאת הדיור", היא למעשה מחאה בעד העבריינות (בניה בלתי חוקית) ונגד שלטון החוק ועליונות המשפט (הריסת בתים).

* מאוכזב מ"הארץ" – אני מאוכזב מ"הארץ". הם אבדו את היצירתיות? הקריקטורה היומית מתארת את משלחת ההצלה והסיוע לנפאל, תחת הכותרת "יאללה לנפאל", כמשלחת יח"צנית. היא כוללת מטוס של יועצי תדמית, מטוס משרד החוץ, מטוס "דבר ראש הממשלה". זהו? זה כל הדופי שמצאתם במבצע ההצלה? לִמְדוּ מחברת הפרלמנט הבריטי, שטענה כלפי מבצע ההצלה הישראלי בהאיטי, שהמשלחת עסקה בקצירת איברים מהגופות ומסחר באיברים. זאת יצירתיות! זאת מקוריות! גדעון לוי, נרדמת בשמירה?

* המוסרי ביותר בעולם - גדעון לוי לא איכזב. הוא התמודד עם האסון הנורא שקרה לו - צה"ל, הנתעב כל כך בעיניו, האויב הנורא שלו, התגלה במלוא יופיו במשלחת ההצלה לנפאל. לכן הוא מיהר לכתוב מאמר, שהלוז שלו הוא המשפט הבא: "מאותן פני מלאך ניבט גם צִדן האפל, השטני, זה שגם הורג תינוקות".

אך האמת היא שב"צוק איתן" ובמשלחת ההצלחה לנפאל התגלה בדיוק אותו צה"ל - שלוחמיו נרתמים להגנה על חיי אדם, כשהמחויבות הראשונה שלהם היא הגנה על אזרחי ישראל. גם ברצועת עזה, מול אויב המתחבא מאחורי מגן אנושי לצורך ביצוע פשעים נוראים נגד האנושות - ירי מכוון של מאות טילים על אוכלוסיה אזרחית, גילה צה"ל את פניו המוסריים, במחיר חיי חייליו, כדי למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחי אויב, אותו אויב שהשתמש בהם כמגן. אף צבא בהיסטוריה של המלחמות בעולם, לא נהג ואינו נוהג כך. לא פלא שאותו צבא משרת את ישראל כמעצמת העל ההומניטרית של העולם.

* מה משמח את רוגל אלפר – אין שמחה כמו שמחה לאיד, ורוגל אלפר יצא מגדרו בשמחה לאידה של ישראל, כשהתברר שמחמד דף זקוק לעוד פעולת סיכול ממוקד. הוא מיקד את החגיגות בפשקוויל בוז לרוני דניאל, בביקורת טלוויזיה ב"הארץ".

* ב. מיכאל רוצה לתקן את העוול -  ב. מיכאל פרסם לאחרונה ב"הארץ" שלושה מאמרים מלאי בוז, חרון וקצף על מגילת העצמאות, ובעיקר על החלקים בה המתארים את זיקתו של העם היהודי לארץ ישראל. ברוח הפוסט היסטוריון האוטו-אנטישמי שלמה זנד, הוא מכחיש זיקה זאת, תוך סילוף קיצוני של ההיסטוריה. במאמרו השלישי, הוא מנסה להסביר לעצמו מדוע מאמרו עורר כעס ותגובות נגד, ומדוע עיקר הפולמוס התמקד בניסיונו למחוק את היצירה היהודית שנוצרה בא"י ולהציגה כזניחה ושולית, ולשם כך הוא האדיר את היצירה שנוצרה בגולה (שכנראה הדבר הטוב היחיד שהוא מוצא בה, הוא העובדה שלא נוצרה בא"י), וזה הסברו: "מה מפחיד אותם כל כך? אולי זה החשש שמא אם יכירו בעובדה שלא צמחנו כאן מתוך החול, ייגזר עליהם להרהר גם באפשרות שבואנו לכאן בכל זאת גרם עוול־מה לזולתנו. עוול הדורש הכרה ותיקון". ובכך הוא הסביר מה המוטיבציה שלו. המוטיבציה שלו היא להוכיח שהמעשה הציוני והקמת מדינת ישראל היא עוול הדורש תיקון. בעיניו, דה-לגיטימציה למסמך ההכרזה על מדינת העוול הוא צעד הכרחי בתיקון העוול. העוול יתוקן כשלא תהיה עוד המפלצת שהוכרזה באותה מגילה נתעבת: "מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".

* נבזות -  על פי הדיווחים, המשטרה ממליצה לסגור את תיק החקירה נגד אהוד ברק מחוסר אשמה. זו עוד עדות לנבזות של הפושע אהוד אולמרט. בדרכו למקום הראוי לו, מאחורי סורג ובריח, הוא ניסה להעליל עלילה ולטפול על ברק נטילת שוחד בעשרות מיליונים מעסקאות נשק, כנקמה נגד יריב פוליטי. איש נקלה.

* ביד הלשון

* אחד או הראשון? – אחד במאי הגיע, וכך נכון לקרוא לו בשמו, ולא הראשון במאי ולבטח לא הראשון למאי. כך מבטאים בעברית תאריכים, כמו, למשל, תשעה באב ועשרה בטבת. כלומר הספירה היא אחד, שניים, שלושה ולא הראשון, השני והשלישי. זהו היום האחד בחודש, ולא לחודש.

נדמה לי שבשנים האחרונות מקובל יותר מבעבר לדייק בעניין זה. רק במקום אחד נתקלתי לאחרונה בביטוי הראשון במאי. היה זה דווקא בפרסום של הסתדרות המורים.

* "חדשות בן עזר"

חיים ילין שבר שיא גינס – הזמן הקצר ביותר שבו ח"ק (חבר קיבוץ) כיהן כח"כ. הפעולה האחרונה שלו כח"כח"ק הייתה שבועת האמונים. לאחר מכן הוא עזב את הקיבוץ. כנראה שהקיבוץ קטן עליו. מה, הוא איזה יגאל אלון, גלילי, ידלין, יערי, חזן, קדיש לוז? הקיבוץ קטן עליו.

וזה הזכיר לי את האנקדוטה הבאה. בימים הקשים של המאבק על הגולן, נערכה פגישה בכנסת של משלחת חברי קיבוצים בגולן עם השליחים הפוליטיים של התק"ם, השרים יעקב צור, אברהם כץ עוז (כצל'ה), חגי מרום ואלי גולדשמידט. זו הייתה שיחה קשה ונוקבת. אנו דרשנו מהם, כנציגי התיישבות, כנציגי התנועה שהקימה את קיבוצי הגולן ושאנו עלינו בשליחותה, על מנת להגשים את ערכיה, את האידיאולוגיה שלה ואת דרכה הפוליטית, לתמוך במאבקנו ולהודיע שיצביעו נגד נסיגה מהגולן. הם התפתלו והסבירו למה זה בלתי אפשרי.

לקראת סוף הפגישה, ביקש יהודה הראל לומר דבר נוסף. "אני אומר לכם מה תהיה התוצאה. לא תהיה נסיגה מהגולן, היישובים יישארו על כנם ואנו נשאר בבתינו ונמשיך את מפעל חיינו. אבל מה יישאר מכם? בעוד שנה אף אחד מכם לא יהיה חבר כנסת. בעוד שנתיים אף אחד מכם לא יישאר חבר קיבוץ".

הנבואה התגשמה במלואה.

* "ידיעות הקיבוץ"