הבלוג של אורי הייטנר

* שולה זקן היא עבריינית ומושחתת. וכי מי שהייתה במשך עשרות שנים בצנטרום של השחיתות, ושירתה בנאמנות את הארכי מושחת מס' 1 בישראל, יכולה שלא להיות ספוגה בשחיתות עד לשד עצמותיה?

אכן, הדילמה של השופט רוזן באשר לעסקת הטיעון עם שולה זקן, היא דילמה אמתית. משהו בחוש הצדק זועק, לנוכח העסקה הזאת.

ואף על פי כן, טוב עשה השופט כשהחליט לאשר את עסקת הטיעון. מטרת העל צריכה להיות ביעור השחיתות, והמידע שזקן סיפקה ותספק על אולמרט, הגם שלא נעשתה מתוך חזרה בתשובה מדרך השחיתות, אלא רק לאחר שאולמרט בגד בה חרף שכיבתה על הגדר למענו, עשוי לסייע מאוד בהגשמת המטרה הזאת.

* איך זה שמזכירה מקליטה לאורך שנים את המנהל שלה? רובנו, אנשים נורמטיביים, אזרחים שומרי חוק, אנשים מן הישוב, איננו מסוגלים להבין את תרבות עולם הפשע והשחיתות. בעולם הזה, שהשקר הוא יסודו, איש אינו מאמין לאיש. בעולם כזה, העסוק כל העת בהסתרה מפני החוק, כל אחד יודע שלא לעולם חוסן, ויבוא יום שבו יידרש לתת דין וחשבון. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, וגם שולה זקן ידעה עד כמה היא יכולה לסמוך על אולמרט.

* תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית הוא להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. עיתונים שונים יכולים לייצג קו פוליטי שונה, אך בכל הקשור לשחיתות, מן הראוי שיהוו חוד החנית במאבק נגדה, ללא משוא פנים.

"ידיעות אחרונות" היה מופת של מימוש התפקיד הזה, בחשיפת פרשת דרעי. הוא לא רק חשף את הפרשה, אלא עמד כחומה בצורה נגד איומים והבטחות, לאורך שנים, תוך גיבוי מלא למוטי גילת, חושף הפרשה.

והנה, אותו עיתון הסתמרטט, והיה לעיתון הבית של בן דמותו של דרעי, אולמרט. וכעת כל החצים שלו מכוונים נגד השופט דוד רוזן, במסגרת קמפיין הערעור. זוהי בגידה של העיתון בייעודו, בקהל קוראיו ובאינטרס הציבורי.

* אל "ידיעות אחרונות", עיתון הבית של אולמרט, מצטרף לאחרונה "מעריב" במתכונתו החדשה. עיתון השבת שלו נרתם אף הוא לקמפיין הערעור של אולמרט. הגדיל עשות הכוכב הראשי של העיתון, העיתונאי הפנטזיונר בן כספית. הוא ביכה את ההחמצה הגדולה – הקמבק הגדול של אולמרט, שאמור היה לחזור בגדול לבחירות הבאות כשבכיסו הסכם שלום חתום עם אבו מאזן, הוכחה סופית ומוחצת למופרכות הטענה שאין פרטנר. אגב, מי יותר מאולמרט הוכיח שאין פרטנר, שהרי איש לא הציע הצעות כה מרחיקות לכת כמוהו, והן נדחו על הסף. אלא שאולמרט התכחש לכך והציג מצג שווא שאלמלא ה"מזימה" להדחתו, כבר מזמן היה כאן שלום קוסמי נצחי. בהמשך, כספית קובל על שלטון החוק הסלקטיבי הנטפל לפוליטיקאים שסומנו מראש, דוגמת אולמרט. וכמובן, שוחט את השופט רוזן.

* בדרכו חזרה מחתונת בנו, נתפס ראש המועצה האזורית הגליל העליון גיורא זלץ, כשכמות האלכוהול בדמו גבוהה מן המותר בחוק. רישיון הנהיגה שלו נשלל לחודש ימים. זלץ כינס את עובדי המועצה ודיווח להם על המקרה. בכתבה על הפרשה ב"ידיעות הקיבוץ" אמר זלץ: "בחתונה, שהייתה מדהימה ומרגשת, שתיתי כוס או שתיים, וכמו שאני נוהג תמיד, שעתיים לפני סוף האירוע הפסקתי לשתות. את ההחלטה הזאת עשיתי פעמים רבות במהלך החיים, כי אני מניח – כמו רבים אחרים שפועלים כמו שפעלתי, שאני כשיר לנהיגה. זו הייתה החלטה לא נכונה ואני לוקח עליה את האחריות. אני מניח שאלמלא הייתי נעצר בביקורת המשטרה הייתי ממשיך בדרך זו, והייתי עלול ברגע מסוים לגרום לתאונה ולפגוע באחרים. זה שיעור חשוב לי ולכל הסביבה שלי, ואם בחודש השלילה למדתי לקח, ואולי אמנע תאונה עתידית – אני שמח על כך. אני קורא לכל הנהגים להפעיל שיקול דעת ולהימנע משתיית אלכוהול לפני נהיגה". עד כאן תגובתו של זלץ. בלי "רודפים אותי". בלי "שופכים את דמי". בלי "אכלו לי שתו לי". פשוט, בישירות, בהגינות – אדם לוקח אחריות מלאה על מעשיו ועל שגיאותיו, מודה ועוזב. כל כך שונה מכל מיני פוליטיקאים שסרחו.

* פשע השנאה התורן – השחתת בית כנסת של התנועה המסורתית.

מי שהשלה את עצמו, שפשעי השנאה יעצרו בשנאת מוסלמים ונוצרים, נוכח לדעת שהיא נמשכת לשנאת יהודים. בכל מקום בו יש גזענות, מגיעה האנטישמיות. כן, יש אנטישמים יהודים.

* ב-15 במאי מלאו 40 שנה לטבח במעלות, בו נרצחו 22 ילדים שנחטפו ונפל חייל צה"ל. באירוע נהרגו שלושת המחבלים. האם ארגון "לוחמים לשלום" ייזום טקס זיכרון משותף, שבו נחלוק כבוד לכל הרוגי האלימות במעלות, משני הצדדים?

* בעוד נמשך קמפיין "ישראל מבודדת / מוחרמת / מצורעת וכו'", נבחר לראשות ממשלת הודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, נרודרה מודי, מנהיג פרו ישראלי, מעריץ של הציונות.

מהר מאוד הודו תתגמד בחלקים מן התקשורת הישראלים למימדי מיקרונזיה. או אפילו, ה... מדינה הזניחה הזאת... איך קוראים לה, נו? אה... קנדה? משהו כזה.

* ראיון עם איש הקולנוע ניסים דיין ב"מעריב", נראה כמו חקירת שתי וערב בוועדה של סנטור ג'ו מקארתי בבית הנבחרים האמריקאי בשנות ה-50. הנה, כמה משאלות - נזיפות המראיין, יעקב בר-און. במלחמת העצמאות, בגיל שנתיים, עבר דיין עם משפחתו, כפליט משכונת מנשיה על גבול יפו, לגבעת עמל ב', שכונת בבלי של היום. בר-און: "איך מסתדרת לך ההתנחלות בבתי ערבים עם השקפותיך השמאלניות?" הרצאתו הראשונה של דיין על קולנוע הייתה בקיבוץ אלרום שבגולן, וממנה התפתחה הקריירה שלו כמרצה. בר-און: "בשביל הקריירה החדשה ובניגוד למצפונך היית מוכן לחצות את הקו הירוק". בשנת 85' צילם דיין את סרטו "גשר צר מאוד" ברמאללה. בר-און: "למען הסרט התעלמת מעקרונותיך הפוליטיים, וחצית את הקווים להסרטה ברמאללה בחסות שלטונות צה"ל". כל שאלה גרמה לנחקר הנזוף לגמגם ולתרץ. מסתבר שגם אמן מוערך ובר הישגים בגילו ובמעמדו של דיין, נדרש להתייצב דום מול עריצות הפוליטיקלי קורקט וחוקי האסור והמותר של האינקוויזיציה.

* ביד הלשון

בכנס מחקרי גליל, במכללה האקדמית תל-חי, הרצתה הדוקטורנטית נעמה פרוסטיג-דרמן מאוניברסיטת בר-אילן על הנושא: גאולת קרקעות הגליל על ידי יהדות אירופה בתקופת המנדט.

במצגת שליוותה את ההרצאה, הציגה המרצה תמונות של שטרי מכירה. בתחתיתן נכתב: "טעות בחשבון לעולם חוזרת".

מה פירוש "טעות לעולם חוזרת"? שמי שטעה פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה? שדינה של טעות, שהיא חייבת לחזור?

השימוש הרווח בעברית המדוברת, מבטא סלחנות כלפי טעות, בהיותה חלק מן החיים.

במקור, הביטוי הוא "טעות לעולם חוזר" ובראשי תיבות - טל"ח. משמעותו – מי שעשה טעות, לעולם יכול לחזור בו. כלומר, טעות בחשבון, למשל, אינה נדר או שבועה שאין להפר. בכל עסקה, ניתן לקחת בחשבון שנפלה טעות, ואין לתפוס את הטועה במילה, אלא יש לאפשר לו לחזור בו מן הכתוב ולתקן את הטעות.

בשירו אודיסס, חיים גורי משתמש בביטוי השגור "טעות לעולם חוזרת", במובן של "מחשב מסלול מחדש". "... טָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֶרֶת, אָמַר אוֹדִיסֵס בְּלִבּוֹ הֶעָיֵף / וְחָזַר עַד פָּרָשַׁת-הַדְרָכִים הַסְּמוּכָה לָעִיר הַשְּׁכֵנָה. / לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל עִיר מוֹלָדְתוֹ שֶׁלֹא הַיְתָה מַיִם ... ".  

* "חדשות בן עזר"

גל פשעי השנאה, המכונים בכיבוסית "תג מחיר", הם קלון על פרצופה של החברה הישראלית. עלינו לגדוע מן השורש את הנגע הזה, במאבק ללא פשרה, באפס סובלנות.

זה החל בהתעמרות והצקות לחקלאים פלשתינאיים ביו"ש ונמשך במעשי איבה אלימים נגד צה"ל, חייליו ומפקדיו. זה החל נגד פלשתינאים בשומרון, וגלש למעשים דומים נגד ערביי ישראל. זה החל במעשים נגד מוסלמים, נמשך במעשים נגד נוצרים וגלש למעשים דומים נגד יהודים. אחד מפשעי השנאה האחרונים היה חילול בית כנסת וישיבה של התנועה המסורתית בירושלים, בכתובות נאצה ושיסוי. זה לא צריך להפתיע. כמו בכל מקום בעולם, אין גזענות שאין בה אנטישמיות. גם גזענים יהודים מגיעים לפשעי שנאה אנטישמיים, כמו חילול בתי כנסת.

יש סוגים שונים של אמירות סרק, שנועדו לטהר את השרץ. למשל, כל מיני תאוריות קונספירציה שקריות והזויות, על כך שהשב"כ עומד מאחורי המעשים. למשל, הטענה "ולמה שותקים כשהערבים עושים כך וכך", כאילו הדבר מצדיק התנהגות חייתית היוצאת מקרבנו.  או האמירה המיתממת... זה בסך הכל גרפיטי.

גרפיטי?! אם קבוצה ערבית תחדור ליישוב יהודי, תנסה להצית את בית הכנסת, תשחית אותו בכתובות "מוות ליהודים", תצית מכוניות או תנקב צמיגיהן של מכוניות, האם נראה בכך "גרפיטי"? אם על בית כנסת בעיר אירופית מסוימת, יכתב "יודן ראוס", בדיוק כמו הכתובת המקבילה "ערבים החוצה", שלבושתנו נכתבה על מסגדים וכנסיות, נתייחס לכך בסלחנות כאל "גרפיטי"? חילול בתי קברות זה "גרפיטי"? יריקה על פרצופו של כומר, היא "גרפיטי"? אם בעיר מסוימת, נניח בצרפת, ינופצו חלונות של מרפאה השייכת לרופא יהודי, וינוקבו צמיגי מכוניות של יהודים, נתייחס לכך כאל "גרפיטי"?!

התורה עמוסה במצוות המחייבות לאהוב את הגר, להתייחס אליו בכבוד ונאמר "כי גרים הייתם בארץ מצרים". כלומר, כמי שהיו גרים בארץ אחרת, ולמדו על בשרם מה משמעותה של שנאת זרים גזענית, חובה עלינו להיות מופת של התנהגות הפוכה כלפי הגרים שיהיו בתוכנו. והנה, יש בתוכנו מי שנוהגים בגרים החיים בתוכנו, בדיוק בדרך בה נהגו אנטישמים בזויים כלפינו. איזו חרפה! לחרפה הזאת יש לשים קץ. בתופעה הזאת יש להילחם בכל הכוח.

המושג המכובס "תג מחיר", החל כאשר כפעולת תגמול על הריסת מבנים בלתי חוקיים בידי צה"ל, הגיבו אותם פורעים במעשי איבה אלימים כלפי ערבים. בדיוק בשיטה הבדוקה של בני דמותם האנטישמים באירופה – הכו ביהודים והצלתם את רוסיה. היום כבר לא מקשרים את פשעי השנאה לתגובות... פשוט החיה שבאדם פורצת החוצה כאשר הדבר מזדמן לה, וגל פשעי השנאה הולך וגובר.

הניסיון להטיל אימה על ציבור, מטעמים גזעניים, הוא מעשה טרור. יש להגדיר כך את המעשים, ולו בשל העובדה שהגדרה כזאת תאפשר לכוחות הביטחון להילחם בתופעה בדרכים ראויות, שכנראה ללא אותה הגדרה מגבלות החוק אינן מאפשרות אותן.

אך לא פחות חשוב מהמאבק של גורמי האכיפה נגד הפורעים, חשובה האמירה החינוכית. הגזענות, שנאת הזרים, האלימות, היא יצר הרע הקולקטיבי שלנו. קל מאוד, בסיטואציות שונות, להסית אנשים חלשים ובעיקר בני נוער, חסרי ניסיון חיים, שאינם מורגלים לחשיבה מורכבת, לכיוונים הללו. כשם שאדם מוסרי נלחם ביצר הרע שבו, כך חברה מוסרית נלחמת ביצר הרע שבה.

חובתה של מערכת החינוך להתמודד עם התופעה. זו גם חובתה של מערכת החינוך הגולנית, כי גם אנחנו, כמו כל אזור אחר בארץ, איננו חסינים מפני התופעה. על מערכת החינוך הפורמלית, ובעיקר החברתית קהילתית, בכל ה"מגזרים" בגולן, לעסוק בנושא. לשוחח עם התלמידים – החניכים. ללמד אותם את הערכים האוניברסליים, היהודיים והציוניים המחייבים יחס נאות והוגן כלפי כל אדם ובוודאי כלפי מי שחיים בינינו ובתוכנו. לפקוח אוזניים ועיניים ולהיות ערניים, שהנגע לא פשה גם בתוכנו.

בגיליון הקודם של "שישי בגולן" קראנו על החלטת המועצה האזורית גולן להקצות משטחיה למג'דל שאמס, בשל מצוקת הקרקעות שלא אפשרה בה בניה וקליטת בנים. באותה כתבה קראנו גם על הקצאת שטח משטחי המועצה להקמת אזור תעשיה בבוקעתא. זהו מופת של שכנות טובה. אין זה מקרה, שדווקא אנו – תושבי הגולן, המגשימים באורח חיינו אקטיביזם ציוני התיישבותי, הננו חלוצים גם ביצירת יחסי שכנות טובים עם הגֵר הגָר בתוכנו. על בסיס הערכים שהביאו להחלטות הללו, המבטאים את הרוח הגולנית, מן הראוי שנחנך את ילדינו. 

* "שישי בגולן"

* בתגובתו על הרשעתו של אולמרט, כתב יצחק הרצוג את כל הדברים הנכונים, על עליונות החוק, על השוויון בפני החוק וכד'. ולא נותר אלא להזכיר לו, שהוא ניצל מהדין והעונש בזכות השתיקה, עליה שמר כאחרון העבריינים.

* "המטה להצלת העם והארץ" ארגון אולטרה ימנני פנאטי, הוציא הודעה על פיה אולמרט בא על עונשו, בגין תמיכתו בגירוש היהודים מגוש קטיף. כידוע, העבירות עליהן נענש אולמרט, נעשו כאשר היה ראש העיר ירושלים, הרבה לפני ההתנתקות וכאשר הוא היה איש הליכוד ומראשי הנאבקים נגד מהלך קמפ-דיוויד של ברק וכד'. המשתמע מהודעת המטה, הוא שאלמלא תמך בהתנתקות, הוא לא היה מורשע וכל מעשי השחיתות והשוחד היו נמחלים לו. מה אכפת להם, שוחד שמוחד?

* בעצם, אכפת להם שוחד. הרי מנהיגם "הרב" וולפא הציע שוחד של 1,000 ₪ לכל חייל סרבן.

* ynet, אתר הבית של אולמרט, כבר פתח במרץ בקמפיין הערעור.

* רעיון "שתי המדינות", המתווה האולטימטיבי לשלום בינינו לבין הפלשתינאים, הוא פשטני ובלתי ישים. חלוקת הארץ על בסיס קווי 49' (עם או בלי "חילופי שטחים") הוא הרסני מבחינת ישראל. משמעותו - אובדן גבולות בני הגנה ורצף טריטוריאלי עוין מפקיסטן עד כביש שש והפיכת גוש דן ל"עוטף יו"ש" רבתי, שלא לדבר על המחיר ההרסני של טרנספר המוני של אזרחי ישראל מאותם אזורים המיועדים למדינה "טהורה", נקיה מיהודים. מצד שני, מדינה פלשתינאית בקווי 49' היא מדינונת פצפונת, שאין בה תנאי קיום מינימליים של מדינה בת קיימא, ובוודאי לא של קליטת ה"פליטים" הפלשתינאים. לכן, פתרון זה עלול להוות שלב בדרך להחרפת הסכסוך ומלחמה קשה מאוד בינם לביננו.  מצד שני, ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית אינה יכולה לספח את כל יו"ש ובכך לסכן את הרוב היהודי שהנו תנאי הכרחי למדינה יהודית לאורך זמן. הפתרון צריך להתבסס על פשרה טריטוריאלית סבירה. פתרון כזה, לא יוכל להתבסס על משחק סכום אפס בין ישראל והפלשתינאים, אלא הוא מחייב הרחבת היריעה, כך שתכלול את ירדן, במסגרת קואופרטיבית כלשהי בין ירדן והרש"פ. לכאורה, ירדן אינה מוכנה להיות פרטנר לעניין, אך עובדה שהיא נזעקה (לא בגלוי) לטרפד את יוזמת קרי, מחשש שישראל תיסוג מבקעת הירדן. היום אין פרטנר לרעיון הזה, אך באותה מידה אין פרטנר לרעיון שתי המדינות בגבולות 49' (כפי שהוכח שוב ושוב). עלינו לסמן את הפתרון הזה כמטרה, ולהתחיל לקדמו.

* לא אחת הבעתי את דעתי, שמוסד הנשיאות מיצה את עצמו, ושהאופן המאוד פוליטי המאפיין אותו זה למעלה מ-20 שנה, יצר מציאות בלתי הפיכה של זילות התפקיד ומעמדו. אף על פי כן, אני מתנגד ליוזמתו של נתניהו לביטול מהיר של מוסד הנשיאות, ברגע האחרון לפני בחירת הנשיא הבא. מהלך כזה, מחייב דיון ציבורי ופוליטי מעמיק, ולא החלטה בהינף יד, מתוך גחמה של נתניהו שכל מטרתו למנוע משנוא נפשו רובי ריבלין את התפקיד, מבלי שהוא מצליח להעמיד מישהו אחר מולו.

זוהי יוזמה לא מכובדת. אין לה כל סיכוי. מה שיישאר ממנה הוא טעם רע של התנהלות פוליטית מכוערת, אישית, נקמנית וחובבנית.

* אחרי שיבחר הנשיא הבא, ולא בדקה ה-90 לפני בחירות לנשיאות, יש לקיים דיון אמתי על עתיד מוסד הנשיאות.

* יש לבטל לאלתר את מענק השחרור לחיילי צה"ל. זו אפליה. גזענות. פגיעה בערבים ובחרדים. פגיעה בזכויות האדם האלמנטריות. חבלה בתהליך השלום. אפרטהייד. דילקיבוש. הפשיזם לא יעבור. זה מזכיר זמנים אפלים במאה שעברה. יש איזו סיסמה נבובה שפספסתי?

זה באמת לא בסדר. למה לילדים שלי מגיע מענק שחרור מצה"ל ולילדים של אחמד טיבי ושל אייכלר לא? איפה השוויון בנטל?

* אני מציע שהמדינה תציע הטבה נוספת, מעבר להטבה הזאת, לצעירים ערבים שיתנדבו לשירות אזרחי באורך מלא. לא רק כיוון שהם מתנדבים, אלא בעיקר כיוון שהם עושים זאת למרות מערכת הסתה ולחץ חברתי קשה מצד סביבתם.

* הרוטציה המגוחכת בראשות ו' החוץ והביטחון היא ביטוי של חוסר מנהיגות וחוסר יכולת לקבל החלטות. שום חוק משילות אינו יכול להיות תחליף ליכולת להחליט.

* יש לי הצעה חלופית לרוטציה בניהול ועדת החוץ והביטחון של הכנסת: שיעשו שבוע שבוע.

* סגן שר הוא תפקיד מיותר לחלוטין. בראש משרד ממשלתי צריך לעמוד אדם פוליטי, שר בממשלה, המתווה את המדיניות. בכפוף לו – מערכת מקצועית של "סיביל סרביס", שבראשה מנכ"ל. סגן שר מוצדק רק במקרים חריגים, כמו מצב שבו ראש הממשלה הוא שר הביטחון, ואז נכון שתהיה דמות פוליטית אחרת, שרוה"מ רואה בה את שליחו, בתפקיד של סגן. סגן שר הוא אתנן פוליטי, לפיצוי ח"כים שלא התמנו לתפקידי שר, למרות שהם ממש רצו. זהו מקור קבוע למתחים בין השר וסגנו (שלרוב נכפה עליו) ובין המנכ"ל (המקורב לשר) והסגן (שתקוע ביניהם). ריבוי שרים וסגנים שהם ח"כים (וסגן שר, בניגוד לשר – על פי החוק חייב להיות ח"כ) פוגע בעבודת הכנסת ומעביר מסר בעייתי המזלזל בחשיבות העבודה הפרלמנטרית.

יאיר לפיד נשא את דגל "הפוליטיקה החדשה" ועכשיו הוא דורש למנות סגן מיותר מטעמו למשרד הביטחון או החוץ. אין "פוליטיקה ישנה" מזו.

* אם החוק לעונשי מאסר עולם ללא אפשרות חנינה יעבור בכנסת, הוא יהיה אות מתה. הסיבה לכך היא שהשופטים לא יממשו את הסמכות לגזור עונש כזה. האם מציעי החוק אינם יודעים זאת? ודאי שהם יודעים. האם השרים שהצביעו בעד החוק אינם יודעים זאת? יודעים גם יודעים. אז למה הציעו את ההצעה ולמה אישרו אותה? כדי להרוויח נקודות בדעת הקהל.

* עולם הריגול, מעצם טבעו, בנוי על הסתרה, מסיכות, תחפושת ואין לחפש בו אמת, במובן הפשוט, הגלוי של המושג. לכן, יש להתייחס בפקפוק להכחשות של מדינות בענייני ריגול. גם כאשר ישראל הכחישה נמרצות את הטענה שעזאם עזאם ריגל למענה, לדוגמה, אני התייחסתי לכך בערבון מוגבל. לא בשל מידע כלשהו שהיה בידי, אלא כיוון שברור לי שישראל חייבת להכחיש בכל מקרה, גם אם ההכחשה אמתית וגם אם לאו.

לעומת זאת, בנוגע לגל ההחשדות בדבר ריגול ישראלי בארה"ב, אני מאמין לחלוטין להכחשה הישראלית. אין לי ספק שאחרי פרשת פולארד, ישראל אינה נוקטת כל פעולת ריגול בארה"ב. אני משוכנע, שברור לכל מקבל ההחלטות בישראל, שהמחיר של ריגול ישראלי בארה"ב, גדול יותר מכל תועלת שהוא עשוי להניב.

דומני שהפצת סיפורי הריגול, נובעת ממקורות אנטי ישראליים ואנטישמיים, הרוצים להזיק ליחסים בין המדינות, ואולי גם להכשיל את עסקת פולארד.

הטענה של מפיצי הסיפורים הללו, על כך שישראל מרשה לעצמה לרגל בשל היחס הסלחני שבו מתקבל ריגול ישראל ממש מגוחכת לנוכח פרשת פולארד, המוכיחה את ההיפך. עצם הטענה הזאת, מעידה על המוטיבציה האנטישמית העומדת מאחורי הסיפור.

* ומעבר לכך, יש מידה רבה בצביעות בקובלנה כזאת, גם אילו היה בה אמת, מאחר שארה"ב מרגלת ללא מעצורים ועכבות אחרי כל ידידותיה ובהן ישראל.

* אל רשימת אתרי המורשת בהם הכירה הממשלה, יש לצרף בדחיפות את יקב "כרמל" בראשון לציון, שתאוות הבצע של כרישי הנדל"ן ושל בעלי היקב, עלולים להביא להריסתו ולבניית רב קומות תחתיו. אם חלילה המיזם יתבצע, תהיה זו בכיה לדורות כמו הקמת מגדל שלום על חורבות גימנסיה הרצליה ההיסטורית. היקב, בן כ-130 השנים, הוא מיסודות ההתיישבות הציונית. הוא מיסודות העליה הראשונה ומושבותיה. הוא היווה מקום עבודה של רבים מחלוצי העליה השניה – ידוע שא.ד. גורדון שעבד בו התפטר, במחאה על כך שאחד המנהלים סטר על לחיו של חברו, שלמה צמח. מדינת ישראל חייבת לכבד את עברה, את מורשתה, את אתריה.

לא אחת נערכות חפירות הצלה לפני הקמת מיזם בניה חדש. במקרה זה אין צורך בחפירה, האתר גלוי וידוע. מה שנדרש כאן, זו החלטת הצלה של ממשלת ישראל. מן הראוי לשמר את המקום כאתר מורשת; למשל כמוזיאון לתולדות ענף היין והגפן בישראל.  

* אחד המסמכים המעוותים ביותר בקמפיין הדה-לגיטימציה לישראל, הוא "מחקר" שכתבה במסגרת לימודיה לתואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א ניצן טל, שכותרתו: "גבולות הכיבוש – נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי פלשתינאי". ב"מחקר" מנסה ניצן להסביר את התופעה הייחודית לצה"ל – חייליו אינם אונסים את נשות האויב במלחמה. ומה הייתה מסקנתה – שהסיבה לכך היא גזענות. הפלשתינאים עברו תהליך כה קיצוני של דה-הומניזציה בעינינו, עד כדי כך שאיננו רואים בהם בני אדם, ואיך אפשר לאנוס את מי שאינה אנושית?

מדהים. אך מה שמדהים אף יותר, הוא שאורי אבנרי אימץ את ה"תאוריה" הזו. אני קורא כעת את האוטוביוגרפיה שלו "אופטימי", שחלקה הראשון יצא לאור לאחרונה. הספר מרתק, ובעיקר הפרקים הנוגעים למלחמת השחרור, בה השתתף כלוחם ונפצע. והנה, גם הוא מספר שחיילי צה"ל לא אנסו נשים ערביות, ומספק אותו "הסבר": "האמת היא שבכל המלחמה לא שמעתי ולו על מקרה אחד של אונס. יש הטוענים שהיו במקומות אחרים. אצלנו, על כל פנים, זה נראה בלתי אפשרי. לאו דווקא מטעמי מוסר, אלא מטעמים של בוז גזעני. הגברים והנשים בכפרים הערביים נחשבו מלוכלכים" (ע' 232).

איזה גזענים אנחנו. לא כמו הערבים שביצעו את הטבח בחברון בתרפ"ט, שהיו הומאניסטים, אוהבי אדם, שוחרי שלום, מאמינים באחוות עמים, באהבה ללא גבולות, בשוויון ערך האדם, ולכן ביצעו מעשי אונס אכזריים. וכמוהם עורכי הפוגרומים ביהודים ברוסיה, כמתואר בשירו של ביאליק "בעיר ההריגה". וכמוהם צבאות כובשים לאורך ההיסטוריה. וכך צבא יפן שחטף אלפי סיניות להיות שפחות מין לשירות חייליו. וכך הצבא הסובייטי שאִפְשר ללוחמיו לאנוס אלפי נשים גרמניות במלחמת העולם השניה. הנאצים, כידוע, סלדו מגזענות, ולכן הם אנסו נשים יהודיות, ביצעו בהן התעללות מינית, כפו על רבות מהן לשרתם כשפחות מין.  

כל אלה לא היו גזענים, ומן הראוי שצה"ל הגזען ייקח מהם דוגמה ויתקן את דרכיו.

* מעניין מה תהיינה מסקנות "מחקר" מדעי על השאלה – למה אין ליהודים זנב?

* אני רק שאלה. עם איזה צד בסכסוך במזה"ת מזוהים חוטפי הילדות בניגריה?

* משאלי העם במזרח אוקראינה, מצביעים על רצונם של אזרחי אוקראינה ממוצא רוסי למימוש פוליטי של זהותם הלאומית. כך היה גם ביוגוסלביה לשעבר. בספטמבר הקרוב יתקיים משאל עם בסקוטלנד על היפרדות מבריטניה הגדולה. חודשיים לאחר מכן יתקיים משאל עם בקטלוניה על היפרדות מספרד. לפני חודשיים הצביעו 89% מתושבי ונציה על הפרדות מאיטליה.

לתשומת לבם של המאמינים שתם עידן הלאומיות, והאיחוד האירופי הוא הקדימון של התהליך הדטרמיניסטי – שלטון עולמי קוסמופוליטי של התאגידים הגדולים.

* ביד הלשון

בפינתנו הקודמת עסקנו בגלגולי הביטוי "הפנקס פתוח והיד רושמת" – מהמשנה ("והיד כותבת"), דרך לוי אשכול ועד "גבעת חלפון אינה עונה" ("היד פתוח והפנקס רושמת").

אם אשכול מזוהה עם הפנקס בזכות אמרה זו, הרי שרעו, שותפו ושר האוצר בממשלתו פנחס ספיר מזוהה עם הפנקס בזכות הפנקס השחור המיתולוגי, שאותו נשא תדיר בכיסו ובו ניהל את המשק הישראלי.

ומהו, בכלל פנקס?

מקור המילה, כמו מילים נוספות שהתמזגו בלשון חז"ל בתקופה ההלניסטית, הוא מיוונית, ומשמעותה – לוח כתיבה. 

* "חדשות בן עזר"