הבלוג של אורי הייטנר

בעיצומו של דיון שנועד להתמודד עם תופעת ההשמטות של המגזר החרדי משירות בצה"ל, צץ לו לפתע עליהום על ישיבות ההסדר. מכל עבר, קופצים פוליטיקאים וטוקטבקיסטים על המציאה כמוצאי שלל רב - הנה, הזדמנות לסנוט בציונות הדתית ולהביך את נפתלי בנט ו"הבית היהודי". המשוואה ששרטט עמיר פרץ פשוטה ופשטנית. החיילים הרגילים משרתים שלוש שנים. החרדים משתמטים ואינם משרתים כלל. ישיבות ההסדר משרתים מחצית התקופה ולכן הם חצי משתמטים. שוויון בנטל? שישרתו כמו כולם.

שאלת ישיבות ההסדר ואורך תקופת שירותם בהחלט ראויה לדיון ואינה מובנת מאליה. אולם ההצגה הזאת, בדיון הזה, חוטאת לאמת וחוטאת לבני"שים, כפי שמכונים בצה"ל בני ישיבות ההסדר. לאמתו של דבר, תלמידי ישיבות ההסדר הם היפוכם של החרדים המשתמטים.

בעוד החרדים מציגים סתירה בין שירות צבאי ללימוד תורה, ישיבות ההסדר הן ההוכחה שאין כל סתירה בין השניים. עובדה, לומדי התורה בישיבות ההסדר, שלבטח אינן נופלות ברמה וברצינות שלהן בלימוד התורה מן הישיבות החרדיות, משרתים בצה"ל; כולם, גם העילויים שבהם, גם הרבנים, גם מי שיהיו גדולי התורה.

אך אין המדובר רק בעצם השירות הצבאי, אלא באיכותו. כל תלמידי ישיבות ההסדר בעלי כושר קרבי משרתים כלוחמים קרביים. שעה שהחרדים משתמטים, הם מסכנים את חייהם. בשעת מלחמה, כאשר בני הישיבות החרדיות יושבים בישיבות ו"ממיתים עצמם באוהלה של תורה", הם נלחמים, ורבים מהם אף נפלו בקרב או נפצעו. איזו מין השוואה מרושעת היא זו?

סוגיית ישיבות ההסדר שורבבה לדיון על גיוס חרדים, כבר בראשית הדיונים בוועדת פרי, בידי עמיר פרץ, שכמובן מיהר לספר לחבר'ה בתקשורת. בדיוק ביום שבו הדברים התפרסמו, קראתי בדף הפייסבוק של הרב יובל שרלו ברכה לארבעה מתלמידי הישיבה שלו, שהיו בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא ביום העצמאות. ארבעה חיילים מצטיינים, בשנה אחת, מאותה ישיבה. עובדה זו מנוגדת לכל כללי הסטטיסטיקה. היא מעידה על המוטיבציה האדירה של הבני"שים בשירותם הצבאי. כל מי שזכה לשרת עם בני ישיבות ההסדר מודע לעובדה הזו.

ההשוואה של בני ישיבות ההסדר למשתמטים החרדים עושה להם עוול חמור. ההשוואה המתאימה יותר היא לנח"לאים. כמו בני הישיבות, גם הנח"לאים משרתים שירות ארוך יותר, אך חלקו הצבאי בפועל, קצר יותר.

כנח"לאי, שירתתי שלוש שנים ושמונה חודשים. 8 חודשים יותר מחייל רגיל. אולם מתוך זה, שירתתי במדים, כלוחם, שנתיים ו-4 חודשים. 8 חודשים פחות מחייל רגיל. אף שעד רגע גיוסי התלבטתי מאוד בין התנדבות ליחידה מובחרת לבין התנדבות לנח"ל, הייתי שלם עם החלטתי. ראיתי בהקמת קיבוץ צעיר בגולן משימה לאומית חשובה לא פחות מהשירות הצבאי. על הרעיון הזה חינכתי את חניכיי בגרעינים צעירים לאורטל, אחרי שחרורי. גם היום אני רואה בהקמת קיבוץ צעיר בגולן משימה לאומית חשובה לא פחות מהשירות הצבאי. עם זאת, יש לי ספקות אודות השירות בנח"ל. עובדה, כמעט כל חבריי לא הגשימו בקיבוץ, אך שירותם הצבאי פרופר, במדים, היה קצר יותר משל אחרים. ואילו אני, גם אלמלא שירתתי בנח"ל, הייתי מגשים בקיבוץ. וכך גם לגבי ישיבות ההסדר – בהחלט ראוי לבחון את השאלה, האם לא ראוי לשלב שירות באורך מלא, עם לימוד התורה. אני מבכר בהחלט את ישיבות השילוב ואת מדרשות השילוב, המשלבות במסלולם הארוך שירות צבאי מלא, ככל חייל. זה המסלול הראוי בעיניי לישיבות ההסדר. בהחלט, יש מקום לדיון ציבורי בסוגיה. אולם קיומו במסגרת דיון על השתמטות החרדים עושה עוול ללוחמים, בני הישיבות.

כנח"לאי, שירותי במדים היה קצר יותר משל חבריי ביחידות אחרות, אולם לחמתי כמותם ב"שלום הגליל" ושירתתי כמותם, כלוחם ומפקד, בשנים הקשות בלבנון. וכך גם בני ישיבות ההסדר. כלוחם בנח"ל המוצנח (שבשעתו היה חלק מחטיבת הצנחנים) שירתתי עוד עשרים שנה במילואים ולא היה כל הבדל בין חבריי ליחידה, צנחנים רגילים, לביני. יחד שירתנו בשתי האינתיפאדות ובמבצע "חומת מגן".

לפני כעשרים שנה, הצטרפה לפלוגתנו קבוצה גדולה של בני"שים – בני ישיבות הסדר ששירתו בצנחנים. הם השתלבו בתוכנו נהדר, והיו לוחמים מעולים. אני השתחררתי לפני תשע שנים, בגיל 42. לפני ימים אחדים שוחחתי עם אחד מחבריי הבני"שים. הוא היום בן 42, ועדין משרת, יחד עם עוד כמה מחבריו, כלוחם בפלוגה. בשנים שחלפו מאז השתחררתי, הם הספיקו להיקרא למלחמת לבנון השניה, ל"עופרת יצוקה" ול"עמוד ענן".

איך ניתן להשוות אותם למשתמטים החרדים? זהו עוול משווע להם, עוול לאמת וזילות הדיון הציבורי.

ולמי שמפקפק באיכות שירותם של בני ישיבות ההסדר, אני ממליץ לקרוא את ספרו המצוין של הרב חיים סבתו "תיאום כוונות", המתאר את לוחמת הגבורה של חבריו ושלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים. 

* "שישי בגולן"

* בסערת הוויכוח על השתמטות החרדים מצה"ל, נשמעות אמירות כמו "אם הם ישתמטו, גם אנחנו ובנינו נשתמט" וכד'. יש לא מעט גנבים, האם בשל כך גם אנחנו וילדינו נגנוב? לא חסרים רמאים, אז לא נחנך את ילדינו להיות ישרים?

מספיק עם שיח "הפראיירים". מי שמתגייס אינו פראייר, גם אם אחר משתמט. יש להמיר את שיח הפראיירים בשיח מוסרי, שיח של טוב ורע. רע להשתמט, לגנוב, לרמות. טוב להיות ישר, לשרת את המדינה, להגן על המולדת. אנחנו נאבק ברע, אך בראש ובראשונה נבחר בטוב ונחנך את ילדינו לבחור בטוב.

* החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד פינטו, בלי עסקאות אפלות ומלוכלכות, מתבקשת ונכונה. עם זאת, יש לפתוח בחקירה בנוגע לטענותיו של פינטו שהעניק טובות הנאה לניצב ארביב. אם ארביב נקי מכל רבב, אין סיבה שלא יחזור לכהן בתפקידו, ואת פינטו יש להעמיד לדין גם על קשירת קשר לתפירת תיק לניצב ארביב. אולם אם יש אמת בהאשמות, הוא אינו יכול להתחמק מעונש. התפטרותו אינה עילה שלא לחקור חשדות נגד ניצב במשטרה, בתפקיד כל כך בכיר ורגיש.

* ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בצדק לתמוך בהצעתו של ח"כ אוחיון להגדיר בין תכני חוק החינוך את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. הבעיה בהצעה הזאת, שהיא טלאי על טלאי. יש צורך לקיים דיון מהותי על תכני החינוך בישראל ולקבע אותם בחוק. על מערכת החינוך הישראלית לחנך על ערכים ציוניים והומניסטיים, לאומיים ואוניברסליים; על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מדינה יהודית דמוקרטית ועל חשיבות התרומה למדינה ולחברה וחשיבות השירות המשמעותי בצה"ל.

* פובליציסט הבית ("פרשן") של חברת החדשות של הערוץ השני אמנון אברמוביץ', התייחס להפגנה שנערכה השבוע במבשרת אדומים (E1) והזכיר בלעג שממשלת שמיר ארנס החליטה ליישב את המקום, אך כל הממשלות מאז טרפדו זאת. הרי "ממשלת שמיר ארנס" היא מילה גסה ונלעגת אצלו (אף שבאותה מהדורת "אולפן שישי" הייתה כתבה מרגשת על מבצע העלאת יהודי אתיופיה, בידי ממשלת שמיר), ואם נשייך אליה את המיזם, גסותה ונלעגותה תדבק אף בו.

אלא שלא ממשלת שמיר, לה לועג אברמוביץ' החליטה על הקמת מבשרת אדומים, אלא ממשלת רבין – כן, אותה ממשלת רבין השניה, שחתמה על הסכם אוסלו. שטח E1 סופח לשטחה המוניציפלי של מעלה אדומים בהחלטת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ב-1994, אחרי חתימת הסכם אוסלו. רבין הטיל על המנהל האזרחי לתכנן שכונה ישראלית בשטח זה, שתהווה חלק ממעלה אדומים. רבין אישית אישר את התכנית שהוגשה לו להקמת מבשרת אדומים והורה לשר השיכון בנימין בן אליעזר לקדם את בניית השכונה. החלטותיו אלו של רבין נועדו לממש בשטח את תכנית הסדר הקבע שלו, שאחד מנדבכיה העיקריים היה ריבונות ישראל על ירושלים רבתי, הכוללת את מעלה אדומים, ביתר, פסגת זאב ועוד. אלמלא יגאל עמיר, מבשרת אדומים כבר מזמן הייתה עומדת על תלה.

* בניית שכונת מבשרת אדומים (שטח E1) הינה צעד התיישבותי בעל חשיבות אסטרטגית עליונה למדינת ישראל. שטח זה מבטיח רצף טריטוריאלי בין ירושלים למעלה אדומים. מעלה אדומים, עיר ואם בישראל, שהוקמה על פי החלטת ממשלות המערך, היא לב לבו של הקונצנזוס הלאומי. גם על פי תכניותיו של יוסי ביילין ואפילו על פי הצעותיו של אהוד אולמרט (!), במסגרת הסדר קבע עם חילופי שטחים, העיר תהיה בריבונות ישראל. ללא מבשרת אדומים, מעלה אדומים תהיה מנותקת, מובלעת בתוך המדינה הפלשתינאית. אסור לאפשר זאת ויש לקבוע עובדות התיישבותיות שתמנענה זאת.

* במסגרת החרם על ישראל, ביקרו כאן בינואר 229,000 תיירים מחו"ל, עליה של 19% לעומת ינואר אשתקד. מה? הם לא קוראים "הארץ"? הם לא שומעים את זהבה גלאון?

* נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ השמיע בכנסת, לצד אמירות חיוביות ופרו ישראליות רבות, גם דברי בלע ושקרים, אך אין בהם כדי להצדיק את ההפרעות, קריאות הביניים והפגנת היציאה. יש כללים אלמנטריים ביחסים הבינלאומיים, והתנהגות כזו אינה מקובלת. לא מקובל לשסע בקריאות ביניים אורח של הכנסת. בוודאי לא מצד שר בממשלת ישראל.

* חוששני שבנט עוד לא הבין שהוא שר, ושהמעמד מחייב. גם ההתנצלות לנתניהו לא לימדה אותו לקח. התנהגותו ילדותית.

* באופן כללי, שולץ הוא אחד מידידי ישראל הגדולים באירופה, ובביקורו בארץ לא רק יצא בחריפות נגד רעיון החרם, אלא גם הבהיר באופן חד משמעי שלא יהיה שום חרם (ובכך קצת הבריז ללפיד ולבני). גם נאומו בכנסת היה, ברובו הגדול, פרו ישראלי, למעט שתי ההתבטאויות האומללות, על ה"מצור" בעזה ועל המים.

* אני בעד נורמליזציה עם תורכיה. אחרי עידן ארדואן.

* פיגוע "מרמרה" היה מעשה תוקפנות נגד ישראל, של ארגון טרור ג'יהאדיסטי בגיבוי ודחיפה של ארדואן. על תורכיה להתנצל בפני ישראל על הפיגוע ולפצות את חיילי צה"ל שנפצעו.

* ישראל התנצלה בפני התוקפן על תוקפנותו כלפיה והבטיחה לשלם לתוקפנים פיצויים על מעשיהם. את הנורמליזציה זה לא קידם ולא יקדם.

* איזה אינטרס יש לישראל לספק חבל הצלה לרודן המושחת ארדואן, שמשטרו קורס?

* כפי שכבר כתבתי, אני סבור שאין עוד מקום למוסד הנשיאות, מאחר והפוליטיזציה של התפקיד בעשרים השנים האחרונות, רוקנה אותו מתוכנו הממלכתי, ואיני רואה דרך להחזיר את הגלגל אחורנית.

אולם בהנחה שהמוסד לא יבוטל, אני שמח על מועמדותו של פרופ' שכטמן, שמעבר לאיכויותיו ויתרונותיו האחרים, עצם העובדה שלא בא מן השדה הפוליטי, היא משב רוח רענן, וסיכוי לשינוי.

לפיכך, אמור הייתי לברך גם על מועמדותה של דליה דורנר. אין לי ספקות בנוגע לכישרונותיה ויכולותיה, אבל אני ממש לא רוצה אותה כנשיאה. מי שהייתה אחת השופטות האקטיביסטיות והפוליטיות ביותר (מה שהגיע לשיא השיאים בהתערבותה הפוליטית הבוטה במדיניות הממשלה, בצו שאסר את סגירת משרדי אש"ף בירושלים, ב-1999), צפויה להיות גם נשיאה פוליטית ואקטיביסטית, על פי המודל של ויצמן ופרס (ובעצם גם של האנס הסדרתי שטימא את בית הנשיא בין שניהם, אבל האקטיביזם הפוליטי שלו היה הבעיה הקטנה). לא, תודה.

* דורנר אמרה שגם אם לא תבחר, עצם מועמדותה תפרוץ את הדרך לבחירת אישה לתפקיד, אם לא הפעם, בפעמים הבאות. בהחלט מטרה ראויה. אני הצעתי בעבר את פרופ' רות גביזון לנשיאות. אולם כדאי לזכור שדורנר לא תהיה המועמדת הראשונה לנשיאות. קדמה לה קולט אביטל.

* האיסור על המילה בידי האימפריה הרומית, היה הטריגר שהוביל למרד בר כוכבא. אולם הגזירה הזאת לא נבעה משנאת ישראל, אלא מתפיסה אסתטית רומית, שקידשה את שלמות גוף האדם, ואסרה על פגיעה בו, כולל קעקוע, למשל, ובין השאר המילה. כך גם איסור השחיטה הכשרה בדנמרק – אין היא נובעת מאנטישמיות, אלא מתפיסה מוסרית בדבר צמצום הפגיעה בבעלי החיים.

אף שהמניע הבסיסי של הגזירות הללו אינו שנאת ישראל, ברור שהקנאות וחוסר הסובלנות כלפי עם המיעוט ותרבותו, מבטאים שנאת זרים וחוסר סובלנות קיצוניים.

הלקח מגל החקיקה באירופה נגד המילה והשחיטה הכשרה, הוא שהמקום היחיד בו ניתן לקיים את היהדות כבני חורין, הוא במדינה היהודית העצמאית, מדינת ישראל. כאן מקומם של היהודים.

* אהוד ברק הוא אדם פרטי, וזכותו לנהל את חייו כרצונו. אולם אני מודה שאני מעדיף מנהיג החי בצריף בקיבוץ בנגב, על פני מנהיג שהוא כריש נדל"ן. ארבעת ראשי הממשלה האחרונים, הבזים לערכים של "הצנע לכת" ובוחרים באורח חיים ראוותני, רהבתני ומנקר עיניים (גם כשהם בתפקיד, גם אחרי פרישתם וגם כשהם ב"פסק זמן"), אינם המודל הראוי למנהיג, בעיניי. בבית מורשת מנחם בגין, משוחזרת דירתו הסגפנית של בגין, בה התגורר בדמי מפתח מימי המחתרת עד כניסתו לבית ראש הממשלה. יתכן שסגפנותו קיצונית מידי, אך עדיפה על הנהנתנות הקיצונית של ראשי הממשלה האחרונים.

הכוהנים והלוויים לא קיבלו נחלה, כדי שכל עניינם ודאגותיהם יוקדשו למשימתם. ולאן התגלגלנו.

* סגירת בית הדפוס של "מעריב" היה סימן מבשר רע לעתידה של העיתונות המודפסת בישראל, והוכחה ניצחת לטענה שאין עתיד לענף. זאת, עוד בלי לדבר על הטרגדיה של עובדי הדפוס המפוטרים, שמקום עבודתם נסגר, מטה לחמם נשבר והם נאלצו לשבת בבתיהם מאונס, מתוסכלים ומיואשים.

והנה, בית הדפוס נפתח מחדש, ו"ישראל היום" החל להדפיס בו את עיתוניו. העובדים, דומעים מאושר והתרגשות, חזרו לעבודתם, קיבלו בחזרה את כבודם המקצועי והאנושי. והוטל סימן שאלה על האקסיומה לפיה אין עתיד לתקשורת המודפסת. כנראה שהידיעות על מותה היו מוקדמות מידי.

* ביד הלשון

"ראש הממשלה, תתערב להצלת הרפואה בהדסה", נכתב על כרזת ענק של הרופאים ועובדי ביה"ח המפגינים ושובתים.

מה הכוונה? האם זו הודעה של המוחים לראש הממשלה, שהוא יתערב? ניבוי העתיד? זאת המשמעות של השימוש בזמן עתיד, "תתערב".

הכתובת הייתה צריכה להיות "ראש הממשלה, התערב להצלת הרפואה בהדסה". "התערב", בלשון ציווי. אגב, בעיניי ההגדרה "ציווי" בעייתית, כיוון שאין אנו משתמשים בכך רק למתן פקודה "צא החוצה", "קום מיד" וכו', אלא גם בבקשה "שב, בבקשה" ואף תחינה "אנא, תן לי", וגם בבקשות מהקב"ה בתפילה "עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו".

האמת היא, שהשגיאה כל כך שגורה בפינו, עד שהיא קיבלה חצי לגיטימציה אף בידי האקדמיה ללשון עברית. יתכן שהייתה מחלוקת פנימית באקדמיה, אם לשלול ולהתיר, והיא הסתיימה בתיק"ו, ולכן האקדמיה לא פסקה באופן חד משמעי, אלא הציגה את העמדה המתירה ואת העמדה השוללת.

בעיניי, השגיאה הזאת נסבלת בעל פה, אך צורמת וגסה בכתב. היא צורמת במיוחד כשמדובר בציבור משכיל כרופאים, אך היה להם ממי ללמוד – מהמורים, שהובילו פעם קמפיין נגד שרת החינוך, תחת הכותרת "לימור, תתפטרי".

* "חדשות בן עזר"

אחמד טיבי נאלם דום. לסתותיו כמעט נשמטו מרוב תדהמה. אני?! גזען?! היה זה כאשר ח"כ פנינה תמנו-שאטה האשימה אותו בגזענות כלפי האתיופים, משהזכיר את העובדה שהיא הגיעה מאתיופיה. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה...

ח"כים נוספים הצטרפו לח"כ תמנו-שאטה בקריאות הגזען. אם מטרתם הייתה להוציא את טיבי משלוותו, הם הצליחו. הם מצאו את נקודת התורפה שלו. אולם אם נרצה להיות נאמנים לאמת, דבריו של טיבי לא ביטאו יחס גזעני ליוצאי אתיופיה. הצגה זו של דבריו מחמיצה את משמעותם האמתית, שהבנתה חיונית מאוד.

אין לטיבי כל בעיה מיוחדת עם העדה האתיופית. ח"כ תמנו-שאטה היא יהודיה ישראלית יוצאת אתיופיה. הבעיה האחרונה שמטרידה את טיבי היא היותה אתיופית. הבעיה שלו היא עם היותה יהודיה, ישראלית. ועיקר הבעיה שלו היא היותה "יוצאת", במקרה זה יוצאת אתיופיה.

אך הרי בדיוק באותן מילים הוא משתלח בחברי סיעת "ישראל ביתנו" ובראש ובראשונה בליברמן. ליברמן, כידוע, אינו יוצא אתיופיה. אבל גם הוא "יוצא", ובכל הזדמנות מזכיר לו טיבי שהוא "מהגר" מבלארוס. וגם במקרה זה הבעיה של טיבי אינה אנטי רוסיות, ולא אנטי בלארוסיות. הבעיה שלו אינה עם ליברמן כאדם פרטי. ליברמן, מבחינתו, מייצג קולקטיב.

את הקולקטיב הזה הוא הגדיר לאחרונה באומרו: "אנחנו לא באנו לכאן באוניה ולא באווירון". מי הגיעו לכאן באוניה ובאווירון? ח"כ תמנו-שאטה. השר ליברמן. וגם אני. אני אמנם יליד הארץ, אולם הוריי הגיעו לכאן באוניה. הוריי הם מהגרים ואני בן מהגרים. וגם אשתי. אמנם הוריה של אשתי נולדו בארץ, אך הוריהם הגיעו באוניה. לכן גם היא בת מהגרים. הוא, טיבי, יליד. לא הוא אישית, אלא הקולקטיב שאותו הוא מייצג. הילידים בארץ הם הערבים, הפלשתינאים. היהודים הם מהגרים זרים, פולשים קולוניאליסטים, שכבשו את פלשתין וערכו בה טיהור אתני. הפלישה הציונית היא אם כל חטאת, היא הקלקול שיש לתקן. זאת מהות השקפת עולמו של טיבי, זאת זהותו, זה מאבקו הפוליטי. קידום האידיאולוגיה הזו, עד הפתרון הסופי, היא מפעל חייו.

הצגתו של טיבי כגזען אנטי אתיופי, ממעיטה ממהות דרכו, ומהסכנה הכרוכה בה. כרגיל, אנו מתקשים להבין את מציאות חיינו, ומסרבים להישיר אליה מבט. אחמד טיבי, מייצג את המאבק הפלשתינאי, ואין לנו הפריבילגיה להתעלם ממהות המאבק הזה.

השיח הילידי של אחמד טיבי, הוא שיח מחושב היטב, שנועד לספר לעמו, לנו ולעולם, את השקר שהם, הפלשתינאים, צאצאי הכנענים, ילידי המקום מימים ימינה ואנו, היהודים, נטע זר.

כאשר אנחנו בורחים מהעימות על שורש הסכסוך ומסתתרים מאחורי טיעונים ביטחוניים, אנו מעניקים לפלשתינאים ניצחון גדול; שהרי אם המדובר כאן במאבק בין צדק לביטחון, הנטיה הטבעית היא לצדד בצדק, במיוחד שהצד החזק הוא המדבר בשם הביטחון. עלינו להבין שהמאבק הוא על התודעה, ועל ההכרה למי שייכת הארץ הזאת.

כאשר אנחנו הופכים את המושגים ירידה מן הארץ ועליה לארץ ללא פוליטיקלי קורקט, וממירים אותם במושג הנייטראלי "הגירה", איננו מבינים שבמו פינו אנו משרתים את האג'נדה של טיבי, האג'נדה הפלשתינאית.

כאשר לצד התביעה המוצדקת להכרה ברדיפות היהודים בארצות ערב, אנו מדביקים לעולים מארצות אלו את התואר "פליטים", אנו כאילו אומרים שארץ המוצא שלהם היא מולדתם, וישראל היא ארץ הגירה בעבורם. גם הביטוי הזה משרת את האג'נדה של טיבי.

עלינו לחזור ליסודות הציונות, כפי שנוסחו היטב במגילת העצמאות, אודות זכותנו הטבעית וההיסטורית למדינה יהודית במולדתנו, ארץ ישראל. באותה מגילה התחייבנו להעניק שוויון מדיני (פוליטי) מלא לכל תושבי הארץ, ללא הבדל דת, גזע ומין, ואכן אנו מיישמים זאת. אולם מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובנושא הזה אסור לנו להתפשר. עזות המצח של טיבי נובעת, במידה רבה, מהחולשה ומהגמגום שלנו, בביטוי אמונתנו בצדקת הציונות.

יהודי העובר מרוסיה לארה"ב, מפולין לארגנטינה או מאלג'יריה לצרפת הוא מהגר. יהודי העובר מארצות אלו לארץ ישראל, אינו מהגר, אלא שב מהגלות למולדת.

* "ישראל היום"