לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 29.12.13


* מה פתאום אנשים מברכים אותי בשנה טובה, כשאנחנו כבר בסוף טבת?

 

* בערב חג המולד, במכללת תל-חי, סטודנטים נוצריים חגגו את חג המולד, התחפשו לסנטה קלאוס, צלצלו בפעמונים, וזה היה מראה מלבב, נעים ואפילו מרגש. אבל כשיהודים מברכים אותי ב"שנה טובה"... נדמה לי שהם קצת התבלבלו; שכחו מי הם.

 

* ברכה שממש, אבל ממש מעצבנת אותי, היא "שיהיה לך אחלה סופשבוע" וכד'. יש לנו ברכה כל כך יפה: שבת שלום!

 

* כמעט כל היהודים בישראל, למעלה מ-98%, מלים את ילדיהם. אין כמעט יהודים בישראל הנוסעים ביום הכיפורים. רוב עצום ומוחלט מבין היהודים בישראל חוגגים את ליל הסדר ומדליקים נרות חנוכה. אין אף חוק המחייב זאת. ומאחר ואין חוק המחייב זאת, אין כל תחושת כפיה המתקשרת לאלה ולכן גם אין לכך התנגדות. זאת, בניגוד להתנגדות העצומה המעוררת החקיקה הדתית.

 

ניסיונו של בית דין רבני לחייב אישה למול את בנה, בליווי של קנס על כל יום שאינה עושה זאת, הוא צעד אווילי ההופך את ברית המילה לשנויה במחלוקת ומעורר התנגדות לעצם האקט הזה.

 

פסק הדין האומלל הזה, מעצים את ההתנגדות שהינה שולית שבשולית שבשולית לברית המילה, בטענות ותואנות שונות ומשונות, והופך אותה לדגל במאבק חילוני נגד כפיה דתית. איזו איוולת!

 

* גניבת הבחירות בבית שמש בידי ש"ס - זו דרכו של הפושע אריה דרעי להחזיר את חובו לחברה.

 

* הדבר היפה ביותר בבחירות בבית שמש, היה שילוב הכוחות הציוניים בעיר – דתיים וחילונים כאחד, כדי להציל את העיר. לנציג הציונים בבחירות אלי כהן, היו כל הסיכויים לנצח. אלא שקואליציה של רמאים וזייפנים גנבה את הבחירות. בית המשפט הגן על הדמוקרטיה, ההגינות והיושר מפני הרמאים הגנבים. אני מאמין שהבחירות החוזרות תהיינה דמוקרטיות, ואלי כהן, נציג הציונות והדמוקרטיה, יהיה ראש העיר של בית שמש.

 

* מלכתחילה, שחרור המחבלים הוא צעד מוטעה; הן מבחינה מוסרית, הן מבחינה ביטחונית והן בחינה מדינית – קבלת תנאי מוקדם למו"מ. אולם אם כבר הוחלט לשחרר מחבלים, עדיף היה לעשות זאת בפעימה אחת, ולמנוע את ההכפלה פי ארבעה של תמונות הניצחון של המחבלים המשוחררים, הצער והכאב של המשפחות השכולות, הוויכוח הפוליטי המתעורר לשווא. הסיבה היחידה שמצדיקה את החלוקה לארבע פעימות, היא היכולת להשתמש בביצוע הפעימות הבאות כמנוף לחץ וכדי שנוכל לחזור בנו, בנסיבות מיוחדות. אם כך, אלו נסיבות פחות מתאימות לרוויזיה כזאת, מגל הטרור בשבועות האחרונים?  

 

* מכל כיוון שנבחן זאת, ועל פי כל אינטרס לאומי, פוליטי ואפילו אישי של צד כלשהו במערכת כלשהי – ההצמדה של מכרזי הבניה בהתנחלויות לשחרור המחבלים היא טמטום.

 

* אני נגד שחרור מחבלים ובוודאי מחבלים אזרחי ישראל. אך אם יש אמת בפרסום בערוץ עשר על הצעה אמריקאית לשחרר את פולארד תמורת שחרור מחבלים אזרחי ישראל, אני תומך בכך. זהו מחיר כדאי, כדי לשים קץ לסבל הזה (מה גם שנתניהו כבר הסכים לשחרורם, ויתכן שזה הסולם לאמריקאים לשחרר את פולארד).

 

איך עמדה זו מתיישבת עם התנגדותי לעסקת שליט? שמא דמו של פולארד סמוק יותר משל שליט? לא. ההבדל הוא ששחרור שליט היה כניעה לחטיפה של ארגון טרור המדרבנת טרור. אני מקווה מאוד שאיש אינו חושב עוד אצלנו להפעיל מרגלים בארה"ב, חלילה. הרי אין ריגול בין ידידים, כידוע.

 

* שמעון פרס הצהיר שיקדיש את התקופה שעד סיום תפקידו למטרה אחת – שחרורו של פולארד. אם אכן כך יעשה, יהיה זה הסיום הראוי והנאות ביותר לקדנציה שלו.  

 

* מודעה של "גוש שלום" ב"הארץ": "יונתן פולארד היה צריך להשתחרר כבר מזמן. הסכם עם הפלסטינים היה צריך להיחתם כבר מזמן. אם אפשר לחבר בין שני הדברים – מה טוב!"

 

נשמע מעניין ומפתיע. שימו לב – ל"גוש שלום" אכפת מיונתן פולארד! מה קרה? הוא נהיה מחבל פלשתינאי בכלא הישראלי? לא. הם בסך הכל רוצים לומר שאסור לשחרר את פולארד לפני שיחתם הסכם עם הפלשתינאים, כלומר לפני שישראל תיכנע לכל תביעות הפלשתינאים.

 

* מדוע כתבתי פעם אחת "פלסטינים" ופעם אחת "פלשתינאים"? ה"פלסטינים" הופיע כציטוט מהפשקוויל של "גוש שלום". כך הם נוהגים לאיית, מאז ימי מצפ"ן.

 

* החלטת בית משפט בתורכיה לדחות תביעה נגד ישראל של משפחת אחד מהרוגי פיגוע מרמרה, היא ביטוי להיחלשות שלטונו המושחת של ארדואן. לפני שנה זה לא היה קורה.

 

* אורוגוואי היא המדינה היחידה (הראשונה?) בעולם המתירה לגדל ולשווק מריחואנה. הרעיון העומד מאחורי ההחלטה, הוא שהסחר הבלתי חוקי בסמים הוא המנוע של עולם הפשע בעולם. עדיפה לגליזציה של הסם, גביית מס על גידולו ומכירתו והפניית המשאבים המבוזבזים על מלחמה בסם, שלאורך עשרות שנים נחלה כישלון בכל העולם, להסברה וחינוך נגד השימוש בו ובעיקר ללוחמה נגד הפשע.

 

יש הרבה מאוד היגיון מאחורי הרעיון הזה (אגב, אותו עיקרון נכון גם לגבי סמים קשים), אבל הוא יכול להיות ישים רק בהתארגנות עולמית, באמצעות האו"ם. כאשר בכל שאר העולם הדבר אסור, הלגליזציה של הסם באורוגוואי עלולה להפוך אותה למרכז הסם העולמי ולמרכז הרכישה הזולה בידי ארגוני הפשע הבינלאומיים לצורך הגברת עסקיהם הנוראים בעולם כולו. ההחלטה האמיצה ואף ההגיונית של אורוגוואי, עלולה להמיט אסון על המדינה, דווקא בשל הייחודיות שלה, כמדינה היחידה שקיבלה החלטה כזו. הכוונות הטובות של מנהיגי אורוגוואי עלולות לרצף את הדרך לגיהינום.

 

* כאשר יצחק שמיר ז"ל היה ראש ממשלת ישראל, חיים הרצוג ז"ל היה נשיא המדינה, דן שומרון ז"ל היה הרמטכ"ל, עוד לא הכרנו את המייל והתפעלנו מהפקס – פאר הטכנולוגיה המתקדמת, החל יואל מרשק יבל"א את תפקידו כמרכז חטיבה גינ"ה בתק"ם ומאז הוא מכהן בתפקיד, הנקרא היום ראש מחלקת המשימות הלאומיות בתק"צ, בלי שחלים עליו חוקי הרוטציה והגרביטציה. בתקופת כהונתו, כיהנו בתנועה ששה מזכירים, כולל אחד שכיהן שתי קדנציות.

 

בתום הקדנציה ה... מי סופר? החליט מזכ"ל התנועה איתן ברושי להחיל על מרשק את חוקי הטבע. שמא בכל רחבי התנועה הקיבוצית ניתן למצוא אדם נוסף הראוי לתפקיד?

 

מאז, מוצפת העיתונות הקיבוצית במכתבי מחאה על ה... "הדחה". יואל עצמו, בצניעות אופיינית ומיוחצנת היטב, הודיע לכל תפוצות הנאט"ו שלו, שלא יגיע למסיבת הפרידה שאורגנה לכבודו. הוא לא זקוק למסיבות.

 

* אלכס לכיש הבין אותי, משום מה, באופן משובש לחלוטין, כאילו ביקורתי על הרב מוטי אלון היא על נטייתו המינית. נטיה מינית היא עניינו הפרטי של כל אדם וכל נטיה היא לגיטימית. הבעיה אינה נטייתו המינית של מוטי אלון, אלא העובדה שכפה עצמו על תלמידיו וניצל מינית קטינים שסרו למרותו. זו עבירה חמורה באותה מידה כלפי בנות או כלפי בנים.

 

* אחרי הבחירות המוניציפליות, כתבתי כאן שאורי זכריה, שהפסיד בהתמודדות על ראשות המועצה המקומית קצרין ונבחר כסיעת יחיד למועצה, פועל להקמת גוש חוסם נגד ראש המועצה הנבחר דימי אפרצ'ב. אורי התקשר אליי השבוע והכחיש את הדברים. לטענתו, הוא דחה פניות של אחרים להקמת גוש חוסם. ראיתי לנכון, מן ההגינות, להציג את תגובתו.

 

* ביד הלשון

 

בישיבת פורום המנהלים במכללת תל-חי, אמר המנכ"ל: "מנוי וגמור עם ראש הממשלה להקים אוניברסיטה בגליל".

 

במהרה בימינו אמן, כן יהי רצון.

 

ומה פירוש "מנוי וגמור"?

 

זהו ביטוי המבטא נחרצות. "כלה ונחרצה". ראש הממשלה החליט סופית והוא נחוש בדעתו.

 

ולמה "מנוי"? מה משמעות המילה?

 

מנוי - פירושו סָפוּר. מנו אותו, ספרו אותו.

 

ספרו את מי? ואיך זה קשור לנחרצות ונחישות?

 

מקור הביטוי הוא המִשְׁנָה: "נמנו וגמרו". התנאים, חכמי יבנה, בתעוזתם הגדולה, לא דבקו בתורה הכתובה, אלא דרשו אותה, וקבעו את ההלכה בהכרעה שכלית, אנושית, תואמת את ערכיהם ואת תקופתם, לא אחת כפרשנות הנוגדת את פשט המקרא. ואיך הם החליטו? בהכרעה דמוקרטית, בהרמת אצבע, ברוב קולות. "אחרי רבים להטות".

 

אחרי שהקולות נמנו והרוב היה בעד עמדה מסוימת, היא הייתה להחלטה הסופית, הגמורה. ונכתב במשנה: "נמנו וגמרו ...", כביטוי משפטי הנותן תוקף חוקי להחלטת הרוב.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 29/12/2013 00:09   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, היסטוריה, התנועה הקיבוצית, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, משפט, פוליטיקה, ציונות, שחיתות, תרבות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסע הפחדה היסטרי


תגובה ל"הסוכנות היהודית", 27.12.13

 

מדוע עיתון "הארץ" מפרסם מידי שבוע טור על פרשת השבוע? האם זה עיתון "דתי"? האם הוא "מחזיר בתשובה" את קוראיו? כמובן שלא. הדיון בפרשת השבוע הוא ביטוי של תרבותנו הלאומית, כיהודים. אין אומה ללא תרבות, אין אומה יהודית ללא תרבות יהודית, התרבות היהודית יונקת ממקורות עמוקים ועתיקים ויש בה יסודות דתיים רבים. אולם היא הרבה יותר מ"דת".

 

כתבת ההפחדה "הסוכנות היהודית" במוסף "הארץ", יוצאת מנקודת מוצא השוללת כל עיסוק בתרבות יהודית ומפעילה את צופרי האזעקה של "כפיה דתית", "לאומנות" ו"הקשר בין אורתודוכסיה ומיליטריזם". כוכב הצפון שלה הוא בתי ספר שבשם אידיאל ההפרדה בין דת ומדינה, לא ילמדו יהדות, לא יחנכו ליהדות, ידירו מהתלמידים את יהדותם וידירו אותם מיהדותם.

 

בתאוות ההתנפלות, מערבבת הכתבה בין מחלוקות בשאלה איך ללמד יהדות לבין התנגדות גורפת ללימוד יהדות. כאשר גורמים המייצגים את ההתחדשות היהודית ואת הפלורליזם ביהדות מבקרים התנהלות של אפליה תקציבית לטובת מוסדות אורתודוכסיים, או כניסה של ארגוני "מחזירים בתשובה" לבתי הספר, הם מקבלים מן הכתבה רוח גבית. אולם רוח הכתבה, יוצאת חוצץ נגד המפעל החינוכי והתרבותי של אותם גורמים עצמם – התחדשות יהודית, העמקת הזהות היהודית התרבותית בחברה הישראלית והשתתתה על ערכים יהודיים וציוניים. בכל תכנית פלורליסטית, מוצאת הכתבה דופי והוכחה שבעצם היא לא באמת פלורליסטית. שהרי על פי השקפת כותבי הכתבה, כל מה שמריח יהדות הוא שלילי.

 

דו"ח שנער,  מלפני למעלה מעשרים שנה, הציף את הבעיה הלאומית העמוקה של בורות נוראית הקיימת בציבור החילוני באשר ליהדותו. אין ספק שהמודעות היום לבעיה גדלה באופן משמעותי וכך גם הצמא ליהדות בכל שדרות החברה. ואף על פי כן, ביסודם של דברים, הבורות עדין קיימת. אני נפגש לעתים קרובות עם בוגרי מערכת החינוך במכינות הקדם צבאיות ומופתע מהבורות הקשה, מהעדר מידע בסיסי, מאי היכולת לקרוא טקסט מקראי; וחניכי המכינות הם העילית שבין בוגרי המערכת וצמאי הדעת שביניהם. לא אחת אני שומע מהם, שבשלושת החודשים הראשונים שלהם במכינה, הם רכשו הרבה יותר דעת מאשר בי"ב הכיתות במערכת החינוך הפורמלי. לכן, איני יכול שלא לגחך בקוראי את הכתבה ההיסטרית, המעוררת פאניקה בקורא מפני "כפיה דתית" ו"החזרה בתשובה" במערכת החינוך, רחמנא לצלן.

 

הכתבה יוצאת חוצץ נגד כניסת גורמים דתיים ללמד יהדות בבתי הספר הממלכתיים. ההתנגדות לכך נובעת מהחרדה ההיסטרית מפני החזרה בתשובה. גם אני סבור שהמורים החילונים המלמדים באותם בתי ספר צריכים ללמד יהדות, אך מסיבה אחרת לגמרי. אני חותר לכך שהתלמיד יזדהה עם יהדותו, יחוש שזו תרבותו, יהיה בן בית בתוכה ובעל בית עליה. לפיכך, יש לנתק בתודעתו את הזהות בין יהדות לדתיים, כאילו "היהדות היא של הדתיים", וכיוון שגם אנחנו קצת יהודים, יבואו היהודים האוטנטיים ויתנו לנו לטעום קצת יידישקייט. כדי שהתלמיד יחוש ביהדות כבתוך שלו, עליו לזהות את היהדות עם היהודים מכל הגוונים, גם מן הגוון שלו. לשם כך, מן הראוי שילמד יהדות מיהודים שאורח חייהם קרוב לשלו.

 

הבעיה היא, שעשרות שנים של בוריינות – מערכת חינוך שטיפחה את הבורות וייצרה דורות של בורים ועמי ארצות, גרמו למחסור ביהודים שאינם חובשי כיפה הבקיאים דיים כדי ללמד יהדות. זה האתגר הדורש שינוי – הכשרת מורים, מרצים ומנחים בקרב המגזר ה"חילוני" לתחומי היהדות. במקום להתבכיין על כך ש"הם" פולשים לבתי הספר "שלנו" ומעבירים את ילדינו הרכים על דתם ועל דעתם, פשוט לקחת על עצמנו את האתגר. זאת אחת המשימות החשובות של דורנו – בניית הקומה השניה של הציונות; הקומה התרבותית – רוחנית.

 

* מוסף "הארץ"

נכתב על ידי הייטנר , 28/12/2013 02:03   בקטגוריות דת ומדינה, חברה, יהדות, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 25.12.13


* אני אוהב אנשים שאינם הולכים בתלם ובעיקר נוער שאינו הולך בתלם. לכן, כששמעתי על מיכל זולר, התלמידה שלא השיבה למבחן אלא כתבה מכתב מחאה על מערכת החינוך, היא מצאה חן בעיניי. הרי אנו אוהבים את הילד הקורא: המלך ערום. סיבה נוספת לכך שהיא מצאה חן בעיניי, היא שגם אני פעם עשיתי כן. בכיתה י', במקום להגיש עבודה, כתבתי שיר הומוריסטי, שבו בעיקר הבעתי את חוסר החשק שלי לכתוב את העבודה שלא כתבתי. לא היה זה איזה מניפסט אידיאולוגי, אבל הרגשתי שביטאתי את תחושותיי.

 

אני שותף לביקורת על מערכת החינוך, בעיקר על השתעבדותה למדידה ולהערכה – הסרגל שקם על יוצרו. אני מלמד במדרשת השילוב בגולן ומרבה להרצות במכינות קדם צבאיות, ונוכח לראות כיצד מי שסבלו במשך 12 שנים ושנאו את הלימודים, היו באחת לשוחרי דעת, ובתוך שבועות הם לומדים, ללא כל מבחנים ומדידה, יותר מכל מה שלמדו ב-12 שנות הלימוד. היום, המבקר הגדול ביותר של מערכת החינוך הוא השר העומד בראשה. אני מסכים עם חלק גדול מביקורתו ומייחל לכך שרוב הרפורמות שהוא מוביל, למען חינוך ערכי יותר ולמען לימוד משמעותי והאהבת הלמידה על התלמידים, יצאו לפועל.

 

אולם כשקראתי את המכתב של מיכל, התאכזבתי. היו בו כמה תובנות נכונות, כמו הצורך במערכת שתשכיל לתת ביטוי אינדיבידואלי לתלמידים. הרי כבר המקרא מלמד אותנו "חנוך לנער על פי דרכו". וכמו הצורך לעודד חשיבה ולא הקאת חומר. אולם המכתב, ברובו, הוא אוסף של אמירות פופוליסטיות, נגד החינוך ההומניסטי, נגד הרחבת האופקים, בעד חינוך צר מוחין המשיל מעליו את "מה שלא מועיל", לא פרקטי. לנוכח החיבוק התקשורתי והפוליטי הפופוליסטי מקיר אל קיר, אני מתנדב להיות המבוגר הקורא: הילד ערום.

 

* ממי למדו הילדים האנסים, שביצעו את האונס הקבוצתי המזעזע בילדה בת 12, לומר שהם לא ידעו שהיא קטינה וחשבו שהיא בת 17?

 

* רוב קורבנות פגיעה מינית אינן מתלוננות, מפאת בושה ופחד.

על אחת כמה וכמה – כשהנפגעים הם בנים.

על אחת כמה וכמה – במגזר הדתי.

על אחת כמה וכמה – כשהנפגעים הם בנים דתיים.

על אחת כמה וכמה – כשהפוגע הוא רב.

על אחת כמה וכמה כשהרב הפוגע הוא דמות כריזמטית ונערצת.

 

האם השופטת שפטרה את מוטי אלון בעונש סמלי ומגוחך נתנה דעתה לכך?

 

* ובכלל, כאשר מדובר באישי ציבור – פוליטיקאים, רבנים, מובילי תרבות, אנשים שאמורים להיות דוגמה לציבור, יש להחמיר עמם יותר מאחד האדם, ולא לומר שהם נענשו בעצם החשיפה והפרסום.

 

* תרגיל בדמיון מודרך. מה היה מתרחש במערכת הפוליטית והתקשורתית, אילו התברר שההאזנות האמריקאיות החלו בתקופת נתניהו? איך היו מכסחים אותו, על כך שב"סרבנותו" הוא דרדר את היחסים עם ארה"ב לשפל חסר תקדים. איך אולמרט היה תוקף אותו, על שהרס במו ידיו ובהבל פיו את מערכת היחסים האינטימית והידידותית עם ארה"ב, שהגיעה לשיאה בקדנציה שלו (של אולמרט). ואיך עיתון הבית של אולמרט, "ידיעות אחרונות", היה מתחרע על רוה"מ.

 

אופס... מסתבר שההאזנות החלו דווקא בתקופתו של אולמרט, ראש הממשלה הפשרן והוותרן ביותר בתולדות מדינת ישראל.

 

לקט כותרות מעיתון הבית: "כולם מאזינים לכולם", "ישראל: ידענו שמאזינים", "אין סודות בטלפון" ועוד, ברוח זו.

 

* הבעיה אינה רק בעצם הריגול אחרי ידידים ובני ברית (ישראל, גרמניה, מדינות אירופה), אלא בהקצאת משאבי מודיעין אנושיים וטכנולוגיים לריגול אחרי ידידים, על חשבון מימוש המטרה של שירותי הביטחון – ריגול אחרי האויבים האמתיים של ארה"ב. מיהם? מי שביצעו את פיגועי 11 בספטמבר, כלומר – האסלאם הקנאי. והאויב הגדול – איראן.

 

* עכשיו, יותר מתמיד – אסור להרפות מעניין פולארד.

 

* בדרך כלל, איני אוהב את הביטוי "אל תהיה צודק, היה חכם", מאחר והפרגמטיות שהוא מבטא, עלולה לגלוש לציניות הבזה לחתירה לצדק ולהכרעות ערכיות. אולם בוויכוח בין "יש עתיד" ל"בית היהודי" בנוגע לסנקציות כלפי חרדים שישתמטו מצה"ל – אם נהיה צודקים, נהיה טיפשים. מה פירוש טיפשים? נשיג את ההיפך מהמטרה.

 

"יש עתיד" דורשים סנקציות פליליות כלפי משתמטים. הם צודקים – הרי חילונים ודתיים לאומיים שמשתמטים, נשלחים למאסר. אם מדברים על שוויון – ברור שיש להעניש את המשתמטים החרדים באותה דרך.

 

אולם אין לכך כל סיכוי. שליחת אלפי משתמטים חרדים לכלא, שילוו בהפגנות ענק מתמשכות, לא זו בלבד שלא תקרב אותנו למטרה – היא תרחיק אותנו.

 

מה שדרוש הוא סנקציות כלכליות. יש למנוע כל הטבה ותקציב מישיבות של משתמטים ומן המשתמטים עצמם.

 

* אנטי ציונות היא אנטישמיות. יש המתקוממים על האמירה הזאת, אך הם מתקוממים על אמת לאמתה. הציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי, ועיקרה – זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, באמצעות מדינת לאום ריבונית בארצו. מי ששולל זכות זו, המוכרת כזכותו הטבעית של כל עם, רק מן העם היהודי, אינו אלא אנטישמי. גם אם הוא יהודי – הוא יהודי אנטישמי.

 

תזכורת לעובדה זו ניתן לקרוא במוסף "הארץ" האחרון, במכתב של אלי אמינוב ועפרה ישועה-ליית, חברי "הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית בכל הארץ". להלן - כמה פנינים מן המאמר: "היהודים הם תוצר של ההלכה הרבנית ולא של פלסטין, שבה אמנם חיו יהודים לפני 2,000 שנה, אבל גם בני דתות אחרות חיו בה, ועל פי ההיגיון הזה – הרי היא גם מולדתם. התנועה הציונית החליטה לייבא יהודים לפלסטין בעיקר לאחר שזכתה בחסות בריטניה הקולוניאלית. עקרונותיה הגזעניים של יהדות ההלכה אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת... הקולוניזציה היא בוודאי גורם מרכזי בהיווצרותה של הגזענות הציונית והישראלית. היא היוותה תנאי מספיק והכרחי לפיתוחו ולהשלטתו של המטען ההיסטורי שמקורו המובהק בהלכה היהודית. ... האפרטהייד אפיין את מדינת ישראל מייסודה... רעיון העוועים הציוני שעל פיו היהודים הם אומה והדבק הנחוץ להמצאתה של אומה כזאת הוא הדת היהודית, על עקרונותיה העתיקים והגזעניים..." וכד' וכד'.

 

שלילת זכות ההגדרה העצמית מן העם היהודי היא אנטישמיות. איך אפשר להסביר את ההתנגדות לזכות זו, אך ורק כאשר מדובר בעם היהודי? אחת הדרכים לכך, היא הכחשת העם היהודי, בנוסח ערימות הזבל שכתב הפוסט היסטוריון האנטישמי שלמה זנד. אם אין עם יהודי, אין לו זכות להגדרה עצמית. כל כך פשוט. כל כך גזעני. כל כך אנטישמי. אנטישמיות של יהודים היא הנאלחת, הבזויה והעלובה ביותר בין כל סוגי האנטישמיות.

 

אלי אמינוב ועפרה ישועה ליית – שני חלאות אנטישמיים.

 

* כששני האנטישמים הנ"ל כותבים ש"עקרונותיה הגזעניים של היהדות אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת", על מי ועל מה הם מסתמכים? על ספר התועבה הגזעני "תורת המלך". למה הלך זרזיר אצל עורב? כי הוא מינו. שוב אנו פוגשים בחוק הרדיקלים השלובים. הרדיקלים מ"שמאל" והרדיקלים מ"ימין", הגזענים היהודים והאנטישמים היהודים – אלו ואלו קורצו מאותו חומר קלוקל. מה הפלא, שהם מפרשים באותה דרך את היהדות? על החברה היהודית הציונית הנורמטיבית להוקיע את אלה ואת אלה, שרב המשותף על המפריד ביניהם.

 

* טל ניב תוקפת ב"הארץ" את עוזי דיין, על כך שלמעשה הכיר ביישוב היהודי בחברון, המונה כמה מאות תושבים, כמועצה מקומית, והעביר לה תקציבים לאירועי תרבות ממפעל הפיס. מעניין.

 

אלא שלא היו דברים מעולם. מנין אני יודע לקבוע קביעה כה נחרצת? לא ביררתי, לא הרמתי טלפון לעוזי דיין, לא נכנסתי לאתר של מפעל הפיס. פשוט... קראתי את מאמרה של טל ניב בעיון, וממה שקראתי, ברור לי שהכותבת אינה מבינה במה שהיא כתבה, לא בדקה, לא הכינה שיעורי בית, ולא פתחה מפה, בטרם כתבה ושלחה לפרסום. ולא היה במערכת "הארץ" מי שיעמיד אותה על טעותה וימנע ממנה את המבוכה.

 

טל ניב כותבת שבתכניה של מפעל הפיס היא מצאה שב-25.12 תתקיים הופעה ב... סוסיא, במועצה המקומית הר חברון.

 

ובכן, אין מועצה מקומית הר חברון. סוסיא אינה ביישוב היהודי בחברון, אלא בהר חברון, במועצה האזורית הר חברון. המועצה האזורית, אינה העיר חברון ואינה קריית ארבע – היא מועצה אזורית כמו כל המועצות האזוריות בארץ. לפיכך, היא ראויה לקבל משאבים ממפעל הפיס, כמו כל רשות אחרת.

 

* ואחרי שכתבתי זאת, בכל זאת, הצצתי באתר מפעל הפיס. ושם נכתב: מ.א. הר חברון. ובכן, טל ניב היקרה, מ.א. אינם ראשי תיבות של מועצה מקומית, אלא של מועצה אזורית.

 

* גל קור וסופה בקנדה, גרמו להפסקת זרם החשמל למאות אלפי קנדים, ובהם רבע מיליון איש בטורונטו. החשמל יחודש בעוד ימים אחדים.

 

מדובר בקנדה, לא מדינת עולם שלישי מפגרת, אלא אחת המדינות המפותחות והמתקדמות בעולם. מדובר במדינה המורגלת לחורף קשה, לגלי קור ולסופות. אולם הפעם הסופה חריגה בעוצמתה, והרי אי אפשר להיות ערוכים לחלוטין לתרחיש הקורה אחת לעשרות שנים, כיוון שיש גבול למשאבים. ולכן, הקנדים, כמו פולנים טובים, יישבו בחושך ובקור עד אחרי חג המולד.

 

הוא הדין בבריטניה. סופה. 100,000 איש מנותקים מהחשמל. וגם בריטניה אינה בדיוק מדינת עולם שלישית מפגרת. הוא הדין בצרפת. הוא הדין בצפון מזרח ארה"ב. בסה"כ, מיליונים מנותקים מחשמל.

 

ואילו אצלנו, הספורט הלאומי של נרגנות וקוטראי, שבר את כל השיאים בסופה האחרונה. כל הדיבורים על "עולם שלישי" ועל "קריסת מערכות" הם הבל ורעות רוח, התבכיינות לשמה. יש בנו משהו ילדותי, איזה חוסר יכולת לדחות סיפוקים, סוג של עכשוויזם, של "מגיע לי". הגיע הזמן להתבגר ולהרגיע.

 

אין ספק שהיו כשלים ושגיאות בטיפול בסופה, שיש ללמוד מהם ולהפיק לקחים, כדי להתמודד טוב יותר בפעם הבאה. מכאן ועד פסטיבל "המחדל", רב המרחק. קצת פרופורציות.

 

* בתקופת המאבק על הגולן, כשכל הארץ נצבעה בסטיקרים ושלטים "העם עם הגולן", דידי מנוסי המציא את הסלוגן "העם עם אדולן". אני דווקא אהבתי את הסלוגן, לא רק כיוון שהוא מצחיק, אלא בעיקר כיוון שהוא המחיש לי עד כמה הסלוגן שלנו הצליח, הופנם בשפה וביטא את האמת הציבורית.

 

* ביד הלשון

 

אחרי קריאת מאמרם האנטישמי של ישועה-ליית ואלי אמינוב במוסף "הארץ", כתבתי על כך דברים קשים בדף הפייסבוק שלי. בתגובות שקיבלתי, בלט הפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט, יז).

 

בשיח המקובל, משמעות הפסוק היא שהמהרסים והמחריבים שלנו, לא יהיו האויב מבחוץ, אלא הם יבואו מתוכנו.

 

אולם משמעות הפסוק המקורי הפוכה. הפסוק הוא חלק מנבואת נחמה של ישעיהו, והוא אומר שהאויב שכבש את הארץ, הרס אותה והחריב אותה, ייצא ממנה, ועם ישראל ישוב אליה.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 25/12/2013 00:27   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הגולן, הזירה הלשונית, היסטוריה, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, משפט, פוליטיקה, ציונות, תקשורת  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)