* חבֵרִי יהודה הראל נוהג לומר, שההבדל בין הלוויה למסיבת יובל, הוא שבמסיבת היובל יש טמבל אחד שמאמין להספדים. מה נאמר על מי שכבר שנה שלמה נמצא בטריפ של חגיגות ה-90 להיווסדו? והוא, כך נראה, באמת ובתמים מאמין לתועפות החנופה הנערפת על ראשו. אילו פתח מפעם לפעם פרקי אבות, אולי היה קורא שכל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו; אולי הוא היה מבין עד כמה זה פאתטי.
פולחן אישיות כזה לא היה מעולם בישראל, ואין דבר כל כך רחוק מן הישראליות ממנו. שדה חרוש בדמות דיוקנו של פרס וטיסה "מקרית" של פרס "המופתע" מעל השדה, שמחלצת ממנו הגיג אופייני כמו "בצעירותי חרשתי בשדות והיום השדות חורשים אותי" או משהו כזה; דיוקן ענק של פרס עשוי מכוסות קפה או מכפיות סוכר, שנכנס לספר השיאים של גינס. זה כל כך דביק וכל כך דוחה. כזה קיטש!
* ולצד סלידתי מסממני פולחן האישיות הנ"ל, את ועידת הנשיא אני רואה דווקא בחיוב. זו ועידה המתקיימת כבר שנים אחדות ומזמנת לישראל מדינאים, מדענים, אמנים ואנשי תרבות ורוח מכל רחבי העולם. אזרחי ישראל מוזמנים ללא תשלום. הוועידה זוכה לחשיפה בינלאומית רבה וחשובה ומהווה תרומה משמעותית להסברה הישראלית, החשובה כל כך.
מן הראוי שהמסורת הזאת תמשך גם בכהונת הנשיאים הבאים, אולם אין ספק שמעמדו הבינלאומי הייחודי של פרס הוא גורם מרכזי בהצלחתה.
ודווקא משום כך, כל כך סר טעם פולחן האישיות המלווה את הוועידה, וחגיגת היומולדת הביזארית שהעמידה אותה בצל; עם השידורים החיים בכל ערוצי השידור, כמו בגרועה שבקוריאות. כזה קיטש!
* מה שאני אוהב אצל פרס זה את האירוניה העצמית שלו. איך הוא נבוך, איך הוא מסמיק, באיזה חיוך מבויש הוא מקבל מחמאה. התגלמות האנדרסטייטמנט.
ולכן הוא חגג את יום ההולדת שלו בכזו צנעה, בטוב טעם. איש של פרופורציות.
* ... כשהוא דיבר על כך שאהבת אמת היא אהבה נטולת אהבה עצמית או משהו כזה, אלפי פוליגרפים ברחבי הארץ התאבדו.
* ועדת השרים לענייני שרים וטקסים החליטה להפוך את ימי ההולדת של פרס לימי שבתון.
* מערכה א' – המסית והמדיח עובדיה יוסף יוצא במתקפה שלוחת רסן נגד הרב דוד סתיו.
מערכה ב' – ח"כים של ש"ס, שלוחיו המוסתים של עובדיה, תוקפים את הרב סתיו בחתונה.
מה תזמן לנו, חלילה, מערכה ג'?
* מה הגורם למתקפת השנאה וההסתה של עובדיה נגד הרב דוד סתיו? הרב סתיו מסמל שינוי ברבנות הראשית, ניקוי אורוות, מאבק בשחיתות שדבקה בה. השחיתות הזאת, מבית מדרשו של עובדיה יוסף, היא פרי שליטתה של ש"ס, שהפכה את הרבנות למסחטת ג'ובים לאנ"ש ולנפוטיזם של בני משפחתו של עובדיה יוסף ובני משפחותיהם של בכירי ש"ס.
* הרב עובדיה ומיסטר יוסף. יתכן שהרב עובדיה גדול בהלכה, אבל מיסטר יוסף הוא עסקן מרושע, מסית ומדיח. ולגבי גדולתו בהלכה, אין לי אלא לצטט את הדברים שהוא עצמו אמר על הרב דוד סתיו: "אומרים שהוא נִבְחן, מה זה שווה? דואג האדומי היה חכם גדול בתורה בזמנו של שאול המלך, ואז אמרו רבותינו שאין לו חלק לעולם הבא".
* בחירתו של הרב דוד סתיו לרב הראשי לישראל מוצדקת בראש ובראשונה כיוון שהוא האיש המתאים לתפקיד. אולם היום, זוהי גם אמירה – התייצבות למען הציונות, הדמוקרטיה, אחדות ישראל וטוהר המידות, אל מול האפילה שאותה מייצג עובדיה יוסף.
* ביקרתי לאחרונה במכללה החרדית בירושלים, ונפגשתי – יחד עם קבוצה שאני מרכז, עם המייסדת והמנהלת עדינה בר שלום; אשת חיִל - מקסימה, חכמה, רהוטה, פתוחה מאוד לישראליות, אידיאליסטית ואשת מעשה. וגם בתו של עובדיה יוסף.
התפעלתי מהמכללה ומהשינוי שהיא מחוללת בקרב חלק (קטן מידי – אבל כל שינוי הוא לטובה) מן הציבור החרדי. עדינה סיפרה לנו על הקשיים הנערמים בפני מפעל חייה; הן מצד גורמים חרדיים המתנגדים עקרונית להשכלה ופוחדים ממנה והן מצד המל"ג והמוסדות האקדמיים שמקשים ואינם נוטים לשתף פעולה עם דרישות חרדיות כמו הפרדה מגדרית והימנעות ממינוי נשים כמרצות בפני גברים.
אני רחוק מלאהוד את ההפרדה המגדרית ועוד יותר את האיסור על נשים, אבל על החברה הישראלית להחליט מה היא רוצה. השתלבות החרדים בחברה הישראלית היא צורך חברתי וכלכלי ראשון במעלה. היא מחייבת שינוי מהותי במצב הקיים, ופריצת מעגל הקסמים של לא משרתים בצבא – לא עובדים – לא לומדים לימודי ליבה – לא רוכשים השכלה.
יכול להיות שהשינוי יבוא דרך גיוס (לצה"ל או לשירות לאומי) ויכול להיות שהוא יבוא דווקא באמצעות ההשכלה. אולם יש להתגמש וללכת לקראת החרדים הרוצים להשכיל וללמוד. לא להיות אולטרה אורתודוכסים של ההלכה האקדמית, אלא להתגמש, כדי לקדם מטרה חשובה יותר למען החברה הישראלית.
* ביום שבו נבחר רוחאני לנשיאות איראן, דווח על 4,000 לוחמי משמרות המהפיכה האיראניים היוצאים לסוריה, להילחם לצדם של אסד וחיזבאללה. משמרות המהפיכה הנם הכוח החזק והמשמעותי ביותר באיראן, חזק לאין ערוך מהצבא. כוח זה כפוף ישירות לחמינאי. אין לנשיא כל השפעה עליו.
לתשומת לבם של המשלים את עצמם שהיה מהפך באיראן.
* מה משותף לדני דנון וציפי לבני, נפתלי בנט ועמיר פרץ, יעלון ולפיד, נתניהו ושלי יחימוביץ' ואפילו ג'ון קרי? כולם יודעים שכל סיפור המו"מ עם הפלשתינאים הוא פיקציה, מאחר והפלשתינאים אינם מוכנים להשלים עם קיומה של ישראל ואין להם כל עניין להגיע להסדר קבע עמה. אז על מה הרעש? על מה המהומה? הרעש הוא על המהומה והמהומה היא על לא מאומה. הוצאת אוויר חם ותו לא. כל אחד מקבל את מחיאות הכפיים שלו מהציבור שלו.
* ומה ההבדל בין כל הנ"ל לזהבה גלאון? שהיא באמת מאמינה ברצונם של הפלשתינאים בשלום.
* דבריו של נפתלי בנט על הרסיס בישבן, אינם ראויים. ראשית, אין זה סגנון פרלמנטרי, ומן הראוי ששר יקפיד יותר על לשונו. שנית, שעה שראש הממשלה מנהל מערכה מדינית לפתיחת מו"מ ללא תנאים מוקדמים עם הפלשתינאים, מול האצבע המופנית כלפי ישראל כאילו היא ה"סרבנית" ולא הפלשתינאים, אמירה כזאת מפיו של שר בכיר, מזיקה לאינטרס המדיני של ישראל.
אולם כדאי לזכור מה בנט אמר ומה הוא לא אמר. בנט אמר שהתהליך המדיני הוא רסיס בישבן. מיד דבריו סולפו, סילוף מרושע, כאילו הוא אמר שהערבים הם רסיס בישבן. ולמחרת, כבר האשימו אותו בתקשורת שדבריו גרמו למעשה הנבלה שנעשה באבו גוש. ואם הסילוף הזה אינו הסתה – הסתה מהי?
* אם אנטישמים באיזו בירה באירופה ינסו להצית בית כנסת ויכתבו על קירותיו "מוות ליהודים" – האם לא נראה בכך מעשה טרור? אם צעירים פלשתינאים יחדרו ליישוב יהודי, ינקבו צמיגי עשרות מכוניות ויכתבו כתובות "יהודים החוצה" – האם לא נגדיר את המעשה כטרור? דומני שהתשובה ברורה. מצד שני, ניתן להבין את הרצון להבדיל בין מעשה זה, לבין פיגועים רצחניים. ולכן, השאלה האם ההגדרה המשפטית תהיה "טרור" או לא, פחות חשובה. מה שחשוב, הוא שיינתנו לכוחות הביטחון וגורמי אכיפת החוק כלים להילחם בתופעה המסוכנת והחמורה הזו, כיוון שבכלים הקיימים, הכישלון עד כה הוא מחפיר.
* במלחמת השחרור, תושבי אבו גוש סייעו לצה"ל. הם אזרחים נאמנים. אבל מה זה מעניין את גזעני תג טרור?
(למען הסר ספק, אין בדבריי אלה כדי להקל ראש, חלילה, במעשים דומים במקומות אחרים, אלא כדי להדגיש את אופיים הגזעני-כהניסטי של הביריונים).
* חוששני שמשפט זדורוב יגמר כך, שבשל ספק ספיקא אודות איזה ממצא, הרוצח יצא לחופשי, כאשר הכל, כולל השופטים שיזכו אותו, ידעו שהוא אשם.
* אני זוכר (במעורפל) מחזה ישן של חנוך לוין, אולי "סלומון גריפ" אך איני בטוח בכך, שהייתה בו אישה, כמדומני עוזרת או משרתת, שהגיעה ארוזה בעטיפת מתנה. היום ראיתי פרסומת באינטרנט של "אריאל", חברה המוכרת אבקות כביסה, אליה מצורף סקר שבין המשתתפים בו תוגרל עוזר/ת בית מתנה לשנה. לא יאומן! מציאות חנוך לוינית בישראל, 2013.
* היכונו לאירועי השנה ה-91 להיווסדו של פרס.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
