הבלוג של אורי הייטנר

לכבוד נפתלי בנט,

כבוד שר הדתות,

כאשר נתבקשתי לכתוב צרור עצות לשר הדתות, התלבטתי למי ראוי למען אותו – אליך או לסגנך, ח"כ בן דהן. הרי אתה – ראשך במשרד המסחר והכלכלה וסגנך ינהל בפועל את משרד הדתות.

ואף על פי כן, הגעתי למסקנה שאתה הכתובת – לא רק מאחר ועליך מוטלת מלוא האחריות, בהיותך השר וחבר הממשלה, אלא בעיקר בזכות מי שאתה ומה שאתה מייצג; את הכמיהה לכך שמשהו חדש יתחיל בחברה הישראלית. ובמשרד הקטן מבין השניים שעל כתפיך, טמונה הזדמנות לשינוי מהפכני באחד הנושאים הדורשים שינוי מהותי, יחסי דת ומדינה בישראל. במשרד הזה, בכוחך לחולל שינוי ולהתחיל משהו חדש תחת הישן והמסואב.

בחברה הישראלית מתחוללים במקביל שני תהליכים מנוגדים – תהליך של הקצנה, קיטוב והתפוררות ותהליך של התחדשות יהודית ציונית הנושאת תקווה לתחיה ובנין מחדש של החברה הישראלית על בסיס של סולידריות, אחדות וממלכתיות. המערכת הפוליטית, יש לציין, הייתה הקטליזטור של התהליך השלילי. בעקבות הבחירות האחרונות, לראשונה, החלה לחלחל לפוליטיקה הישראלית הרוח של התהליך החיובי. הברית בין "הבית היהודי" לבין "יש עתיד", אם אינה קוניוקטורה קואליציונית גרידא, עשויה לסמן את התמורה הזאת. משרד הדתות מעניק לך עוצמה לחולל את השינוי הדרוש.

* האתגר הראשון הניצב לפתחך, כשר הדתות ומנהיג "הבית היהודי", הוא בחירת הרב הראשי. אין גורם במדינת ישראל שאחראי לחילול השם יותר מהרבנות הראשית, המרחיקה את הציבור החילוני והמסורתי מן היהדות, בשל קיצוניותה, חרדיותה, עסקנותה, זלזולה בציבור ונטייתה להתיישר אחרי הקיצונים ביותר, באופנת ה"חומרות" שלא הייתה מביישת את בית שמאי ביום רע במיוחד. הציבור החילוני איבד את האמון במוסד הזה.

התלות של האזרחים ברבנות, בצמתים מרכזיים בחייו האישיים, הופכת את כל האזרחים היהודיים בישראל לבעלי עניין ברבנות. הרבנים הראשיים חייבים להיות אנשים המקובלים על כלל הציבור, הנהנים מאהדתו ושיש בכוחם לחולל מהפכה בדמותה ותדמיתה של הרבנות. מבין המועמדים הקיימים, רק הרב סתו נהנה מן האמון הזה ומסוגל ורוצה להוביל מהפכה כזו. לפיכך, משימתך הראשונה היא לגלות מנהיגות, להתייצב לצד הרב סתו ולהטיל את מלוא כובד משקלך בתמיכה בו. עליך לדחות על הסף את כל העסקאות המכוערות עם ש"ס, ברוח חוקק לי חוק פרסונלי ואחוקק לך חוק פרסונלי ונבחר שני אנשים שאינם מתאימים, מאחר ואין הם נהנים מאמון הציבור. ולצד התמיכה ברב סתו, עליך להוביל את הציונות הדתית להעמדת רב "ספרדי" ראוי, שייהנה אף הוא מאמון כלל הציבור ויהיה מחויב אף הוא למהפכה הנדרשת; לא רב חרד"לי ולבטח לא רב גזען.

* מן הראוי, שהקדנציה הבאה של הרבנים הראשיים תהיה האחרונה שיש בה הפרדה בין "אשכנזי" ו"ספרדי". אחרי 130 שנות ציונות ו-65 שנות מדינה, נשכיל להוציא מתוכנו את הגלות ולמחוק את ההפרדות העדתיות האנכרוניסטיות והפלגניות הללו. רב ראשי ישראלי אחד, יבטא את אחדות ישראל, להבדיל מהשבטיות והכיתתיות שבמצב הקיים.

* ישראל היא מדינת העם היהודי, ויש לשים קץ למצב האנומלי, שבו היא מתנכרת לזרמים הגדולים ביותר ביהדות העולם. על ישראל להעניק מעמד שווה לזרמים ביהדות, הן לשם חיזוק זיקתה לעם היהודי בתפוצות הגולה וזיקתם של יהודי הגולה לישראל, הן כדי לעודד את עלייתם לארץ והן כיוון שגם בישראל קיימים הזרמים הללו. ואם הענקת מעמד שווה היא מהפכה מרחיקת לכת מידי בעבורך, עשה לפחות את הצעדים הראשונים, של הידברות עם כל הזרמים, מתוך כבוד, פתיחות, אהבת ישראל ואחווה יהודית.

* העליה הגדולה מחבר העמים בדור האחרון, היא אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הציונות. העובדה שלאחר 70 שנות דיכוי נורא מצד המשטר הסובייטי, פתאום קמו יהודי בריה"מ בבוקר וראו שהם עם והתחילו ללכת לא"י, היא התגלמות המושג נצח ישראל לא ישקר. הניכור כלפיהם, בעיקר מצד הממסד הרבני ואי ההכרה ביהדותם, היא חרפה לאומית. מן הראוי לקבל החלטה גורפת המכירה ביהדותם של כל העולים. ואם אין בכוחך, או אין בך אומץ לצעד המתבקש הזה, למצער – הובל מהלך ממלכתי ברוח הפעולה הנעשית בידי רבני צהר, של הוכחת יהדותם של מרבית העולים, ולצדו מהלך של גיור ברוח טובה ולאומית, בלי לכפות על המתגיירים לשקר ולהעמיד פנים. הגרים מתקבלים לעם היהודי, והעם היהודי בימינו אינו רק אורתודוכסי, ולכן הצטרפות לעם היהודי אינה צריכה להיות כרוכה בדרישה להתחפש לדתיים אורתודוכסים.

* ההצבעה ברגליים, של ישראלים רבים הבוחרים שלא להתחתן דרך הרבנות, היא בראש ובראשונה תוצאה של המפגש עם הממסד החרדי השולט ברבנות ואינו מאיר פנים, אם לנקוט לשון המעטה. מהפכה ברבנות תשנה את המצב הזה, אולם הגיע הזמן לבחון את עצם המונופול של הרבנות על הנישואין בישראל. מן הראוי שתהיה אפשרות לנישואין אזרחיים, לצד האפשרות לנישואין יהודיים. שינוי כזה יחייב את הגורמים המקדמים נישואין ברוח היהדות לדרכיה השונות, ובראשם הרבנות, להשתפר ולהתחרות על לבם של הזוגות הנישאים. אני מאמין שצעד כזה יחזק את מוסד הנישואין היהודי ואת מוסד המשפחה היהודית.

* לנאום הבכורה של ח"כ רות קלדרון בכנסת נחשפתי דרך קישור בדף הפייסבוק שלך, שמעליו כתבת "משהו חדש מתחיל". רות מייצגת מהלך תרבותי היסטורי בחברה היהודית הישראלית – ההתחדשות היהודית. תגובתך מעידה על כך שאתה רואה בתנועת ההתחדשות היהודית בעלת ברית טבעית של הציונות הדתית.

ההתחדשות היהודית במרחב החילוני בישראל נעשית בדרכים שונות – בתי מדרש, קהילות תפילה, ישיבות, ארגוני שיח, קבוצות לימוד, אירועי חג ומועד ועוד ועוד. רבבות ישראלים, אולי מאות אלפים, נוטלים בהם חלק. הגיעה העת לחדול מן ההתעלמות הממלכתית מן המהלך החשוב הזה. מן הראוי שמדינת ישראל תכיר במהלך ובחשיבותו, ותעודד אותו באמצעות מימון ממלכתי – תקציבי משרד החינוך, התרבות והדתות.

* תנועת "נאמני תורה ועבודה" מציעה תכנית מפורטת לשינוי מהותי ומשמעותי באופן התנהלות חיי הדת במדינה, באמצעות ביזורם והעברת האחריות והתקציב לידי הקהילה. מהפך כזה – דמוקרטיזציה של החיים היהודיים בישראל, יעניק משמעות ועניין בחיים היהודיים שיתקיימו בקהילות השונות – קהילות דתיות מכל הזרמים וקהילות מתחדשות, קהילות חרדיות וקהילות דתיות לאומיות, שתתנהלנה בדרכן הייחודית, על פי קריטריונים מוסכמים. מהפכה כזו עשויה להיות תרומתך הגדולה ביותר לחברה הישראלית.

... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת להנהגה.

* "סטטוס"

צל"ש לשני ח"כים שבדרך כלל אני מבקר אותם בחריפות – זהבה גלאון ומשה פייגלין. זהבה גלאון, על יוזמתה לקיים דיון בכנסת על רצח העם הארמני. משה פייגלין על יוזמתו לקיים דיון בכנסת על קצירת האיברים מאסירים ומתנגדי משטר בסין.

צל"ג לממשלת ישראל ולנציגה בדיון על טבח האיראנים אופיר אקוניס, שהמסר שלו היה "ישראל אף פעם לא הכחישה את רצח העם הארמני, אבל...". ישראל, מדינת היהודים, הנלחמת נגד התופעה של הכחשת השואה, חייבת להילחם נגד הכחשת רצח העם הארמני. נכון, תמיד העיתוי לא מתאים. כאשר שתי המדינות היו בעלות ברית, העיתוי לא התאים כי חבל להרוס את האידיליה. כאשר העימות בין המדינות היה בשיאו, העיתוי לא התאים כי המשבר גם כך עמוק, למה להחריף אותו. היום, כאשר היחסים בין המדינות מתחממים (או אמורים להתחמם) העיתוי אינו מתאים כי עד שסוף סוף מסתמן סוף למשבר אנחנו נחדש אותו? שקט, מתנצלים. איני מזלזל כלל באינטרסים המדיניים, אבל יש שיקולים מוסריים שמעל האינטרס.

יוזמתו של פייגלין לדון בכנסת על קצירת האיברים חשובה אפילו יותר, כיוון שמדובר בפשע הנעשה בימינו ועל העולם הנאור לצאת נגדו.

צל"ג למשרד החוץ המפעיל לחץ על הכנסת שלא לקיים את הדיון.

* "חדשות בן עזר"

מ.י. רץ כבר שנים רבות ברחבי הארץ עם הרצאה המלווה במצגת. לאורך השנים ההרצאה והמצגת השתנו שוב ושוב ועברו התאמות רבות. אולם שער המצגת נותר כשהיה, ללא שינוי – מפת ישראל. ובמפת ישראל שעל המצגת, יהודה ושומרון בגבולות 4.6.67 צבועים בצבע אחר משאר המדינה. והגולן, בגבולות ה-4.6.67 – בצבע שלישי. לגבי יהודה ושומרון, ניתן להצדיק זאת בכך שמדובר בשטחים שאינם בריבונות ישראל. והגולן? לא אחת הערתי למרצה – והוא בשלו.

לפני ימים אחדים הוא שלח אליי מייל ובו שער המצגת במתכונתו החדשה. הוא סיפח סוף סוף את הגולן למפת ישראל. האם המרצה שינה את השקפת עולמו? לא בהכרח. הוא פשוט הכיר בעובדות החיים. הוא הבין שהמציאות השתנתה.

אני פוגש אנשים רבים, שבתקופת המאבק על הגולן היו מן העבר האחר של המתרס, המודים בטעותם ובצדקתנו. "מזל שלא שמעו בקולנו", הם אומרים.

ואני תמה – במה צדקנו? האם מישהו מאתנו ידע להסביר שאין חיה כזו "העם הסורי", שסוריה היא פיקציה המתקיימת רק מאימת כידוני משפחת אסד? האם מישהו מאתנו צפה את התפוררותה של סוריה? האם מישהו מאתנו שיער שאנשי אל-קאעידה ישבו על הגבול עם ישראל – היכן שיהיה? לא זכור לי דבר כזה.

נכון, הערכות המצב שלנו היו הרבה יותר ריאליות מאשר הערכות המצב של שוחרי הנסיגה. הם טענו כלפינו, שהערכת המצב שלנו מוטת אידיאולוגיה. מסתבר שהערכת המצב שלהם הייתה מוטת פנטזיה. העובדה שעשרים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ראש אמ"ן הוביל באף את הנהגת מדינת ישראל בקונספציה הזויה אודות השלום המחכה מעבר לפינה אם רק ניסוג מהגולן, חייבת להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי.

אולם לא הערכת המצב הריאלית עמדה בבסיס מאבקנו, כי אם דבקותנו בציונות והתעקשותנו להגשימה במפעל ההתיישבות בגולן. לא כל כך נעים לשמוע מאנשים, שסיבת תמיכתם בקיומנו היא מלחמת האזרחים בסוריה. אולם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. יש סיבות רבות ומגוונות לכך שהסכנה לעתיד הגולן חלפה, אך אין ספק שאחת המרכזיות שבהן היא התפוררותה של סוריה.

איך משפיעה המלחמה בסוריה על מדינת ישראל ועל הגולן?

בטרם נבחן את הסוגיה, חשוב לציין שמן הבחינה האנושית מדובר בטרגדיה נוראה. מספר ההרוגים בטבח ההדדי הוא פי שלושה מכל מניין חללי צה"ל ומערכות ישראל, והרוגי פעולות האיבה לפני קום המדינה ובכל שנות קיומה. מספר ההרוגים בסוריה גדול יותר מסך כל ההרוגים הערביים לאורך הסכסוך הישראלי ערבי. האכזריות במלחמה הזאת היא חסרת גבולות – רצח ואונס של אלפי נשים וילדים, שימוש בנשק כימי ועוד. מספר הפליטים שנמלטו מסוריה הוא כבר למעלה משני מיליון. סופו של הטבח ההדדי הזה אינו נראה באופק והוא עלול להמשך עוד שנים.

מבחינת ההשפעה על ישראל, יש פנים שונות למערכה.

השפעה חיובית משמעותית היא היחלשותו הדרמטית של הצבא הסורי. הצבא הסורי, שעד לאחרונה נחשב לאיום האסטרטגי הגדול ביותר על ישראל, הוא היום צבא חבול ומוכה, מרוט נוצות. יחידות שלמות ערקו ממנו, כולל חלק ניכר משדרת הפיקוד. גם אם מלחמת האזרחים תסתיים בקרוב, יחלפו שנים רבות מאוד עד שצבא סוריה יוכל להשתקם.

השפעה שלילית משמעותית, היא שכנראה צודק הרמטכ"ל באמירתו ש"תמו ארבעים שנות שקט בגבול עם סוריה". בארבעת העשורים האחרונים, הגבול השקט ביותר של ישראל, אפילו יותר מגבולות השלום עם מצרים וירדן, היה הגבול עם סוריה. הסיבה לכך היא ההרתעה הישראלית – הלקח הסורי ממלחמת יום הכיפורים. חרף תנאי הפתיחה המדהימים, החד פעמיים של סוריה, בפלישתה לישראל, המלחמה הסתיימה כשצה"ל עצר בפאתי דמשק. סוריה הבינה, שלפחות כל עוד ישראל יושבת על הגולן והחרמון, לא כדאי לה להסתכן במלחמה עמה. התובנה הזאת עמדה במבחנים רבים, ובהם החלת הריבונות על הגולן, שתי מלחמות לבנון, האינתיפאדות והעימותים עם הפלשתינאים, כישלון המו"מ המדיני בין סוריה וישראל ותקיפת הכור הסורי (על פי מקורות וגו').

התפוררותה של סוריה העלתה כוחות פנאטיים חסרי אחריות כמו ארגוני הג'יהאד העולמי התופסים חלק מן הגבול עם ישראל. קיימת סבירות גבוהה שהם ינסו להפוך את הגבול עם ישראל לגבול של טרור וטילים. איני מתכוון לתקריות האחרונות, שלמיטב הכרתי היו פגזים תועים ולא ירי מכוון, אלא להפיכת הגבול לתואם גבול לבנון (לפני מלחמת לבנון השניה) וגבול עזה. צה"ל נערך לתרחישים הללו וגם אנו, בצד האזרחי, צריכים להיות מודעים לכך. אין לי ספק שתושבי הגולן יגלו נחישות רבה וייטיבו להתמודד עם האתגר הזה, כפי שהשכלנו להתמודד עם איומים מסוכנים יותר (ובראשם איום הנסיגה).

עוד השלכה שלילית ומסוכנת היא השימוש בנשק כימי במלחמה הזאת והבלגת העולם לנוכח הדבר. עובדה זו עלולה להרגיל את העולם לכך שנשק בלתי קונבנציונלי מותר לשימוש. זהו גם איתות חמור ביותר לאיראן – עד כמה עליה להתרשם מן האיומים והעיצומים של הקהיליה הבינלאומית. כשאנו רואים את השימוש הסורי בנשק כימי, מן הראוי שנבין מה המשמעויות של רעיון העוועים אודות "הכלת הגרעין האיראני".

בתום שנתיים של מלחמת האזרחים בסוריה, יש לשבח את ממשלת ישראל על ניהול שקול וחכם של המשבר. ישראל לא נפלה לבורות והבליגה על פרובוקציות של הצדדים השונים שניסו להטביעה במערבולת הזו. ישראל לא השלתה את עצמה שיש "אביב ערבי", שהמאבק הזה הוא בין דיקטטור לאזרחים שוחרי חופש, בין אויב ישראל לשוחרי שלום עם ישראל. אין זו מלחמת בין טובים לרעים, אלא בין רעים לרעים. זוהי, בראש ובראשונה, מלחמה דתית בין סונים ושיעים, כשחוד החנית שלה הם ארגוני הג'יהאד האיסלאמיסטים השיעים (חיזבאללה) מצד אחד והסונים (אל קאעידה) מצד שני. ומול שתי החלופות הבלתי סימפטיות הללו, ראוי לשמור על ניטרליות  ויש לשבח את הממשלה על שנהגה ועודה נוהגת כך.

וכאמור, ההשלכה המשמעותית ביותר בעבורנו, תושבי הגולן, היא הימצאות רעיון הנסיגה במקום הראוי לו – פח האשפה של ההיסטוריה (גם אם יש עדין גרעין קשה של תמהוניים שהאסימון טרם נפל להם). הסימנים לכך רבים, אך אולי המעניין מכולם הוא ביטול החרם הדתי בכפרים בוקעתא ומסעדה על התושבים שבחרו באזרחות ישראלית, לאחר 31 שנים.

ואף על פי כן, אשרי מפחד תמיד. על אף המצב שנוצר, הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שאולי המציאות הזאת תשתנה אי פעם, ולכן עלינו להמשיך לחזק את אחיזתנו בגולן, הן בציונות המעשית – המשך תנופת הקליטה והרחבת היישובים והן בציונות המדינית – המשך והעמקת החקיקה המגינה על ריבונותנו בגולן, כמו עיגון חוק משאל העם בחוק יסוד.  

* "על הצפון"