הבלוג של אורי הייטנר

בתגובה להסכם הקואליציוני בין "הליכוד ביתנו" ו"הבית היהודי", בו סוכם על חקיקת חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של עם היהודי, הביע ח"כ יצחק הרצוג דאגה מכך שהממשלה החדשה תערער את האיזון הרגיש בין היותה של ישראל מדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית.

הרצוג לא דקלם את המנטרה הפוסט ציונית על פיה יש סתירה, כביכול, בין מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אי אפשר שלא לחוש בהשפעת הגישה הזאת על דבריו. המשתמע מדברי הרצוג, הוא שיהדותה של המדינה והיותה דמוקרטית הן שני עולמות שונים, מתנגשים, שקיים ביניהם איזון של משחק סכום אפס – אם נחזק את המרכיב היהודי שבה - נחליש את המרכיב הדמוקרטי שבה ולהיפך.

הרצוג הוא אחד המנהיגים הבכירים של תנועת העבודה, שעיצבה את מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית דמוקרטית. אביו שימש כנשיא המדינה מטעם אותה תנועה. מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל, מבוססת על ההכרה שהציונות והדמוקרטיה הן כלים שלובים; חיזוק צביונה הציוני וחיזוק צביונה הדמוקרטי מחזקים זה את זה.

מגילת העצמאות נושאת בחובה התחייבות של המדינה להעניק שוויון זכויות לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. זוהי מחויבות למדינה דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה. זאת, כחלק מהמדינה שהוגדרה באופן שאינו משתמע לשני פנים, בלב המגילה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"; מדינת הלאום של העם היהודי.

כמדינה דמוקרטית, ישראל העניקה ומעניקה לכל אזרחיה, ללא הבדל דת גזע ומין, שוויון זכויות מלא – הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתארגנות, חופש הקניין וכד'. חרף מצב המלחמה בין העמים ועל אף כל הזעזועים והמהמורות שחוותה המדינה כתוצאה מאותה מלחמה, זכויות אלו נשמרות בקפדנות לאורך עשרות ושנים ואף הולכות ומתעצמות. ערביי ישראל הם הערבים היחידים במזה"ת הנהנים באמת ובתמים מזכויות אזרח מלאות.

בעוד זכויות הפרט במדינה עיוורות ללאומיותו ודתו של האזרח, הקולקטיב הלאומי אותו מגלמת המדינה הוא יהודי. מהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי באה לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בסמלי הריבונות שלה – הדגל, ההמנון והסמל, שהם יהודיים ועליהם להמשיך להיות יהודיים. הסמלים מבטאים את ייעודה של מדינת ישראל - לממש את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, את זכותו של העם היהודי לריבונות במולדתו ולהיותו עם חופשי ברשות עצמו במשפחת העמים. בלשון מגילת העצמאות: "זכותנו הטבעית וההיסטורית". לאומיותה של המדינה מתבטאת במחויבותה העליונה להגשמת הציונות – פעולה לעליית יהודים לארץ ישראל וליישוב ארץ ישראל ביהודים ומחויבותה לשלומם של כל היהודים באשר הם.

בשנים האחרונות נערכת מתקפה על זכותו של העם היהודי למדינת לאום. מתקפת דה-לגיטימציה מחוץ ומתקפה פוסט ציונית מבית, מערערות על זכות זו ומציגות אותה כסותרת את הדמוקרטיה. מקובל על הכל שלעם האיטלקי, לעם הצרפתי, לעם הגרמני, לעם הרוסי ולעם הפולני זכות להגדרה עצמית במדינה עצמאית. מקובל על הכל שלאומה הערבית זכות לעשרים מדינות לאום. מקובל על הכל שאין סתירה בין מדינת לאום לבין דמוקרטיה, בכל מדינת לאום המקיימת דמוקרטיה. העם היחיד בעולם שזכותו למדינת לאום נמצאת תחת מתקפה ומוטלת בספק, הוא העם היהודי. הספק הזה הולך ומחלחל בתוכנו, מערער את האמונה בצדקת הדרך ומכרסם במהות קיומה של המדינה. 

הגיע העת לחוקק חוקה לישראל, שתעגן את מהותה היהודית, ציונית דמוקרטית. כל עוד אין חוקה, יש להתקדם אליה באמצעות חוקי יסוד. לצד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, שכבר נחקקו, וחוק יסוד הזכויות החברתיות שטרם נחקק, יש לחוקק את חוק יסוד: ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שיהווה נדבך מרכזי בחוקה.

ההתחייבות בהסכם הקואליציוני להעביר את החוק הזה חשובה ומעודדת ביותר. מן הראוי, שמפלגת העבודה – כמפלגה ציונית, שעיצבה את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, תנהג כאופוזיציה אחראית ותיתן את ידה למהלך ההיסטורי החשוב הזה. בנימין בן אליעזר, אחד מראשי המפלגה, היה חתום על ההצעה בכנסת הקודמת. מן הראוי שמפלגת העבודה והעומדת בראשה תסתייג מדבריו של הרצוג, המנוגדים לדרכה האידיאולוגית.

* "ישראל היום"

מכל סדרי הפסח שחוויתי מימיי, אחד אני נוצר בלבי כסדר אותו לא אשכח, כאחד מרגעי השיא של חיי.

אם עליי לבחור רגע אחד, המבטא בעבורי את תמצית ההוויה האורטלית, אבחר בסדר הפסח שערך קיבוץ אורטל בגן הוורדים בירושלים, ערב פסח תשנ"ג 1993.

היה זה בעיצומו של המאבק על הגולן. כותרות העיתונים תארו את ההסכם העומד להיחתם עם אסד בתוך ימים או שבועות. מידי יום הופיעה בעיתון אחר גירסה אחרת של מפת הנסיגה. דומה היה שכל מפעל חיינו עומד על סף עקירה וחורבן.

עוד רבות יסופר על התנערותם של תושבי הגולן; על כושר העמידה שגילינו בעשור של מאבק, שהסתיים בניצחוננו. מקומה של אורטל במאבק הזה היה ייחודי.

****

ביום ב' 22.7.92, יום לפני הבחירות, פתח יצחק רבין את הסיור המסכם של מסע הבחירות שלו, בקיבוץ אורטל. הוא בחר לפתוח את הסיור באורטל, על מנת לבטא בכך את מחויבותו הברורה להתיישבות בגולן. בביקורו באורטל חזר רבין על דברים שאמר חודש קודם לכן, בעצרת לציון 25 שנה להתיישבות בגולן – שנסיגה מן הגולן פירושה הפקרת ביטחון ישראל, ושהוא מחויב לשמירה על הגולן, לחיזוק ההתיישבות בה ולפיתוחה. דבריו היו חד משמעיים – אם הוא יבחר לראשות הממשלה, הוא יראה כמטרה עליונה את השמירה על הגולן כאזור ישראלי פורח.

הוא שכנע אותנו בכנותו. כמו רוב אזרחי ישראל, כמו רוב תושבי הגולן, כך גם רוב מוחלט של חברי אורטל נתנו לו את קולו.

חודשיים לאחר מכן, בספטמבר 92', התכנסנו, חברי אורטל, לאסיפת חירום רבת משתתפים בחדר האוכל, כדי לדון בסכנה הקיומית שנחתה עלינו. היתה זו האסיפה הראשונה מני רבות בנדון, באותן שנים. האווירה היתה קשה, אך האמירה שיצאה ממנה היתה נחושה – אמירה ברורה אודות מחויבותנו למאבק לשמירה על הגולן בריבונות ישראלית. הוחלט שאורטל תיטול חלק פעיל במאבק של ועד יישובי הגולן ושאורטל תבצע פעולות ייחודיות שלה. הוחלט שאורטל ממשיכה לחיות, לבנות, לנטוע ולנהל את חייה כרגיל, ואינה עוסקת בהיערכות לעקירה. נבחר צוות פעולה, שיוציא לפועל את ההחלטות ויוביל את ההתמודדות של אורטל עם המצב. הרכב הצוות היה המנהיגות הפורמלית והבלתי פורמלית של אורטל, והוא כלל את כל המזכירים ומרכזי המשק בעבר ובהווה.

****

לא אתאר כאן את כל הפעולות של אורטל באותם ימים. אציין רק, שלאורך כל שנות המאבק הלכנו לאור אותם עקרונות שנקבעו באסיפה הראשונה. לאור העקרונות האלה פעל הצוות, והעקרונות הללו אושררו פעם אחר פעם באסיפות רבות משתתפים שערכנו בנושא.

הסדר בגן הוורדים, וכך גם חגיגת הביכורים שערכנו בגני יהושע בת"א בשבועות תשנ"ד 1994, היה בעיניי גולת הכותרת של המאבק האורטלי. היה במבצע הזה שילוב של אמירה פוליטית ברורה – התנגדות לנסיגה, עם הצגת היופי שבהוויית החיים שאורטל מבטאת: היחד, השותפות, התרבות הקיבוצית. היתה זו מעין התרסה – המנגינה הזו היא תמצית הציונות, ואת המנגינה הזאת אסור להפסיק; אי אפשר להפסיק.

בפסח עלינו לירושלים, כמעט כל החברים והילדים וכן מספר אורחים. התמקמנו בגן הוורדים, מול לשכת ראש הממשלה מצד אחד והכנסת מצד שני, ושם ערכנו את ליל הסדר. היה זה הסדר היפה והמרגש ביותר בתולדות אורטל. המבצע אורגן באופן מופתי, הן מבחינת הלוגיסטיקה והן מבחינת התוכן: ההגדה הקיבוצית, הקולית – חבורת הזמר של אורטל, התפאורה היפה. הסדר התנהל בתוך חממה גדולה שהורכבה במיוחד לצורך העניין. בתוכה הצבנו תבליט של אורטל על רקע הנוף הגולני, כתובות "שלום עם הגולן" (אז טרם הומצאה הסיסמה המובילה "העם עם הגולן") וכתובת ענק ועליה ציטוט מתוך ספר עמוס, המופיע בהגדה הקיבוצית – "ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".

האירוע זכה לסיקור תקשורתי רחב, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים, זכה להערכה רבה בגולן ומחוצה לו, גיבש את החברה האורטלית וחיזק את גאוות היחידה.

הסדר שערכנו, היה סדר פסח כהלכתנו. בין הטקסטים שקראנו וששרנו, אמרנו אמירות הנוגעות למאבק על הגולן. לשירי הסדר הוספנו שיר אחד – שירן של רחל המשוררת ונעמי שמר "כינרת" ("שם הרי גולן"). זהו שיר בלתי פוליטי לחלוטין, לבטח אין זה שיר מחאה. אך דווקא בו ראינו ביטוי לתחושתנו ולמאוויינו. השיר הזה מבטא את הוויית החלוציות של ראשית ההתיישבות הציונית בעמק הירדן. אמירתנו כקיבוץ, היתה שאנו נאמנים לדרך, אנו ממשיכים בדרך, אנו מחוייבים לדרך גם אם תש כוחם של מנהיגי תנועתנו, הם כשלו וסטו ממנה. אני זוכר היטב עד היום את ההתרגשות הרבה שאחזה בי, כחבר הקולית של אורטל, כששרנו את השיר הזה. כל המסובים הצטרפו אלינו לשירה. במעמד הזה היתה משמעות מיוחדת למילים "האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח חסד נעורים?".

סדר פסח מסתיים בהכרזה "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". אנו, מירושלים, הכרזנו "לשנים הבאות באורטל הבנויה". איני יודע כמה מן המשתתפים באמת האמינו שכך יהיה. באותה שנה חגגנו 15 שנים לקיומנו. 20 שנים חלפו מאז, ואנו חוגגים את שנת השלושים וחמש באורטל הבנויה. אורטל בנויה ונבנית, ואילו סוריה – מישהו זוכר שפעם היה דבר כזה? ואני מאמין ומשוכנע, שגם את שנת היובל ואת שנת המאה נחגוג באורטל הבנויה.

(מבוסס על סיפור מתוך הספר "אורטל – שלושים שנים וסיפורים")

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

בקדנציה השניה שלו, לא מינה יצחק רבין סגן. הוא תיעב את שמעון פרס ולא רצה למנות אותו לתפקיד, אך אילו מינה מישהו אחר ולא את פרס, הייתה מלחמת עולם במפלגתו.

כשרבין נרצח – בעצם הייתה לאקונה משפטית. אולם פרס היה אוטוריטה טבעית וכל השרים ראו בו ראשון בין שווים. לכן, באופן טבעי הוא היה זה שכינס את הממשלה, שבחרה בו לראש ממשלה בפועל.

סיטואציה זו ממחישה מדוע יש צורך בתפקיד סגן – להיות ממלא המקום של ראש הממשלה וראש הממשלה בפועל אם נבצר מראש הממשלה לכהן. כך אהוד אולמרט היה ראש ממשלה בפועל אחרי התמוטטותו של שרון וכך יגאל אלון – אחרי פטירת אשכול.

יש חשיבות לתפקיד סגן ראש הממשלה, ממפלגתו של ראש הממשלה, לצורך מקרי הקיצון הללו. אבל אין כל סיבה לשפעת סגנים, משנים, ממלאי מקום ושאר המצאות, שאינן אלא כיבודים פוליטיים ופיצוי לשרים שנשארו או ירדו כיתה. אין בתואר הריק מתוכן הזה כל משמעות מעשית. נכון, אדם יכול כך לספר לנכדיו שהוא נשא תואר שכלל את המילים ראש ממשלה, אך בפועל... הוא סגן בערך כפי שסגן אלוף הוא סגנו של האלוף...

לבן גוריון ולשרת לא היו סגנים (למעט 20 יום בהם השר אליעזר קפלן נשא את תואר הכבוד, סמוך למותו). לוי אשכול היה הראשון שמינה סגן (אבא אבן ואח"כ אלון). בגין היה הראשון שמינה שני סגנים. ובממשלות האחרונות הייתה אינפלציה של סגנים ומשנים שהביאה לזילות המושג.

מיני המשברון שעשו לפיד ובנט שלא מונו לתואר היה התגלמות הפוליטיקה הישנה. אין מקום לסגנים. עם זאת, יש מקום לסגן אחד, מטעם הליכוד – מי שנתניהו רואה בו ראוי להחליפו אם ייבצר ממנו לכהן.

* "חדשות בן עזר" (תוספת ליומן בחירות)