הבלוג של אורי הייטנר

"תדע כל אם עבריה", אמר ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, באמירה האלמותית המשלטת כל בסיס בצה"ל, "שמסרה את גורל בניה למפקדים הראויים לכך". כאב עברי, שבנו הבכור עומד להתגייס בשנה הבאה, אני חרד לנוכח דו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז.

ישראל היא מדינה במלחמה – מדינה במלחמת קיום, מול מרחב עצום החותר להשמדתה. אנו מפקידים בידי הממשלה והפיקוד העליון של צה"ל אחריות אדירה להבטחת קיום המדינה – להיערך למלחמה, להכין את צה"ל למלחמה, להבטיח הרתעה שתמנע מלחמה ולהכריע מלחמה שתפרוץ, להילחם בטרור, להילחם בירי הטילים על אזרחי ישראל. והנה, מסתבר ששר הביטחון והרמטכ"ל ולשכותיהם של השניים, עסוקים במלחמה אחרת לגמרי – מלחמה זה בזה.

מיד עם פרסום דו"ח המבקר, שני המחנות (ועיתוני הבית של שני המחנות) מתייצבים אוטומטית להטלת האשמה במחנה האחר. אולם אנו, כאזרחים, חייבים לשלוח אצבע מאשימה לעבר שני המחנות כאחד, האחראים ואשמים בביזיון הזה.

הרמטכ"ל מעל באחריותו כמפקד צה"ל בעצם העובדה שהפיקוד העליון של צה"ל עסק במלחמה הזאת. שר הביטחון מעל באחריותו כסמכות האזרחית העומדת מעל צה"ל וכמי שנושא באחריות המיניסטריאלית והאישית לביטחון ישראל, מעצם העובדה שעסק במלחמה הזאת. מאחר והוא הגורם הבכיר יותר – אחריותו הציבורית אף גדולה יותר. וראש הממשלה אינו יכול להתחמק מאחריותו לכך שאִפְשֵׁר להפקרות הזאת להשתולל.

מבחינת האחריות הציבורית והביטחונית, שני הצדדים מעלו באחריותם ואינם ראויים לתפקידם. מבחינת המעשים בפועל, מעשיו של אשכנזי חמורים יותר. החתירה שלו תחת המרות האזרחית שמעליו ומעל צה"ל, מקעקעת את יסודות הדמוקרטיה. המעשים של אשכנזי ולשכתו, שבזהירות יש להגדירם כעל סף הפלילי, בפעולתו החתרנית, מחייבים חקירה פלילית.

אף שאיני חסיד של ועדות חקירה, במקרה זה, שהוא בעל משמעות משפטית חד משמעית, אין מנוס מוועדת חקירה ממלכתית, מאחר והפרשה טרם מוצתה, וחומרת המעשים ונזקם האדיר לביטחון ישראל, מחייבים את מיצויה עד תום.

* "חדשות בן עזר"

הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, היא שגיאה פוליטית. תפקידה של מפלגה פוליטית הוא להשפיע ככל הניתן. מפלגה יכולה להשפיע באופוזיציה -בניית אלטרנטיבה לשלטון. מצד שני, מפלגה עלולה להתאדות באופוזיציה ולאבד כל השפעה. מפלגה עשויה להיות שותפה מכרעת בשלטון ולהשפיע באופן משמעותי על דרכה של המדינה.  מצד שני, מפלגה עלולה להפוך לאסקופה נדרסת כשותפה זוטרה של מפלגת השלטון. מפלגה רצינית, הרוצה להשפיע, אינה צריכה לאמץ אידיאולוגיה של "קואליציה בכל מחיר" ולא של "אופוזיציה בכל מחיר", אלא לבחון את המציאות הפוליטית אחרי הבחירות ולקבל הכרעה פרגמטית, על פי בחינה אמתית, כולל מו"מ קואליציוני כן ואמתי. שלי יחימוביץ' צדקה כאשר סירבה להצהיר שלא תצטרף לממשלת נתניהו, גם נוכח איומיו הסחטניים של עמיר פרץ. חבל מאוד שלפתע היא שינתה את דרכה, וכבלה את ידיה.

הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו היא שגיאה אישית. שלי נהנית מהערכה ואהדה רבה בציבור הישראלי; הערכה אישית והסכמה אידיאולוגית. עקב אכילס שלה, הוא חוסר ניסיונה הניהולי והמנהיגותי. תפקיד מיניסטריאלי בכיר כמו שרת האוצר, עשוי לתת לה את ההזדמנות להוכיח את עצמה ואת רעיונותיה ולספק לה ניסיון מוצלח. כמובן, כדי להצליח כשרת אוצר, עליה לכהן בממשלה שתאפשר לה להוביל את הכיוונים שבהם היא מאמינה. ספק אם נתניהו יהיה מעונין בכך ויאפשר זאת. במקרה כזה, אכן אין טעם לכניסתה לממשלה. אולם זאת ניתן לברר רק במו"מ קואליציוני רציני אחרי הבחירות. הצהרות טרום בחירות השוללות את האופציה הזאת, מיותרות ומזיקות.

אך הדבר החמור ביותר – הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו היא שגיאה לאומית. ביום בו הצהירה יחימוביץ' את הצהרתה, התפרסם ברשת ב' סקר מדאיג מאוד, לפיו מפלגת "עוצמה לישראל" הכהניסטית עומדת להיבחר לכנסת עם 6 מנדטים. מרצ מקבלת בסקר הזה שבעה מנדטים. מפלגת "הבית היהודי", שחלק מרשימתה קיצוני מאוד, צפויה לקבל 18 מנדטים. אני מקווה מאוד שהסקר הזה, שתוצאותיו חריגות לעומת סקרים אחרים, לא יתממש. אך אין ספק שהוא מצביע על מגמה מדאיגה של הקצנה. למרבה הצער, שיטת הפריימריס הכניסה סוסים טרויאניים רדיקאליים גם למפלגות האחראיות, כמו פייגלין לליכוד ומרב מיכאלי למפלגת העבודה. ההקצנה הזאת היא סכנה לאומית, היא עלולה להביא את החברה הישראלית לקרע.

על הגורמים האחראיים בחברה הישראלית למנוע את הקרע הזה, ולא להעמיק את הקיטוב הלאומי. צו השעה הוא ממשלת אחדות לאומית, שהליכוד ומפלגת העבודה הן הציר שלה. שלי יחימוביץ', שהוכיחה עמידה איתנה בלחצים לסטות מדרכה, שגתה בהודעתה שלא תצטרף לממשלה.

על השגיאה הזאת, התווספה שגיאתה הנוספת של יחימוביץ', היגררותה אחרי יוזמת "הגוש החוסם" של ציפי לבני.

המסר המרכזי של יחימוביץ' מיום כניסתה לפוליטיקה, היה העמדת השיח החברתי כלכלי בראש סדר היום הציבורי וקידום השקפת העולם הסוציאל דמוקרטית. היריבים הגדולים של הדרך הזו, הם בעלי השקפת העולם הנאו-ליברלית בחברה ובכלכלה, ומי שמעדיפים להעמיד את הסוגיה המדינית בראש סדר היום.

ציפי לבני ויאיר לפיד רחוקים מאוד מדרכה החברתית כלכלית של שלי. הם הרבה יותר קרובים לדרכו של נתניהו. ציפי לבני, יותר מכל מנהיג אחר בפוליטיקה הישראלית, מעמידה על ראש שמחתה את הסוגיה המדינית. הצטרפותה של יחימוביץ' ל"גוש" עם השותפים הללו, הִנָה הפניית עורף לדרכה. שלי יחימוביץ' נִסְתה לשבור את משטר השבטים, אך ברגע האמת נשברה, והצטרפה לעדר של השבט.

לאורך תקופה ארוכה הפגינה שלי עמידה איתנה מול לחצי השבט. למרבה הצער, היא איבדה לאחרונה את ביטחונה העצמי לנוכח הירידה בסקרים. הכרזתה אודות פסילה מראש של קואליציה עם הליכוד והצטרפותה לגוש אחד של "השבט", מבטאת קריסה של שלי יחימוביץ' ברגע המבחן; הרגע בו נדרש ממנהיג אמתי קור רוח ודבקות במצפן הפנימי שלו.

* "ישראל היום"

הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, היא שגיאה פוליטית. תפקידה של מפלגה פוליטית הוא להשפיע ככל הניתן. מפלגה יכולה להשפיע באופוזיציה -בניית אלטרנטיבה לשלטון. מצד שני, מפלגה עלולה להתאדות באופוזיציה ולאבד כל השפעה. מפלגה עשויה להיות שותפה מכרעת בשלטון ולהשפיע באופן משמעותי על דרכה של המדינה.  מצד שני, מפלגה עלולה להפוך לאסקופה נדרסת כשותפה זוטרה של מפלגת השלטון. מפלגה רצינית, הרוצה להשפיע, אינה צריכה לאמץ אידיאולוגיה של "קואליציה בכל מחיר" ולא של "אופוזיציה בכל מחיר", אלא לבחון את המציאות הפוליטית אחרי הבחירות ולקבל הכרעה פרגמטית, על פי בחינה אמתית, כולל מו"מ קואליציוני כן ואמתי. שלי יחימוביץ' צדקה כאשר סירבה להצהיר שלא תצטרף לממשלת נתניהו, גם נוכח איומיו הסחטניים של עמיר פרץ. חבל מאוד שלפתע היא שינתה את דרכה, וכבלה את ידיה.

הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו היא שגיאה אישית. שלי נהנית מהערכה ואהדה רבה בציבור הישראלי; הערכה אישית והסכמה אידיאולוגית. עקב אכילס שלה, הוא חוסר ניסיונה הניהולי והמנהיגותי. תפקיד מיניסטריאלי בכיר כמו שרת האוצר, עשוי לתת לה את ההזדמנות להוכיח את עצמה ואת רעיונותיה ולספק לה ניסיון מוצלח. כמובן, כדי להצליח כשרת אוצר, עליה לכהן בממשלה שתאפשר לה להוביל את הכיוונים שבהם היא מאמינה. ספק אם נתניהו יהיה מעונין בכך ויאפשר זאת. במקרה כזה, אכן אין טעם לכניסתה לממשלה. אולם זאת ניתן לברר רק במו"מ קואליציוני רציני אחרי הבחירות. הצהרות טרום בחירות השוללות את האופציה הזאת, מיותרות ומזיקות.

אך הדבר החמור ביותר – הודעתה של שלי יחימוביץ' שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו היא שגיאה לאומית. ביום בו הצהירה יחימוביץ' את הצהרתה, התפרסם ברשת ב' סקר מדאיג מאוד, לפיו מפלגת "עוצמה לישראל" הכהניסטית עומדת להיבחר לכנסת עם 6 מנדטים. מרצ מקבלת בסקר הזה שבעה מנדטים. מפלגת "הבית היהודי", שחלק מרשימתה קיצונית מאוד, צפויה לקבל 18 מנדטים. אני מקווה מאוד שהסקר הזה, שתוצאותיו חריגות לעומת סקרים אחרים, לא יתממש. אך אין ספק שהוא מצביע על מגמה מדאיגה של הקצנה. למרבה הצער, שיטת הפריימריס הכניסה סוסים טרויאניים רדיקאליים גם למפלגות האחראיות, כמו פייגלין לליכוד ומרב מיכאלי למפלגת העבודה. ההקצנה הזאת היא סכנה לאומית, היא עלולה להביא את החברה הישראלית לקרע.

על הגורמים האחראיים בחברה הישראלית למנוע את הקרע הזה, ולא להעמיק את הקיטוב הלאומי. צו השעה הוא ממשלת אחדות לאומית, שהליכוד ומפלגת העבודה הן הציר שלה. שלי יחימוביץ', שהוכיחה עמידה איתנה בלחצים לסטות מדרכה, שגתה בהודעתה שלא תצטרף לממשלה. שמא הירידה בסקרים בשבועות האחרונים סדקה את הביטחון העצמי שלה? מן הראוי ששלי תחזור בה.  

* "ישראל היום"