הבלוג של אורי הייטנר

* החוק לעידוד השחיתות – הצעת החוק של ח"כ אמסלם, על פיה ייאסר לחקור ראש ממשלה מכהן, היא הצעה לעידוד השחיתות. משמעותה היא, שמכל אזרחי המדינה, דווקא האיש העומד בראש המדינה, שאמור להיות דוגמה ומופת, הוא היחיד העומד מעל החוק. משמעות ההצעה היא שעבריין ומושחת יכול לכהן כראש הממשלה ואפילו לא להיחקר. משמעות ההצעה היא שמשרת ראש הממשלה עלולה להיות קרנות המזבח לעבריינים.

הצעת החוק חותרת תחת אחד היסודות העיקריים של הדמוקרטיה ושלטון החוק: השוויון בפני החוק.

החשש מהטרדות שווא של ראש הממשלה אינו מוצדק, כיוון שכפי שנוכחנו רק לאחרונה, המשטרה מקיימת הליך בדיקה מקדים, וכשאין די ראיות שתצדקנה חקירה, הן מסתיימות בסגירת התיקים.

ולשיטתו של אמסלם – האם הוא מציע במקביל, שראש ממשלה שלא נחקר בזכות היותו ראש הממשלה לא יוכל להתמודד על קדנציה נוספת, או שבעיניו ראשות הממשלה היא קרנות מזבח ללא הגבלת זמן?

על פי הצעת החוק הזאת, הפושע המושחת אהוד אולמרט עוד עלול היה, חלילה, לכהן עד היום כראש הממשלה.

* למה אין מ"מ - אני תומך בהצעת החוק על פיה יש לחייב מינוי מ"מ ראש הממשלה. זהו חוק חיוני מאוד לחיזוק המשילות בישראל. חשוב מאוד שברגעי משבר מנהיגותי בישראל, כמו רצח רבין או התמוטטותו של שרון, לא יחלו מלחמות ירושה בין השרים, אלא יהיה מ"מ ראש ממשלה, שבאופן אוטומטי האחריות והסמכויות יעברו אליו והוא יהיה ראש הממשלה בפועל. (פרס היה אחד משני סגנים של רבין, אך מילא באופן קבוע את מקום ראש הממשלה, והיה מקובל על הכל כמס' 2 לכל דבר).

אין כל סיבה עניינית המצדיקה את אי מינויו של מ"מ ראש הממשלה. עובדה זו נובעת משיקולים זרים, המנוגדים לאינטרס הלאומי – אותם שיקולים שבעטים טרם מונה שר חוץ.

* האור שנשלח ברגעי משבר - "אהבת את מדינת ישראל. פעמים רבות היית האור שנשלח ברגעי משבר ומתח לראשיה, שריה ויועציה", ספד הנשיא ריבלין לעו"ד יעקב נאמן, לשעבר שר המשפטים ושר האוצר. "איש החוכמה והתבונה, איש העצה והתושייה, הפיקחות וההקשבה" הוא הגדיר אותו.

אחת הסוגיות המשבריות אליהן נשלח נאמן להאיר מאורו, היה משבר הגיור. ב-1997 ראש הממשלה נתניהו מינה את נאמן לעמוד בראש ועדה שתבחן את סוגיית הגיור בישראל – ועדת נאמן. נאמן, בעצמו יהודי אורתודוכסי, אך אדם האמון על אחדות ישראל, חיפש ומצא פתרון יצירתי, פתרון של פשרה, שיכבד את כל חלקי היהדות ויתחשב בקווים האדומים של כל זרם. הוא הציע להקים בית מדרש ממלכתי גדול ללימודי יהדות, שבו יפעלו זה לצד זה שלושת הזרמים המרכזיים ביהדות, האורתודוכסי, הקונסרבטיבי והרפורמי. כל מתגייר יבחר את הזרם שבו הוא חפץ, ובו יערוך את הכשרתו. הבחינה הסופית תהיה אורתודוכסית ומוכרת על שלושת הזרמים.

משמעות ההצעה היצירתית והחכמה הייתה הכרה בכל הזרמים הגדולים ביהדות, כולל שני הזרמים שהוחרמו עד אז, אך מבטיחה מצב שבו הגיור יהיה אחיד, כך שלא יהיו יהודים שגיורם לא יוכר בידי חלק ניכר מן העם.

מי שנאלץ לשלם מחיר כבד יותר היו הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי, שלמעשה נאלצו לוותר על זכותם לגייר על פי תפיסתם במדינת ישראל. אולם מתוך אחריות ומחויבות לשלמות העם ואחדותו הם קיבלו את הפתרון. לעומת זאת, הרבנות הראשית האורתודוכסית, שהוויתור שנדרש ממנה היה קטן לאין ערוך, פסלה את ההצעה, מתוך קנאות, שנאה ובורות.

בפועל, למרות שההצעה התקבלה בממשלה, היא לא מומשה באמת. זו בכיה לדורות.

* הלוחם בטרור - ארדואן, המצהיר הצהרות רמות על מלחמת חורמה בטרור, הוא הפטרון של חמאס.

            * ביד הלשון

שנים ארוכות – לקט ציטוטים מן השבועות האחרונים:

שלי יחימוביץ': "אני כבר שנים ארוכות בכנסת". משה נגבי: "ההכפשות על קורבנותיו של משה קצב נמשכו לאורך שנים ארוכות". עו"ד ציון אמיר: "קצב ישב שנים ארוכות בכלא". כתב גל"ץ עידן קוולר: "על החשדות החמורים נגד ח"כ גטאס הוא צפוי לשנות מאסר ארוכות". ח"כ תמר זנדברג: "מה קרה פתאום שאחרי שנים ארוכות שנאמר על קצב שלא הפנים את מעשהו, פתאום אחרי חודשים קצרים הוא מפנים?" רונן ברגמן, "ידיעות אחרונות": "מאמץ מודיעיני שארך חודשים ארוכים". מראיין ב"קול ישראל": "למה נדרשו שעות ארוכות כל כך לכבות את האש בבתי הזיקוק?" מתוך כתבה בוויינט על הפיגוע באיסטנבול: "שעות ארוכות של חרדה".

ושאלותיי הן: א. כמה חודשים יש בשנה ארוכה? ב. כמה ימים יש בחודש ארוך? ג. כמה ימים יש בחודש קצר? ד. כמה דקות יש בשעה ארוכה?

גילוי נאות – גם אני משתמש לעתים בביטויים הללו (בעיקר ב"שעה ארוכה"), אך זה תמיד משעשע אותי.

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

יהושע / אריק לביא

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 3.1.17

ביום ראשון הלך לעולמו המלחין יוחנן זראי, שהלחין כמה מהשירים הטובים, היפים והחשובים בפסקול של התרבות הישראלית, והיה אחד המלחינים הבולטים ביותר בישראל של שנות החמישים, השישים ותחילת השבעים.

שלושה שירים של יוחנן זראי כבר הושמעו בפינה זאת: "הסלע האדום" בפי אריק לביא, "השעות הקטנות של הלילה" בביצוע אריק איינשטיין ולהקת גייסות השריון בשיר "מי שחלם". די בשלושה שירים אלה כדי להבין עד כמה מרכזית דמותו של זראי ותרומתו לזמר העברי, ובאיזה כישרון מדובר.

וכדי לסבר את האוזן נזכיר עוד כמה משיריו הבולטים: "קול אורלוגין", "גן השקמים", "אחי הצעיר יהודה", "אהובתי יעל", "לי ולך", "אנאבל לי", "האיש אשר יביא את הבשורה", "כוכב הצפון" ועוד רבים וטובים.

יוחנן זראי נולד לפני 87 שנים בהונגריה. בשואה הוא היה בגטו ובמחנה ריכוז, ובשנת 1950 עלה לארץ. מן המבטא ההונגרי הכבד לא הצליח להיגמל עד יומו האחרון.

משנותיו הראשונות בארץ הוא התבלט כמוסיקאי מוכשר. סיפר לי השבוע חוקר הזמר העברי אליהו הכהן: "במרומי בנין י.מ.ק.א. בירושלים, מול מלון 'המלך דוד', מצויים פעמונים גדולים כמו בכנסייה, הכוללים את סולם הטונים כולו, ומפעילים אותם בעזרת כבלים מלמטה. נגינה על פעמונים כאלה היא מיומנות בפני עצמה, כמו נגינה על עוגב כנסייתי שהוא מתקן ענק. יוחנן זראי ניחן במיומנות זו, ועל כן התמנה למנגן הפעמונים בבניין זה בתחילת שנות החמישים, ובעקבות נגינה זו גויס לכתוב לחנים ללהקת פיקוד מרכז. ללהקה זו הלחין את הנוסח הראשון של 'גן השקמים' בשנת 1954, וכך החל את פעילותו בזמר העברי".

יוחנן זראי הלחין פזמונים רבים ללהקות הצבאיות ומוסיקה לסרטים, להצגות ולמחזות זמר. בין השאר הוא כתב את פס הקול לסרט "סלאח שבתי", למחזמר "חמש חמש" יחד עם נעמי שמר ועוד. הוא היה דמות בולטת בחיי התרבות הישראלית, וכונה בפי שייקה אופיר יוזנן חראי.

לדאבון הלב, ב-1971 ירד זראי, יחד עם אשתו באותם ימים, הזמרת ריקה זראי, לגרמניה ולאחר מכן נדד בין ארצות שונות באירופה. הוא בחר לרעות בשדות זרים וניתק את הקשר עם התרבות הישראלית.

מבין שיריו הרבים, בחרתי להשמיע שיר משירי מלחמת ששת הימים. זראי נפטר ביום הראשון של שנת 2017, שנת היובל לניצחון הישראלי הגדול במלחמת ששת הימים. מלחמת ששת הימים הניבה שירים ופזמונים רבים מאוד, ואחדים מהם אשמיע במהלך השנה.

שירו הבולט ביותר משירי מלחמת ששת הימים, הוא "מי שחלם", שדידי מנוסי כתב לבקשתו של רחבעם זאבי. את השיר הזה השמענו בשבוע שבו נפטר דידי מנוסי.

ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, פרץ יהושע בן נון לשידור בכל מכשיר רדיו וטרנזיסטור, בקולו של אריק לביא. היה זה השיר "יהושע", אותו כתב אורי סלע. סלע, בן קיבוץ דגניה ב', חילוני, לא איש ארץ ישראל השלמה ולא איש "ימין", אוטודידקט, איש אשכולות, יודע תנ"ך ואוהב תנ"ך. האירוע ההיסטורי - הניצחון הגדול של צה"ל, אחרי 19 שנים שבהן חייתה ישראל עם הגב לים, כשטבעת חנק סוגרת עליה מכל עבר, תוך איום גלוי להטביעה בים, והחזרה לחבלי מולדת שהיו בידי האויב, הסעיר את נפשו של אורי סלע. השיר כמו פרץ מתוכו.

השיר מתבסס על פסוקי פרק א' ביהושע וסיפורי כיבוש הארץ בספר יהושע. יוחנן זראי הלחין את השיר.

היום, שירים כאלה אינם נשמעים ברדיו ובטלוויזיה. לְנָצֵחַ זה לא פוליטיקלי קורקט. תנו לצה"ל להפסיד. "כי לך הארץ הזאת"? הס מלהזכיר. אך לפני 50 שנה, זה היה המיינסטרים הציוני.

יהושע היה סמל ומופת בכל תולדות הציונות. הוא היה סמל למצביא, למנהיג, לגיבור, למשחרר הארץ ומיישבה. התנועה הציונית, ראתה בו מודל לחזרה להיסטוריה, לחזרה למולדת, לחזרה להיות עם עצמאי, עם ריבוני. הציונות ראתה בו סמל לתיקון תחלואי הגולה הדוויה. ביאליק כתב עליו, אלתרמן כתב עליו, בן גוריון הרבה לדבר ולכתוב עליו. אך ב-1992, שרת החינוך שולמית אלוני יצאה נגד לימוד הספר הזה, אותו הציגה כספר של כיבוש, נישול והשמדת עם, ס. יזהר החרה החזיק אחריה, וכך גם יוסי שריד ואחרים.

מה הבעיה שלהם עם ספר יהושע? מה שהפריע להם לא היה ספר יהושע, אלא אימוץ ספר יהושע כמופת של הציונות. לא נגד יהושע הם יצאו, אלא נגד בן גוריון.

הבעיה שלהם היא בכיבוש הארץ. הם עייפו מן המחיר של קיום עם עצמאי בארצו. הם עייפו מן הצדדים הפחות סימפטיים הכרוכים בקיום עצמאי של עם המגן על מדינתו. קשה להם להיפרד מן הרוחניות התלושה של חיים בגלות, נטולי דילמות של ניהול מדינה, צבא ומלחמה. מזלו של העם היהודי, שמי שהנהיג אותו בתש"ח היה בן גוריון ולא שולמית אלוני. אחרת, לא הייתה קמה מדינת ישראל.

אורי סלע, בן הקיבוץ, בן העמק, ראה את יהושע כמופת לצה"ל כצבא אמיץ, נלחם ומנצח. המסר של משה ליהושע, הוא המסר לצה"ל ולמדינת ישראל הצעירה: "חזק ואמץ ואל תחת, כי לך הארץ הזאת האחת".

אריק לביא, ששר את "יהושע", שר רבים משיריו של זראי. את הופעותיו הוא נהג לפתוח בשירו של זראי, למילותיו של יעקב שבתאי, "שיר ההד". מחצית שירי תקליטו "אריק לביא", הם של זראי: "הסלע האדום", "צו קריאה", "מי שחלם", "השריונים יצאו", "שיר ההד", "הקטר 70414" והשיר אותו נשמע עתה, ונקדיש אותו לזכרו של יוחנן זראי ולעילוי נשמתו, "יהושע".

יהי זכרו של יוחנן זראי ברוך!

יהי אחרי מות משה במדבר

ויקרא אלוהים ליהושע ויאמר

קום עבור עם העם את הירדן

אל הארץ אשר אנכי נותן

כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם

כאשר דברתי נתתיו לכם

חזק ואמץ ואל תחת

כי לך הארץ הזאת האחת

ויריחו סוגרת מפני בני ישראל

וישאו הכהנים את קרן היובל

והעם לסוב את החומה יוצאים

ובני ראובן וגד חלוצים

ויריע השופר תרועה גדולה

וחומת יריחו תחתיה נפלה

חזק ואמץ ואל תחת

כי לך הארץ הזאת האחת

ויקבצו מלכי האמורי ועמם

עם רב כחול אשר על שפת הים

ויבוא עליהם יהושע פתאום

ויאמר בגבעון לשמש דום

וירח עמד בעמק אילון

וינוסו מלכי לכיש ועגלון

חזק ואמץ ואל תחת

כי לך הארץ הזאת האחת

ויך יהושע את מלך דור

ואת מלך מקדה ואת מלך חצור

ואת מלך עדולם ואת מלך חברון

ואת מלך אכשף ואת מלך שומרון

ואת מלך חורמה ואת מלך ערד

כל המלכים שלושים ואחד

חזק ואמץ ואל תחת

כי לך הארץ הזאת האחת

צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. זאת תשובתנו הקבועה לכל המלעיזים ומעלילי עלילות הדם הקולקטיביות, מחוץ ומבית; למנסים ליצור דה-לגיטימציה למדינת ישראל, לצה"ל, לזכות ההגנה של ישראל.

אין זה שקר. זו עובדה. אך היא מחייבת. היא מחייבת את צה"ל לפעול, באמת ובתמים, על פי אמות המידה המוסריות הגבוהות שלו – ערכי טוהר הנשק ומוסר הלחימה.

מוסריותו של צה"ל אינה נבחנת על פי אירוע חריג זה או אחר, אלא על פי הכלל. אולם היא נבחנת גם בהתייחסות למקרה החריג. איך צה"ל מבהיר את חריגוּת המקרה? איך הוא מבטיח שחריגה כזאת לא תחזור? איך הוא נוהג כלפי מי שחרג?

ירי מכוון בראשו של מחבל מנוטרל, גוסס, למעלה מעשר דקות אחרי שחדל להוות סכנה, הוא מעשה המנוגד לערכי צה"ל ולצביונו המוסרי וסותר בתכלית את פקודות צה"ל. מעשה כזה מתאים לצבא שחורשי רעתנו, כ"שוברים שתיקה", מנסים לצייר, בשקרנותם. כשמקרה כזה קורה – חובתה של הנהגת המדינה וחובתו של הפיקוד העליון, להבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים: מעשה זה פסול מכל וכל, מקומו לא יכירנו בצה"ל. ולצד ההצהרה, יש לעשות מעשה – לשלוח את החייל לחקירת מצ"ח.

כך נעשה. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל אמרו דברים ברורים ביותר בנושא. חבל מאוד שכעבור יומיים רוה"מ שינה את טעמו. החייל נשלח לחקירה ועל סמך תוצאותיה – הוגש נגדו כתב אישום.

בכך מוצתה פרשת אזריה א' והחלה פרשת אזריה ב'. פרשת אזריה א' היא פרשה של כשל נקודתי שעלול לקרות וקורה בכל צבא, והוא מטופל בהתאם. פרשת אזריה ב' חמורה לאין ערוך. מדובר בקמפיין הציבורי שבעקבות האירוע.

הקמפיין הזה ניסה להפוך מעשה שלא יעשה, המנוגד לדרכו לצה"ל – למעשה נורמטיבי וראוי, ובכך לשנות מן הקצה אל הקצה את דמותו של צה"ל.

הקמפיין הזה הפך חייל שעשה מעשה פסול ל"גיבור", כאילו היה לפחות קהלני או רועי קליין. צבא שמי שיורה בראשו של שבוי הוא הגיבור שלו - דינו להיות צבא מובס.

מצד שני, הקמפיין הציג לוחם בצה"ל כ"ילד" שאינו אחראי למעשיו (פרברסיה שהחלה כבר עם גלעד שליט). לוחם צה"ל הוא גבר, לא ילד. צה"ל אינו חוטף ילדים.

זהו קמפיין של רדיפה והסתה נגד שר הביטחון, הרמטכ"ל וקציני צה"ל, ולפיכך הוא קמפיין של הסתה נגד צה"ל. שתיקתו של ראש הממשלה לנוכח ההסתה, מעוררת דאגה.

הקמפיין הזה היה ניסיון להפעיל לחץ בלתי מתון על שופטי אזריה, במהלך משפטו.

שופטי בית הדין יכריעו כאשר יכריעו באשר לאשמתו הפלילית של אזריה, וכל החלטה שלהם תכובד. מבחינה ערכית ומבצעית הוא עשה מעשה חמור. אך הקמפיין הציבורי – חמור שבעתיים, ומחייב את החברה הישראלית לחשבון נפש.

יתרוננו המוסרי הוא מכפיל כוח של מדינת ישראל, בסביבה קשה ועוינת. אסור לנו לוותר עליו.

* "ישראל היום"