הבלוג של אורי הייטנר

גישה ליברלית ורב תרבותית קלאסית יכולה להשלים עם ההשתמטות הזאת, בשם זכויות הפרט, בשם זכויותיה של קבוצת מיעוט, בשם הזכות להימנע משירות צבאי בטיעונים אידיאולוגיים וכו'. אבל מדינה הנלחמת מיום הקמתה על עצם קיומה, אינה יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה.

אני ריאלי. אני יודע שאין דרך לגייס באחת את כל החרדים ולשנות באופן מיידי ומהפכני סדרים שעוצבו במשך למעלה מששה עשורים. יש לעשות זאת בהדרגה, בשום שכל, בדרכים פרגמטיות. חוק טל נועד ליצור תהליך הדרגתי של גיוס חרדים לצה"ל. חוק טל נחל כישלון חרוץ. ההשתמטות הגורפת נותרה בעינה. לכן, החוק הזה שלילי, מזיק, אין לו עוד מקום בספר החוקים הישראלי ומן הראוי להעבירו מן העולם. שופטי בית המשפט העליון צודקים בהתנגדותם לו.

השופטים הם אזרחי המדינה וזכותם המלאה להתנגד לחוק, בדיוק כפי שזכותי להתנגד לו. אולם החלטתם לבטל חוק שהכנסת חוקקה, היא צעד חמור ובלתי דמוקרטי, היא מעשה של פוטש.

יש מחוקקים בירושלים ותפקידם לחוקק. יש ממשלה בירושלים ותפקידה למשול. זכותה של הכנסת לחוקק חוקים גרועים בעיניי ולקבל החלטות המקוממות אותי. אין שום סעיף בחוזה הבלתי כתוב ביני לבין נבחרי הציבור, לפיו הם חייבים לקבל רק החלטות המקובלות עליי. זכותי הדמוקרטית להיאבק נגד החוקים וההחלטות שאני מתנגד להן. זכותי להפגין, למחות, לכתוב, לצעוק. זכותי להצביע נגד השלטון ולנסות להחליפו. אך עליי לכבד את הכרעת הרוב, גם אם אינה לרוחי.

בית המשפט העליון אינו גוף פוליטי, אינו גוף נבחר, ואין זה מתפקידו לאשר או לפסול את חוקי הכנסת. יש לשנות את החוק ולהגדיר באופן ברור את התנאים שבהם יכול בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת – למשל, רק בהרכב של לפחות 11 שופטים לפחות וברוב של 2/3. אבל החוק צריך להגדיר גם באיזה נסיבות ניתן לבטל חוק. בית המשפט רשאי לבטל חוק הפוגע באופן מובהק בזכויות האדם והאזרח (כמו ההחלטה הצודקת נגד הפרטת בתי הסוהר). בית המשפט רשאי לבטל חוק שבו הרוב ניצל את כוחו כדי לדכא את המיעוט ולרמוס את זכויותיו. אבל בית המשפט אינו רשאי לבטל חוק כיוון שהשופטים מתנגדים לו. אם הם רוצים לעסוק בחקיקה ובפוליטיקה, שיואילו להצטרף לפוליטיקה ולהתמודד על מקום בכנסת. אל ישבו במגדל השן של בית המשפט ויעסקו בפוליטיקה.

האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק פגע באמון הציבור בבית המשפט העליון ובמעמדו של בית המשפט. זוהי פגיעה קשה בשלטון החוק ובעליונות המשפט. הגיע השעה להחזיר עטרה ליושנה – לחזור לימיו הגדולים של בית המשפט העליון; ימיהם של נשיאים דגולים כאגרנט, לנדוי ושמגר. נשיאים אלה עיצבו מערכת משפטית למופת, שהייתה גאוותה של המדינה. הריסון העצמי היה מרכיב מרכזי במופת המשפטי.

                                                                                                                             * "ישראל היום"

אנריקה קפרילס רדונסקי הינו מועמדה של האופוזיציה בבחירות לנשיאות ונצואלה. רדונסקי מתמודד על התפקיד מול הנשיא המכהן הוגו צ'אבס.

אנריקה קפרילס הוא שם ונצואלי מובהק. אבל שם המשפחה מסגיר, אויה, שהאיש הוא יהודי. לא סתם יהודי, אפילו חצי אשכנזי.

צ'אבס, כידוע, הוא אדם מתקדם ונאור. הוא אחד מסמלי הנאורות והקדמה בימינו. הוא אחד הגיבורים של הנאורים והמתקדמים בעולם. הנה, כך הגיב צ'אבס על בחירתו של רדונסקי למועמד האופוזיציה: "המשימה שלי תהיה להוריד את המסכה של הציוני הזה. אפילו אם תתחפש, יש לך זנב של חזיר ואוזניים של חזיר ואתה נוחר כמו חזיר. אתה חזיר. עד כמה שתתעקש להתחפש, לא תוכל למנוע את העימות עם צ'אבס, שזה העימות עם הפטריוטים, עם המולדת".

הרדיו הלאומי של ונצואלה, שנשלט בידי צ'אבס, שידר כתבה בה קרא לפסול את מועמדותו של רדונסקי, בשל היותו ציוני, ו"האויב הוא הציונות". הרדיו ציין שבפני אזרחי ונצואלה ניתנת הבחירה, "בין ונצואלה זאת של המהפכה וזאת של הציונות הבינלאומית, שמאיימת להרוס את כוכב הלכת שבו אנו חיים".

מה ציוני ברדונסקי? זה הרי ברור – מוצאו. מוצא... ציוני? מוצא יהודי!

רדונסקי אינו  ציוני, אך הוא יהודי. הוא חזיר, כי הוא יהודי. הוא אויב כי הוא יהודי. הוא בלתי לגיטימי כיוון שהוא יהודי. אז למה הם מכנים אותו "ציוני"? למה הם מדברים על "הציונות הבינלאומית"?

המאבק באנטישמיות יכול להצביע על הישג – אחרי השואה המותג "אנטישמיות" אינו סקסי. אבל ההישג הזה הוא קצת ניצחון פירוס, כיוון שהוא לא הכחיד את האנטישמיות, אלא את המילה אנטישמיות. לא פוליטיקלי קורקט להיות אנטישמי, ולכן איש אינו מגדיר עצמו ככזה. האנטישמים מסווים את עצמם בכינויים המכובסים "אנטי ציונים" ו"אנטי ישראלים".

אבל האמת היא שאין כל הבדל בין אנטי ציונות, אנטי ישראליות ואנטישמיות. הציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי, הדוגלת במימוש זכותו הטבעית של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות במולדתו, כמו כל עם ועם. מי שמתנגד לכך, טוען שהזכות הזאת אמנם קיימת בעבור כל העמים, אך יש עם אחד שאין היא חלה עליו – העם היהודי. לחלופין, הטענה הזאת שוללת את עצם קיומו של העם היהודי, טוענת שאין הוא לאום. כמובן שהטענות הללו הן טענות אנטישמיות מובהקות.

אין אנטי ציוני שאינו אנטישמי. מי שטוען שאינו אנטישמי אלא אנטי ציוני, הוא אדם נאור ומתקדם כמו צ'אבס – הוא יודע שאין זה פוליטיקלי קורקט להיקרא אנטישמי, אך בחוגי הקדמה והנאורות המושג המכובס "אנטי ציוני" הוא בון טון.

אין אנטי ישראלי שאינו אנטישמי. אנטי ישראלי אינו מי שמתנגד למדיניותה של ישראל, לממשלתה, להנהגתה, לדרכה, לפעולות אלו או אחרות שלה. מותר לבקר את מדינת ישראל כפי שמותר לבקר כל מדינה. אנטי ישראלי הוא מי ששולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים, מי שיוצר דה-לגיטימציה למדינה, מי שמעליל עליה עלילות כזב, מי שטוען שיש סתירה בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. אין סתירה, כידוע, בין מדינה צרפתית ודמוקרטית, איטלקית ודמוקרטית, פולנית ודמוקרטית. רק בין מדינה יהודית ודמוקרטית. למה? אנטישמיות!

אין אנטי ציוני שאינו אנטישמי. גם יהודי אנטי ציוני הוא אנטישמי. הוא אולי הגרוע באנטישמים, הוא אוטו-אנטישמי.

הוגו צ'אבס, האנטישמי הנחות והנקלֶה הזה, הוא גיבורם של ה"נאורים" ה"מתקדמים". אבל היה פעם מנהיג נאור ומתקדם אמתי, סמל למאבק בגזענות, מנהיג המאבק של השחורים בארה"ב למען שוויון, למען חירות וצדק – מרטין לותר קינג. ב"מכתב לידיד אנטי ציוני" ב-1967 הוא כתב: "בארצות המערב שוב אין זה פופולרי לתת פומבי לשנאת היהודים. כיוון שכך, האנטישמי מחפש תמיד צורות, דרכים ובמות חדשות לטפטף בהן את רעלו. לכן, הוא שוב איננו שונא יהודים. הוא בסך הכול אנטי-ציוני. אבל, ידידי [...] אין מקום לטעות. כאשר אנשים מטיחים האשמות בציונות – מטרתם האמתית היא – היהודים".

   "חדשות בן עזר" *                                                                                                                          

המלחמה בטרור מחייבת צעדים בלתי קונבנציונליים, כמעצרים מנהליים. איננו יכולים להרשות לעצמנו הרג המוני של ישראלים, בשל הקושי להוכיח אשמת המחבל. מעצרים מנהליים מחייבים אישור בתי המשפט ואלו אישרו את חוקיותם. שביתת הרעב של עדנן מציבה בפנינו דילמה אכזרית. שחרורו - תקדים וניצחון אדיר לטרור. מותו - יבעיר את האזור. אין לסוגיה פתרון טוב. הרע במיעוטו – להאכילו דרך הווריד, בכפיה.

                                                                                                                            * "דעות בשישים"