הבלוג של אורי הייטנר

מאז רצח רבין, מסתובבת ברחבי המדינה תיאוריית הקונספירציה, לפיה השב"כ רצח את ראש הממשלה. תיאוריה מתועבת, שנועדה לבלבל, להשניא את הממסד, להכחיש את הרצח ולסייע לרוצח. אלפי אנשים מאמינים בתיאוריה, על הסתעפויותיה השונות.

על פי התפיסה הרלאטיביסטית הפוסטמודרניסטית, התיאוריה הזאת היא "נראטיב", וככזאת היא לגיטימית בדיוק כמו הסיפור האמיתי, שאינו אלא "נראטיב" נוסף, ה"נראטיב" של הממסד. אפשר להוסיף לכך קורט של – תיאוריית הקונספירציה היא ה"נראטיב המושתק", ובתור שכזו היא האנדרדוג מול "הנראטיב ההגמוני" של "האליטות האשכנזיות החילוניות" וכו' וכו'. מכאן קצרה הדרך, להוציא גם ספרי לימוד, המציגים זה לצד זה את שני ה"נראטיבים" אודות רצח רבין כשני סיפורים שווי זכויות, שהרי אין אמת, יש רק "נראטיבים", וכל אחד והאמת שלו...

גם את השואה ניתן ללמד באותו אופן. מיליונים רבים ברחבי העולם מאמינים לחלוטין לתיאוריות של מכחישי השואה. הנה, גם בנושא זה יש שני "נראטיבים". יש "נראטיב הגמוני" של הממסד הציוני, לפיו הייתה שואה, ויש "נראטיב מושתק" לפיו השואה היא המצאה ציונית שנועדה להצדיק את השואה האמיתית שהציונים עשו לפלשתינאים ("נכבה"). יש "נראטיב" לפיו היו מחנות השמדה ותאי גזים ושישה מיליון יהודים נרצחו בניסיון להשמיד את העם היהודי. זה ה"נראטיב" של הכוח הציוני השולט בכלכלה העולמית ולכן קשה לצאת נגדו. יש לתת ביטוי ל"נראטיב המושתק", "הנראטיב האלטרנטיבי", "הנראטיב הביקורתי", ה"נראטיב של האחר" ואולי שכחתי איזה ביטוי.

כך ניתן לספר גם תולדות מלחמת העצמאות. מצד אחד נספר את "הנראטיב הציוני" ומולו את "הנראטיב הפלשתינאי" אודות ה"נכבה". אמת? שקר? אין דבר כזה בעולם הפוסטמודרני. כל אחד והאמת שלו. וכך נלמד את ילדינו – יש שני "נראטיבים", ואחד מהם, והוא שווה ערך לעובדות האמיתיות, הוא השקר אודות הקולוניאליזם הציוני שפלש לפלשתין וביצע טיהור אתני אכזרי.

אני סולד מהרלטיביזם הפוסטמודרניסטי הזה. יש אמת ושקר. יש טוב ורע. יש חושך ואור. כיוון שבמקום שבו אין יכולת להבחין בין טוב ורע אין מוסר, אין אמת, יש סדום.

אני עוקב שנים רבות אחרי השיח הרדיקאלי האנטי ציוני ומכיר את הז'רגון שלו. גישת ה"נראטיבים", המכחישה את עצם קיומה של אמת ומחליפה אותה בשורה של "נראטיבים" – סיפורים, שכולם לגיטימיים, היא תמיד הנדבך הראשון, שעליו ניצבת הטענה שאחרי ששמענו לאורך שנים את "הנראטיב ההגמוני הכוחני הקולוניאליסטי", כעת הגיעה העת להעלות על הבמה, במעין העדפה מתקנת, את "הנראטיב המושתק של האחר המוחלש שעד כה פיו נסתם". והשלב הבא הוא השתקת "הנראטיב הציוני".

הנה, ראו מה קרה השבוע לאחר פרסום החוברת "נכבה? חרטא!" מסדר אבירי זכויות הנראטיב, המפציר בנו "להקשיב גם לנראטיב של האחר", יצא בציד מכשפות כאשר נשמע קולה של האמת. סליחה, כאשר נשמע קולו של "הנראטיב הציוני". מסתבר שכל ה"נראטיבים" לגיטימיים, מלבד "הנראטיב הציוני". רק יצאה החוברת, ומיד נשלף ארסנל הגידופים – תחליפי הטיעונים, בנוסח "פשיסטים-גזענים-מקארטיסטים-בלה בלה בלה". אנשים שהתגאו שלא פתחו את החוברת, יצאו במלחמת קודש נגד מה שכתוב בה והם לא קראו. וכך גם ב"ידיעות הקיבוץ" – כמעט עמוד שלם של תגובות זעם על מאמרי "נכבה תוצרת עצמית".

התייחסות קצרה לתגובתה של תמר רז. אחד ה"נראטיבים" המוזרים שאני מכיר הוא של "חוג אורנים". זוהי תיאוריית קונספירציה חובקת עולם, המחלקת את כל הצמרת הפוליטית, הצבאית והכלכלית של העולם במאה וחמישים השנים האחרונות לשני מחנות, הטובים והרעים, החוצים מדינות, ממשלות, מפלגות וזרמים. כל אדם מתוייג לאחד משני המחנות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. קודקוד "ציר הרשע" של המאה ה-20, אליבא דפרופ' וגנר ותלמידיו לחוג "אורנים", היה דה-גול. וקודקוד הסניף הישראלי של "הציר הגוליסטי" היה בן גוריון. הוא אבי אבות הטומאה. כל מי שעיין את ב"ג הוא צדיק. כל דבר שב"ג עשה, הוא חלק מהמזימה הגוליסטית למלחמת נצח עולמית שתשרת את האינטרס של ההון הספקולטיבי. ומאחר ובמאמרי ציינתי שב"ג הושיט יד לשלום לערבים, מיד עטה עליי תמר רז, אחת הדוברות המובהקות של חוג "אורנים", שלא יכלה להחמיץ הזדמנות להטיח בוץ בדוד בן גוריון. והרי גם התיאוריה של חוג "אורנים" היא "נראטיב", לגיטימי כמו כל "נראטיב", שהרי אין דבר כזה אמת.

* "שישי בגולן" 

במסגרת כינוס חבר הנאמנים של מכללת תל-חי, התקיימה הרצאה פתוחה לקהל של יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני. אני השתתפתי רק בחלק הראשון, נבצר ממני לקחת חלק בפרק השאלות והתשובות, ויתכן ששם נאמרו גם דברים שונים.

עליי לציין, שהופעתה של לבני הייתה מרשימה. היא מדברת בישירות, בגובה עיניים, דברים בהירים וישירים – אפשר להסכים איתה או לחלוק עליה, אך לא צריך סוללת פרשנים ודרשנים כדי להבין מה היא אומרת ולמה היא מתכוונת. נכון, היא אינה קורנת כריזמה ואין בנאומה ברקים ורעמים, אך אין זה לגנותה דווקא, אולי להיפך.

ציפי לבני פתחה את נאומה בכך שאין לדון רק במה שקורה בוושינגטון על הגבולות, אלא לא פחות חשוב לדבר על סוגיות החברה הישראלית. כבר התחלה טובה, מבחינתי. ... אלא שזה היה המשפט היחיד, פחות או יותר, שהתייחס לענייני החברה הישראלית.

כל נאומה (כ-25 ד') יוחד לסוגיות המדיניות. לבני אמרה שחלוקת הארץ לשתי מדינות לאום – יהודית ופלשתינאית, הינה אינטרס ישראלי וציוני, מאחר והאלטרנטיבה היא מדינה אחת, שלא תהיה דו-לאומית, אלא מדינה ערבית. למדינה היהודית לא תהיה לפלשתינאים "זכות" שיבה. מאחר והאינטרס הוא ישראלי, על ישראל ליזום, ולשבת מיד למו"מ עם הפלשתינאים על הסדר קבע.

כאמור, דבריה היו בהירים ומשכנעים. אולם היא הקפידה להתעלם ממרכיבים מרכזיים במציאות המזרח תיכונית, שאי אפשר לקבוע מדיניות ולקבל החלטות בהתעלם מהם.

היא התעלמה מהתביעה האולטימטיבית של הפלשתינאים ל"זכות" השיבה, שמשמעותה – סופה של מדינת ישראל.

היא התעלמה מסירובם של הפלשתינאים לקבל את זכות קיומה של מדינה יהודית בא"י.

היא התעלמה מן העובדה שהפלשתינאים דחו הצעות ברוח רעיונותיה שהוצגו להם בידי ברק ואולמרט (הרי אי אפשר להתייחס ברצינות לטענתה שהסיבה לכך שהמו"מ לא נגמר בחוזה שלום הוא שהבחירות קטעו את המו"מ).

אם חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום היא אינטרס קיומי, וספק (לי אין ספק, אבל לצורך הדיון – ספק) האם הפלשתינאים מוכנים לכך, בוודאי בתנאים שהיא הציגה (שלילת זכות השיבה, הכרה בישראל כבית הלאומי של העם היהודי, הכרזה על סוף הסכסוך) – מה על ישראל לעשות במקרה של כשלון המו"מ? היא התעלמה מן האפשרות הזאת.

היא תקפה את הממשלה שאינה מנהלת מו"מ עם הפלשתינאים. היא התעלמה מן העובדה שהממשלה רודפת כבר שנתיים אחרי הפלשתינאים כדי שיחזרו לשולחן המו"מ ואף עשתה מה שאף ממשלה לפניה לא עשתה – הקפיאה את הבניה בהתנחלויות תמורת חידוש המו"מ (שאמור להיות ללא תנאים מוקדמים) ומי שמסרבים למו"מ הם הפלשתינאים, שיכורי ספטמבר.

היא התעלמה לחלוטין מהאיום המרכזי על ישראל – מתקפת הדה-לגיטימציה העולמית על זכות קיומה וזכותה להגנה עצמית (שבעטיה, בין השאר, מוטל צו מעצר נגדה בגין "פשעי מלחמה" ולכן אין היא יכולה לבקר בבריטניה). פשוט, לא התייחסה לסוגיה.

מדינאי אמיתי אינו יכול להתעלם מהמציאות באופן כה בוטה.

לפני שבועות אחדים הלך לעולמו מייק לבנה, איש הטבע והספר, מדריך הטיולים וחוקר א"י, מראשוני וגדולי המטיילים, המדריכים, החוקרים והכותבים על הגולן; מורם ורבם של מדריכי הטיולים בגולן ושל חוקרי הגולן, ומי שכתב שני ספרים על הגולן.

בשנה שעברה קיבל מייק את עיטור יקיר הגליל. במאמר שפרסמתי לכבוד האירוע ב"שישי בגולן", תחת הכותרת "יקיר הגליל והגולן", הבעתי משאלה שמייק יקבל גם את יקיר הגולן.

בכך, היה מצטרף מייק ליקיר הגולן הראשון – הארכיאולוג הדגול שמריה גוטמן, חושף גמלא העתיקה וקצרין העתיקה. תרומתו האדירה של שמריה לחשיפת המורשת היהודית של הגולן והקשר ההיסטורי בינינו לבין אבותינו שחיו במשך מאות שנים בגולן, ואנו ממשיכיהם – עשתה אותו ראוי לכבוד, להיותו יקיר הגולן.

מי האנשים הראויים לכבוד הזה? אנשים שתרומתם להתיישבות בגולן יוצאת דופן, והגולן רוצה להכיר להם תודה ולכבד אותם. כזה היה אביגדור קהלני, שאין צורך להכביר מילים על תרומתו הרבה להגנת הגולן כלוחם ומפקד במלחמת יום הכיפורים וכאחד ממנהיגי המאבק על הגולן בשנות ה-90. איני זוכר אם כאשר קיבל קהלני את יקיר הגולן הוא היה עדיין פוליטיקאי בפועל, אך ברור שבעבורנו ומבחינתנו, קהלני לא נתפס כפוליטיקאי, אלא כידיד הגולן, וכלפי הציבור הרחב – כסמל.

שלמה הלל, יו"ר הכנסת לשעבר, קיבל גם הוא את יקיר הגולן. היה זה לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים. היה זה אות תודה לאדם שכל חייו היו קודש לעם ישראל ולמדינת ישראל, עוד טרם הקמתה ולאורך עשרות שנים לאחר הקמתה, ושהיה ידיד גדול של הגולן וראש לובי הגולן בכנסת.

אישים אלה ראויים לעיטור ובחירתם כיקירי הגולן הגדירה באופן בלתי רשמי את המהות והמשמעות של ציון זה. הרף שנקבע בבחירתם גבוה מאוד.

לצערי, בשנים האחרונות חל פיחות במעמד זה, כאשר התחלנו לחלק אותו לפוליטיקאים בפועל, לשרים בממשלה בעיצומה של הקדנציה שלהם. מתן יקיר הגולן לשר מכהן, מדיפה ריח של חנופה לשררה, וגם של השקעה בשר, בתקווה שהיא תחזיר את עצמה... זה לא נראה טוב. זה קיים במקומות רבים, אבל זה ממש לא מתאים לנו. זה לא מתאים לרוח הגולנית. זוהי זילות של התואר.

התחלנו בכך בהענקת אזרחות כבוד לשר האוצר הירשזון. כמובן שכאשר הוא קיבל את אזרחות הכבוד איש לא שיער איזה קלון הוא הכבוד הזה. אך ללא קשר לכך – הענקת העיטור לשר אוצר בראשית כהונתו... זה לא מריח גולן.

המשכנו בכך בהענקת יקיר הגולן לשר שלום שמחון לפני שנתיים, עם מינויו כשר החקלאות בממשלת נתניהו. איני מזלזל בתרומתו לגולן כשר החקלאות, אך זה תפקידו המיניסטריאלי ואין בכך לזכות אותו ביקיר הגולן, בוודאי לא בעודו מכהן.

גם קצרין הצטרפה למסע ההוקרה לשרי הממשלה, כשהעניקה אזרחות כבוד לשר החוץ אביגדור ליברמן.

ולאחרונה החליטה מליאת המועצה האזורית להעניק את יקיר הגולן לשר האוצר שטייניץ.

זה לא ראוי, זה לא גולני, זה לא מתאים לנו! זוהי זילות המעמד של יקיר הגולן.

מי ראויים לכבוד?

רבים וטובים. למשל, איתן סט, חבר קיבוץ גדות, מי שיזם את ההתיישבות בגולן ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, הקים את הגרעין המייסד של מרום גולן, בכור יישובי הגולן, ועלה עמו לעלייקה, ומאז ועד היום הנו ידיד הגולן ושותף בכל מאודו בכל מאבק למען הגולן.

או תא"ל (מיל') עוזי קרן, חבר עין גב, שהתייצב ברגע שהחל המאבק על הגולן של שנות ה-90, ולאורך כל שנות המאבק היה חלק מאיתנו, והקדיש ללא לאות וללא חשבון את זמנו ומרצו למאבק, כשותף מלא ובכיר בהנהגתו, ותרומתו לא תסולא בפז.

או, למשל, אהרון דוידי, מפקד הצנחנים האגדי, שבגיל מבוגר עלה לשנים אחדות לגולן והקים את מתנ"ס הגולן.

עד כה, לא נהגנו לתת את יקיר הגולן לתושבי הגולן. הייתה בכך מידה רבה של צדק, לנוכח גילו הצעיר של מפעל ההתיישבות בגולן. אולם היום, כאשר אנו קרבים לשנת היובל, הגיעה העת להוקיר את ותיקי הגולן, האנשים והנשים שהגולן היה מפעל חייהם ותרמו תרומה ייחודית לגולן, בתחומי ההתיישבות, החינוך, החברה, החקלאות, המאבקים הפוליטיים וכו'.

יש מי שראוי לכך יותר מיהודה הראל? אבי ההתיישבות בגולן, שלאורך 44 שנים הינו מהמובילים של מפעל ההתיישבות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת; שהייתה לו יד בהקמתו של כמעט כל יישוב בגולן ושגם היום ממשיך לפעול בהצלחה, כפי שנוכחנו רק לאחרונה, כשהוביל את קבלתו של חוק משאל העם בכנסת. או הרב איזנטל והרב אריאל על מנהיגותם הרוחנית והחינוכית לאורך עשרות שנים בגולן. או אבי זעירא, מוותיקי קצרין, מייסד מפעל טורבינות הרוח, יו"ר ועד יישובי הגולן לשעבר. וניתן להצביע על עוד תושבות ותושבים ותיקים, שתרמו תרומה ייחודית בתחומים השונים לאורך השנים.

אלה האנשים, מן הגולן ומחוצה לו, הראויים להיות יקירי הגולן. אפשר להעניק את הכבוד גם לפוליטיקאים בדימוס שתרמו לגולן תרומה מיוחדת, כאות הוקרה בדיעבד. אלה ראויים לכבוד, לא פוליטיקאים בתפקיד.

אין בדברים אלה כדי לבטא התנגדות אישית לשר האוצר יובל שטייניץ. להיפך, הוא אחד הפוליטיקאים שאני מעריך ביותר, בזכות המהלך שהוביל בנחישות ובאומץ – "רפורמת ששינסקי", אחת היוזמות החשובות והברוכות ביותר בתולדות המשק והחברה בישראל, יוזמה להגנת האינטרס הציבורי של אזרחי ישראל היום ובדורות הבאים. התנגדותי היא עקרונית, לעצם הענקת תואר יקיר הגולן לשר מכהן.

מאחר וההחלטה כבר התקבלה ומן הסתם נמסרה לשטייניץ, איני קורא לבטלה. קריאתי היא מעתה והלאה – לא להעניק עוד את יקיר הגולן לפוליטיקאים בפועל. יש להקים ועדה ציבורית שתגדיר קריטריונים ותבחר את האנשים הראויים. ומן הראוי שיקיר הגולן יהיה משותף למועצה האזורית גולן ולקצרין.

* "שישי בגולן"