הבלוג של אורי הייטנר

אילו פנה אריה דרעי לטומי לפיד אחרי נפילת תנועת "שינוי" וביקש ממנו במתנה את שמה של מפלגת המדף "שינוי", הייתכן שלפיד היה נענה? אם מיכאל בן ארי יחליט לרוץ לכנסת ברשימה משלו ויבקש את רשותו של דב חנין להשתמש במותג רק"ח, יש סיכוי שבקשתו תתקבל?

ודאי שלא. אך הנה, אני שומע שאביגדור קהלני נתן לאהוד ברק את המותג של מפלגת המדף "הדרך השלישית". אין כל הבדל בין מעשה זה, לשתי הדוגמאות הקודמות שהצגתי, כיוון שאהוד ברק מייצג, בדרכו המדינית, את היפוכה המוחלט של "הדרך השלישית". ואם לנסח זאת אחרת – אהוד ברק כראש הממשלה ניסה באובססיביות ליישם בדיוק את המדיניות שמפלגת "הדרך השלישית" קמה כדי למנוע ולסכל.

"הדרך השלישית" קמה באמצע שנות ה-90, כאשר ממשלת רבין נשאה ונתנה עם הסורים על נסיגה מהגולן. המו"מ הזה סתר את דרכה של מפלגת העבודה, את מצעה לבחירות, את הבטחות מנהיגיה, ובעיקר – את מעשיה ומפעלה בגולן, מפעל ההתיישבות, הקיבוצים והמושבים. מפעל שעליו החליטה ואותו הנהיגה ממשלת העבודה ויישמו תנועות ההתיישבות שלה.

"הדרך השלישית" קמה מתוך אכזבה ומתוך רצון לבטא את רוחה האמיתית והמקורית של תנועת העבודה, מול התדרדרות המפלגה לכיוון מרצ. התנועה החדשה, שלימים הייתה למפלגה, קמה כדי לעצור את ההתדרדרות הזאת, מתוך חשש שזה לא ייעצר בגולן, אלא מפלגת העבודה עומדת לנטוש את דרך הפשרה הטריטוריאלית, ולאמץ את דרך הנסיגה המלאה. החשש היה, שתהליך אוסלו יביא בעתיד לאובדן בקעת הירדן, גוש עציון וחלוקת ירושלים. 

"הדרך השלישית" קמה כדי להיאבק נגד המגמה הזאת. היא קמה מתוך חשש, שהמערכת הפוליטית בישראל תהיה מקוטבת בין אנשי אף שעל (לערבים) לאנשי אף שעל (לישראל) ולא תהיה כל דרך מרכזית, כמו הדרך שאותה ביטאה עד אז מפלגת העבודה. דרכה של "הדרך השלישית", הייתה נכונות לוותר על אזורים המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים ביהודה ושומרון, כדי להבטיח מדינה בעלת רוב יהודי מוצק, תוך עמידה בלתי מתפשרת על ריבונות והתיישבות ישראלית באזורים שאינם מאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים כמו בקעת הירדן וצפון ים המלח, על גושי ההתיישבות ועל ירושלים השלמה. וכמובן – הדרך השלישית נשאה את דגל המאבק על הגולן.

"הדרך השלישית" קמה בתקופת רבין, שאמנם מוכן היה לוותר על הגולן, אך סרב בכל תוקף לוותר על בקעת הירדן, על גושי היישובים ועל שלמות ירושלים, וקווי 67' היו מילה גסה בעבורו. מי ששבר את הקונסנזוס הישראלי בנושאים הללו היה אהוד ברק.

מיד עם בחירתו, ניסה ברק באובססיה של טיל מונחה מדויק להביא לנסיגה ישראלית מכל הגולן. דוגמה לכך היא משפט החנופה לרודן הסורי, עליו חזר עד לזרא: "מנהיג אמיץ וחכם, מייסדה של סוריה המודרנית". ולמי ששכח, מדובר בחאפז אסד, שקטנו עבה ממותני בנו בשאר. בניסיון האובססיבי הזה, דחה ברק ללא כל צורך את הנסיגה מלבנון המדממת, אך ורק כדי לכרוך אותה עם נסיגה מהגולן, ולחזק בכך את תמיכת הציבור בעמדתו.

משנכשל המהלך הזה, עבר ברק למסלול הפלשתינאי. כאן, הוא שבר ברגל גסה את הקונסנזוס הלאומי, קידש את קווי 4.6.67 (עם "חילופי שטחים" שמשמעותם היא, תקדים מסוכן של נכונות לוותר על שטחים ריבוניים ששוחררו במלחמת העצמאות) והציע נסיגה מן הבקעה וחלוקת ירושלים, כולל העיר העתיקה.

כל מה ש"הדרך השלישית" נועדה להגן עליו – ברק ויתר עליו. כל מה ש"הדרך השלישית" נועדה ללחום נגדו – ברק ניסה ליישם. אחרי שהפלשתינאים דחו את הצעתו בדם ואש ותמרות עשן, בלינץ', בפיגועי התאבדות ובטילים על יישובים ישראליים, הוא לא הודיע  שהצעותיו בטלות ומבוטלות. להיפך, עד היום הוא לא חזר בו מהצעותיו והוא מקפיד לומר שזו הדרך היחידה ואין בלתה.

מתן המותג "הדרך השלישית" דווקא לאהוד ברק הוא שערורייה.

התקשורת ניסתה לקשור את צעדו של קהלני עם רצונו להיבחר לקדנציה נוספת כיו"ר הוועד למען החייל. מהיכרותי אתו, אני משוכנע שאין לכך שחר. כפי שאני מכיר אותו, הגישה שלו הייתה – "חבר מבקש בקשה, למה לא לעשות לו טובה". בסך הכל זו גישה יפה לחיים... כאשר היא נוגעת לענייניך הפרטיים. אבל כאן מדובר בעניין ציבורי. מפלגת המדף "הדרך השלישית" אינה רכוש פרטי של קהלני. היא שייכת לכל מי שהיה חבר במפלגה, לכל מי שפעל למענה לכל מי שהצביע בעדה. היא שייכת לי, בדיוק כפי שהיא שייכת לקהלני.

קהלני אפילו לא חשב לשאול אותי, האם אני מסכים שהמותג "הדרך השלישית", השייך היום ל"מפלגת מדף" בשם זה, יהווה מדף לדרך הנסיגה.

חברים יקרים!

כפי שפורסם בגיליון האחרון של "ידיעות הקיבוץ", מתקיים במועדון קיבוצכם קורס של עמותת "זוכרות". אם מישהו מהחברים ששמע על כך, סבר בטעות שמדובר בהשתלמות בנושא "אלצהיימר ומיגדר", למשל, אין הוא לא טועה. תחת השם התמים הזה, מתקיימת פעילות הסתה נגד מדינת ישראל, צדקתה וזכות קיומה.

קיבוצכם, הגושרים, הנו יצירה ציונית שקמה בתש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות של מדינת ישראל. הקמת הגושרים הוא חלק ממפעל ההתיישבות הציוני, וקיומו, עד היום, הוא הגשמתו של הרעיון הציוני.

עמותת "זוכרות" שמה לה למטרה לקעקע את המפעל הציוני כולו, כולל קיומו של קיבוץ הגושרים. כיצד מוגדרת מלחמת העצמאות של מדינת ישראל בפי אנשי העמותה? "נכבה". ומהי הנכבה? "ההרס, הגירוש, הביזה, מקרי הטבח והאונס של תושביה הפלסטינים של הארץ ומניעת שיבתם של הפליטים הפלסטינים עם תום המלחמה, במטרה להקים את המדינה היהודית. הנכבה היא גם ... ההתעלמות מזכויותיהם של העקורים והפליטים. הראשונה בזכויות אלה היא זכות השיבה". אינכם מאמינים? היכנסו לאתר העמותה וקראו.

אין לי ספק שאתם יודעים ומבינים את המהות המסתתרת מאחורי המילים הללו. מטרתה של עמותת "זוכרות" – "להביא את הנכבה הפלסטינית לידיעת הציבור הרחב", היא הפצת השקר הפלשתינאי, המתעלם מעובדות מלחמת העצמאות והפיכתן על ראשן. העובדות האובייקטיביות מלמדות, שבעוד היהודים קיבלו את תכנית החלוקה, הפלשתינאים דחו אותה והתנפלו על היישוב היהודי במטרה להשמידו. העובדות מלמדות שביום בו הסתיים המנדט הבריטי, הישוב היהודי הקים את מדינתו וראש הממשלה דוד בן גוריון, בהכרזת המדינה, הושיט יד לשלום לערביי א"י ולמדינות ערב. הפלשתינאים נמנעו מלהקים מדינה, הם ומדינות ערב דחו את היד שהושטה לעברם ומדינות ערב פלשו למדינה בת יומה כדי למנוע את הקמתה ולהטביעה בדם. הטבח במגני כפר עציון לאחר כניעתם, מעיד על מה שעלול היה לקרות לכל היהודים בא"י אילו הערבים ניצחו, חלילה, במלחמה.

באתר "זוכרות" אין זכר לעובדות האמיתיות. במקום זה נכתב ש"הקורבנות הראשונים של הנכבה של 1948 הם הפלסטינים, בעיקר הפליטים". אך העמותה טוענת שגם אנו, היהודים, קרבנות של המלחמה. מדוע? "היהודים משלמים מחיר על היותם כובשים בארץ מאז 1948".

כן, "הכיבוש" הוא 1948, כלומר כל מדינת ישראל היא כיבוש אחד גדול. כלומר, מדינת ישראל אינה לגיטימית. מדינת ישראל היא עוול, שאותו יש לתקן. איך לתקן? באמצעות חיסולה. את זה הם לא יאמרו בגלוי. הם רק יטיפו למימוש "זכות" השיבה, שמשמעותה – חיסולה של מדינת ישראל.

שאלתי אליכם, חברי הגושרים – האם אתם סבורים שמועדון החברים שלהם הוא מקום שראוי לארח בו סמינר הסתה ברוח זו?

אמנם מדובר בפעילות עסקית – השכרת המועדון לעמותה תמורת תשלום. אבל אני משוכנע, שגם אחרי ההפרטה, לא תמכרו את כל העקרונות וכל הערכים שלכם תמורת בצע כסף. אין לי ספק, שאילו ידעתם איזו פעילות מתרחשת במועדון קיבוצכם, הייתם מוותרים על הכסף, ושמים קץ לביזיון הזה. אין לי צל של ספק, שכפי שלא תשכירו את המועדון לקורס של הכחשת השואה, כך לא תשכירו אותו גם לקורס של עמותת "זוכרות".

סביר להניח, שלא ידעתם איזה סוג של פעילות מתרחש במועדון קיבוצכם. עכשיו, כאשר אתם כבר יודעים, חזקה עליכם שתשימו מיד קץ לביזיון הזה.

                                                                                                    בברכה,

                                                                                                                   אורי הייטנר

                                                                                                                 קיבוץ אורטל.

אזור הזמזומים

ג. האו האו

רצח ללא משפט

בתוך חגיגות האופוריה ואורגיית הזקפה הלאומנית בארה"ב ובישראל, כדאי לעצור רגע ולחשוב.

מה באמת קרה שם, בפקיסטן?

היה כאן פשע מלחמה – רצח ללא משפט של בן לאדן. האיש לא נפל בשבי, לא נאסר על פי דין ובעיקר – לא הועמד למשפט צדק. ארה"ב נהגה שוב, כדרכה, כגנגסטרית של העולם, כמעצמה פיראטית, הפורעת כל חוק, המצפצפת על כל כללי המשפט הבינלאומי, הנסמכת על כוחה הגרעיני כדי להטיל אימה ופחד על העולם.

היה כאן מעשה תוקפנות נגד פקיסטן – פגיעה גסה ושחצנית בריבונותה. ארה"ב, הביריון של העולם, מרשה לעצמה לשלוח את צבאה למדינה אחרת ולעשות בה ככל העולה על רוחה.

ומה פשעו ילדיו של בן לאדן שנרצחו אף הם? האם גם אובמה יכריז שהוא חש "מכה קלה בכנף" כששמע על רצח הילדים?

ארה"ב מתפארת בפעולה כירורגית נקייה, ומתעלמת מעשרות אלפי קורבנות הטבח באפגניסטן – אזרחים נשים וטף, שנרצחו בידי ארה"ב בעשור האחרון, בציד האכזרי אחרי בן לאדן. היא גם מתעלמת מאלפי החיילים האמריקאים, רובם בני המעמדות הנמוכים, בשר התותחים של מעצמת העל, שהועלו קורבן על מזבח תאוות הנקם.

ומה הלאה? מה תשיג ארה"ב מרצח בן-לאדן? היא תעמיק את מעגל הדמים האינסופי. האם אובמה יוכל לרחוץ בניקיון כפיו לנוכח אלפי ההרוגים, התוצאה הישירה של מעשהו הנפשע? הרי גם אירועי 11 בספטמבר לא היו במקרה. לא סתם קמו בוקר אחד אנשים ויצאו להתאבד. הרי היה זה ביטוי לייאוש הנורא של מיליארדי מוסלמים בעולם, הנאנקים תחת הדיכוי של ארה"ב ובנות בריתה, ובראשן ישראל. האם אובמה לא העלה על דעתו לעצור רגע, לחשוב, לחפש דרך אחרת – דרך השלום, דרך הפיוס, הפסקת הכיבוש והדיכוי? כמה אלפי אנשים עוד ימותו על מזבח קמפיין הבחירות של אובמה?

פיו של אובמה הפיק הצהרות שלום יפות, בעוד ידיו המשיכו במעשי ההרג והחמס. כמה פאתטי נראה היום פרס נובל שניתן לו, כמו לפושעי מלחמה אחרים בעבר, דוגמת בגין, רבין ופרס. אובמה, שרק לפני שנתיים היה התקווה הגדולה של האנושות הנאורה, עושה כל מאמץ להוכיח, לקראת הבחירות, שהוא יותר בוש מבוש, ששלו יותר גדול. 

ואצלנו – מיד התגובה הפבלובית. בעיני מנהיגי ישראל ערבי טוב הוא ערבי מת. מנהיגי ישראל התחרו ביניהם מי יתלהם ביתר גסות, בתחרות הגזענית של הריקוד על הדם. פרס, ביבי, ליברמן וכמובן ראשי ה"אופוזיציה", שהנם לאומנים גזענים לא פחות מממשלת ליברמן. כל כך לא מפתיע...

הפעם בכלל נפלה להם מתנה משמים. ההודעה על הרצח נפלה ביום השואה – היום שהפך ליום נאומי ההתלהמות הלאומנית, יום ההתקרבנות וההתחסדות, של מי שמשתמשים בציניות בשואה כדי להצדיק את פשעי המלחמה של ישראל, ובראשם את שואת הנכבה, וכדי להטיף לשנאת האחר. הם לא יכלו לייחל למתנת חג יפה יותר, מפשע המלחמה האמריקאי.

*********

חברים יקרים - לא ציפיתי שיהיו כאלה שיקבלו את הדברים כפשוטם. אל תדאגו, לא התחרפנתי. בסה"כ כתבתי פרודיה על הטור של גדעון לוי.