הרצאה בכנס בוגרי המכינה הקד"צ במעיין ברוך 1.4.11
בעד מדינת כל אזרחיה. נגד "מדינת כל אזרחיה".
מה ההבדל.
מדינת = משמעות של כל דמוקרטיה. הערבים היחידים במזה"ת...
"מדינת" = מושג מן המכבסה. משמעותו – ביטול צביונה היהודי. אי קיומה של מדינה יהודית. שקר ה"אתנוקרטיה".
"זכותנו הטבעית וההיסטורית". היסטורית = זכותנו על א"י. טבעית = זכות ההגדרה העצמית. קיימת לכל עם ועם. רק לא לעם היהודי? גזענות ואנטישמיות.
מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה. יהודית ודמוקרטית. כל אזרחיה – בזכויות הפרט. מדינת הלאום – בהגדרתה הקולקטיבית, הלאומית.
מה משמעות מדינה יהודית?
שני טקסטים. "סיפור על אהבה וחושך":
"ולפנות בוקר, בשעה שבה לעולם לא מותר היה לילד לא להיות ישן מזמן במיטתו, אולי בשלוש, או בארבע, נכנסתי בבגדי אל מתחת לשמיכה שלי בחושך. והנה כעבור זמן הרימה ידו של אבא את שמיכתי בחושך, לא כדי לכעוס עלי שאני שוכב לבוש בבגדי יום במיטה, אלא כדי לבוא אלי ולשכב לידי, גם הוא בבגדי היום שלו שהיו רוויים זיעת צפיפות ההמונים, ממש כמו בגדיי... אבי שכב כך לידי כמה רגעים ושתק אף כי בדרך כלל היה סולד מפני כל שתיקה וממהר לגרש אותה. אבל הפעם הוא כלל לא נגע בשתיקה שהייתה שם בינינו כי אם השתתף בה ורק ידו ליטפה קלות את ראשי. כאילו בחושך הזה נהפך אבי לאמא.
אחר כך סיפר לי בלחש, מה עשו לו ולאחיו דוד נערי רחוב באודסה ומה עשו לו נערים גויים בגימנסיה הפולנית בווילנה וגם הנערות השתתפו, ולמחרת כשהגיע אביו, סבא אלכסנדר, לבית הספר לתבוע את עלבונו, לא החזירו הבריונים את המכנסיים הקרועים אלא התנפלו לנגד עיניו הרואות גם על אביו, על סבא, והפילו אותו בכוח על המרצפות ופשטו גם מעליו את מכנסיו באמצע חצר בית הספר, והנערות צחקו וניבלו פה, שהיהודים הם כולם כך וכך והמורים, מצדם, ראו ושתקו או אולי צחקו גם הם.
ועדיין בקול של חושך ועדיין ידו תועה בשערותיי (כי לא היה רגיל ללטף) אמר לי אבי תחת שמיכתי לפנות בוקר, אור ליום שלושים בנובמבר 1947, "ודאי גם לך עוד יציקו לא פעם בריונים ברחוב או בבית הספר. ואולי הם יציקו לך דווקא מפני שאתה עוד עלול להיות קצת דומה לי. אבל מעכשיו, מרגע שתהיה לנו מדינה, מעכשיו לעולם לא יציקו לך בריונים רק מפני שאתה יהודי ומפני שהיהודים כך וכך. זה – לא. לעולם לא. הדבר הזה נגמר כאן. נגמר לתמיד".
ושלחתי את ידי המנומנמת לגעת בפניו, מעט למטה מן המצח שלו, הגבוה, ופתאום במקום המשקפיים פגשו אצבעותיי דמעות. אף פעם אחת בחיי, לא לפני אותו לילה ולא אחריו, אף לא במות אמי, אני לא ראיתי את אבי בוכה. ובעצם גם באותו לילה לא ראיתי: היה חושך בחדר. רק יד שמאל שלי ראתה".
השני – מכתב של ב"ג לקפלן. בדיוק לפני 62 שנים – מרץ 1950. תיאור מצב המדינה. כל כולו במשימות הללו. ולמה הוא מתפנה?
הצעה לדיון בסעיף תקציבי שעניינו ספריית האוניברסיטה העברית. "אמנם ראשית כל ראוי להפנות את עיקר המשאבים לביטחון, לעליה ולהתיישבות, אך המדינה תצליח לגייס את אזרחיה לשלושת תפקידי יסוד אלה רק אם תהיה חדורה הכרת שליחותה ההיסטורית ותאמין בייעוד הגדול של אומתנו. מבחנה ההיסטורי של מדינת ישראל יהיה מבחן הרוח... משמעותה של עצמאות לאומית היא להיות לא רק אזרחים פוליטיים, אלא גם, ובעיקר, אזרחי הרוח של מלכות האדם היוצר, ההוגה והחוקר". מסקנתו – להעניק לייעוד רוחני זה ביטוי מוחשי בדמות מפעל ענק של כינוס ספרים מכל העולם, גאולת הספרות העברית על ידי העתקם של ספרים עבריים, "הרקת כל אוצרות הרוח שבכל הדורות ובכל הלשונות – ללשון העברית וצילומם של כתבי יד עבריים מכל הדורות". אגב – לא קפיצה מהתנ"ך לפלמ"ח. השבוע – השקת מפעל הבניה האדיר של הספרייה הלאומית.
מהי מדינת הלאום של העם היהודי? מהי מדינה יהודית, ציונית?
גרסת עוז – הציונות הקטסטרופלית. הגנה על החיים והכבוד של היהודים כבודדים וכקולקטיב. מדינת לאום מינימליסטית.
גרסת ב"ג - שליחות היסטורית, אמונה בייעוד הגדול של אומתנו. הולך בגדולות.
גרסת עוז היא הבסיס. לקח השואה – אין קיום פיסי ללא עצמאות וריבונות לאומית. יש לומר את האמת – מי ששולל את זכות קיומה של מדינת ישראל, שולל למעשה את זכות קיומו של הלאום היהודי, ולכן את זכותו הטבעית להגדרה עצמית. אין אנטי ציונות שאינה אנטישמיות מוסווית. קמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, הוא קמפיין אנטישמי וגזעני, בתחפושת של "זכויות אדם" כביכול. מבחן קדאפי.
אולם האם יש להסתפק במינימום הביטחוני? האם הקיום הפיסי הוא תכלית הכל? כפרט – רק אוכל וביטחון. וכאומה? מה התפקיד הרוחני, התרבותי של האומה.
הגדרתי למדינת הלאום של העם היהודי – מדינה שייעודה הוא הבטחת קיומו ושגשוגו של העם היהודי, הבטחת קיומה של היהדות, מימוש זכותו של העם היהודי על א"י.
דברי בני נוער החוזרים מפולין. האם השואה היא הקושאן שלנו? דברי אחמדיניג'אד – הכחשת השואה. מה אשמים הפלשתינאים?
מתביישים לדבר על זכותנו על א"י, על הצדק הציוני. ביטחון ישראלי מול צדק פלשתינאי. אין סיכוי במאבק כזה.
מגילת העצמאות (שנתיים אחרי השואה).
חלק א'
התשתית העקרונית, הערכית, המוסרית של ההכרזה. זכותנו לריבונות על א"י. סקירת ההיסטוריה של העם היהודי מימי המקרא ועד תכנית החלוקה.
נימוקי הזכות:
1. חיי העצמאות הלאומיים של העם היהודי בא"י לפני שהוגלה ממנה והקשר הרוחני של העם לארץ בשנות הגלות.
2. הניסיונות לעלות ולהתיישב כל זמן הגלות ובעיקר אחר הקמת התנועה הציונית.
3. הקמת התנועה הציונית כביטוי לשאיפה לחיות בארצו הריבונית.
4. זכותו של העם היהודי לריבונות – הצהרת בלפור.
5. השואה כהוכחה לצורך במדינה יהודית עצמאית. יש להדגיש שהשואה אינה מוצגת כצידוק, ואינה מופיעה בראש, אלא כהוכחה לצדקת התביעה – בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית.
6. ההעפלה – הוכחה לרצונם העז של היהודים לעלות לארץ ולריבונות יהודית (מה אומרים הפוסט ציונים על ההעפלה – מניפולציה צינית על פליטים אומללים בידי ב"ג וכו').
7. תרומת היישוב לניצחון על הנאצים – אנו חלק ממשפחת העמים.
8. החלטת עצרת האו"ם.
חלק ב' - ההכרזה
בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האו"ם אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בא"י, היא מדינת ישראל.
מה חסר? איפה דמוקרטית?
התנועה הציונית – דמוקרטית מיסודה. למשל – זכות הצבעה לנשים הייתה קודם רק בניו-זילנד. כנ"ל היישוב היהודי. עקרונות המגילה – דמוקרטיים לעילא ולעילא. זכויות כל האזרחים, זכויות המיעוט הערבי – מעוגנות לחלוטין. אולם הכל – במדינת הלאום היהודית. לא עוד דמוקרטיה. יש מספיק (אם כי לא באזורנו).
חלק ג'
ששת העקרונות:
א. עליה – לכל יהודי זכות לעלות ארצה. קיבוץ גלויות. בסיס לחוק השבות (אזרחות אוטומטית) ולעליה בלתי סלקטיבית. עיקרון התשתית – מדינה יהודית.
ב. פיתוח הארץ לטובת כל תושביה (כלומר גם הערבים).
ג. אופי דמוקרטי – ללא המילה דמוקרטיה. חירות, שוויון, חופש דת, מצפון וכו'. ללא הבדל דת גזע ומין.
ד. לאור חזונם של נביאי ישראל – הדמוקרטיה, הצדק החברתי וכו' נובעים ממורשת ישראל. המגילה מבטאת חזון משיחי.
ה. שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות.
ו. נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם – יישוב סכסוכים בדרכי שלום, שיתוף פעולה בפתרון בעיות בינלאומיות, זכויות האדם.
חלק ד'
1. פניה לאו"ם: נאמנות לעקרונות המגילה, שיתוף פעולה בהגשמת החלטת האו"ם (לגיטימציה בינלאומית).
2. פניה לערביי א"י: לשמור על השלום ולהשתתף בבניין המדינה. ייצוג, אזרחות ושוויון.
****
הבטחה לחוקה – לא קוימה. נסיבות מקלות. הגיעה השעה לחוקק חוקה, שתעגן באופן חד משמעי את ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.
מהות יהודית – מדינתו של העם היהודי כולו. חוק השבות – מדינתו של כל יהודי בעולם, המחליט לממש אותה. מחויבות משימתית לעליה יהודית ולהתיישבות יהודית (דה-לגיטימציה להתיישבות היהודית). קשר משמעותי עם יהודי העולם, מחויבות לחינוך ולתרבות של היהודים בעולם, לקשר שלהם עם מדינת ישראל. מחויבות לשלומם וביטחונם, כולל בהגדרת תפקידיו של צה"ל וגורמי הביטחון (מבצע שלמה, פעילות נתיב, המוסד וכו'). מחויבות לחינוך יהודי וציוני כמשימה חינוכית עליונה של המדינה. חינוך להכרת זכותו של העם היהודי על א"י (ויתורים – אינם הסרת הקולוניאליזם, אלא החלטה ריבונית של מדינה ריבונית לוותר על חלקים ממולדתה, מתוך שיקולים מדיניים / ביטחוניים / דמוגרפיים, בהחלטה דמוקרטית). תרבות יהודית. התחדשות יהודית. למשל – הספריה הלאומית. סמלי המדינה – ההמנון, הדגל וכו', אך ורק יהודיים.
במה היא דמוקרטית – בחירות חופשיות, חופש ביטוי, עיתונות, ההתארגנות, התנועה, שוויון לכל אזרחיה ללא הבדל וכו'.
מגה תעשיית שקרים של הדה-לגיטימציה. למשל – סיסמת טיבי "יהודית לערבים ודמוקרטית ליהודים". ו' דרבן. מתקפת נגד. למשל – אינתיפאדה משפטית. חשיפת הצביעות והאנטישמיות וכו'. משאבים כיאה למלחמה.
שלושה ציטוטים לסיום.
מתוך נאום של ב"ג לפני ו' החקירה של האו"ם, 1947 (קורא בכל סדר): "לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
והנה , לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.
והם מסיימים בשני מאמרים: השתה עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים".
הקושאן שלנו – לא התביישו לומר את האמת הבסיסית של היהדות והציונות בפני האומות (לקרוא ויצמן ואבא אבן).
קטע מתוך נאום של ב"ג בקונגרס השלישי למחקר היהדות, ירושלים 1961: "ואם מותר להדיוט להביע משאלה בפני מוריו ורבותיו – הייתי מאחל שבקונגרס הבא יוקדש מקום מיוחד לחקר ענף מרכזי, שהוא אולי נשמת היהדות ומקור כוחה, שממנו ינק עמנו הרצון והיכולת לחדש בימינו מלכות ישראל, וזהו החזון המשיחי של נביאי ישראל על גאולת עמם וכל עמי העולם – כלומר, חזון הגאולה היהודית והכל אנושית. שני פנים היו לחזון הגאולה היהודית: קיבוץ גלויות והיות העם היהודי בארצו לעם סגולה ולאור גויים; וגם חזון הגאולה האנושית שני פנים לה: שלום בין לאומי ושלטון הצדק והאחווה בין אדם לאדם ובין עם לעם.
וחזון משיחי כפול זה, אינו אלא אחד – כי לא תיתכן גאולת עם בלי גאולת האנושות כולה, והאנושות כולה לא תיגאל, אם לא יגאל כל אחד מחבריה. האמונה בחזון משיחי זה הייתה הכוח העיקרי שקיים את עמנו בכל ימי נדודיו וסבלותיו, שהגיעו לשיאם בזוועת השואה הנאצית שהשמידה ששה מיליונים מיהודי אירופה – גברים, נשים זקנים וטף. ואמונה זו יצקה בנו הכוח והרצון לקומם הריסות ארצנו להניח יסוד ראשון לחידוש מלכות ישראל לפני 13 שנה".
שירו של אלתרמן, שכבר לפני למעלה מ-40 שנה חזה בראיה נבואית את הגל הפוסט / אנטי ציוני, והזהיר אותנו מפניו:
אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו לבצע המזימה!
* התחדשות יהודית וציונית – למנוע את מימוש האפוקליפסה הזאת. המכינות הקד"צ. בוגרי המכינות.
****
התייחסות לשאלות / תגובות מן הקהל:
* יש מחלוקת קשה בתוכנו אודות גבולות המדינה והגיע הזמן להכריע בה. ספקטרום העמדות נע בין גישת א"י השלמה לגישת הנסיגה המלאה מכל השטחים. אני נמצא באמצע – מצדד בפשרה טריטוריאלית ושולל את שתי הדרכים הללו. יש להכריע בנדון באופן דמוקרטי. כל הכרעה – לגיטימית ויש לכבד אותה.
המשמעות של הכרעה כזו היא מהו גבולה של המדינה היהודית. מבחינתי, החלטה על כך שמדינת ישראל אינה מדינת העם היהודי אינה לגיטימית בשום רוב, ובשום מצב לא אכבד אותה. היא תהיה בעיניי כמו כיבוש זר של הארץ, כלומר דבר שיש להלחם נגדו. למה היא אינה לגיטימית? כיוון שהיא שוללת את זכותו של העם היהודי למדינה עצמאית בארצו, זכות המוקנית לכל עם ועם וגם ללאום היהודי.
* זכות ההגדרה העצמית – כשמה כן היא. כל עם זכאי להגדיר את עצמו. לכל עם צביון משלו, תרבות משלו, ויש לכבד את הגדרתו הייחודית. העם היהודי, בזכות ההיסטוריה הייחודית שלו והעובדה שהוא היחיד שנותר כעם מן העת העתיקה, הוא עם שיש לו דת אחת והיהדות היא דת של עם אחד. נכון, העם היהודי שונה בכך מלאומים אחרים, שאין להם צביון כזה, והדת היהודית שונה מדתות אחרות, שהנן על לאומיות. זה אופיו של הלאום היהודי, ובתור שכזה הוא ראוי למדינת לאום משלו, ועל המדינה לקיים את התרבות הייחודית הזאת.
הניסיון להציג את הייחוד הזה של העם היהודי כניגוד לגישה הלאומית המקובלת בעולם, הוא דרך מתוחכמת לשלול מן העם היהודי את זכותו למדינה. איך אפשר להסביר את ההתנגדות האנטישמית לזכות ההגדרה העצמית רק של העם היהודי? מכחישים את קיום העם היהודי. יש לדחות זאת מכל וכל.
* הטענה שהעולם השתנה ואנו כבר לא נמצאים ב"אביב העמים" והמקום של הלאומיות אינו כפי שהיה, אינה נכונה. אבל אני מוכן להציע עסקה: אחרי שכל מדינות הלאום בעולם תתפרקנה, יפנו גם אלינו, ונדון בכך בכובד ראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
