הבלוג של אורי הייטנר

לילה לא שקט עבר על מדינת ישראל; לילה של פצצות גראד על באר שבע ואשדוד, קסאמים ופצמ"רים על יישובי שער הנגב.

ירי מכוון של טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית, הוא פשע מלחמה מובהק, פשע נגד האנושות. מטרתם של הפלשתינאים היא לזרוע הרג בקרב אזרחים וילדים ישראלים. הפלשתינאים בעזה ניסו לבצע באמצעות רקטות את מה שאחיהם ביצעו באיתמר באמצעות סכין.

הירי מתבצע מאזור ממנו ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון ועקרה את כל אזרחיה עד הישראלי האחרון. והנה, שטח זה הינו בסיס לתוקפנות ופשעי מלחמה נגד אזרחי ישראל. ואם עד לפני שש שנים השלינו את עצמנו שהפלשתינאים יורים על שדרות כדי לסלק אותנו מגוש קטיף, היום, כאשר הם יורים מחורבות גוש קטיף, ברור שמטרתם היא לסלק אותנו מאשדוד ובאר שבע.

בעקבות ועדת גולדסטון, האינתיפאדה המשפטית נגד קציני וחיילי צה"ל ומסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל, מעריכים הפלשתינאים שישראל לא תעז לממש את זכותה להגנה עצמית. יש לקוות שהם ייווכחו בטעותם.

לילה לא שקט עבר על המדינה, כיוון שבשילוב עם הגראדים על ערי ישראל, נורו גראדים רטוריים, שסכנתם וחומרתם אינה נופלת מזו של הגראדים המתפוצצים. הגראדים הללו שוגרו מעל דוכן הכנסת.

אחמד טיבי, לשעבר יועצו ויד ימינו של רב המרצחים ערפאת, עמד על דוכן הכנסת, השווה את ישראל לגרמניה הנאצית ואת ישיבת הכנסת לוועידת ואנזה, הוועידה בה הוחלט על "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה.

אחמד טיבי מייצג את האוכלוסיה הערבית היחידה במזה"ת, שנהנית באמת ובתמים מדמוקרטיה ליברלית אמיתית, מזכויות האדם והאזרח, מחופש הביטוי, העיתונות וההתארגנות. הוא מנצל את הזכויות הללו לרעה, כדי להסית נגד מדינת ישראל בבית הנבחרים שלה, ולירות טילי שנאה רטורית לעברה.

הפיגוע הרטורי של טיבי היה בדיון על חוק הנכבה וחוק ועדות הקבלה. איני חסיד של שפעת החוקים השנויים במחלוקת שצצים חדשות לבקרים. חוקים מיותרים ברובם, הנותנים נשק בידי שונאי ישראל כדי להשמיצה, המספקים תחמושת לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל. מצד שני, ההיסטריה המאורגנת כאילו מדובר בחקיקה "גזענית – אנטי דמוקרטית – פשיסטית" וכו', היא שקרית וצינית.

דווקא שני החוקים הללו נחוצים וצודקים. הבעיה היחידה הקשורה לחוקים הללו, היא עצם העובדה שיש בהם צורך, והלא הם אמורים להיות מובנים מאליהם.

חוק הנכבה המקורי, שנועד למנוע מהפרט להתאבל על קיומה של מדינת ישראל והציג ביטוי של אבל כזה כעבירה פלילית שהעונש עליה הוא מאסר, היה בעייתי למדי מבחינה דמוקרטית. אולם החוק הזה נבלם בשלבי החקיקה הראשוניים. החוק החדש שהתקבל בכנסת, מאפשר למדינה לפגוע בתקציבים של ארגונים הממומנים בידיה, המציינים את קיומה כשואה ("נכבה"). האם אין זה מובן מאליו? הרי זו הדמוקרטיה המתגוננת בהתגלמותה! מי ששוללים את קיומה של המדינה, יהיו ישרים עם עצמם ולא יבקשו ממנה תקציבים.

חוק ועדות הקבלה נועד להגן על ההתיישבות הקהילתית מפני יד גסה שהונפה עליה. הרי ועדות כאלו היו קיימות מאז ומתמיד, בכל ההתיישבות מראשיתה. החוק הזה נועד להגן על זכותה הדמוקרטית של קהילה להתארגן ולקיים שותפות חברתית ותרבותית, על פי אורחות החיים שבחרה. הדמוקרטיה אינה רק זכויות הפרט, אלא גם הזכויות הקולקטיביות של קהילה. אין לי כל ציפיה ששכניי וחבריי ממושב אלוני הבשן יקבלו אותי לשורותיהם, מאחר והם בחרו לחיות בקהילה דתית, ואילו אורחות חיי שונות משלהם. האין זו זכותם הדמוקרטית לחיות את חייהם? החוק הזה נועד לאפשר ליישובים קהילתיים לבחור את חבריהם, והרי כל מי שחי ביישוב כזה יודע, שאדם בעייתי אחד יכול להרוס מרקם חיים של יישוב שלם.

מנין באה המתקפה על החוק הזה? מן הרצון למנוע התיישבות ציונית. לא בכדי, המתקפה לוותה בהסתה נגד יישובים בגוש משגב שניסחו את חזונם והגדירו את עצמם כיישובים ציוניים. מטרת המתקפה היא דה לגיטימציה לעצם רעיון ההתיישבות היהודית מאז הקמת פ"ת לפני 133 שנים; דה לגיטימציה לציונות ולמדינת ישראל. חבל, שגם כאן הצליחו המסיתים להפיל ברשתם את אנשי האידיוטיזם השימושי, שבתמימותם קיבלו את שקר ה"גזענות" והצטרפו למקהלת התקופים.

לילה לא שקט עבר עלינו – מתקפה משולבת של טילים מעזה והסתה ושנאה מעל הכנסת. אני סומך על צה"ל שידע להגן על המדינה מפני החלק הקל יותר של המתקפה, ירי הטילים...

* "ישראל היום", "חדשות בן עזר"

מה יהיה הבית הפוליטי של גברי ברגיל? זה לא כל כך מעניין, והאמת שגם לא כל כך חשוב.

מה שכן מעניין, הוא ללמוד מה מעיד מעברו החלק ממרצ ל"קדימה" על המערכת הפוליטית הישראלית.

גברי, לשעבר מזכ"ל "שלום עכשיו", לא הצהיר ששינה את עמדותיו המדיניות ומצא שהאמת נמצאת במרכז המפה הפוליטית. הוא גם אינו טוען שהצטרף ל"קדימה" כדי להשפיע על דרכה ולהיאבק מבפנים על הקו המדיני שלה. הוא גם לא אמר שבתוך מקבילית הכוחות בתוך "קדימה", הוא נכנס כדי לחזק את המחנה היוני.

לא, גברי ברגיל, מזכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר ופעיל מרכזי במרצ במשך שנים רבות, עובר באופן טבעי ל"קדימה" ו"קדימה" מקבלת אותו באופן טבעי, ואין כל סיבה שלא יחליק באופן טבעי לתוך הנהגתה, ולא נודע כי בא אל קרבה. במעברו ל"קדימה" מוכיח גברי ברגיל את השקר הגס שבתחפושת "מפלגת המרכז" כביכול, אליה מתחזה "קדימה". ההתחזות הזאת מוכיחה את עצמה – עובדה, הציבור המרכזי עדיין תומך בה בסקרים. אבל האמת היא ש"קדימה" היא מרצ, "קדימה" היא "שלום עכשיו". קדימה אינה מפלגת מרכז, היא רחוקה מאוד מאוד מן המרכז.

"קדימה" היא מפלגת שמאל מדיני וימין חברתי. והאמת היא שגם המעבר הטבעי ממרצ למפלגת ימין חברתי אינו מפתיע.

גם על מה שקרה למרצ ניתן ללמוד מהמעבר של גברי ברגיל ל"קדימה". גברי אינו טוען, למשל, שמרצ הוא ביתו הטבעי אך חשוב לו להשפיע בתוך מפלגה גדולה המתמודדת על השלטון. בראיון ל"ידיעות הקיבוץ" הוא תיאר את תחושת המחנק שלו במרצ, ולא כיוון שהוא שינה את עמדותיו המדיניות. הוא הציג את מרצ כמפלגה שוויתרה על הקהל שתמך בה בעבר, ומתמודדת על כמה אלפי מתלבטים בינה לבין חד"ש.

חד"ש היא מפלגה אנטי ציונית, אנטי ישראלית – גלגולן של פק"פ, של מופ"ס, של רק"ח; תנועות שתמיד לחמו נגד הציונות, נגד מדינת ישראל, תמיד תמיד תמכו באויבי המדינה, תמיד תמכו בטרור. אני זוכר כיצד כאשר כל הכנסת התלכדה לגינוי הטבח במינכן, רק"ח לא יכלה לעשות כן. היא גם לא הצטרפה לקונסנזוס שתמך במבצע אנטבה, שבעיניה היה תוקפנות ישראלית נגד ריבונותה של אוגנדה. חד"ש היום הרבה יותר קיצונית מרק"ח אז; היום, בראשות ברכה, היא מפלגה פלשתינאית לאומנית.

מרצ היא צאצאיתן של מפ"ם ההיסטורית, של "שינוי", של רצ – של מפלגות שמאל ומרכז ציוני. האם מישהו יכול לדמיין אלקטורט משותף למאיר וילנר מרק"ח וליעקב חזן ממפ"ם או אמנון רובינשטיין מ"שינוי"? והנה, מרצ היום כל כך הקצינה, עד שאפילו מזכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר, אינו מסוגל לנשום בתוכה.

כל כך לא מפתיע, שמי שכנראה תעמוד בראש מרצ בקרוב תהיה זהבה גלאון.

* "ידיעות הקיבוץ"

חודשים אחדים לפני עקירת יישובי גוש קטיף, "ההתנתקות" בלשון המכובסת, ערכתי בגולן כנס נגד הסרבנות. לא היה זה אירוע המיועד לתומכי ההתנתקות. גם לא היה זה דיון על העקירה. גם לא היה זה דיון בעד או נגד הסרבנות. האירוע שיזמתי וארגנתי נועד להעביר מסר ברור וחד משמעי – בשם הממלכתיות, בשם הדמוקרטיה, בשם שלמות העם, נגד הסרבנות. במשך שנים רבות נאבקתי, בעיקר בתוך התנועה הקיבוצית, נגד סרבנות השירות בשטחים, ועם כל ההבדל בין מלחמה באויב לפעולה נגד אזרחי ישראל, ראיתי במאבקי נגד הסרבנות מימין המשך ישיר של אותו מאבק. וכשהיה עליי לבחור את הדובר המרכזי בכנס, שכותרתו הייתה "לא לסרבנות", לא היססתי.  היה זה יעקב עמידרור, אז אזרח טרי, שפעל בכל מאודו נגד איום הסרבנות.

עמידרור לא אכזב. מעבר ליכולת ההתנסחות המדויקת והמרשימה שלו, מעבר ליכולת השכנוע וכושר הניתוח האנאליטי שלו, מעבר לנוכחות הכריזמטית שלו, מעבר להילה שלו בקרב הנוער הדתי (שהיה מרכיב מרכזי בקהל) – הוא אמר דברים כדרבנות, ללא כחל ושרק. הוא דיבר באופן חד משמעי בזכות הדמוקרטיה והממלכתיות, שמשמעותה בהקשר הזה הוא הכפיפות הטוטאלית של צה"ל לדרג המדיני הנבחר.

עמדתו, השוללת מעיקרה את הנסיגה והעקירה ידועה, אך הדבר לא מנע ממנו לומר את הדברים הבאים: "סרבנות, המונית ככל שתהיה, לא תמנע את הנסיגה ואת עקירת היישובים. אולם תיאורטית, אילו ידעתי בוודאות שסרבנות תמנע את ההתנתקות, ובאותה ודאות – שרק הסרבנות תמנע את ההתנתקות, גם אז הייתי אומר ללא היסוס שאסור לסרב. ההתנתקות היא אסון, אך הסרבנות עלולה להביא לאסון גדול יותר. היא עלולה לפרק את צה"ל ואת מדינת ישראל".

זה ה"פשיסט נוסח שנות ה-30" שנגדו יצא פשקוויל שטנה ונאצה של "אנשי הרוח", שנראה לי שחתימותיהם נמצאות באופן קבוע בידי משרד יחסי ציבור, הממלא את הטופס הריק מידי שבוע בתוכן אחר.

איני זוכר קמפיין מקארתיסטי כל כך מכוער כמו זה שנוהל נגד מינוי עמידרור לראש המועצה לביטחון לאומי, בידי השמאל הרדיקאלי ובהובלת עיתון "הארץ". המחשבה שאדם דתי, ועוד מי שמעז לחשוב אחרת מהדמוקרטים הליברלים הגדולים, יכהן בתפקיד, רחמנא לצלן, הדירה שינה מעיניהם. תחילה נטפלו לכיפה שעל ראשו – איך יענה לטלפון חירום בשבת, תהו באשר למי שכל חייו מילא תפקידים ביטחוניים, שהיו כרוכים בפיקוח נפש שדחה שבתות רבות.

השפל, היה הכותרת הראשית של "הארץ", באותיות שגודלן בערך כמו בכותרת בעקבות האסון ביפאן, שסיפרו לקוראים על האיש הנורא שרוצה לירות בחיילים שמפחדים להסתער.

השימוש המקארתיסטי בציטוט מדיון סגור לפני למעלה משנה, שבו עמידרור דיבר באופן חופשי, כפי שכולנו מדברים באופן חופשי, הוא נבזי ונפסד. מי מאיתנו אינו אומר לפעמים "אני אהרוג אותך", אפילו לאדם יקר לו? אף אחד לא יטען שהוא מתכוון שיש להרוג אותו. עמידרור הביע את דעתו החד משמעית נגד חיילים המשתמטים מחובת ההסתערות, נכנעים לפחדים שלהם ומקריבים על מזבח פחדיהם את ערכי הדבקות במשימה והרעות, והשתמש בביטוי "בצבא נורמאלי יורים בחיילים כאלה". רק מוח מעוות ומרושע יציג התבטאות בלתי פורמאלית כזו כהצעה אופרטיבית, כאג'נדה של הדובר. "הארץ" והלהקה האוטומטית לא התייחסו כלל לסוגיית החייל שאינו מסתער. מה זה כבר חשוב? הם הסתערו על עמידרור. הרי הם ממש מ-זו-ע-ז-עים.

מעניין מה היה קורה, אילו ראש הממשלה היה ממנה לתפקיד אדם בעל דעות יוניות, התומך בוויתורים טריטוריאליים, והיה מגיע לעיתון "הארץ" בדיוק אותו ציטוט בנוגע לחיילים ש"צריך לירות בהם". האם גם אז היו מוציאים את הדברים מן הבוידעם? שאלה רטורית.

יעקב עמידרור הוא קצין ואינטלקטואל מבריק, אדם בעל חשיבה אסטרטגית מובנית וכושר ניתוח מעולה. עמידרור הוא אדם בעל אומץ לב אזרחי ויושרה, שאף פעם לא חשש לומר את דעתו, בלי להתחנף לממונים עליו ולרצות אותם בהשמעת הדברים שיערבו לאוזניהם; התשובות שהם רוצים לשמוע. לכן, אין ראוי מעמידרור לתפקיד, וראש הממשלה ראוי לשבח על בחירתו בו.

מה הסיבה למתקפת הסיכול הממוקד נגד עמידרור? מה המניע לקמפיין המקארתיסטי המכוער הזה? מה חטאו הכבד של עמידרור?

החטא של עמידרור הוא שהוא צדק בהערכותיו, במקום שבו האחרים טעו. הוא צדק כאשר חזה בדיוק את תוצאות אוסלו. הוא צדק כאשר הוא חזה בדיוק את תוצאות קמפ-דיוויד. הוא צדק כאשר חזה בדיוק את תוצאות ההתנתקות. ואין דבר שאנו אוהבים לשנוא יותר מאת מי שצודק במקום שבו אנו טועים.

* BSH