הבלוג של אורי הייטנר

אם לנקוט לשון המעטה – איני מתלהב במיוחד מבולמוס יוזמות החקיקה מבית מדרשה של "ישראל ביתנו". ועדת החקירה הפרלמנטרית תשרת את מטרת השמאל הרדיקאלי לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל, אך לא תועיל במאומה במאבק נגד אותם ארגונים; להיפך, היא תחזק אותם. ובכלל, הרעיון שפוליטיקאים יחקרו את יריביהם בעייתי מבחינה דמוקרטית. הרעיון להוסיף לשבועת האמונים של ישראל את המילים "יהודית ודמוקרטית" מיותר, כיוון שעצם שבועת האמונים למדינת ישראל היא למדינה יהודית ודמוקרטית. האזכור המיותר מזיק כיוון שהוא מעורר מדנים בחברה, הוא פרובוקטיבי והוא פוגע בהסברה הישראלית. הצעת החוק לשלילת אזרחות מאזרחים שהואשמו בבגידה או בריגול מנוגד לבסיס רעיון האזרחות. אמנם אותם בוגדים הם חלאות, אך במה הם עדיפים על רוצחים, אנסים וסוחרי סמים? אלה ואלה ראויים לעונש על פי החוק הישראלי, ואין לקשור זאת לאזרחות. "חוק הנכבה" המקורי, שעל פיו כל מי שמציין את ה"נכבה" הוא עבריין פלילי שדינו מאסר – הוא פגיעה בחופש הביטוי. וכן הלאה וכן הלאה.

אני מתנגד לאותם חוקים, אך איני מתייצב לקול הלמות התופים המציגים מצג שווא כאילו הדמוקרטיה הישראלית בסכנה ו"פשיזם עליך ישראל". התנגדותי לוועדת החקירה הפרלמנטרית, אינה סותרת הצורך להיאבק בחריפות, אך בתבונה, בארגונים הפועלים נגד המדינה, במסגרת הקמפיין העולמי של דה-לגיטימציה לישראל. הללו גרועים ומסוכנים הרבה יותר מליברמן. התנגדותי לתוספת המיותרת לשבועת האמונים - אין פירושה שאני מסכים עם הטענה שזו תוספת "גזענית", והרי משמעות הטענה הזאת היא זהות בין מדינה יהודית וגזענות. מי ששולל את זכותו של העם היהודי, רק של העם היהודי, למדינת לאום משלו, הוא גזען אנטישמי. התנגדותי ל"חוק הנכבה" המקורי, אינה מחייבת אותי להתנגד גם ל"חוק הנכבה" המתוקן והראוי, לפיו רשאית המדינה לשלול תקציבים ממוסדות הממומנים מתקציבה ומציינים את ה"נכבה", כלומר רואים בקיומה – אסון.

אני מתנגד לדרכו של ליברמן ויותר מכך – לסגנונו, ויש לי יותר מתחושה חזקה שלפחות עיתוי גל החקיקה קשור להכרעה הקרבה של הפרקליטות בעניינו (הוא למד משהו מהספינים של שרון ואולמרט). אין זה אומר, שאתן ידי להסתה הגזענית נגד ליברמן, בשל "רוסיותו". רוב חייו של ליברמן הוא אזרח ישראל, אך בעיני אותם גזענים גם 33 שנים אחרי עלייתו הוא "רוסי" ולכן הוא מנסה להשליט על ישראל "נורמות רוסיות" כלומר סטליניזם. הטענות הללו, הן דיבה על שבט שלם וחשוב בעם ישראל. אני מתקומם נגד הקמפיין הגזעני הזה. אגב, במה שקשור לפתרון הקבע וגבולות המדינה, גישתו של ליברמן יונית ביותר – הוא מאמץ את העיקרון של קווי 49' כגבול המדינה עם חילופי שטחים. אני שולל מכל וכל את העיקרון הזה. אבל אם לקבל את העיקרון הזה, יש הגיון שבחילופי השטחים תיסוג ישראל מאזורים מאוכלסים בפלשתינאים כואדי ערה. הצגת נסיגה המשאירה אותם פלשתינאים על אדמתם כאזרחי מדינת הלאום שלהם כ"טרנספר" היא שקר גס. איני מוכן לתת ידי לשקר הזה.

אני מתנגד לרוב הצעות החוק השנויות במחלוקת העומדות על הפרק, אך אין זה אומר שעליי להתנגד גם לחוק ועדות הקבלה, שהוא תנאי הכרחי ליכולת לקיים יישובים קהילתיים בישראל. אני שולל מכל וכל את מכתב הרבנים הקיצוני, המנסה לשלול כל מנוח לכף רגלם של נוכרים ובעיקר ערבים במדינת ישראל, אך אין זה אומר שאני מצטרף להפיכת המושג התיישבות יהודית וציונית למילה גסה שאינה פוליטיקלי קורקט בשיח הישראלי. איני מוכן לתת ידי לגישת הגולם (מדינת ישראל) הקם על יוצרו (הציונות).

כמנהל מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית בגליל, אני שותף להתארגנות של עשרות ארגוני התחדשות יהודית בעד יהדות סובלנית ופתוחה ונגד יוזמות כמכתבי הרבנים והרבניות. אך בשום אופן לא אשתתף בהפגנה עם חד"ש, עם "יש גבול", עם "גוש שלום", עם "אנרכיסטים נגד הגדר" ועם עמותת "זוכרות", בדיוק כפי שלא אשתתף בהפגנה עם כהניסטים, עם נוער גבעות ועם גורמי ימין רדיקאלי.

קיימת הזנה הדדית בין השמאל הרדיקאלי לימין הרדיקאלי. אני מכנה זאת – "חוק הרדיקאלים השלובים", לפיו כל הרמת ווליום בימין הקיצוני משרתת את השמאל הקיצוני, המרים אף הוא ווליום המשרת את הימין הקיצוני וחוזר חלילה.

רוח רעה מנשבת לאחרונה בחברה הישראלית – הרוח הרדיקאלית, רוח של שנאה והסתה. הרוח הזאת משתלטת על השיח הישראלי, וכיוון שקול אחר אינו נשמע, יותר ויותר אנשים מן המרכז הציוני השפוי, מוצאים עצמם נאלצים לבחור צד, ולהתייצב לצד רדיקאלים אלה או אלה, נגד תמונת הראי שלהם.

הגיעה השעה שהרוב הציוני השפוי ישמיע את קולו – קול ציוני ופטריוטי, הדוגל במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינת הלאום של העם היהודי שהיא גם מדינתם של כל אזרחיה; קול הסולד מן הרדיקאליות ונחוש להגן על מדינת ישראל מפני מי שמנסים ליטול ממנה את צביונה היהודי או את דמותה הדמוקרטית.

* "מקור ראשון", "חדשות בן עזר"

תגובה לגדעון לוי: "מכתב תשובה מ'סייען טרור'" 13.1 ו"ילקוט הכזבים של צה"ל" 9.1

איך מגדירים בעברית התגוללות באדם בגין מוצאו? אני מכיר אך ורק הגדרה אחת לכך – גזענות.

במאמרו "מכתב תשובה מ'סייען טרור'", מתגולל גדעון לוי בשר החוץ אביגדור ליברמן בגסות אופיינית, ולוז המתקפה היא מוצאו הרוסי. גם 33 שנים לאחר עלייתו לארץ, כשהרבה יותר ממחצית חייו הוא אזרח ישראל, בעבור אנשים מסוגו של לוי, ליברמן הוא "רוסי". הוא תמיד יהיה "רוסי" ותמיד "הרוסיות" שלו תהיה מוקד להסתה נגדו.

הנה ציטוטים נבחרים ממאמרו הגזעני של לוי: "באת אלינו ממקום אחר, ממשטר אחר, ואליו אתה גם שב בחופשותיך ... אתה כנראה מרגיש נוח ברחבי הגוש הסובייטי לשעבר ... כמה נעים לך להיזכר במאמא לושן, בשפת ילדותך הדיקטטורית וכמה היית רוצה להעתיקה לכאן".

אך אין זו רק גזענות אנטי רוסית. יש כאן תופעה עמוקה יותר. אחמד טיבי ומרעיו נוהגים תמיד להזכיר לנו, היהודים, שאנו "מהגרים". הם, הערבים, בני הארץ הזאת ואילו אנו, היהודים – "מהגרים". במיוחד נוהג הוא להטיח זאת בעולים חדשים. גדעון לוי מחרה מחזיק אחריו, בדרכו הפוסט ציונית.

העילה להתגוללותו הגזענית של לוי בליברמן, היא ההגדרה "סייעני טרור" שהדביק לארגוני שמאל רדיקאלי. אבל מי שקורא את מאמריו של גדעון לוי,אינו  יכול שלא להבין למה התכוון ליברמן. הרי לאורך שנים, מפעל חייו של לוי הוא ללמד סנגוריה על הטרור והטרוריסטים.

כך גם השבוע, במאמרו "ילקוט הכזבים של צה"ל". במאמר זה הביע לוי תמיכה בלתי מסוייגת בפורעי החוק המשתוללים מידי שבוע בבלעין, מיידים אבנים בחיילי צה"ל ומנסים להפריע לעבודות הקמת גדר הביטחון. בכל מאמרו, הוא לא הזכיר ולו ברמז, את הסיבה להקמת גדר הביטחון. מהם 1,100 ישראלים שנרצחו במתקפת הטרור שהחלה לאחר שערפאת דחה את הצעותיו מרחיקות הלכת של ברק בקמפ-דיוויד, שבעטיין הוקמה גדר הביטחון? הרי הסיבה האמיתית לג'יהאד שהפלשתינאים ו"פעילי השלום" מנהלים נגד גדר הביטחון, היא האפקטיביות שלה בעצירת פיגועי ההתאבדות, שנחשבו בעיניהם לנשק הכרעה  אסטרטגי במלחמתם נגד "הישות הציונית"; נשק שנועד לייאש את אזרחי ישראל ולהביא את ישראל להרים ידיים. גדעון לוי תומך ללא סייג במאבק נגד גדר הביטחון וקשה למצוא הגדרה קולעת יותר להתנהגותו, מזו שנתן ליברמן.

רגע, רגע... גדעון לוי, הנאור האולטימטיבי ... גזען? בטח יש כאן טעות...

קראו את מאמרו ושפטו בעצמכם.

* "הארץ", "חדשות בן עזר"

אלמלא החליטה הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לארגוני השמאל הרדיקאלי האנטי ציוני, אותם ארגונים היו צריכים להמציא אותה. הם לא יכלו לחלום על מתנה גדולה יותר, בעבורם.

הוועדה הזאת משרתת את האינטרס של אותם ארגונים. ראשית, היא אינה יכולה להזיק להם במאומה. שנית, בעצם קיומה היא משרתת את אחת המטרות המרכזיות שלהן.

לארגונים השותפים לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל וזכותה להגנה עצמית – שתי מטרות. המטרה האחת היא ערעור תחושת הצדק והאמונה בצדקת הציונות בקרב הציבור הישראלי, מתוך רצון להוציא ממנו את חשק הקיום והנכונות להיאבק על קיומו. המטרה השניה, היא פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל והבאשת ריחה בדעת הקהל.

עצם הקמת הוועדה, משרתת את המטרה השניה. היא מציגה את ישראל באור לא דמוקרטי, כמדינה הרודפת, כביכול, אחרי ארגוני "זכויות האדם". הקמת הוועדה הפרלמנטרית נגד אותם ארגונים, מגשימה את נבואתם, מקדמת את מדיניותם ומחזקת אותם.

כאשר מדובר בהגנה על האינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו, אנו יכולים להרשות לעצמנו פגיעה במעמדנו הבינלאומי. דוד בן גוריון, מדינאי מזהיר, שהיה רגיש מאוד למעמדה הבינלאומי של ישראל והתחשב מאוד בדעת הקהל בעולם, ידע גם לומר ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים", כאשר היה מדובר באינטרסים קיומיים, כמו הריבונות על ירושלים והכרזתה כבירת ישראל. ובימינו – מבצע "עופרת יצוקה", שהיה התגלמות המושג "זכות ההגנה העצמית" של מדינה ריבונית, מוצדק חרף הנזק הבינלאומי שהסב.

אולם בנוגע לוועדת החקירה, הנזק למעמדנו הבינלאומי אינו מאוזן בתועלת כלשהי. איזו תועלת תצמח מן הוועדה? זו ועדה חסרת שיניים שאין כל משמעות להחלטותיה. בעצם היותה ועדה פוליטית של פוליטיקאים בנושא פוליטי שנוי במחלוקת, אין כל אמינות ציבורית לממצאיה.

הכנסת אינה גוף חוקר. הכנסת יכולה להקים ועדות חקירה, במסגרת תפקידה כמבקרת הרשות המבצעת, וגם אז ראוי שהיא תפעל כך בנושאים שאינם שנויים במחלוקת אידיאולוגית, והוועדה פשוט תחקור את אופן הביצוע של הממשלה. ועדה של פוליטיקאים החוקרת יריבים פוליטיים, הנה גוף הסותר במהותו את הדמוקרטיה.

אם סיעות השמאל תחרמנה את הוועדה, היא תהיה הצגה חד צדדית של ח"כים מן הימין המתחרים ביניהם בהתלהמות כלפי הארגונים. אם הן תחלטנה להשתתף בוועדה, דיוני הוועדה יהיו מחלוקת צעקנית ווכחנית בלתי פוסקת. כך או כך, ישיבות הוועדה תהיינה הצגה חסרת ערך ותו לא.

אם הנזק של הוועדה עלול להיות כבד, ולעומת זאת אין ממנה כל תועלת, למה הוחלט להקים אותה? לצערי, איני יכול לומר שהיא הוקמה כיוון שמחולליה טעו. הם לא טעו ולא התבלבלו, הם ידעו היטב מה הם עושים. הם החליטו עליה, מתוך הכרה ברורה בנזק שלה, כיוון שהיא יכולה לשרת אותם פוליטית.

הנחת המציעים, היא שההצגה של הוועדה תשרת אותם ביצירת אהדה בקרב הציבור שלהם. וכך, ארגוני השמאל הרדיקאלי וסיעות הימין בכנסת, מסייעות זו לזו ומשרתות זו את מטרותיה של זו, ומזינות זו את זו באמצעות ההתלהמות ההדדית שלהן.

יש להיאבק בארגונים הפועלים נגד המדינה, אך המאבק חייב להיות חכם, מתוך מטרה להצליח, ולא עם הראש בקיר, מתוך מטרה להיבנות מהצלחת הארגונים. אני יכול לזקוף לזכותי הצלחה, בכך שגרמתי לביטול קורס על הנכבה של הארגון האנטי ישראלי "זוכרות", במקום עבודתי - מכללת תל-חי (מבחינתי, תחושתי היא כשל מי שמנע פיגוע המוני במכללה). יש דרכים רבות להלחם בדה-לגיטימציה למדינת ישראל, מבית ומחוץ, וכל אחד יכול לעשות כן בחלקת האלוהים הקטנה שלו. אז למה, במקום לעשות כן, הח"כים בוחרים בפעולה שתחזק את אותם ארגונים?  

* "מקור ראשון", "חדשות בן עזר" , BSH