הבלוג של אורי הייטנר

בראיון ל"מעריב" לפני כעשרה ימים, הכריז אברהם בורג על הקמת מפלגה חדשה, שהרעיון שלה הוא הפיכתה של ישראל ממדינת הלאום של העם היהודי ל"מדינת כל אזרחיה", בטענה שרק כך היא תהיה שוויונית ודמוקרטית באמת. בראיון התייחס בורג ליהדות כדת בלבד ולא כלאום, ומאחר ויש סתירה בין דמוקרטיה לדת, לא תתכן מדינה יהודית ודמוקרטית, והוא בוחר בדמוקרטיה.

רבים, ואני ביניהם, ביקרנו את הראיון עמו. במאמר אפולוגטי ב-YNET מגיב בורג על דברינו, תוך שהוא מתייחס ישירות לדברים שאני כתבתי בנדון. "אנטי ציוני? אני?", הכתיר בורג את הראיון. בורג מכחיש את הטענה שהוא אנטי ציוני. הוא "רק" פוסט ציוני.

וכך הוא מסביר את היותו פוסט ציוני: "הציונות הייתה פיגום הכרחי כדי להעביר את העם היהודי ממבנה של גולה למבנה חדש של ריבונות. וזהו. עברנו". וכאן נשאלת השאלה, מהו המבנה החדש של הריבונות? הריבונות עליה מדבר בורג אינה ריבונות יהודית. אז מה הטעם? הציונות לא נועדה להיות פיגום, אלא נועדה לשנות את ההיסטוריה היהודית, ולהקים מדינת לאום לעם היהודי לנצח. לא עוד עם נטול ריבונות ועצמאות, מפוזר ומפורד בין העמים, אלא עם עצמאי, ברשות עצמו, במדינתו החופשית, במולדתו. ייעודה של מדינת ישראל היא הגשמת הציונות. מדינת ישראל המסירה את "הפיגום" הציוני, היא גולם שקם על יוצרו.

אחד הטיעונים הפופולאריים בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, הוא שישראל קמה בעקבות השואה, וכך הפלשתינאים משלמים את מחיר השואה שאינם אשמים בה. וכך כותב בורג במאמרו: "המדינה כבר קמה, ואי אפשר להתנהג כל הזמן כאילו הרגע יצאנו מאושוויץ. אנחנו גם לא בעיצומה של מלחמת שחרור אינסופית שהכל בה מותר, שמספקת לנו הכשר לחטוף ברעבתנות כל מה שאפשר". משמעות טענתו, היא שישראל משתמשת באושוויץ כדי לחטוף ברעבתנות וגו'. כך מתבטאים של מכחישי השואה.

"אנטי ציוני? אני?" הכתיר בורג את מאמרו, וכעבור שעה קלה החליף אותה בכותרת חדשה: "חלופה לסוחרי הדם והפחד". החלופה היא מפלגתו החדשה. מיהם סוחרי הדם? הדיבור הנואל הזה על "סוחרי הדם", מוכר מאוד בהיסטוריה היהודית (בדרך כלל סמוך לחג הפסח).

בורג רואה סתירה בין מדינת לאום יהודית לבין חברה של צדק ושוויון. בשם איזה צדק ואיזה שוויון הוא מדבר? הציונות היא התנועה הצודקת ביותר בתולדות האנושות, מאחר והיא שמה קץ לעוול הגדול ביותר בתולדות האנושות. הציונות היא תנועה שוויונית, שכן היא הבטיחה לראשונה שוויון לעם היהודי, הראוי למדינה ריבונית משלו, "ככל עם ועם, במשפט העמים" כהגדרת הקונגרס הציוני הראשון.

מיהו ציוני? מי שדוגל בקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מי שמתנגד לכך הוא אנטי ציוני.

הציונות היא פיגום לא רלוונטי, טוען בורג. מתי היא הפכה לבלתי רלוונטית? ביום שבו בורג חדל לכהן כנשיא ההסתדרות הציונית?

                                                                                                                                                                                                     * "חדשות בן עזר"

תגובה למרים אורן, "צרפתית לעומת יהודית", "הארץ" 16.8.10

בתגובה לרשימתי "מהות האנטי ציונות", יוצאת מרים אורן נגד קביעתי אודות שוויון מהותי הקיים בין המושג "מדינה יהודית ודמוקרטית", לבין המושגים "מדינה צרפתית ודמוקרטית" או "בריטית ודמוקרטית". לטענתה, אין המשל דומה לנמשל, מאחר ואין אדם נדרש להמיר את דתו כדי להיות לצרפתי, בעוד כדי להיות יהודי עליו להמיר את דתו. הדמיון הראוי בעיניה ל"צרפתית ודמוקרטית" יכול היה להיות מדינה "ישראלית ודמוקרטית".

דומני שמרים אורן לוקה בהבנת המהות של זכות ההגדרה העצמית, שבשמה זכאים העמים למדינות לאום עצמאיות. זכות זו יוצאת מתוך הכרה בשוני בין עם לעם, שוני בתרבות ובזהות; מתוך הכרה בייחוד של כל עם ועם. על אף השוני הזה, כל עם זכאי למדינה ריבונית במולדתו.

יש הבדלים בין העם היהודי לעם הצרפתי. ההיסטוריה המיוחדת, בת אלפי השנים, של העם היהודי, יצרה ייחוד לעם זה מעמים אחרים, בין השאר בכך שהנו עם שיש לו דת אחת בלבד, והדת הזו היא הדת אך ורק שלו. אין בכך כדי לשלול או אפילו לסדוק במאומה, את זכותו להגדרה עצמית, הזהה לזכותו של כל עם אחר. אין זהותו של העם היהודי זהה לזהותו של העם הצרפתי. העם הצרפתי, על זהותו הייחודית, ראוי להגדרה עצמית ובאותה מידה ראוי העם היהודי, על זהותו הייחודית, להגדרה עצמית.

מה פירוש "ישראלית ודמוקרטית"? עם ישראל הוא העם היהודי. מדינת ישראל, היא המדינה של עם ישראל, כלומר מדינתו של העם היהודי. כך הגדירה ישראל את עצמה בהכרזת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בא"י, היא מדינת ישראל". מדינת ישראל מעניקה זכויות שוות לאזרחיה שאינם יהודים, אך עליהם להכיר בכך שהנם מיעוט לאומי במדינת לאום של העם היהודי, כפי שבכל מדינות הלאום חיים בני מיעוטים.

העולם הנאור הכיר בזכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו בא"י בהחלטת החלוקה של עצרת האו"ם ב-29.11.47. כל המדינות הנאורות שהכירו במדינת ישראל וכוננו עמה יחסים דיפלומטיים – כוננו אותם עם המדינה כפי שהגדירה את עצמה והכריזה על עצמה. ככזאת, היא התקבלה לאו"ם בשנה שלאחר הקמתה.

והנה, בעשור השביעי לקיומה, מתנהל מסע אנטישמי, של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. משמעות המסע, היא שלילה מן העם היהודי בלבד, של זכות ההגדרה העצמית ממנה נהנות כל שאר אומות העולם. מצער מאוד שיהודים וישראלים מצטרפים למסע הזה. מי שהיה לא מזמן נשיא ההסתדרות הציונית, אברהם בורג, אפילו מקים מפלגה חדשה ברוח זו. גם מכתבה של מרים אורן נגוע בכך.

                                                                                                                                                                                                                   * "הארץ"

על פי כללי המשפט במדינה דמוקרטית, אדם הוא בחזקת חף מפשע, אלא אם כן הוכחה אשמתו. על פי אותם כללים, אשמתו של אדם מוכחת אך ורק באמצעות ראיות. גם אם השופטים משוכנעים שאדם אשם, עליהם לזכות אותו אם אין ראיות משפטיות המצדיקות את הרשעתו. אין זו אחריותו של החשוד או הנאשם להוכיח את חפותו – על התביעה להוכיח את אשמתו. הפילוסופיה של המשפט במדינה דמוקרטית, היא שמוטב שעבריין, אפילו רוצח, יהיה חופשי, מאשר שאדם חף מפשע ייענש על לא עוול בכפו.

צ'רצ'יל הגדיר את הדמוקרטיה כשיטת המשטר העדיפה על האלטרנטיבות. אני מאמץ את הגדרתו גם בנוגע לשיטת המשטר הדמוקרטי. היא עדיפה על האלטרנטיבות, אך אינה מושלמת. אכן, עדיף עבריין חופשי על חף מפשע בכלא, אך אין כל אידיאליזציה בכך שעבריין ימלט מעונש. לכן, תפקידה של המערכת החוקרת לעשות כל שביכולתה, במסגרת החוק, כדי לשים ידה על העבריין. אם המשטרה או גופי החקירה האחרים מאמינים באשמתו של אדם, עליהם לפעול להשגת הראיות שיביאו להרשעתו. על החברה לגבות את בית המשפט בדרישה לראיות כתנאי להרשעה, אך עליה לגבות את גופי החקירה בניסיונם למצות עד תום את החקירה.

אדם שלא הורשע בדין, הוא בחזקת חף מפשע, על פי האמת המשפטית. יתכן מאוד, שבאמת האמפירית הוא פושע. כיוון שהמשטרה והשב"כ משוכנעים באשמתו של חיים פרלמן, החשוד ברצח ערבים בירושלים בשלהי העשור הקודם – לא הייתי נחפז להסיק מסקנות בנוגע לחפותו, גם אם בית המשפט שיחרר אותו כדין. אני יודע, זאת אמירה קשה. אך כפי שכבר כתבתי לא אחת – בעיניי, אדם השומר על זכות השתיקה, אינו שומר עליה במקרה.

יש הרבה צביעות ואינטרסים זרים בעליהום על השב"כ בעקבות פרשת "המחבל היהודי". פתאום נועם פדרמן ואיתמר בן גביר הם חסידי הדמוקרטיה, שיטת המשפט הדמוקרטי ושלטון החוק. מעניין, שהם שוכחים את העקרונות הללו כאשר הם מסיתים לביצוע "תג מחיר" – פרעות בפלשתינאים ללא כל סיבה ואבחנה, סתם. שם אין להם כל צורך בדיני ראיות. לא בכדי, תמונת הראי של הימין הרדיקאלי - השמאל הרדיקאלי, תופס טרמפ על חגיגת העליהום על השב"כ. כך הם נהנים משלושה הישגים בכרטיס אחד – גם עוד הזדמנות לפגוע בשב"כ (ובביטחון ישראל), גם הזדמנות להוכיח את "הליברליות" הגדולה שלהם – הנה הם תומכים גם בנפגעי "המערכת הדורסנית" מימין, ויש להם עוד הזדמנות לספר שאילו גרינברג היה ערבי לבטח בית המשפט לא היה משחרר אותו, ובכך להאשים את מערכת המשפט הישראלי בגזענות, אפרטהייד בלה בלה בלה.

יש דמיון רב בין הביקורת הצבועה על השימוש בדרכונים זרים לצורך חיסול רב המחבלים מדחוח לביקורת על שיטות החקירה של שב"כ בפרשת "המחבל היהודי". בשני המקרים המטרה היא לגונן על הטרור.

כאשר חיל האוויר משגר פצצה מדויקת אל חלון ביתו של בכיר חמאס ומחסל אותו, ברור שהמידע שהוביל לחיסול, לא נעשה באמצעות פניה מנומסת של השב"כ: "סליחה על ההפרעה, אדוני, מדברים מן השב"כ. אנו מחפשים פרטים לקראת חיסולך. היכן נוכל, בבקשה, למצוא אותך ביום ג' הקרוב ב-18:00? סליחה על ההמתנה, תודה על הסבלנות". הדרך להשגת המידע כרוכה בלא מעט פעולות לא סימפטיות. מי שרוצה לפתוח את הסתימה, חייב להכניס את ידו לביוב. ומי שיוצא נגד הכנסת היד לביוב – ספק רב האם הוא באמת רוצה לפתוח את הסתימה. אכן, השב"כ כפוף לחוק ועליו לפעול על פי חוק. אולם החוק חייב לתת לו את האמצעים לסכל טרור ולהגן על הדמוקרטיה ועל חיי אדם. ועל החברה הישראלית לגבות את השב"כ במשימתו.

חובתה של הדמוקרטיה לנהל מלחמת חורמה בטרור. בין הטרור היהודי והטרור הפלשתינאי, יש הבדל כמותי משמעותי – הטרור הפלשתינאי הוא המיינסטרים והוא זוכה לאהדת הציבור ותמיכתו, בעוד הטרור היהודי הוא השוליים, שולי השוליים של השוליים. אולם אין כל הבדל מהותי בין הטרור היהודי והפלשתינאי. כל השיטות הכשרות במלחמה נגד הטרור הפלשתינאי, כשרות באותה מידה במלחמה נגד הטרור היהודי. חובתה של מדינת ישראל לעקור את הנגע הזה מן השורש.

                                                                                                                                                                                        * BSH ,  "חדשות בן עזר"