הבלוג של אורי הייטנר

"נפרוש מן הוועדה אם יחקרו חיילים", הצהירה ישראל בעקבות דבריו של מזכ"ל האו"ם באן-קי-מון שוועדת פלמר תחקור גם חיילים. מישהו מאמין להצהרה זקופת הקומה הזאת? אני לא. איני יכול להאמין לכך, על סמך דינמיקת הכירסום בעמדתה של ישראל בנוגע לחקירת המשט.

מלכתחילה, לא היה כל צורך בוועדת חקירה על המשט ולא היה כל מקום להקים ועדה כזאת.

ההחלטה על עצירת המשט הייתה החלטה פוליטית, מדינית, שבסמכותה המלאה של הממשלה. כמו כל החלטה פוליטית, ההחלטה הזו שנויה במחלוקת וראויה לביקורת ציבורית, פוליטית ותקשורתית. ניתן לחלוק על החלטת הממשלה, אך זו החלטה לגיטימית לחלוטין שאינה שפיטה ולכן אין מקום להעמידה לו' חקירה משפטית.

הטעויות והמחדלים של צה"ל, לצד הצל"ש לו ראויים הלוחמים שנקלעו לקרב ותפקדו בו היטב, הם נושאים לתחקיר מבצעי, שנועד לבחון את הלקויות על מנת להפיק לקחים לעתיד. זאת עשתה ו' איילנד, הוועדה היחידה שנכון היה להקימה.

הקמת ו' טירקל נועדה להקל על הלחץ הבינלאומי – להיות ועדה הבודקת את הסוגיות המשפטיות כדי להזים את הביקורת כאילו ישראל הפרה את החוק הבינלאומי. והנה, הוועדה הפכה עצמה לו' חקירה לכל דבר, ואנסה את ממשלת ישראל לאשר זאת. וכעת, ראשי המדינה עולים לרגל, נחקרים כנאשמים על החלטה מדינית ונושאים הצהרות מדיניות, כאילו הם נואמים בפורום פוליטי. שר הביטחון מסביר שאילו היה תהליך מדיני, העולם היה יורד לנו מהגב. ראש האופוזיציה מנסה לתפוס כותרת בעדות פוליטית בוועדה, שבה תתקוף את מדיניות הממשלה ותגן על מדיניות קודמתה. התקשורת מלבה מחלוקות מדומות בשאלת האחריות בעת העדרו של רוה"מ מן הארץ.

עצם הקמתה של הוועדה הייתה משגה, אך המשגה החמור יותר היה צירוף משקיפים זרים. אמנם מטרת צירופם הייתה להקנות יתר אמינות לוועדה שתוכיח את צדקת הפעולה, אולם יש כאן תקדים מסוכן, של הסכמה ישראלית לבדיקה בינלאומית של מימוש זכותה להגנה עצמית. והנה, תוצאת הכרסום בהחלטה, היא נוכחות של משקיפים זרים בוועדה החוקרת פעולה של צה"ל.

ההצדקה האפשרית היחידה להסכמה הישראלית לצרף משקיפים זרים, הייתה למנוע הקמת ו' חקירה בינלאומית של האו"ם. ואכן, כך הוצגה ההחלטה, שהתקבלה בתום מגעים ממושכים עם האמריקאים.

והנה, חלפו שבועות מעטים, וממשלת ישראל נכנעה לדרישת האו"ם, למעשה לדרישת תורכיה, והסכימה על הקמת ו' חקירה בינלאומית של האו"ם. ועדה כזו הייתה סבירה, אילו באה לבדוק את תלונות תורכיה נגד ישראל, לצד תלונות ישראל נגד תורכיה. הרי בסופו של דבר, תורכיה הובילה פרובוקציה אנטי ישראלית קיצונית, אזרחיה תקפו באלימות קשה את חיילי צה"ל שמימשו את ריבונות ישראל, תורכיה מובילה מהלך של דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל ונגד זכותה להגנה עצמית. אך ממשלת ישראל כלל לא הגישה תלונה נגד תורכיה, ומאז המשט היא מסתפקת במגננה. כתוצאה מכך, קמה ועדת חקירה נגד ישראל, כתביעת תורכיה.

ניתן היה לקבל זאת, אולי, אילו מזכ"ל האו"ם היה מודיע שהקמת הוועדה תמנע את הקמת הוועדה מטעם הוועדה לזכויות האדם. ועדה זו - כמעט כל עיסוקה הוא במאבק נגד ישראל ודה-לגיטימציה לישראל. הוועדה הזו מורכבת, ברובה, ממדינות שאין בהן זכויות אדם, והמכנה המשותף שלהן הוא עוינות לישראל. ועדה זו הקימה את ו' גולדסטון העוינת, שגרמה נזק כבד לישראל, ואף היא עומדת לפתוח ב"חקירה" של המשט, בוודאי ברוח גולדסטון. כמובן, שהוועדה בראשות פלמר מאוזנת הרבה יותר ועדיפה על גולדסטון 2. אבל ישראל הסכימה לו' הזאת, לחקירה בינלאומית של האו"ם על פעולת מגן ישראלית, ללא ערובה שלא תקום גולדסטון 2, ולי אין ספק שוועדה כזו קום תקום.

אז מה היה לנו שם? גם ו' איילנד – הראויה והמוצדקת. גם ועדת חקירה משפטית עם משקיפים זרים, החוקרת החלטה מדינית של ממשלת ישראל הריבונית ואת פעולת צה"ל ודנה בסוגיות פוליטיות מובהקות. גם ו' חקירה בינלאומית של האו"ם החוקרת רק את הצד הישראלי. ועל כל אלה תתווסף גם גולדסטון 2.

וכאילו לא די בכל אלה, גם מבקר המדינה קופץ בראש, כדי שעדשות הטלוויזיה תתפוסנה אותו צועק: "גם אני, גם אני". מבקר המדינה אמור לבדוק את המנהל התקין וטוהר המידות. מי שמו לחקור החלטות מדיניות של ממשלה נבחרת? וכאשר האירוע נחקר מכל כיוון, לשם מה גם הוא צריך להוסיף עוד קיסם למדורה?

איך נגררנו לתסבוכת הזאת? האשם הוא בדינמיקה של כרסום, האופיינית כל כך לממשלת נתניהו. על הממשלה היה לומר מראש שהיא פעלה כמדינה ריבונית מול פרובוקציה עוינת ואין מקום לכל חקירה (זולת התחקיר הצבאי). לחלופין, יכלה הממשלה לומר שהיא שלמה עם פעולותיה, אין לה מה להסתיר והיא פותחת את הדלת בפני כל בדיקה. אבל הממשלה בחרה ברע מכל העולמות – הצהרה זקופת קומה ובעקבותיה התקפלות שגררה עוד הצהרה זקופת קומה ואחריה עוד התקפלות וחוזר חלילה. אז למה שנאמין  לעוד הצהרה זקופת קומה, על פרישה מהוועדה אם יחקרו חיילי צה"ל? הרי כמעט ברור שחיילי צה"ל כבר בדרכם לחקירה.

                                                                                                                                                                                                         * "מקור ראשון"

המשפט האחרון במאמרו של סלמאן מצאלחה "מסעדה יהודית ודמוקרטית" ("הארץ" 9.8.10), הוא תמצית מהות הגישה האנטי ציונית: "אין מדינה יהודית ודמוקרטית כפי שאין מוסלמית ודמוקרטית, דת ודמוקרטיה מעולם לא דרו בדירה אחת".

לא בכדי, השווה מצאלחה את המושג "מדינה יהודית ודמוקרטית" למושג "מדינה מוסלמית ודמוקרטית". הרי כל טענתו הייתה מאבדת כל ערך אילו מוקד ההשוואה היה "מדינה צרפתית ודמוקרטית" או "מדינה בריטית ודמוקרטית". איש אינו טוען שיש סתירה בין צרפתיות ודמוקרטיה. הוא הדין ב"מדינה ערבית ודמוקרטית". אמנם אין מדינה כזאת ומעולם לא הייתה, אך אי אפשר לומר שיש סתירה מהותית בין ערביות ודמוקרטיה, ואני בין האופטימיסטים המאמינים שיום יבוא, גם אם הוא רחוק, ותהיינה גם דמוקרטיות ערביות.

מהות טענתו של מצאלחה, היא שלילת קיומו של העם היהודי, והצגת היהדות כדת בלבד, כפי שטוענים גם האמנה הפלשתינאית ואברהם בורג. מתנגדי מדינת הלאום של העם היהודי מתקשים להסביר את הגישה הגזענית והאנטישמית, לפיה מכל העמים, העם היהודי הוא היחיד שאינו זכאי להגדרה עצמית ולריבונות לאומית בארצו. לכן הם המציאו פתרון עוקף – הכחשת העם היהודי. פשוט, אין חיה כזאת. כל כך פשוט! אין עם יהודי, יש רק דת יהודית, וכיוון "שדת ודמוקרטיה מעולם לא דרו בדירה אחת", יש סתירה מהותית בין "יהודית ודמוקרטית" וכדי שישראל תהיה מדינה דמוקרטית, עליה לחדול להיות יהודית.

שלילת קיומו של העם היהודי, היא האנטישמיות בצורתה הבזויה ביותר.

איני מכיר הגשמה מוחשית של הביטוי "הולך ופוחת הדור", יותר מן העובדה המביכה, שעל כיסאם של הרצל, חיים ויצמן ובן גוריון, נשיאי ההסתדרות הציונית העולמית, ישב במשך שנים אחדות ... אברהם בורג.

מה נשאר מהכהונה הזאת? ג'יפ 4 על 4 + נהג צמוד, על חשבון העם היהודי, עליו ניהל בורג מאבק איתנים אידיאולוגי. וחוץ מזה...

לאחר שסיים את התפקיד הזה ואת תפקידו הבא כיו"ר הכנסת, יצא מן הארון השד האנטי ציוני של בורג, בראיון ל"הארץ", לקראת צאת ספרו "לנצח את היטלר", בו השווה את ישראל לגרמניה הנאצית, קרא לאזרחי ישראל להצטייד בדרכונים אירופיים ותקף את חוק השבות.

והנה, אברהם בורג מקים מפלגה חדשה. "שי" הוא קורא למתנה שלו למדינת ישראל, ראשי תיבות של המילים המכובסות והמיופייפות "שוויון ישראל". אולם מן הראוי שנכנה את הילד בשמו – המפלגה האנטי ציונית.

בורג אינו מקים את מרצ 2. הוא אינו מקים עוד מפלגה שנאבקת למען נסיגה ישראלית מכל השטחים ולמען הפרדת הדת מן המדינה. בורג מקים מפלגה שהמסר המרכזי שלה הוא ביטול מדינת הלאום של העם היהודי והמרתה במדינת אזרחים קוסמופוליטית חסרת צביון לאומי.

מי שזו עמדתו, צריך להסביר מדוע העם היחיד בעולם, שאינו זכאי להגדרה עצמית ולריבונות לאומית, הוא העם היהודי. אבל לבורג אין צורך להתמודד עם הסוגיה הזו, כיוון שהוא כופר, למעשה, בעצם הלאומיות היהודית. בראיון עמו במוספשבת של "מעריב", אין כל התייחסות מצדו ללאום היהודי ולצורך שלו בריבונות. הוא מתייחס ליהדות אך ורק כדת, וככזו היא עניין של הפרט והקהילה ולא של המדינה. אם היהדות אינה לאום, אין צורך במדינת לאום יהודית. "למדינה אין זהות. הקהילה קובעת את הזהות שלה". המדינה היא כלי נייטרלי, חופשי מלאומיות, ואין לה כל עניין בזהותם של אזרחיה. לכן, כלל אין זה משנה, בעבורו, האם יהיה במדינה הזאת רוב יהודי או ערבי. "במדינה שלך יהיה רוב ערבי, זה ברור", מעיר המראיין, שלום ירושלמי, ובורג מגיב באדישות: "אז מה. היום הרוב הוא יהודי, אבל אתה כופה את היהדות על המיעוט. אני לא פוחד מסוגיות של רוב ומיעוט. היהודים הם 2.5% בציבור האמריקאי. הם חלשים בגלל זה? לא." גם בישראל, תהיה השפעה לבני הדת היהודית גם אם יהיו מיעוט. במדינה הזאת, אין כל בעיה שח"כ זועבי תבחר לראש הממשלה. "אם היא נבחרה באופן דמוקרטי אחרי שהצליחה לגבש רוב קלאסי של כל הפלחים בציבור הישראלי, אז למה לא?" ההשוואה שלו היא לבנימין ד'יזרעאלי, ראש הממשלה היהודי של בריטניה. המסר הוא השתלבות הערבים באומה הישראלית, כמו השתלבות היהודים [נניח...] באומה הבריטית. אין כל משמעות לנאמנות לאומית, אלא לנאמנות למדינה הבלתי לאומית: "ברגע שיש נאמנות של כל הקהילות למסגרת המדינתית, אז מה הבעיה? מה זה משנה אם ראש הממשלה הוא יהודי או ערבי?"

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, כלומר היא מדינת הלאום של העם היהודי, המקיימת משטר דמוקרטי. אולם כיוון שבורג מכחיש את הלאום היהודי, ובעיניו היהדות היא רק דת, הוא שולל את ההגדרה. "הסוגיות של דת ואמונה הן של הקהילה ושל האדם. ארצות הברית היא לא דמוקרטיה נוצרית, וישראל לא יכולה להיות דמוקרטיה יהודית".

הציונים המינימליסטיים ביותר, המנסים לצמצם ככל הניתן את ביטויי הצביון היהודי של המדינה, תומכים בחוק השבות, ומסבירים את ההבדל בין מפתח הכניסה למדינה, שבו חייבת להיות העדפה ברורה ליהודים, על פני תוכנה של המדינה שבה אין מקום לעדיפות כזאת. ואילו בורג יוצא חוצץ נגד חוק השבות. "אם יש בכל זאת יהודי שנרדף בשל יהדותו", מבטיח בורג באבירות וברוחב לב, " הוא יזכה לעלות". תודה, בורג! "כל אדם אחר יוכל לבוא לכאן, לא לפי הגנטיקה של אמא שלו. אם הוא בא לדבר את השפה, לשרת את המדינה, אז למה לא? שותפות גורל יותר חשובה מכרומוזומים. כל מי שרוצה להתאזרח כאן ייכנס למסדרון של המתנה, כמו בכל מקום אחר בעולם". לגבי מקומות אחרים בעולם, כדאי שיעשה שיעורי בית ויקרא את ספרם של אמנון רובינשטיין (כן, הוא חי...) ואלכסנדר יעקבסון "ישראל ומשפחת העמים", וילמד שחוק שבות מקובל במדינות הלאום בעולם. אבל כיוון שבורג כופר בקיומו של לאום יהודי, ולא מעניינים אותו "הכרומוזומים" ו"הגנטיקה של האמא", הוא רוצה מדינה הקולטת לתוכה אנשים "מתאימים", ללא כל קשר להשתייכותם הלאומית.

"אין לך מושג כמה אנשים רוצים ללכת איתי", מתרברב בורג. הראשון התייצב כבר כעבור יומיים – התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי. ב-8.8 הוא פרסם עוד אחד ממאמרי השטנה שלו נגד ישראל ב"הארץ",  "מרוב עצים", שמשפט המפתח שלו הוא: "הכל מתכנס לתמונה אחת כוללת, יסודית מאוד: הגדרתה של ישראל מדינה יהודית, גוזרת עלינו לחיות במדינה גזענית". מה טבעי יותר, אם כן, מסיום מאמרו בתמיכה באברהם בורג, "שהכריז בסוף השבוע על כוונתו להקים מפלגה חדשה ברוח זו ממש".

אבא שלי עלה לארץ בספינת המעפילים "מדינת היהודים". כמו מיליוני ציונים, הוא עלה כדי להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי לעד, באמצעות ריבונות יהודית בארץ ישראל. אני מצהיר בגלוי, שלעולם לא אקבל לגיטימיות של הכרעה פוליטית אודות סופה של מדינת הלאום היהודית. שלטון שינסה לבטל את מדינת הלאום היהודי, יהיה בעבורי שלטון זר, שראוי להלחם נגדו בכל האמצעים.

אם חלילה יעבור בורג את אחוז החסימה, יהיה זה יום שחור לדמוקרטיה הישראלית.

... מעניין, מי מתהפך יותר בקברו – יצחק רבין, פטריוט ציוני עד נשמת אפו האחרונה, שבציניות אופיינית בורג מספח אותו רטרואקטיבית לרעיונותיו האנטי ציוניים, או יוסף בורג, המנהיג הפוליטי המרכזי של הציונות הדתית במשך עשרות שנים; העץ ממנו התרחק התפוח הרקוב מרחק אלפי שנות אור...

                                                                                                                                                                                                                       * BSH