הבלוג של אורי הייטנר

מתנ"ס הוא מרכז הקהילתי השייך לכל הקהילה ומייצג את כל הקהילה. החברה למתנ"סים היא חברה ממשלתית. משתי הסיבות הללו, אין בסמכותו של מתנ"ס ואין זה מתפקידו, לבטא עמדות פוליטיות.

עם זאת, מתנ"ס יכול גם יכול לבטא סולידריות וחברות עם אוכלוסיות במצוקה בחברה הישראלית. מתנ"ס הגולן הצטיין בכך במלחמת לבנון השניה, ובמידה פחותה (בשל המרחק) גם בפעולות הזדהות עם תושבי שדרות ועוטף עזה. ההתנתקות – עקירת יישובי גוש קטיף, שהשבוע מלאו לה חמש שנים, העמידה אותנו בפני דילמה. בניגוד לסוגיית הגולן, שכתושבי הגולן וכמרכז הקהילתי של הגולן - היא קיומית לנו, פשוטו כמשמעו, בנושא ההתנתקות לא יכולנו לבטא עמדה. בקהילת הגולן היה מגוון עמדות בנושא ואף שמעולם לא בדקתי זאת, אני מניח שגם בצוות המתנ"ס היו עמדות שונות. עמדה לא יכולנו לבטא, אבל האם ניתן לבטא חברות וסולידריות, עם מתיישבים כמונו, שחרב העקירה מונחת על צווארם, בלי לנקוט עמדה? אנו החלטנו לעשות כן.

למעשה, מתנ"ס הגולן אימץ את מתנ"ס גוש קטיף בחודשים שלפני העקירה. אירחנו את צוות מתנ"ס גוש קטיף ליומיים בגולן. בערב קיימנו ערב משותף של שני הצוותים, שהחל במעגל מתופפים משותף ונמשך בשיחה מלב אל לב אל תוך הלילה, בה פרשו אורחינו את מצוקתם הנוראית. למחרת ערכנו טיול משותף של שני הצוותים בגולן. לאחר הביקור, יצא צוות מתנ"ס הגולן לביקור גומלין מרגש בגוש קטיף, שהסתיים במתנ"ס גוש קטיף, במפגש נוסף עם הצוות.

הפעולה הבאה – מופע של חבורת הזמר "פרחי הגולן" במתנ"ס גוש קטיף. צוות מחלקת הנוער שלנו עמד בקשר רצוף של עצה ועזרה עם צוות מחלקת הנוער של גוש קטיף. ערכנו ביקור של בני נוער מהגולן בגוש קטיף ופגישה עם בני נוער מקומיים. ובאופן אישי, עמדתי לאורך כל התקופה בקשר רצוף ותומך עם נעמי אלדר, מנהלת מתנ"ס גוש קטיף.

מבחינתי, הקשר הזה היה מובן מאליו. מדובר בסולידריות חברית, התיישבותית ומקצועית עם עמיתים, בשעתם הקשה ביותר. אבל מסתבר שהוא כלל לא היה מובן מאליו. מתנ"ס הגולן, הנמצא 3.5 שעות נסיעה מגוש קטיף, היה היחיד (!) בכל החברה למתנ"סים, שגילה אכפתיות וסולידריות כזו. המתנ"סים השכנים, של אזורי הנגב המערבי, עמיתיהם למחוז של מתנ"ס גוש קטיף, הפנו כתף קרה.

עם הגעתם של עקורי נצר חזני לגולן, לפנות בוקר שלמחרת העקירה, המתנ"ס התגייס ללוות אותם (עוד בטרם ידענו שחלק מתושבי גוש קטיף יתיישבו בגולן ויהיו חלק מן הקהילה). בת שבע רייס לקחה על עצמה את המשימה, ובמסירות אין קץ הייתה לאמא של העקורים. הליווי הקהילתי של המתנ"ס נמשך לאורך כל חמש השנים, כולל במיזם של מרכז מורשת גוש קטיף, שנחנך בערב מרגש מאוד לפני כשבועיים. הליווי הקהילתי של עקורי גוש קטיף בגולן הוא חלק מהעשייה הקהילתית שהנה המשימה הטבעית של המתנ"ס. אולם אני בספק, אם החיבור היה   מוצלח כל כך אלמלא הקשר שקדם לו – הזיקה בינינו לבין גוש קטיף ערב העקירה.

היום, חמש שנים לאחר מכן, אני חש שעמדנו במבחן החברות והסולידריות. עשינו זאת בראש ובראשונה למענם, למען חברינו בגוש קטיף. אבל מבחינה

מסוימת עשינו זאת גם למעננו. הרי בסופו של יום אנו צריכים להביט במראה.

                                                                                                                                                                                                         * "שישי בגולן"

מדינת  ישראל, למרבה הבושה, היא המדינה המובילה במערב בכמה פרמטרים המעידים על אי שוויון. ישראל מובילה בפערים הכלכליים, בפערי השכר, בפערי החינוך. מסתבר שבתחום מפוקפק אחד הפער בין ישראל לכל שאר העולם הוא גרנדיוזי – בישראל גובה התמלוגים של המדינה מרווחי אוצרות טבע, הם הנמוכים ביותר, נמוכים לאין ערוך משאר המדינות. התמלוגים בישראל הם 12.5%, בעוד במדינות המערב גובה התמלוגים המקובל הוא למעלה מ-50%. בנורבגיה, גובה התמלוגים הוא 80%. משמעות הדבר, היא שבניגוד למקובל בעולם המערבי – בישראל יזם פרטי המגלה נפט או גז מרוויח לכיסו הפרטי 87.5% מרווחי הגילוי.

אי אפשר להאשים את ממשלת נתניהו ושטייניץ הקפיטליסטית באחריות לעיוות הזה, גם לא את נתניהו כשר האוצר, לא את התכנית לייצוב המשק מ-1985 ולא את המהפך הכלכלי של 1977. האחראית על העיוות הזה, היא הממשלה הסוציאליסטית ביותר, הממלכתית ביותר, הריכוזית ביותר שמשלה פה מעולם. גובה התמלוגים נקבע בחוק ב-1952, כשראש הממשלה היה דוד בן גוריון ושר האוצר היה אליעזר קפלן. איך ניתן להסביר זאת?

הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי שהנהיגו ממשלות ישראל בשנות ה-50 וה-60, התבסס על משק מעורב, הנבנה וצומח בזכות שילוב בין משק ציבורי להון פרטי, מתוך העמדת הצורך בפיתוח מואץ וצמיחה מואצת בראש סדר העדיפויות. המדינה עודדה השקעות פרטיות לצורך פיתוח המשק, בעיקר באזורי עדיפות לאומיים. זו הייתה דרכם של ב"ג, אשכול וספיר. על מנת לעודד השקעות בחיפושי נפט, נקבעו תמלוגים כה נמוכים.

גישת הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי הייתה נכונה והוכיחה את עצמה – עובדה, הצמיחה בישראל באותן שנים הייתה גבוהה מאוד. יתכן שגם המדיניות בנושא התמלוגים על אוצרות טבע הייתה נכונה. אבל מאז חלפו 58 שנים, אין כאן כמעט דבר שלא השתנה, לטוב ולרע. החוק הזה אנכרוניסטי, בלתי הגיוני, פוגע בצדק החברתי וראוי למצוא עצמו במהרה בפח האשפה של ההיסטוריה.

על פי ההערכות, הרווחים הצפויים מן הגז הטבעי שהתגלה בישראל מגיע ל-300 מיליארד דולאר, 1,200 מיליארד שקלים. מדובר בסכום אסטרונומי, שעשוי להקפיץ את כלכלת ישראל באופן שקשה לדמיינו – לפתור את בעיות החברה, לתת מענה מלא לצרכי הביטחון ולפתח את הארץ. יהיה זה אבסורד, אם בשל החלטה אנכרוניסטית, לא רלוונטית, שאין לה אח ורע, שהתקבלה לפני כששה עשורים, הסכום הזה ילך לכיסו של אדם אחד. לשם מה אדם צריך הון כזה?

יצחק תשובה השקיע הון רב בחיפושי הגז והביא להישג הגדול שבגילויו. אין ספק שהוא ראוי ליהנות מרווחי הגילוי, הרבה מעבר להחזרת השקעתו. אולם ראוי לזכור, שתשובה אמנם גילה את הגז הטבעי, אך הוא לא ייצר אותו, הוא לא טמן אותו בקרקעית הים. הוא גילה אוצרות טבע קיימים. אוצרות הטבע הללו אינם שלו, אלא של כולנו, של המדינה, של החברה הישראלית כולה. ומן הראוי שהחברה הישראלית כולה תתברך ברווחים הללו לרווחת כלל אזרחי ישראל.

יש לשנות את החוק, כך שרוב רווחי הגז יהיו של המדינה. איני נבהל גם מאחוז נוסח נורבגיה. אפשר להתפשר על אחוז נמוך יותר. את ההון העצום הזה יש להקדיש לחיסול העוני, באמצעות השקעות אפקטיביות וגדולות בחינוך, בהשכלה הגבוהה, במדע, בבריאות ובתשתיות הפריפריה.

ובאשר ליצחק תשובה – גם אם ייהנה רק מרבע או שליש מהרווחים, הרי הוא ובניו ובני בניו עד סוף הדורות, לא ירעבו ללחם, ככל הנראה.  

שר האוצר יובל שטייניץ מוביל את היוזמה לתיקון העיוות. שלי יחימוביץ' מובילה חקיקה בכנסת לתיקון העיוות, בשיתוף עם ח"כים מן הימין והשמאל. השאלה היא אם יהיה בכוחם לעמוד מול כוחם העצום של הטייקונים? על הציבור להעניק להם רוח גבית במאבקם.

                                                                                                                                                                                           * BSH, "חדשות בן עזר"

תגובה לצבי בראל "יום חג לישראל", "הארץ" 18.7.10

יצחק רבין היה פוליטיקאי הגון ודמוקרט. לכן, כאשר ניהל מו"מ על נסיגה מהגולן, התחייב להעמיד את ההסכם, "אם יכלול נסיגה משמעותית", כלשונו, להכרעת העם, במשאל עם. שום חוק לא דרש זאת ממנו. הוא לא היה זקוק לחוק לשם כך. הוא שאמרנו, מדינאי הגון ודמוקרט.

לשיטתו של צבי בראל, יצחק רבין היה "פשיסט", אם הוא יזם יוזמה כל כך "מבהילה" ו"מלחמתית". הרי כך מכנה בראל את מי שמנסים לעגן בחוק את התחייבותו של רבין. רבין לא היה ראש הממשלה היחיד שהתחיב למשאל עם במקרה של נסיגה מהגולן. החרו החזיקו אחריו שמעון פרס ואהוד ברק. גם הם, כנראה, פשיסטים.

צריך להיות הזוי במיוחד, כדי להתנגד למשאל עם בשם... הדמוקרטיה, כביכול. בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת, כרסום בריבונות המדינה מחייב משאל עם. כך היה בכל מדינות האיחוד האירופי, למשל, בקבלת אמנת מסטריך או באימוץ היורו כמטבע הרשמית. הפגיעה בריבונות באותן מדינות הייתה כאין וכאפס לעומת מסירת חבל ארץ ריבוני לריבונות זרה. אם ויתור על המטבע המקומית מחייב משאל עם, קל וחומר, שבוויתור על שטח ריבוני יש להעניק את ההחלטה לריבון - העם.

הצעת החוק הנוכחית נועדה לשים קץ לסאגה אנטי דמוקרטית הנמשכת כבר 11 שנים. ב-1999 חוקקה הכנסת את החוק שכונה "חוק שריון הגולן", על פיו נסיגה משטח ריבוני מחייבת רוב מכלל חברי הכנסת (כלומר 61 ח"כים) ומשאל עם. אלא שהסעיף המחייב משאל עם, הותנה בחקיקה המסדירה את דרך הפעלתו. בפרלמנט של מדינה מתוקנת, ברגע שהחוק התקבל, גם מתנגדיו מצטרפים למי שתמכו בו, כדי להשלים בהקדם את החקיקה. באופן בלתי דמוקרטי, כבר 11 שנה הכנסת משתמטת מביצוע ההחלטה.

בכנסת הקודמת התקבל החוק ברוב גדול מאוד, כולל כל חברי סיעת "העבודה" ומרבית ח"כי "קדימה". פיזורה המוקדם של הכנסת, בשל התפטרותו של אולמרט, מנעה קבלתו בקריאה שניה ושלישית. כעת הגיעה השעה שהכנסת הנוכחית תתקן את המעוות ותשלים את המלאכה.

בראל, המודע לרוב המוצק בציבור הישראלי נגד נסיגה מהגולן,  טוען שהחוק נועד למנוע מהדורות הבאים להחליט על נסיגה, במקרה של תזוזה בדעת הקהל. ההיפך הוא הנכון, החוק מאפשר לדורות הבאים להכריע בנושא באופן דמוקרטי, ולא להשאיר סוגיה כה כבדת משקל כמו נסיגה מהגולן, חלילה,לתרגילים פוליטיים מסריחים, מהסוג שכבר ידענו,  במחי כנף מיצובישי או בעבור חופן תיקים. 

* "הארץ", "חדשות בן עזר"