הבלוג של אורי הייטנר

קו פרשת המים במלחמות ישראל ערב הוא מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו הבינו הערבים, שאין ביכולתם לנצח את צה"ל במלחמה כוללת. העובדה שמלחמה, שפרצה בהפתעה רבתי, בתנאי פתיחה נדירים באיכותם מבחינתם, הסתיימה 101 ק"מ מקאהיר ו-40 ק"מ מדמשק, היא הסיבה לכך שמאז הם לא העזו עוד לנסות.

הסורים למדו לקח נוסף בעקבות מלחמת יום הכיפורים. לא זו בלבד שהובסו בשדה הקרב, הם גם לא הצליחו להניע תהליך שיסיג את ישראל מהגולן. ישראל נסוגה, אמנם, מהמובלעת שכבשה בתוככי סוריה במלחמה ומהעיירה קונייטרה, אך הגולן נשאר בידי ישראל ואף יישוב לא נעקר. בשנים שלאחר המלחמה קמו יישובים רבים בגולן, 5 שנים אחרי המלחמה קמה קצרין – עיר הגולן ו-8 שנים אחרי המלחמה סופח הגולן לריבונות ישראל.

הגבול השקט ביותר של ישראל, מזה 36 שנים, הוא הגבול עם סוריה. לפחות כל עוד ישראל יושבת על הגולן, סוריה תשמור על המציאות הזאת ולא תתקוף את ישראל.

והנה, קם שר הביטחון של מדינת ישראל, ומאיים על אזרחי ישראל במלחמה עם סוריה, אם ישראל לא תיכנע לדרישות הסוריות. לא זו בלבד, הוא אף מודיע, שאחרי המלחמה הזאת ישראל תדון עם סוריה על נסיגה מהגולן.

מה המסר שמקבלים הסורים מדברים אלה? כדאי להם לפתוח במלחמה עם ישראל, כיוון שגם אם יפסידו בה, בעקבותיה ישראל תיסוג מהגולן. זו כמעט הזמנת מלחמה.

תפקידו של שר הביטחון הוא לספק ביטחון למדינת ישראל. בסיס תורת הביטחון של ישראל הוא קודם כל מניעת מלחמה, באמצעות הרתעה. במצב בו הערבים ידעו שאם יתקפו את ישראל – כל שטח שיאבדו במלחמה יאבד להם לצמיתות, לא תהיינה עוד מלחמות. זאת הרתעה. במקום זאת, אומר שר הביטחון לסורים, שאם יתקפו את ישראל, יקבלו כפרס את הגולן. בכך מועל אהוד ברק בתפקידו. מה הפלא, שכעבור יומיים שר החוץ הסורי מאיים על ישראל במלחמה; איום כמותו לא נשמע שנים רבות? זוהי תוצאה ישירה של דברי ברק. במקום שר הביטחון, ברק הוא שר אי הביטחון.

יומיים אחרי נאומו השערורייתי בפני סגל הפיקוד של צה"ל, נאם ברק בכנס הרצליה ובנאומו איים, שללא הסכם עם הפלשתינאים תהיה ישראל "מדינת אפרטהייד". ישראל נמצאת היום תחת מתקפה קשה של דה-לגיטימציה לעצם קיומה, אותה מובילה קואליציה בלתי קדושה של הפלשתינאים, האסלאם הקנאי, השמאל הרדיקלי, הימין האנטישמי באירופה בסיוע של גורמי שמאל קיצוני בישראל. האסטרטגיה של המתקפה, היא ניסיון להפוך את ישראל למדינה מצורעת, באמצעות הוקעתה כ"מדינת אפרטהייד", ובכך להביא לקריסתה, כפי שקרסה מדינת האפרטהייד האמיתית, דרום אפריקה. מסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל (שבמהלכו כמעט והוצא צו מעצר נגד ברק בעת ביקורו בבריטניה) הוא האיום החמור ביותר היום על ישראל.

שר הביטחון של ישראל מספק נשק כבד לידי האויב, כאשר הוא משתמש בצירוף המילים המתועב הזה, בהקשר של מדינת ישראל (וכלל לא חשוב, לצורך זה, הקשר דבריו).

שתי התבטאויותיו חסרות האחריות של ברק השבוע, מעוררות ספקות כבדים באשר לשיקול דעתו וכשירותו למלא תפקיד של שר ביטחון בישראל.

סר הביטחון בשר הביטחון.

* "ישראל היום", "חדשות בן עזר"

הנתק בין המחנה החרדי בא"י לבין היישוב הציוני המאורגן, התחולל ב-1920. הרקע לנתק, היה מתן זכות בחירה לנשים בבחירות לכנסת ישראל, המוסד העליון של היישוב היהודי בא"י המנדטורית. בעבור החרדים זה היה יהרג ובל יעבור.

והנה, כעבור 28 שנים קמה מדינת ישראל, כמובן שזכות הבחירה בה היא לכל, ולא זו בלבד שהחרדים משתתפים בבחירות, אלא אחוז הנשים המשתתפות בהן עולה לעתים על 100%, שהרי לא זו בלבד שכל הנשים החיות הולכות לקלפי, אלא יש מי שקופצות לביקור מעולם האמת כדי לקיים את המצווה החשובה הזו. מסתבר, שההלכה יודעת לעתים להתגמש. ומה שלפני 90 שנה היה איסור הלכתי גמור, הוא כבר לא איסור כל כך גמור. מה שהיה "יהרג ובל יעבור" – יעבור גם יעבור.

לא רק החרדים התנגדו למתן זכות הצבעה לנשים. גם הרב קוק התנגד לכך ונאבק נגד זכות זו (אם כי לא העלה על דעתו להחרים את המוסד, משדעתו לא נתקבלה, ואף הקים מטעם כנסת ישראל את הרבנות הראשית). הרב קוק?! הרב הגדול של הציונות הדתית? מי שקיבל וחיבק את החילונים, ראה בהם מקדשי שם שמים וגילוי של האלוהות באופן שאינו נופל משל שומרי תורה ומצוות – הוא התנגד לזכות הצבעה לנשים? מסתבר שכן.

לפני שנקפוץ ונגנה אותו רטרואקטיבית כחשוך וקנאי – שיעור קצר בהיסטוריה. המאבק שניהל הרב קוק נגד זכות הבחירה לנשים התקיים ב-1918. בכמה מדינות בעולם כבר הייתה לנשים זכות בחירה? שבע מדינות בדיוק. בשנה זו הצטרפו אליהן עוד 8 מדינות. מתי בריטניה העניקה זכות בחירה לנשים? באותה שנה, ב-1918. ארה"ב העניקה זכות בחירה לנשים רק שנתיים מאוחר יותר, ב-1920. צרפת – רק ב-1944. שוויץ – רק ב-1968. כן, באותה שנה בה התנגד הרב קוק למתן זכות בחירה לנשים, ברוב העולם הדמוקרטי לא הייתה קיימת זכות כזו. (יש לציין לשבח את התנועה הציונית, שמיד עם הקמתה העניקה זכות בחירה לנשים, כאשר זכות זו הייתה קיימת במדינה אחת בלבד בעולם – ניו זילנד).

מה הייתה דעתו בנדון של הרב קוק היום? תשובה לשאלות של "מה היה אילו" היא תמיד ספקולציה. ובכל זאת, מתוך היכרותי הצנועה עם גישתו, אני מניח שדעתו הייתה שונה לחלוטין. אני אפילו מעיז להעריך שגישתו לפמיניזם הייתה חיובית, כפי שהייתה בזמנו גישתו לציונות החילונית.

איך זה יכול להיות? הרי ההלכה היא אותה הלכה. ואם זכות בחירה לנשים מנוגדת להלכה, מה הן 90 שנה שישנו זאת? ומה הקשר בין זכות הבחירה בארה"ב ובצרפת לבין ההלכה?

יש להניח שההלכה אינה מתייחסת לבחירות דמוקרטיות, כיוון שכאשר היא נכתבה עוד לא המציאו את הבחירות הדמוקרטיות. הפרשנות לפיה זכות הבחירה לנשים אסורה, היא תוצר של שמרנות האופיינית לדת, לדבקות במסורת שבה מקומה של האישה היה בבית ויציאה מן הבית נחשבה כפריצת גדר וכחוסר צניעות. ב-90 השנים הללו חלה מהפיכה אדירה במעמד האישה, וההלכה אינה יכולה שלא להתאים עצמה לכך.

העיסוק האובססיבי בענייני "צניעות", האופייני לגורמים חרדים ולצערי גם לגורמים מתחרדים בקרב הציבור הדתי לאומי, אינו אלא מלחמת מאסף נגד חדירת המודרנה, שאחד ממרכיביה המרכזיים היא שוויון האישה, לחיינו. כדרכה של מלחמת מאסף, היא באה לידי ביטוי ברגרסיה, אך היא תיכשל.

בילדותי, חיו לידינו דתיים. כשהם הלכו לים, הם הלכו לחוף שאנו התרחצנו בו. הם לא העלו על דעתם להתרחץ בחוף של החרדים. מהו החוף של החרדים? החוף הנפרד, שבו גברים ונשים אינם מתרחצים יחד. והיום, בקרב הציבור הדתי לאומי, לא זו בלבד שרבים מאוד מקפידים על שחיה נפרדת בים ובבריכה, אלא אפילו על איסור נגיעה ואפילו על אי שמיעת שירת נשים, כיוון ש"קול באישה ערווה", לא עלינו.

זוהי רגרסיה זמנית. אי אפשר יהיה להדיר את האישה מהחיים, אי אפשר יהיה להדיר את האישה משירה בציבור, כל גדרי הגדרות הללו של ה"צניעות", הן שלב בדרך לשוויון לנשים, גם בחברה הדתית. במקביל לרגרסיה הזאת, מתקיימת היום בציבור הדתי האורתודוכסי מהפכה פמיניסטית – נשים לומדות תורה וגמרא, נשים קוראות את מגילת אסתר בציבור, נשים עולות לתורה, נשים אומרות קדיש. את התהליך הזה אי אפשר לעצור, ולא רחוק היום שגם הזרם האורתודוכסי יעניק לנשים שוויון זכויות דתי מלא.

כל תופעת הרגרסיה המתחרדת שאנו נתקלים בה, כמו החרמת טקס לזכר שיירת הל"ה בידי "בני עקיבא" בשל הופעת להקה צבאית שחיילות שרות בה, כמו ההפרדה בין גברים ונשים בהלוויות, וכמו המוטציה החרדית של השלכת נשים לשורות האחרונות באוטובוס, היא תופעה זמנית, מלחמת מאסף חסרת סיכוי של המפחדים מן השינוי שאין מנוס ממנו.

בעידן הפטריאכלי שבו בכל העולם האישה הייתה רכושו של הגבר ואסור היה לה לצאת מן הבית, אישה ששרה בציבור נחשבה כמעט לפרוצה. בימינו, "קול באישה ערווה" – זו שטות אנכרוניסטית שאין כדוגמתה. בעוד שנים לא רבות, גם הדתיים יגחכו כשמישהו יזכיר להם שפעם היה דבר כזה, או שפעם היה איזה איסור נגיעה...

****

לקראת כניסתם של בני ישראל לא"י, פנו חמש בנות צלפחד למשה, וטענו שעליהן לקבל נחלה בארץ, אף שהחוק המקראי מתיר רק לבן לרשת את נחלת אבותיו, כיוון שלאביהן לא היו בנים. משה פנה אל האלוהים שהצדיק את טענתן "כן, בנות צלפחד דוברות – נתון תתן להם אחוזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את נחלת אביהן להן" (במדבר כ"ז).

מה המסר של פרשת בנות צלפחד לדורנו? דרך אחת להשיב על השאלה, היא התייחסות שמרנית לכתוב כפשוטו. רק הבן ראוי לרשת את נחלת אביו, ורק במקרה שאין בן, יש לחלק את הנחלה בין הבנות. דרך אחרת, היא לומר שאם בתקופה שבה בכל העולם האישה הייתה רכוש בעלה, ואי אפשר היה להעלות על הדעת מתן נחלה לאישה, התורה ראתה באישה כמי שראויה לרשת נחלה, המסר של התורה הוא שהאישה שווה לגבר ויש לפרוץ דרך בהכרה בשוויון ערך זה, הרבה לפני המקובל בעולם.

בעידן שבו אנו חיים, מן הראוי שהיהדות על כל זרמיה תכיר בכך, תעניק לנשים שוויון מלא, כולל בחיי הדת, ולא תדיר עוד את האישה והבת בשם ההלכה ובתירוץ ה"צניעות".  

*"חדשות בן עזר", BSH

מחבל תופס מחסה מאחורי ילדה ומכוון את נשקו לעברי ילדיי. מה עליי לעשות?

ניתן לתת תשובות שונות לשאלה זו, אך יש רק תשובה מוסרית אחת – עליי לעשות הכל כדי להגן על ילדיי, ולשם כך עליי לנטרל את המחבל. כיוון שמדובר בחלקיקי שניה, עליי לירות בו מיד על מנת להרוג. אם כתוצאה מכך תפגע הילדה האומללה, שמאחוריה התחבא המחבל, זה מצער מאוד, אך זה הכרח בל יגונה. כל האשמה על מותה, היא על ראשו של המחבל.

התיאור הזה הוא מבצע "עופרת יצוקה" בקליפת אגוז. המחבלים שירו במשך 8 שנים במכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית, מתוך רצון להביא להרג ולהרס מירביים, עשו זאת מתוך אוכלוסיה אזרחית בתוכה הסתתרו. האפשרויות שניצבו בידינו, היו להסכין עם המשך הפשע המתמשך הזה נגד האנושות, או למלא את חובתה של המדינה לאזרחיה ולממש את זכות ההגנה העצמית שלנו, גם במחיר פגיעה מצערת באזרחים. מיעוט האזרחים שנהרגו, ביחס למספרי האזרחים ההרוגים בפעולה של כל צבא אחר, כולל צבאות מערביים כמו הצבא האמריקאי בעיראק ובאפגניסטן, צבאות נאט"ו בקוסובו וכו' (הרי לא נשווה עצמנו, חלילה, לתורכיה או למדינות ערביות), מעיד על כך שגם במצב הבלתי אפשרי הזה, צה"ל מוסרי יותר מכל צבא אחר, ומקפיד ככל הניתן על טוהר הנשק ומוסר הלחימה.

חריגות בודדות של חיילים יחידים היו מן הסתם, בניגוד מוחלט למדיניות צה"ל. צה"ל חוקר ובודק, והאחראים לבטח יעמדו לדין, כפי שהיה בעבר. עם זאת ברור, שאם יש מדינה בעולם ויש צבא בעולם, הרחוקים מהמושג "פשעי מלחמה", אלו מדינת ישראל וצה"ל.

איך זה, אם כן, שדווקא לצה"ל מודבקת התווית הזו? איך זה שדווקא ישראל נשפטת בקנה מידה ייחודי לה, השונה מכל קנה מידה שבה נשפטות שאר מדינות העולם? איך כל דבר שקר, הסתה והשמצה המוטח בישראל נשמע לגיטימי ורבים מקבלים אותו כ"עובדה"? הסיבה לכך היא מסע אנטי ישראלי מתוכנן, מתוזמר ועתיר ממון ומולו מחדל הסברה מתמשך של ישראל.

זכות ההגנה העצמית היא זכות מוקנית לכל מדינה ומדינה. אין מדינה ללא זכות להגנה עצמית. אין משמעות למושג מדינה, ללא זכות זו. מי ששולל את זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל, שולל למעשה, את זכות קיומה של מדינת ישראל. לא בכדי, תעמולת הזוועה ותעשיית השקר נגד מימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל, הם חלק ממסע דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת לאום יהודית. הא בהא תליא. עלינו להתייחס לשלילת זכות ההגנה של ישראל, כאל שלילת זכות קיומה. עלינו להיאבק במגמות הדה-לגיטימציה לזכות ההגנה של ישראל, כאל מאבק על קיום המדינה.

חוד החנית במערכה האנטי ישראלית הזו, היא דו"ח גולדסטון. גוף אנטי ישראלי קיצוני, הטיל על גולדסטון לכתוב דו"ח ש"יוכיח" שישראל ביצעה פשעה מלחמה. גולדסטון מילא היטב את התפקיד שיועד לו. הדו"ח שלו שקרי, נבזי, חד צדדי ומגמתי. משמעותו, היא שטרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית חסינים מפני תגובה. מאחר ואת המלחמה הנבזית נגד ישראל ואזרחיה מבצעים טרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית, משמעות הדו"ח היא שאסור לישראל להתגונן מפני הטרור הפוגע באזרחיה. משמעות הדבר היא נטילת זכות ההגנה מידי ישראל ובמילים אחרות – דה לגיטימציה לזכות קיומה של ישראל.

מי ששולל את זכות קיומה של מדינה אחת בלבד – המדינה היהודית, הוא אנטישמי. כן, גם אם הוא יהודי. ואכן, הדבר המזעזע ביותר בדו"ח גולדסטון, הוא העובדה שיהודי חתום עליו.

גולדסטון אינו לבד. חלק ניכר מה"חומר" עליו הוא ביסס את הדו"ח, נמסר לו מגורמים ישראליים. הגורמים הישראליים הללו - כמוהם כאותם ענפים שהתנדבו לשמש קתות לגרזן, שנועד לגדוע את העץ שצימח אותם.

מיהם אותם גורמים? הגורמים הללו הם גופים קיקיוניים של שמאל רדיקלי אנטי ציוני; קיקיוניים מבחינת מספר החברים בהם, אבל משומנים היטב בכסף. הרבה הרבה כסף. מהיכן הכסף?

תחקיר יסודי ומעמיק, שערכה תנועת "אם תרצו", מצא את התשובה לשאלה. 16 הארגונים שסיפקו 92% מה"הוכחות" עליהם התבסס דו"ח גולדסטון, ממומנים מאותו מקור – "הקרן החדשה לישראל".

על רשויות החוק לבדוק את חוקיות המימון הזה. אך חשוב יותר – על החברה הישראלית להוקיע ולהקיא את הקרן הזאת, את העומדים בראשה, את התורמים לה.

* NRG