הבלוג של אורי הייטנר

דן מרידור הוא מותג של תקינות פוליטית, של פוליטיקה נקיה, של יושרה. האם יש כיסוי למותג הזה?

התנהגותו בפרשת חוק משאל עם, מעוררת ספקות כבדים באשר ליושרתו.

בשנת 1999, לפני למעלה מעשר שנים, חוקקה הכנסת את החוק הידוע בכינויו "שריון חוק הגולן". על פי חוק זה, כל נסיגה משטח שעליו חלה הריבונות הישראלית, מחייבת תמיכה של רוב חברי הכנסת ומשאל עם. יש לציין, שהחוק אינו ספציפי לגולן, אלא חל על כל שטח ריבוני של המדינה, כולל ת"א, חיפה, הגליל והנגב. מעמדם החוקי של ירושלים והגולן, עליהם הוחלה הריבונות, זהה למעמדו של כל שטח ריבוני אחר במדינה. על פי החוק שהתקבל, אי אפשר להעביר בכנסת במחטף, ברוב מקרי, החלטה על חלוקת ירושלים, על נסיגה מהגולן, על נסיגה משטחים בנגב או בואדי ערה במסגרת "חילופי שטחים". נסיגה משטחים כאלה, לא תוכל להיעשות, אלא בתמיכת 61 ח"כים לפחות ומשאל עם. אולם יש בחוק בעיה קטנה - מאחר ואין בישראל חוק המסדיר את כללי משאל העם, נקבע שהסעיף הנוגע למשאל עם, יכנס לתוקף רק לאחר שהכנסת תחוקק חוק משאל עם.

במדינה מתוקנת, בבוקר שלמחרת קבלת החוק – תומכי החוק ומתנגדיו היו משתפים פעולה בחקיקת חוק משאל העם, כדי לתת תוקף לחוק הכנסת ולא להפכו למילה ריקה. אבל בישראל, עשר שנים לאחר קבלת החוק, טרם הוסדר העניין, מאחר וכל הממשלות וכל ראשי הממשלות מזמזו את התהליך. זוהי תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ולכנסת ישראל.

בכנסת הקודמת, עברה הצעת החוק המסדירה את משאל העם בקריאה ראשונה ברוב גדול, בתמיכת הליכוד ומפלגת העבודה ורבים מחברי "קדימה". הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת עצרה את התהליך טרם ההצבעה בקריאה שניה ושלישית. על מנת להמשיך את תהליך החקיקה בכנסת החדשה, על הכנסת להחיל עליה רציפות. ואכן, הממשלה החליטה לתמוך ברציפות. מי שעצר את המהלך היה דן מרידור, שערער על החלטת הממשלה.

למה הוא עשה זאת? איזו סיבה יש למי שמתיימר לייצג את הפוליטיקה הנקיה, לבלום תהליך שנועד לאפשר מימושו של חוק בישראל, עשר שנים אחרי שחוקק? איזו סיבה יש למי שמתהדר בנוצות היושרה הפוליטית, למנוע את ההמשך הטבעי של תהליך חקיקה, שזכה לתמיכת רוב מאסיבי של חברי הכנסת?

החוק התובע משאל עם במקרה של נסיגה משטח ריבוני הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה. כל מדינות האיחוד האירופי, קיימו סדרה של משאלי עם לאישור כל צעד בדרך להקמת האיחוד. במדינה דמוקרטית מתוקנת - אזרחי המדינה, שהם הריבון, הם המחליטים על שינוי מצב הריבונות. קבלת חוקת האיחוד האירופי או החלת היורו כמטבע לאומית, הן פגיעה זניחה בריבונות לעומת ויתור על שטח ריבוני ומסירתו לריבונות אחרת. כנראה שמה שמובן מאליו בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת, אינו תקף בישראל.

אצלנו, מי שפוחדים מהבוחר, אינם בוחלים בכל תרגיל כדי למנוע מהעם את זכותו להכריע. כנראה שבעיני מרידור, סביר שממשלות שנבחרו על בסיס התחייבות לשמור על הגולן, כמו ממשלת נתניהו ששריה ובראשם נתניהו חתמו ערב הבחירות על אמנה בה הם מתחייבים לשמור על הגולן – יפרו את התחייבותם מבלי שיידרשו לקבל את אישור העם. דן מרידור, מסתבר, סבור שניצול ציני של קוניוקטורות פוליטיות חולפות, ראוי להיות תחליף להכרעה דמוקרטית הוגנת בסוגיה מכרעת כמו נסיגה משטח ריבוני.

דן מרידור היה מזכיר הממשלה שהחילה את ריבונות ישראל על הגולן לפני 28 שנים. הוא שינה את דעתו, וזו זכותו. אין זו זכותו, לנסות לפגוע בתקינות הדמוקרטית והפרלמנטרית כשהן מפריעות למימוש דרכו החדשה. בהתנהגותו, הורס מרידור במו ידיו את המוניטין שרכש כפוליטיקאי אמין, ומצטייר כאחרון העסקנים.

* "חדשות בן עזר", "שישי בגולן"

לא כל מה שטוב לכל העולם טוב גם לנו. אין לשלול מצב, שבו פטנט ישראלי השונה מהמקובל בשאר העולם טוב יותר מהמקובל, או לפחות מתאים לנו יותר. ואף על פי כן, כאשר מה שנהוג אצלנו שונה מהמקובל בעולם, מותר לנו לנהוג בענווה, ולבחון את עצמנו, שמא מתוך עשרה קבין של תבונה שירדו לעולם, בכל זאת רק תשעה אנו קיבלנו ואחד קיבל גם שאר העולם.

אם בכל העולם קיימת הפרדה בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לתפקיד התובע הכללי, סביר להניח שיש בכך היגיון כלשהו, וראוי לבחון הפרדה זו. הרי לא יתכן שכל הדמוקרטיות התנקשו בשלטון החוק שלהם. אולי דווקא השיטה המקובלת בעולם, מחזקת את שלטון החוק יותר מהשיטה שלנו?

הקמפיין המתלהם והתוקפני נגד בדיקת הצעתו של יעקב נאמן בנדון, מזכירה לי את הסיפור המיוחס למשה סנה, לפיו כתב הערה בשולי נאומו: "נימוק לא משכנע – להרים את הקול".

הנימוק הבלתי משכנע ביותר בטיעוניהם של מתנגדי הרפורמה שמציע נאמן, הוא שהפרדה בין שני התפקידים תחבל בשלטון החוק, כיוון ששרי הממשלה לא יתייחסו ברצינות הראויה לדברי היועץ המשפטי, ברגע שהאיש לא יהיה גם התובע הכללי.

מאחורי טיעון זה מסתתרת חשדנות קיצונית כלפי המנהיגות הנבחרת בישראל, כמי שרק יראת האישום הפלילי תגרום לה לפעול על פי חוק. אם היועץ המשפטי יודיע לממשלה שצעד מסויים אינו חוקי, הממשלה בכל זאת תפעל כנגד החוק, אלא אם כן היועץ הוא גם מי שעלול להעמיד לדין פלילי את השרים אם קיבלו שוחד או הטרידו מינית פקידה בלשכתם.

הגישה הזו, החושדת אפריורי בפוליטיקאים באשר הם, מסוכנת לדמוקרטיה. הדמוקרטיה חייבת להתבסס על הנחה המאמינה ברצונם הטוב של הנבחרים לשרת את העם באמונה ולכבד את החוק, ולא רק כאשר הגיליוטינה מונחת מעל ראשם.

הרפורמה שמציע יעקב נאמן תחזק את שלטון החוק בישראל. היא תייעל את רשויות החוק והאכיפה, היא תמנה אדם בכיר שכל אונו, מרצו, זמנו ומשאביו מיועדים למאבק משפטי בעבריינות למיניה ואדם אחר שכל אונו, מרצו, זמנו ומשאביו מיועדים להנחיית הממשלה כיצד לפעול על פי החוק.

הרפורמה תחזק את הדמוקרטיה, כיוון שריכוז עוצמת יתר בידי אדם אחד אינה משרתת את הדמוקרטיה ואינה מתיישבת עם תפיסה דמוקרטית. האמרה "השלטון משחית ושלטון מוחלט משחית באופן מוחלט", המיוחסת להיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי הליברלי הלורד אקטון, שפעל בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, מזהירה מפני ריכוז כוח יתר בידי אדם אחד.

הכוח המרוכז בידי היועץ המשפטי לממשלה בישראל מוגזם, עד כדי פגיעה בדמוקרטיה. אני מעריך מאוד את מני מזוז, שהוא בעיניי אחד היועצים המשפטיים הטובים ביותר בתולדות המדינה, אך היו לנו גם מיכאל בן יאירים, (שאחרי פרישתו חתם על עצומה המסיתה לעבריינות פוליטית – סרבנות פוליטית בצה"ל) וגם בעתיד עלולים אטדים לכהן בתפקיד. הדמוקרטיה חייבת להתגונן מראש מפני ריכוז עוצמת יתר בידי אנשים כאלה, וגם בידי אנשים הגונים ומקצועיים כמזוז אין להפקיד עוצמה כזו.

ניתן להתנגד לרפורמה שמציע נאמן, אך מן הראוי להימנע מדה-לגיטימציה שלה, מהצגתה כפוגעת בשלטון החוק ומשימוש בנימוקים המעליבים את האינטיליגנציה של הציבור.

* bsh

בדיון התנועתי על בחירתו של יואל מרשק לקדנציה נוספת בראשות אגף המשימות, מן הראוי לזכור ולהזכיר, שאין המדובר במי שסיים שתי קדנציות בנות ארבע שנים ועל הפרק דיון על הקדנציה השלישית, אלא במי שמכהן בתפקיד 17 שנים (!), תחילה בשמו הקודם כמנהל אגף גינ"ה בתק"ם ובשמונה השנים האחרונות בשמו הנוכחי.

את מי שאינו מצליח להרדם בלילה, בחשש מפני האסון הלאומי – שבראש אגף המשימות יעמוד, חלילה, אדם ששמו לא יהיה יואל מרשק, אני יכול להרגיע. זה יהיה יואל מרשק.

ומה הלאה? מה יהיה בעוד ארבע שנים?

בדיוק אותו דבר. יום לאחר מציאת הנוסחה הגואלת שתאריך את הקדנציה של יואל בארבע שנים נוספות, יפתח הקמפיין להארכה נוספת בעוד ארבע שנים. מיד יתחיל ארגון מסע המכתבים הספונטני לבחירתו של יואל לעוד קדנציה.

כדי למנוע את הפארסה הזאת, אני מציע למועצת התנועה למנות את יואל מרשק למנהל אגף המשימות הלאומיות לכל חייו, ושלום על ישראל.

* "ידיעות הקיבוץ"