הבלוג של אורי הייטנר

במאמרו "בוגי לא אשם" ("הארץ" 24.8.09) כותב עקיבא אלדר: "יעלון לא בחל בהרעבת ילדים, חיסול מנהיגים פוליטיים מתונים, מחסומים, סגרים והשפלות". משום מה נשמט מהמאמר המשך המשפט: "ורצח פלשתינאים כדי לסחור באבריהם". האם מישהו מצנזר את עקיבא אלדר?

* "חדשות בן עזר"

האם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א קורא את פרשת השבוע? ואם הוא קורא – האם הוא מבין את מה שהוא קורא? ואם הוא מבין – האם הוא מפנים את מה שהוא מבין? האם יש קשר כלשהו, בעבורו, בין התורה לבין החיים?

אם הרב עובדיה קורא את פרשת השבוע, בוודאי קרא בשבת האחרונה, בפרשת שופטים, את הפסוק: " "לֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים ט"ז, י"ט). והנה, קריאה מפורשת זו לא הפריעה לו להתייצב באופן חד משמעי לצד שלמה בניזרי, שהורשע בכל ערכאה אפשרית על לקיחת שוחד. כפי שלא הפריע לו, לפני עשור, להתייצב לצד אריה דרעי, שאף הוא הורשע בכל הערכאות על לקיחת שוחד.

הרב עובדיה הציג את בניזרי כאדם שכולו קודש להגדיל תורה ולהאדירה. איזו תורה, הרב עובדיה? התורה שבה נכתב הפסוק שציטטתי? מה משמעות הפצת תורה ולימודה, אם נוהגים בניגוד מוחלט לעיקריה? מה טעם בלימוד תורה, כאשר רומסים ברגל גסה את מסריה החשובים ביותר?

לתמיכה פומבית כזו, של מי שנחשב רב חשוב וגדול בתורה, "גדול הדור", בעבריין לוקח שוחד, יש ביטוי אחד ביהדות – חילול השם.

הנביא ישעיהו תיאר מציאות נוסח דרעי ובניזרי:  "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישע' א', כ"ג). וגם במציאות שאותה תיאר ישעיהו, את הרקב והשחיתות כיסתה דתיות מזוייפת. וכך הוא מתייחס לאותה דתיות: "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ.  יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (שם, שם, י"א-ט"ו). 

ישעיהו אינו מסתפק בכך, אלא הוא מציג גם חזון חלופי, שבסיסו תביעה לחברה אחרת ולסולם ערכים אחר: "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי.  חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה. אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ" (שם, שם, ט"ז-י"ט).

ומהו חזון עובדיה?

* הפורטל לצדק חברתי BSH, "חדשות בן עזר"

יחיעם וייץ מתפעל מהתיאוריה שבבסיס הספר "ההר שהיה כמפלצת: הגולן בין סוריה לישראל", לפיה ממשלת אשכול הובילה את מפעל ההתיישבות בגולן, כאמצעי לחץ על הסורים להגיע עם ישראל לשלום, שבו ישראל תיסוג מן הגולן. התיאוריה הזו מסתמכת על החלטת ממשלת אשכול ב-19.6.67: לחתום על הסכם שלום עם מצרים וסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי, הבטחת זכויות המים של ישראל ופירוז רמת הגולן. אם הממשלה החליטה שהיא מוכנה לסגת, ואותה ממשלה הובילה את מפעל ההתיישבות, מסיק קיפניס, כותב הספר, ומחרה מחזיק אחריו יחיעם וייץ, אות הוא כי ההתיישבות לא נועדה להיות התיישבות של קבע אלא קלף למיקוח.

תיאוריה מעניינת, אלא שהיא מתעלמת מעובדה קריטית, המפריכה אותה מכל וכל - ב-26.12.67 החליטה הממשלה פה אחד לבטל את החלק מן ההחלטה הנוגע לנכונות לנסיגה מהגולן (והשאירה על כנה את ההחלטה הנוגעת לסיני). מדוע ההחלטה בוטלה? הרי אינספור החלטות ממשלה מתיישנות ואינן מיושמות והממשלה אינה טורחת לבטלן. במקרה זה ההחלטה בוטלה, כדי שאי אפשר יהיה להשתמש בה ביום מן הימים כתקדים או כטענה. היא בוטלה, כיוון שמטרת הממשלה הייתה לשמור על הגולן.

אם כך, מדוע התקבלה ההחלטה הזאת. וייץ מציין בסקירתו, ש"אחרי שלא התקבלה תשובה על הצעתו הנדיבה, הבין אשכול שהחזון של הסכם שלום עם סוריה אינו עומד להתגשם בקרוב וגיבש קו פעולה: אין מפנים את הגולן בלי הסכם שלום". וכי ההחלטה הנדיבה הייתה לנסיגה ללא שלום? האמת היא, שההחלטה של 19.6 נבעה מהטראומה של הלחץ האמריקאי והסובייטי הכבד שהביא לנסיגה ישראלית מסיני ללא תנאי לאחר מבצע "קדש", 11 שנים קודם לכן. כדי להדוף לחץ דומה, קיבלה הממשלה החלטה המחשקת אותה במספר תנאים – אין נסיגה ללא חוזה שלום, אין נסיגה מעבר לגבול הבינלאומי, דרישה לפירוז הגולן ולהבטחת זכויות המים. ההחלטה הייתה סודית ביותר, ואפילו הרמטכ"ל לא עודכן אודותיה, כפי שמספר תא"ל (מיל') אריה שלו בספרו "שלום וביטחון בגולן", כיוון שלא הייתה כוונה להציע אותה, אלא להשתמש בה כתכנית מגירה להתמודדות עם לחץ כבד מנשוא. משהתברר שאין לחץ כזה, מיהרה מאוד הממשלה לבטל את ההחלטה. כמובן שהטענה שהיישובים הוקמו שלא כדי להיות יישובי קבע מופרכת מיסודה. אותה ממשלה שהחליטה על התיישבות בגולן, בבקעת הירדן ובגוש עציון, לא הקימה יישובים ביהודה ושומרון, כיוון שראתה בהם קלפים למיקוח במו"מ על הסדר שלום. יישובים מוקמים כדי לעצב את גבול הקבע, ולא כדי להיעקר.

קיפניס מתייחס בזילזול לחיים הבלתי נסבלים של יישובי העמק והגליל כאשר הסורים היו על הגולן. בין השאר הוא מציין את העובדה שצה"ל כבש את הגולן בתוך 30 שעות, כלומר הסורים לא היו אוייב רציני. למה הדבר דומה? אין ספק שצה"ל יכול לכבוש את רצועת עזה בתוך 24 שעות. האם עובדה זו ממעיטה בחומרת ירי הקסאמים על שדרות ו"עוטף עזה"? מדינה אינה יכולה להשלים עם מצב שאזרחיה ויישוביה הם מטווח ברווזים בידי אויב ועליה לעשות כל שלאל ידה כדי לשנות מציאות זו. 

* "הארץ" - ספרים