הבלוג של אורי הייטנר

אני מתנגד עקרונית למפלגות דתיות ולמפלגות חילוניות. אני בעד שילוב מקסימלי בין דתיים וחילונים ונגד התבדלות והבלטת השונה. כך ראוי שיהיה גם בחיים הפוליטיים. קיומן של מפלגות דתיות הוא ביטוי להתבדלות, אותה אני שולל. אף שהעיקרון הזה חשוב מאוד בעיניי, בבחירות הקרובות אצביע בעד מפלגה דתית, למרות שאיני דתי. בבחירות הקרובות אתן את קולי לרשימת "הבית היהודי".

איך אני מסביר את הסתירה הזאת?

בחירות אינן סיטואציה המאפשרת לי להרכיב את החלופה האופטימלית, אלא לבחור בין החלופות הקיימות. למעט שתי המערכות בהן התמודדה "הדרך השלישית" שבה תמכתי בכל לבי, בכל מערכות הבחירות בחרתי בדרך האלימינציה בחלופה הפחות גרועה בעיניי. כך גם במערכת בחירות זו.

****

כפי שהסברתי במידף שעבר, בכל מקרה לא אתן את הקת שלי לגרזן הבא לעקור ולגדוע אותנו מכאן. כל המפלגות המנסות לקדם את היוזמה הסעודית בכלל ונסיגה מהגולן בפרט, מוקצות מחמת מיאוס, מבחינתי. לכן, כל המפלגות מ"קדימה" ומטה, אינן באות בחשבון. ויש לציין – "קדימה" מתחפשת למפלגת מרכז, אך גם בזכוכית מגדלת של שען חרש אי אפשר למצוא הבדל כלשהו בין דרכה המדינית לדרכן של מרצ ו"שלום עכשיו".

החלופה הראשית לדרכן של המפלגות הללו היא הליכוד. בצמרת הליכוד מספר אנשים שאני מעריך אותם מאוד, כמו בוגי יעלון, גדעון סער, בני בגין ואחרים. אולם איני יכול לומר זאת על העומד בראש הליכוד, בנימין נתניהו. הזיכרונות שלי מהקדנציה הקודמת שלו אינם מלבבים כלל ועיקר. נתניהו אינו מצטייר בעיניי כסמל ליושרה אישית, לאתיקה פוליטית, להתנהלות ראויה ולמנהיגות אמת. אמנם, שלושת ראשי הממשלה שבאו בעקבותיו מעמידים את הבעייתיות שלו בפרופורציה אחרת. בין שלושת המועמדים לראשות הממשלה, הוא בעיניי הרע במיעוטו. אך אני מתקשה מאוד לבחור בו.

אני מאמין ברעיון מדינת הרווחה, בשילוב של צמיחה כלכלית עם צדק חברתי, בסולידריות חברתית וצמצום פערים. נתניהו כשר האוצר הוביל דרך של קפיטליזם פרוע, חסר עכבות, הפריט כל מה שזז ופגע קשות במערכות החינוך, התרבות, הבריאות והרווחה. אמנם אני מאמין שהמשבר העולמי יביא את המערב לחשבון נפש ושידוד מערכות ולשינוי הקו הקיצוני הזה. אובמה יוביל את העולם לקו חברתי הרבה יותר, ותהיה לכך השפעה על כל המערב, גם על ישראל. ובכל זאת, נתניהו מאמין בקפיטליזם הקיצוני כמעט כאמונה דתית, ואתקשה מאוד לתת לכך את קולי.

על פי הסקרים, הקול שלי עלול להכניס לכנסת את משה פייגלין, וזאת אני ממש לא רוצה.

ואחרי הכל – איני סומך לגמרי על נתניהו בנושא הגולן. איני יכול לשכוח איך כראש הממשלה ניהל מו"מ חשאי עם חאפז אסד, בניגוד להתחייבותיו, מאחורי גבו של הציבור הישראלי. הפרטים על הסכמותיו שנויים במחלוקת, אך גם אם הגירסה לפיה הסכים לנסיגה כללית אינה נכונה, אין ספק שלכל הפחות הוא הסכים לנסיגה עמוקה.

לכן, הליכוד אינו חלופה רצויה בעבורי.

****

האפשרות הבאה שעל הפרק היא "ישראל ביתנו". עליה אני דווקא סומך בנושא הגולן. אולם משתי סיבות אחרות היא אינה חלופה ראויה. האחת, היא שובל החקירות והחשדות שליברמן סוחב בעגלתו. מבחינה משפטית, הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט. מבחינה ציבורית, כדי שיהיה ראוי לתמיכה עליו להוכיח את צדקתו. כיוון שאיני קונה את ההסתה שלו נגד המשטרה והפרקליטות שכביכול "תופרים לו תיקים", איני יכול לראות בו אדם נקי וישר, שראוי לקולי.

הסיבה השניה היא האובססיה שלו בנושא ערביי ישראל. הצגתו אותם כסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל וקמפיין האלימות המילולית שלו בעניינם, הוא קמפיין פופוליסטי הפורט על היצרים הנמוכים ביותר בציבור הישראלי.

נשארו המפלגות הדתיות לאומיות (ברור שהמפלגות החרדיות, המעודדות השתמטות ושאינן ציוניות ואינן דמוקרטיות, אינן אופציה). בנושא הגולן אני סומך על שתיהן. לקראת הבחירות האחרונות, נעשה ניסיון לאחד את הציונות הדתית למפלגה אחת – "הבית היהודי", אולם מהר מאוד פרש מתוכה הפלג הימני הקיצוני.

"האיחוד הלאומי" היא ממש פנאטית והביטוי הבוטה לכך היא בחירתו של כהניסט למקום הרביעי ברשימתה, דבר שלא היה עולה על הדעת בציונות הדתית עד לאחרונה.

"הבית היהודי" היא מפלגה שקולה ומתונה, המציגה את הפנים היפות של הציונות הדתית. הציונות הדתית היא זרם חשוב מאוד בחברה הישראלית, ודמותו חשובה מאוד בעיניי. המערכה בין שתי המפלגות הללו על נשמתה של הציונות הדתית, תשפיע מאוד על מקומה בחברה הישראלית ועל דמותה של החברה הישראלית. תמיכתי ב"בית היהודי" היא תמיכה בה במערכה הזאת.

"הבית היהודי" דוגלת בשלמות הארץ, אך היא לא תיתן יד להפרת חוק, לסרבנות ולבדלנות. היא תומכת בהתנחלות, אך אין היא אובססיבית. ארץ ישראל חשובה לה, אך עיקר מעייניה בעם ישראל. היא מעלה ראש שמחתה  את החינוך והחברה, ועמדותיה בסוגיות החברתיות והחינוכיות קרובות לעמדותיי. בנושא הדתי, היא מפלגה מתונה המציגה יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

את ראש המפלגה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ לא הכרתי טרם בחירתו, אך מאז בחירתו נחשפתי אליו והתרשמתי ממנו מאוד, כאיש שקול ואחראי, מתמטיקאי ורב, מאמין באחדות ישראל ובדמוקרטיה. לפני שבועות אחדים קיבלתי בדוא"ל פשקוויל הסתה נגדו, בו הוא מצולם מקבל פרס על פעולתו לדיאלוג מקרב בין יהודים וערבים בישראל. דוא"ל ההסתה הזה נתן לי זריקת עידוד לתמיכה בו. גם את המועמד מספר 3 ברשימה, אורי אורבך, אותו אני גם מכיר אישית, אני מעריך מאוד. בנוסף לכך שהוא פובליציסט, סטיריקן ושדר רדיו מעולה, לאורך השנים הרבות שבהן אני עוקב אחרי פעלו אני מוצא קירבה רבה בין עמדותיו לעמדותיי.

לכן, למרות שאני מתנגד למפלגות דתיות, בתוך המצאי הקיים, החלטתי לבחור בחלופת "הבית היהודי".

נ.ב. – פרוייקט "המצפן" של המכון הישראלי לדמוקרטיה ו-ynet מציג בפני הגולש שורה של שאלות לבירור עמדותיו בכל הסוגיות שעל סדר היום הציבורי, ומציג לו את המפלגה הקרובה ביותר לשלו. על פי המצפן הזה עליי לתמוך ב... מפלגת הגימלאים.

תגובה למאמר המערכת "מינוי לא ראוי", "הארץ" 29.1.09

מה לנו כי נלין על החלטתו האנטישמית וההזויה של ה"שופט" הספרדי פרננדו אנדיאו לחקור בכירים בישראל בחשד ששחרור האנושות מנוכחותו של הארכי רוצח שחאדה היה ... פשע נגד האנושות? הרי בתוכנו, במדינת ישראל, קיימת תופעה דומה.

מינויה של אל"מ פנינה שרביט ברוך, ראש המחלקה לדין בינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, עוררה מחאה מצד גורמים באקדמיה ומצד עיתון "הארץ" במאמר המערכת שלו.

מדובר ברדיפה של קצינה בצה"ל, שבתוקף תפקידה תרמה תרומה חשובה למלחמת המגן הצודקת בעזה. זהו ציד מכשפות מקארטיסטי בזוי ונקלה. הגורמים המובילים זאת, כמוהם כמו הגורמים המנסים להעמיד לדין במדינות זרות קציני צה"ל – מעוניינים להלך אימים על קציני צה"ל לבל יבצעו את משימתם, ולהזהיר אותם מפני המחכה להם באזרחות – מניעת פרנסה ותעסוקה או העמדה לדין באירופה.

בדיוק כפי שעל מדינת ישראל להגן על קציני צה"ל מפני תביעות בחו"ל, כך גם על החברה הישראלית להגן על לוחמיה ומפקדיה מפני מתנכלים מבית, ולהוקיע את ציד המכשפות.

במאמר המערכת נמתחה ביקורת על הריגת מאות (כמובן מספר לא בדוק) אזרחים וילדים פלשתינאים בעת המבצע, תוך התעלמות מוחלטת ומכוונת מן הסיטואציה שגרמה להרג הזה – לחימה נגד טרוריסטים, שבמשך 8 שנים יורים טילים במכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית, והופכים את האזרחים והילדים בעזה למגן אנושי מפני צה"ל, המממש באיחור רב את זכות ההגנה העצמית של ישראל. עם זאת, אין ספק שהתוצאה – הריגתם של אזרחים רבים, היא תוצאה גרועה. מן הראוי שצה"ל ינסה לבנות תורת לחימה חדשה, שתקטין את הפגיעה באזרחים גם בתנאי מלחמה מן הסוג הזה.

אולם תמוהה והזויה היא הביקורת על הפצצת שוטרים פלשתינאים, אותה כינה העיתון "הריגה נפשעת". הרי ברור בעליל שכוחות הביטחון הפלשתינאים בעזה הם ארגוני טרור לכל דבר ולכן הם מטרה לגיטימית לחלוטין לפגיעה מכוונת מצד צה"ל. 

* "הארץ"

המלחמה מאחורינו, ולצד סוגיות הביטחון ראוי שסדר היום הציבורי בכלל ומערכת הבחירות בפרט, יחזרו לעסוק במרכיבים האחרים של הביטחון הלאומי שלנו, סוגיות החברה והכלכלה, הזהות היהודית של המדינה, איכות הסביבה, מערכת המשפט והחשוב מכל – מערכת החינוך.

"החלום הרטוב שלי הוא להיות ראש הממשלה ושר החינוך", הצהיר אהוד ברק. בנימין נתניהו התחייב שאם הליכוד ינצח בבחירות תפקיד שר החינוך יהיה בידי הליכוד. התחייבות דומה לא הוקדשה לאף תיק בכיר אחר. ציפי לבני מאיימת שאם הליכוד ינצח ימסר תיק החינוך לש"ס ומכאן משתמע שאם "קדימה" תנצח היא לא תחלק תיק זה לשותפות אחרות.

יתכן שמדובר בהצהרות בחירות בעלמא, אך גם אם כך הדבר, הן מעידות על המשמעות הרבה שהציבור מקנה לתפקיד זה, ויקשה על ראש הממשלה שיבחר להתעלם מכך.

מי ראוי להיות שר החינוך של ישראל?

מערכת החינוך הישראלית חולה. היא נמצאת במשבר עמוק, מזה עשרות שנים. דווקא בשנים שבהן הוזנח החינוך הערכי ועל ראש שמחתנו הועמדה ההישגיות האקדמית, הישגי התלמידים בכל הפרמטרים נמוכים מאוד (בעוד אך לפני שנות דור, במדינת ישראל העניה, שראתה בבית הספר בית חינוך וחרטה על דגלה את ערך השוויון, הישגי מערכת החינוך הישראלי היתה מן הטובות בעולם). מערכת החינוך הישראלית זקוקה לרפורמה מקיפה.

המהלך הרציני ביותר בכל תולדות המדינה לעיצוב רפורמה של מערכת החינוך, נעשה בשנים 2003-2005 בידי כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל, שמונה בידי ממשלת שרון, ומוכר יותר בכינויו ועדת דוברת, על שם האיש שעמד בראשה, שלמה דוברת.

כוח המשימה בחן את מערכת החינוך לפניי ולפנים, לעומק ולרוחב, למד את מיטב העשיה וההגות החינוכית בעולם ועיצב תכנית לרפורמה מקיפה, המעצימה מאוד את החינוך הציבורי בישראל, ובין מסקנותיה – יום לימודים מלא (מה שנקרא פעם יום חינוך ארוך) לכל ילדי ישראל מגיל 3 עד 18 המשלב לימוד אקדמי עם העשרה בתחומי האמנות, הספורט, הסביבה, החברה וכד', תוך מתן ביטוי לאינטיליגנציות השונות של הילדים ויצירת אפשרות להעצמה מיטבית של כל ילד. המלצות נוספות הן קביעת תכנית ליבה של לימודים עבור כל התלמידים בכל הזרמים, מעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים, תכנית מובנית ומקפת לצימצום הפערים החברתיים והחינוכיים ומימוש היכולות האישיות, חיזוק שלבי החינוך המוקדמים – הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר, יצירת רצף פדגוגי מגיל הגן עד תום ביה"ס העל יסודי, אוטונומיה ניהולית בבית הספר, שיפור משמעותי במעמד המורה, בהכשרת המורה ובשכרו תוך שינוי מבנה יום העבודה שלו ועוד ועוד. כאן הזכרתי כותרות, אך לכל כותרת תוכן מעשי ויישומי.

גדולתה של הרפורמה היא המבט ההוליסטי שלה על המערכת החולה והצעה הוליסטית לפיתרון מקיף. עלות הרפורמה היא מיליארדים רבים ומשמעותה - שינוי של ממש בסדר העדיפויות הלאומי. אין השקעה לאומית טובה מזו, כיוון שהמהפכה במערכת החינוך עשויה לחולל מהפכה בכלכלה, בחברה, בצימצום הפערים ובמלחמה בעוני, במערכת ההשכלה הגבוהה, במדע, בביטחון ובעצם בכל תחומי חיינו.

ממשלת שרון קיבלה את התכנית והחלה ליישם את חלקה כפיילוט ב-35 רשויות. המועצה האזורית גולן, בה אני חי, היא אחת מ-35 הרשויות, ואני יכול להעיד שאף שהיא פעלה שנה אחת בלבד ובאופן חלקי בלבד, תועלתה היתה מרובה. כך גם בשאר רשויות הפיילוט.

עם כניסתה לתפקידה, ביטלה שרת החינוך את מסקנות דוברת, ללא כל הסבר, ללא כל שיקול חינוכי ומקצועי, מתוך שיקולים זרים ובלתי ענייניים. במקום הרפורמה המקיפה הזאת, היא יישמה רפורמה נקודתית הנוגעת למבנה יום הלימודים ושכר המורים. רפורמת "אופק חדש" חיובית וחשובה בפני עצמה, והיא אף נמצאת בתוך מסקנות ו' דוברת, אך אין בה כדי להביא לתיקון המהפכני.

כדי להביא בשורה אמיתית למערכת החינוך הישראלי, יש לחזור לדו"ח דוברת. כדי ליישם אותו, יש צורך בשר חינוך המחוייב לדו"ח בכל ישותו.

האדם המתאים ביותר לתפקיד שר החינוך הבא של ישראל הוא שלמה דוברת.

כאשר מונה דוברת לתפקידו, לא אהבתי את המינוי, בלשון המעטה. במינוי איש עסקים מצליח לתפקיד ולא איש חינוך, ראיתי ביטוי לסדר העדיפויות הלקוי בחברה הישראלית, שרואה הכל בעיניים עסקיות ומודדת הכל במדדים עסקיים, ברוח ההפרטה. אולם דוברת הקיף עצמו באנשי חינוך מן שורה הראשונה, והתוכנית המעולה שהוא עיצב הפריכה את חששותיי.

אם ימונה דוברת לשר החינוך, תהיה זו בשורה גדולה לחינוך בישראל; מימוש הרפורמה שהמערכת כה זקוקה לה – רפורמת דוברת.

* הפורטל לצדק חברתי bsh