לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רע לישראלים


יש הרבה היגיון והרבה צדק בהחלטה לפסול את רשימות בל"ד ורע"ם מלהתמודד בבחירות לכנסת.

 

ראשית, זה החוק וזו כוונת המחוקק. סעיף 7 א' בחוק יסוד הכנסת אינו משאיר כל מקום לספק: "לא תשתתף רשימה בבחירות אם יש במטרותיה או במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות". שום לוליינות משפטית אינה יכולה לטשטש את העובדה שרשימות אלו אינן מקבלות את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ושהן חותרות לשינוי צביונה זה.

 

שנית, זכותה של דמוקרטיה להתגונן מפני מי שחותרים תחת קיומה. קיומה של מדינת ישראל היא קיומה כמדינה יהודית, ככתוב במשפט המפתח של מגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". אי אפשר להכיר בזכות קיומה של ישראל, ולא להכיר בזכות קיומה כמדינה יהודית, כיוון שזו מהותה, זו זהותה, אין מדינת ישראל שאינה מדינת העם היהודי. אך טבעי, כמעט טריוויאלי, שמדינה תתגונן מפני החותרים תחת יסודות קיומה.

 

שלישית, מדינת ישראל נמצאת במלחמה על קיומה, ובמלחמה הזאת המפלגות הללו מצדדות באויב. אין דמוקרטיה בעולם שלא היתה מתגוננת מפני מציאות זו ופוסלת על הסף את אותן רשימות.

 

ולמרות שהחלטת ועדת הבחירות המרכזית צודקת, אני מתנגד לה. בראיה רחבה, המתייחסת למורכבות ולמסובכות של המציאות הישראלית, זו החלטה רעה, שנזקה גדול מתועלתה; נזקה גדול הרבה יותר מהנזק שבהשתתפות אותן מפלגות במשחק הפוליטי.

 

המפלגות הללו, מייצגות כ-2/3 מן הציבור הערבי בישראל. אף שחד"ש היא מפלגה מתונה יותר משתי המפלגות שנפסלו, מאותן סיבות שהן נפסלו ניתן לפסול גם אותה. למעשה, גישה של יקוב הדין את ההר, עלולה ליצור מצב שבו המיעוט הערבי בישראל לא יהיה מיוצג במערכת הדמוקרטית. מציאות כזו היא בלתי נסבלת מבחינה חברתית, מבחינה דמוקרטית, מבחינת תדמיתה של ישראל ומבחינה ביטחונית. אם לא יהיה למיעוט הערבי אפשרות ביטוי ומאבק דמוקרטי, הוא ידחק לפינה של מאבק אלים ובלתי דמוקרטי. האם זה מה שחסר לנו?

 

מדינת ישראל אינה מדינה נורמלית והמציאות בה אינה מציאות נורמלית. ציפיה מהמיעוט הלאומי הערבי-פלשתינאי להיות מיעוט מן הסוג של המיעוט היהודי בארה"ב, מנוגדת למציאות הישראלית. כיוון שהלאומיות הישראלית אינה לאומיות אזרחית, כלומר אין לאום ישראלי המורכב מכל אזרחי המדינה (כמו בחזון הכנעני, למשל), אלא ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אי אפשר לצפות מן המיעוט הלא יהודי להזדהות עמה. כיוון שמדינת הלאום היהודי, נמצאת במלחמה קשה עם הלאום של המיעוט הערבי, ודאי וודאי שאין לצפות ממנו להזדהות עמה ולא עם עמו. דרישה כזו אינה הוגנת. איננו יכולים לאחוז במקל בשני קצותיו – גם להיות מדינת לאום יהודית וגם לדרוש מן המיעוט הערבי להזדהות עמנו. 

 

הדמוקרטיה הישראלית חסונה דיה כדי להכיל את העמדות המקוממות של המפלגות הערביות. הנזק שהן גורמות, קטן לאין ערוך מהנזק שבפסילתן.

 

מאחר והמפלגות הערביות אינן מזדהות עם המדינה, הן פסולות מלהיות שותפות בממשלה או בקואליציה. אבל האם אנו כדמוקרטיה איננו יכולים לסבול אותן גם כאופוזיציה?! אנו כל כך חלשים?!

 

מאחר ונקודת המוצא של המפלגות הערביות לסכסוך הישראלי ערבי היא טובתו של הצד הערבי, ראוי שלא לבסס על קולותיהם הכרעות היסטוריות גורליות הנוגעות לסכסוך. אין זה ראוי לקבל הכרעות כאלו, אם בקרב חברי הכנסת שהזדהותם היא עם מדינת ישראל אין רוב לאותן הכרעות. אם יש צורך ברוב של 80 ח"כים כדי לדחות ביום אחד את הבחירות שהוקדמו, ויש צורך ברוב של 80 ח"כים כדי להדיח נשיא המואשם באונס, דומני שאין זו דרישה מוגזמת שעקירת חבל התיישבות, למשל, תחייב רוב מיוחד. קבלת החלטה מסוג זה, כאשר אין לה רוב בקרב הח"כים הנאמנים למדינה, בהסתמך על קולות הח"כים שאינם נאמנים לה (וכאמור, אין כל סיבה שנצפה מהם לנאמנות לה), לא תוכל להתקבל כלגיטימית בציבור הישראלי. אבל מכאן ועד שלילת זכותם של האזרחים הערבים לבטא את עמדתם, לזעוק את זעקתם, להשפיע על המדינה, להיאבק על זכויותיהם ועל האינטרסים של בוחריהם, רב מאוד המרחק.

 

הדמוקרטיה המתגוננת אינה יכולה לאפשר פגיעה בפועל בביטחון המדינה תחת כנפי החסינות הפרלמנטרית, בנוסח עזמי בשארה. מבחינה זאת, אי אפשר היה לסבול גם את פעילותו של אחמד טיבי כיועצו של ערפאת בזמן כהונתו בכנסת. אך אלה מקרים פרטיים שיש להתמודד עמם במסגרת החוק. יש להזהר מאוד מהכללות.

 

נכון, יש בעיה בכך שמפלגות השוללות את קיומה של המדינה היהודית תיוצגנה בכנסת. אבל המשמעות האמיתית של פסילתן, היא מניעת הייצוג מהמיעוט הערבי בישראל; מחמישית מהציבור הישראלי. אין לתת לכך יד. הפסילה הזאת רעה לערבים, אך היא רעה גם ליהודים. זו החלטה רעה לישראלים.

 

הערה – מאמר זה נכתב טרם הדיון וההחלטה בבג"ץ. 

 


* הפורטל לצדק חברתי bsh

נכתב על ידי הייטנר , 19/1/2009 21:51   בקטגוריות חברה, משפט, פוליטיקה, אקטואליה  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה היה קורה אילו


אילו בנימין נתניהו היה ראש ממשלת ימין והיה מוציא את צה"ל למבצע "עופרת יצוקה", בדיוק לאותו מבצע, מה היה קורה במדינה?

 

הארץ היתה סוערת. התקשורת היתה מכסחת. כיכר רבין היתה גולשת מרבבות המפגינים.

 

ומי היו שלושת הנואמים הראשיים? אהוד אולמרט, אהוד ברק וציפי לבני.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 12/1/2009 08:33   בקטגוריות אנשים, חוץ וביטחון, פוליטיקה, עופרת יצוקה  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תרחיש פרוורטי


תרחיש: ישראל והרשות הפלשתינאית תחתומנה על הסכם שלום ביניהן. על פי ההסכם, ישראל תיסוג לקווי 67', תחלק את ירושלים, תעקור את כל היישובים ותאפשר ל-100,000 "פליטים" להתיישב בישראל. בכל השטחים תקום מדינה פלשתינאית. כעבור זמן קצר, יחלו הפלשתינאים לירות טילי קסאם לעבר יישובים ישראליים.

 

במקרה כזה, כיצד יגיב השמאל הרדיקאלי בישראל? וכיצד הוא יגיב אם ישראל תממש את זכות ההגנה העצמית שלה בעקבות תוקפנות זאת?

 

כדי להשיב על השאלה הזאת, אין צורך להפעיל יותר מידי את הדמיון. צפיתי בכתבה ארוכה על הפגנת השמאל הרדיקאלי נגד המלחמה, בת"א במוצ"ש 3.1. בין הקריאות המקוממות המכנות את חיילי צה"ל רוצחי ילדים ופושעי מלחמה ומשוות את מעשי ישראל למעשי הנאצים, שמתי לב במיוחד לקריאה הבאה: "עזה עזה אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש", שצווחו המפגינים בגרון ניחר.

 

נעזוב את הקריאה הבוגדנית לאוייב להחזיק מעמד ולא להתייאש. מה זה לא להתייאש? להמשיך לירות קסאמים? להמשיך להלחם בחיילי צה"ל? אני רוצה להתייחס דווקא לקריאה "עוד נגמור את הכיבוש". איזה כיבוש? הרי בהתנתקות מעזה, לפני 3.5 שנים, הקפידה ישראל לסגת עד למילימטר האחרון, לעקור את כל היישובים עד הבית האחרון, לגרש את כל היהודים – החיים והמתים, עד היהודי האחרון, להבטיח שהשטח שיועבר לפלשתינאים יהיה יודנריין, נקי מיהודים, לחלוטין. כל זאת, כדי שלא ישאר קצה קצהו של בדל תירוץ לפלשתינאים לפעול נגדנו בטענת ה"כיבוש".

 

אילו השמאל הרדיקלי, שלאורך שנים סיפר לנו שכאשר יגמר הכיבוש יהיו שקט ושלום, היה הגון, הוא היה הראשון לצאת נגד הפלשתינאים על שהמשיכו בתוקפנותם נגד אזרחי ישראל גם לאחר הנסיגה. אילו היה מדובר באנשים הגונים, הם היו הראשונים הקוראים לפעולה ישראלית קשה וכואבת נגד הטרור הפלשתינאי מעזה. אך אין המדובר באנשים הגונים ולא באנשים חושבים. מדובר באוטומטים, שתמיד תמיד יתייצבו נגד עמם ומדינתם, ובעד האויב. איך כינה "העיתונאי" גדעון לוי את ההתנתקות, כדי להצדיק את המשך ירי הטילים? "הפיכת עזה לכלא הגדול בעולם".

 

מי שמדבר על "כיבוש" ישראלי בעזה, אחרי ההתנתקות, משמעות דבריו היא שישראל = כיבוש. נקודה. לא חשוב מה תעשה ישראל, היכן היא תשב, מהיכן היא תיסוג. עצם משמעות קיומה היא משמעות של כיבוש. למה? ככה זה אצל אוטומטים.

 

אם התרחיש עמו פתחתי את המאמר יתקיים, ביום שבו ישראל תממש את זכות ההגנה העצמית שלה, יתקבצו מפגיני השמאל הרדיקלי להפגנה המסורתית ליד משרד הביטחון בקרייה בקריאות לשר הביטחון "כמה ילדים רצחת היום". במוצאי שבת הראשונה, הם יפגינו ברחבת מוזיאון ת"א או בכיכר רבין ויקראו "אל קודס אל קודס אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש".

 

ביום שבו יירו לראשונה הפלשתינאים טילים על ישראל, ממדינתם העצמאית בגבולות 67', יתמה גדעון לוי במאמר שיפרסם ב"הארץ": "וכי מה חשבתם? שעשרות שנות כיבוש ימחקו באחת, בחתימת הסכם? האם ציפיתם שהפלשתינאים יסלחו לנו על עשרות שנות דיכוי? האם השליתם את עצמכם שהם ישכחו את ההשפלה במחסומים, את רצח הילדים והזקנים, את נישולם מאדמתם? ומה חשבתם, שניתן לכפות על העם הפלשתינאי הסכם שבו רק 100,000 פליטים חוזרים לביתם? שמיליוני הפליטים ישלימו עם הנכבה הזאת ולא ימשיכו להיאבק על זכויותיהם הצודקות?"

 

לא, לא צריך הרבה דמיון כדי לדעת מה הם יאמרו ומה הם יכתבו וכיצד הם יפגינו. הרי הם אף פעם אינם מפתיעים. אף פעם לא נשמע מהם איזשהו ספק, איזושהי מחשבה שאולי במקרה מסויים האויב אינו צודק, שאולי במקרה מסויים לא אנו הרשעים. אין סיכוי. מדובר בתופעה חולנית. זוהי פרוורסיה בהתגלמותה.

 

* "מקור ראשון", הפורטל לצדק חברתי bsh

נכתב על ידי הייטנר , 12/1/2009 01:21   בקטגוריות חברה, חוץ וביטחון, פוליטיקה, תקשורת, אקטואליה, עופרת יצוקה  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)