"הליכוד זה פייגלין ופייגלין זה הליכוד" – זה המסר אותו מנסים דוברי "קדימה" ו"העבודה" ואותו מנסה התקשורת להעביר לציבור מאז היוודע תוצאות הפריימריס בליכוד. זה המסר המרכזי באמצעותו ינגחו את הליכוד מעתה ועד הבחירות. יש להניח שהמסר הזה אכן יפגע בליכוד ויכרסם בתמיכה הציבורית בו. מי שהכניסו את פייגלין לרשימה לכנסת, הם שגרמו לליכוד לנזק הזה.
ובכל זאת, כדאי לבחון את הטענה הזאת – האם היא נכונה? אי אפשר להתעלם מכך שהמועמד ה-20 ברשימת הליכוד הוא משה פייגלין ושהמועמד מס' 36, בועז העצני, הוא פייגליניסט. אף על פי כן, הליכוד אינו פייגלין ופייגלין אינו הליכוד. תהום אידאולוגית שאינה ניתנת לגישור פעורה בין הליכוד לפייגלין.
אלה המנסים להציג זהות בין הליכוד לפייגלין, משתמשים בין השאר, כדי להוכיח את טענתם, בתרגיל המבריק של פייגלין – פירסום רשימת המומלצים שלו, שרבים ממנה אכן נכנסו לרשימה, חלקם במקומות גבוהים. דבר אחד אין הם מזכירים – פייגלין המליץ עליהם, הם לא המליצו עליו. הם לא בחרו בכך שהוא ימליץ עליהם. והאמת היא, שבין פייגלין לבין מומלציו פעורה תהום אידאולוגית.
בראש רשימת מומלציו, הציב פייגלין את בני בגין ואת רובי ריבלין. מן הראוי לעמת את דרכו של פייגלין עם דרכם. רובי ריבלין היה אחד המתנגדים החריפים ביותר לתכנית ההתנתקות. עם זאת, הוא התנגד בכל כוחו לסרבנות, לאלימות, לאי קבלת מרות המדינה ומרות החלטת הכנסת. כיו"ר הכנסת הוא פעל נגד התופעות הללו, בשם הממלכתיות והדמוקרטיה. פייגלין ותנועתו, לעומת זאת, הציבו את סוגיית הסרבנות בראש סדר היום שלהם. הסרבנות היא מרכיב מרכזי באידאולוגיה שלהם. הם אף שותפים לרדיפה האישית כלפי מפקדים שמילאו את הפקודה והשתתפו בהתנתקות. מיכאל פואה, האידאולוג של "מנהיגות לאומית", קרא לסירוב פקודה במלחמת לבנון השניה (!) כדי לא לשרת ב"צבא הגירוש". אם רוצים, ניתן להציג זאת כמחלוקת טכנית בנוגע לדרכי המאבק על האידאולוגיה המשותפת. אך אין זו הצגה נכונה והגונה. המחלוקת הזאת היא אידאולוגית לחלוטין – בין אידאולוגיה של ממלכתיות, של דמוקרטיה, של שלטון החוק, של ריבונות, לבין אידאולוגיה שהמושג הבזוי ביותר בה הוא הממלכתיות, אידאולוגיה הבזה לדמוקרטיה, לריבונות ולשלטון החוק.
בני בגין הצביע בכנסת נגד צירוף רחבעם זאבי לממשלתו של שמיר, בטענה שטרנספר הוא זיהום מוסרי. אף שבהסכם הקואליציוני בשמו הצטרף גנדי לממשלה, לא היה כל זכר לטרנספר, בגין סבר שאדם שזו אמונתו אינו ראוי לכהן בממשלה בראשות הליכוד. הפייגלינים מצדדים בדחיקת רגליהם של הערבים מא"י. הפייגליניזם הוא גזענות. הליכוד הוא תנועה ליברלית, שהגזענות – ממנה והלאה.
הליכוד הגדיר עצמו מאז ומתמיד כתנועה לאומית וליברלית. הליברליזם היה ונשאר יסוד מוסד באידאולוגיה של הליכוד וכן של הורתו – תנועת החירות ושל מרכיביו האחרים כמו המפלגה הליברלית ושל המקור לליכוד – הזרם הרוויזיוניסטי בציונות.
בראיונות לתקשורת אמר פייגלין שהוא הליכוד האמיתי, וכדי להוכיח זאת ציטט מתוך חוקת הליכוד משפט המחייב החלת ריבונות ישראל על כל שטחי א"י. את העובדה שממשלות הליכוד, השולטות במדינה, בהפסקות קצרות, כבר 31 שנים, לא עשו כן, הוא הסביר בכך שלמעשה השמאל המשיך לשלוט וממשלות הליכוד לא מימשו את הדרך למענה נבחרו. אולם הסיבה לכך שממשלות הליכוד לא סיפחו את יהודה ושומרון אחרת לגמרי. על פי התפישה הליברלית, עליה אמון הליכוד, אין ריבונות ללא מתן אזרחות מלאה לכל התושבים בשטח עליו היא חלה. אין מצב של ריבונות על יהודה ושומרון ללא מתן אזרחות מלאה וחופש הצבעה לכל הפלשתינאים החיים בהם. הליכוד לא הצליח למצוא דרך שתרבע את המעגל, ולכן אין לו משנה סדורה כיצד להתמודד עם הסתירה. מנחם בגין ניסה להתמודד עם הבעיה באמצעות תכנית האוטונומיה. ניתן להתווכח האם תכנית האוטונומיה היא פתרון טוב והאם היא ישימה, אך יש בה לפחות ניסיון לתת פתרון לבעיה. הדרך של פייגלין – ריבונות ללא ערבים, ובוודאי ללא זכויות אזרח לערבים, בוודאי ובוודאי שאינה דרך הליכוד.
א"י השלמה נוסח הליכוד, היא א"י השלמה כמדינה דמוקרטית וליברלית, המעניקה מלוא הזכויות לערבים. בשירו "שתי גדות לירדן", כתב ז'בוטינסקי: "שם ירווה לו משפע ואושר / בן ערב, בן נצרת ובני / כי דגלי דגל טוהר ויושר / יטהר שתי גדות ירדני". במאמר אחר הוא כתב שמבחינתו אם ראש הממשלה במדינה היהודית יהיה יהודי, ראוי שסגן ראש הממשלה יהיה ערבי ולהיפך. הליכוד לא השכיל, לצערי, לעדכן את האידאולוגיה שלו ולהודות בפה מלא שאי אפשר לקיים מדינה יהודית בא"י השלמה. אולם בפרקטיקה, ראשי הממשלה של הליכוד חיפשו פתרונות פרגמטיים שונים. היום, המצב הביטחוני אינו מאפשר ויתור על שטחים, שהרי נוכחנו מה המציאות שנוצרה בשטחים שישראל עזבה. אך לטווח הארוך יש למצוא פתרון שיבטיח ריבונות על מקסימום שטחי א"י, תוך ויתור על אזורים צפופים באוכלוסיה פלשתינאית.
בשנות החמישים והשישים נאבקה תנועת החירות, כתף אל כתף עם מפלגות השמאל, למען ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל. בגין ותנועתו לא ראו כל סתירה בין גישה זו, המבוססת על ערך חירות האדם, אותו הציבה תנועת החירות כאחד מארבעת יסודותיה (שלמות המולדת, קיבוץ גלויות, חירות האדם, צדק סוציאלי), לבין גישתה הניצית ואמונתה בשלמות הארץ.
האם ניתן לראות בפייגלין ותנועתו, המייצגים גישה אנטי דמוקרטית, אנטי ממלכתית וגזענית, כממשיכת הדרך של הליכוד? כמובן שלא. פייגלין הוא נטע זר בליכוד, המנסה לבצע השתלטות עויינת על מפלגה שבינו ובינה אין קשר ואין גשר.
ביקורת חריפה נמתחה בתוך הליכוד על בנימין נתניהו, בשל מלחמתו בפייגלין ערב הפריימריס. מבקריו טענו שבמלחמתו הוא ניפח את התופעה והפך את פייגלין ליריב לגיטימי ושווה כוחות לו. יתכן שמאבקו של נתניהו הוסיף לפייגלין קולות. אני מאמין שהוא דווקא הקטין את כוחו של פייגלין. חרף תרועות הניצחון שלו, פייגלין ציפה למקום הרבה יותר גבוה מהמקום העשרים.
אולם את צעדו של נתניהו אין לשפוט רק במבחן התוצאה בפריימריס, אלא במבחן המנהיגות. חובתו של מנהיג לומר אמירה ברורה. נתניהו, כמנהיג הליכוד ומועמדו לראשות הממשלה, ביצע את המתבקש ממנו כמנהיג – בהוקיעו את פייגלין. במאבקו בפייגלין, הקהה את עוקץ הניסיון להציג מצג שווא של הליכוד כתנועה פייגליניסטית.
לא. הליכוד אינו פייגלין ופייגלין אינו הליכוד. תהום אידאולוגית פעורה בין 19 המועמדים הראשונים של הליכוד ליבן המועמד ה-20. תהום פעורה בין 38 מארבעים המועמדים הראשונים של הליכוד, לבין המועמדים המוצבים במקומות ה-20 וה-36.
אין ספק שעצם בחירתו של פייגלין היא מכה לליכוד והיא תפגע בו בבחירות. יש לקוות, שהציבור לא ילך שולל אחרי תעמולה, וידע להבחין בין הליכוד, לבין שני הסוסים הטרויאנים שבתוכו.
****
איך זה קרה שפייגלין נבחר לרשימת הליכוד? מה זה מעיד על הליכוד?
כדי להבין זאת, כדאי לבחון את התנהגותו של פייגלין ביום הפריימריס. פייגלין ניהל מלחמה עקשנית נגד הארכת יום הבחירות וביתר שאת, נגד הרעיון שנבחן – הארכתם ביום נוסף. והרי ההארכה נועדה להגדיל את אחוז המצביעים, לנוכח התקלות בבחירה. מבחינתו של פייגלין, בניגוד לכל גישה דמוקרטית, רצוי שאחוז הבוחרים יהיה נמוך ככל הניתן. ככל שאחוז הבוחרים נמוך יותר, כך גדל כוחו של פייגלין.
האסטרטגיה של פייגלין, היא אסטרטגיה של השתלטות עויינת על הליכוד, באמצעות קבוצה מלוכדת, ממושמעת ונחושה של אנשים, שכלל אינם בוחרים בליכוד, שמצביעה כאיש אחד בפריימריס ובמוסדות הליכוד. מבחינה זאת, פייגלין שגה בניסיונו להשתלט על הליכוד דווקא, מפלגה שבה 100,000 מתפקדים. אילו היה מצטרף למפלגת העבודה, שמספר המתפקדים בה נמוך בהרבה, היה יכול להשיג הישגים גדולים יותר. מה הקשר בינו לבין מפלגת העבודה? שאלה טובה. מה הקשר בינו לבין הליכוד?
איך ניתן להתמודד עם התופעה?
כל עוד השיטה היא הפריימריס, אין כל דרך לבלום את התופעה. שיטת הפריימריס מאפשרת לכל מי שרוצה ויכול להתארגן, להשתלט "בדרך דמוקרטית", על מפלגה. כן, באותה שיטה גם קבוצת שמאל רדיקלי מאורגנת היטב תוכל להכניס נציג ברשימת הליכוד.
זו רק אחת הרעות החולות בשיטת הפריימריס ורק אחת הסיבות לבטלה. אולם כל עוד זו השיטה, מן הראוי ליצור מנגנון סינון, שתוענק לו סמכות לפסול מועמדים שדרכם סותרת את דרך מפלגתם.
* "אומדיה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
