הבלוג של אורי הייטנר

אבי האומה - תמצית פולחן האישיות לשמעון פרס, אחרי מותו.

אינקוויזיציה – השב"כ, על פי קמפיין "העינויים" של הימין הקיצוני בהובלת איתמר בן גביר וארגון "חננו".

אינתיפאדת היחידים – שם חיבה למתקפת הטרור הרצחנית שליוותה אותנו השנה. אינתיפאדה פירושה התנערות בערבית. זה השם שניתן להתקוממות הפלשתינאית בשנים 1987-1990. למתקפת הטרור הפלשתינאית של השנים 2000-2004 הודבק הכינוי "האינתיפאדה השניה". מתקפת הטרור בתשע"ו עורר דיונים סביב השאלה האם זו "האינתיפאדה השלישית".

מתקפת הטרור זכתה לשמות חיבה נוספים כמו "אינתיפאדת הסכינים", "אינתיפאדת הילדים"  ו"אינתיפאדת הפייסבוק".

אל אקצה בסכנה – קריאת הקרב השקרית ששלחה פלשתינאים שטופי מוח לדקור יהודים.

ברקזיט – החלטת משאל העם בבריטניה לפרוש מן האיחוד האירופי.

גיבור ישראל – אוראל אזריה, שבמעשה פחדני ירה מטווח אפס בראשו של מחבל פצוע, קוטלג בידי אנשים הזויים ברשימה המפוארת של אביגדור קהלני ורועי קליין.

גזנגה – הוצאה להורג ללא משפט בעינויים קשים בידי הביטחון המסכל הפלשתינאי. ככה יעשה לפלשתינאי שימכור קרקע ליהודי, ויוסגר בידי עזרא נאווי לרש"פ.

גרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה – אמירות קיצוניות והשוואות מקוממות, שלפני 5 שנים ניתן היה לראות אותם לכל היותר בטוקבקים מתלהמים, הולכים ומשתלטים על המיינסטרים ונאמרים בריש גלי בפי נושאי תפקידים ולובשי מדים בטקסים ממלכתיים. ציטוט מדבריו החמורים והאומללים, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, של סגן הרמטכ"ל, המזהה תהליכים בחברה הישראלית בגרמניה לפני...

דריסה – במצעד האמצעים החביבים על הפלשתינאים לרצוח יהודים, נמצאת הדריסה במקום השני, אחרי הדקירה.

הוצאה להורג ללא משפט – עצירת מסע רצח של מחבל באמצעות ניטרולו, על פי שפתה האורוויליאנית של שרת החוץ השבדית (מה שמעיד עליה שכנראה היא קוראת "הארץ").

החייל היורה – אוראל אזריה, החייל שירה בראשו של מחבל מנוטרל ופצוע, מוטל ברחוב בחברון. הכינוי של האיש ושל הפרשה, בשל צו איסור הפרסום של שמו, לאורך תקופה ארוכה.

החייל של כולנו – "החייל היורה" ירש את מקומו של גלעד שליט.

הנחת סלב – עסקת ההקלה בעונשיו של אולמרט, שבה הוא הודה בשיבוש הליכי משפט והדחת עדה, ונקבע כי עונשו יהיה חופף לתקופת המאסר שכבר נקבעה לו, כלומר הוא לא ישלם מחיר על העבירה. העסקה התקבלה באופן חלקי – על אולמרט הושת, באופן סמלי, חודש אחד בלתי חופף.

השתרכב – השתפר ונעשה מורכב יותר. כך הגדיר ראש אמ"ן הרצי הלוי, בנאום בכנס הרצליה, את המצב בעשור שמאז מלחמת לבנון השניה.

ועדת קישוט – בעת המגעים להקמת ממשלת אחדות בהשתתפות המחנ"צ, כתב הרצוג בדף הפייסבוק שלו, שלא יהיה ועדת קישוט של נתניהו, כלומר לא יצטרף אם לא יחוש השפעה משמעותית על דרכה של הממשלה. וכך, העלה זיכרון ישן ונעים מביה"ס והתנועה, שבהן לוועדת קישוט דווקא הייתה השפעה משמעותית מאוד.

זבל – היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ויינשטיין, בפיה של שרת התרבות.

זוטי דברים – דברים קטנים, שוליים. האופן שבו נוהגים פרקליטי שרה נתניהו להציג את הראיות החמורות על התנהגותה והתנהלותה השערורייתית.

זליגות – כינוי לנפילת פצמ"רים בשטחה הריבוני של ישראל בגולן, כתוצאה מהקרבות במלחמה האזרחים בסוריה.

חופר מנהרות – הודעה שהוציא הליכוד גינתה את השר נפתלי בנט והציגה אותו כמי שחופר מנהרות תחת הממשלה. זאת, עקב טענתו על מחדל בטיפול במנהרות ערב "צוק איתן".

חוק ההדחה – חוק שנוי במחלוקת, שהתקבל השנה, המאפשר לרוב של 90 ח"כים להדיח ח"כים שנבחרו בבחירות בידי הציבור. הוצע בעקבות ביקור הזדהות של ח"כים מן הרשימה המשותפת אצל משפחות מחבלים רוצחים.

חוק המישוש – במסגרת הצעדים שאימצה הממשלה לצורך המאבק בטרור ובאלימות, הוחלט על קידום הצעת חוק שנויה במחלוקת, המאפשרת לשוטר לערוך בדיקה גופנית על אזרח, גם ללא חשד. החוק זכה לכינוי "חוק המישוש". במהלך החקיקה החוק מותן באופן משמעותי.

חורבן בית שלישי – 43 שנים אחרי דיין במלחמת יום הכיפורים, השר להגנת הסביבה גבאי הזהיר, בנאום התפטרותו מן הממשלה, מפני חורבן בית שלישי.

חסר כישורים להיות פרשן ביטחוני. הכדורים היחידים ששרקו ליד אוזניו הם כדורי טניס – שר הביטחון בעיניי ראש הממשלה.

חפלה – היציאה הגזענית של השנה, הייתה קריאתו של ח"כ סמוטריץ' להפרדה בין ערבים ויהודים בחדרי לידה, בטענה שהמשפחות הערביות עושות חפלה.

חתונת השנאה – סרטון שזעזע את החברה הישראלית כולה, מימין ומשמאל, שתיעד חתונתם של פעילי ימין כהניסטי רדיקלי חמושים, בריקוד שנאה על דמו של תינוק פלשתינאי שנשרף עם משפחתו בידי חבריהם. החתונה זכתה לכינוי "חתונת השנאה" וכן "חתונת הדמים" (כשם מחזה ספרדי של לורקה).

טרור השראה – ההגדרה הצה"לית הרשמית לטרור היחידים בהשראת ההסתה ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת ובמסגדים.

טרנספר לחתולים – הצעה הזויה של שר החקלאות אורי אריאל להימנע מעיקור חתולים וכתחליף - להעבירם למדינה שתיאות לקבלם, הפכה את המציע לחוכא ואיתלולא.

יאכנע – ביטוי סקסיסטי שהשמיע אהוד יערי לעמיתתו בערוץ 2 דנה וייס. ביידיש, יאכנע היא אישה פטפטנית וטרחנית.

יונה – הצהרותיהם הפשרניות של ראש הממשלה ושר הביטחון, עוררו את לעגה של ח"כ שלי יחימוביץ' שהגדירה אותם בסרקזם כ"יונים הומיות". החרה החזיק אחריה צבי בראל, שהכתיר מאמר שכתב ב"הארץ": "יונה צלויה".

השנים הוציאו מן הנפטלין את הביטויים שהיו נפוצים משנות הששים עד שנות התשעים של המאה שעברה בשיח הפוליטי והתקשורתי – יונים וניצים. היונים הם בעלי גישה פשרנית בסכסוך הישראלי ערבי והניצים הם בעלי גישה תקיפה (המושג שאול מהגדרות בעלי הדעות השונות בארה"ב ביחס לבריה"מ בתקופת המלחמה הקרה).

כדור בין העיניים – האופן בו שר החינוך (!) מעביר מסרים לראש הממשלה. כך, על פי הגדרתו של בנט עצמו.

כרטיס אשראי – פריט שאינו קיים ברשותו של בנימין נתניהו. אין בהם צורך למימון ארוחות חינם, שמישהו מימן לו בעשרות שנותיו כיו"ר האופוזיציה, שר וראש הממשלה.

לא מחבל – מחבל שרוצח יהודים, על פי עולם המושגים של זוהיר בהלול. תמונת ראי של לא-טרוריסט - טרוריסט שרוצח ערבים, על פי עולם המושגים של סמוטריץ'.

לינץ' – מתקפת הטרור הוציאה מאתנו גם את יצר הרע – הצדדים האפלים בנו. הדבר בא לידי ביטוי בניסיונות לינץ' במחבלים אחרי לכידתם, ולמותו של אדם חף מפשע שנחשד על לא עוול בכפו כמחבל.

מדינה אחת, עם אחד – סיסמה תמימה מטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, שנועדה לטעון שעל אף כל המחלוקות והשסעים אנו עם אחד, הפכה בסיס להסתה נגד המדינה, השוואה לסיסמאות נאציות וכמובן הזכירה לאנשים את גרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה.

מזכיר לי תהליכים – מאז נאומו של סגן הרמטכ"ל בטקס יום הזיכרון לשואה, אי אפשר עוד לומר על דבר מה שהוא שלילי, או שהוא לא כל כך מוצא חן בעיניי. לא יקשיבו לנו אם נאמר פחות מ"נאצי", "היטלר" או "אושוויץ". וחובבי האנדרסטייטמנט יסתפקו בקוד: "זה מזכיר לי תהליכים..."

מטאפורה – בנט התרברב שתקע לנתניהו כדור בין העיניים. לאחר מכן "הבהיר" שזאת הייתה רק מטאפורה.

מפגע בודד – התופעה שאפיינה את מתקפת הטרור היא יציאתם של פלשתינאים בודדים, שטופי מוח, שאינם משתייכים לחוליות טרור מאורגנות, לממש בסכין או בגלגלי המכונית את ההסתה ששמעו במסגדים, בכלי התקשורת, בגנים ובבתי הספר. בניגוד ל"משוגעים תורנים" בעבר, הפעם מדובר באמת במפגעים בודדים.

משבר המזכ"ץ – המזכ"ץ הוא המזכיר הצבאי. נפתלי בנט ניצל את ההצבעה על צירוף "ישראל ביתנו" לממשלה לייזום משבר מלאכותי, סביב דרישתו למנות מזכ"ץ לקבינט.

נחיה על חרבנו – ראש הממשלה אמר את האמת הידועה לכולנו, שללא החרב לא נוכל להתקיים, ועורר גל של "תגובות סוערות" וציניות לאורך חודשים, על ראש הממשלה שאינו מציג תקווה לעם.

ניטרול – לחסל מחבלים בפיגוע זה כבר לא פוליטיקלי קורקט. אמור מעתה: לנטרל מחבלים.

הניטרול, ביטוי מן הז'רגון המשטרתי בארץ ובעולם, הוא הוצאת המפגע מכלל יכולת ביצוע, באמצעות הריגה, פציעה או לכידה.

השאלה היא האם מחבל שנטרלו אותו הפך להיות נייטרלי.

נשיאת הפייסבוק – כינוי גנאי שהדביק הרצוג לשלי יחימוביץ', לאחר שהובילה בהצלחה את ההתנגדות להקמת ממשלת אחדות.

סימון מוצרים – האיחוד האירופי קיבל החלטה אנטישמית לסמן מוצרים ישראליים שיוצרו במזרח ירושלים, הגולן, שומרון ויהודה.

סכין – הנשק העיקרי בסיבוב האחרון של הטרור הערבי. בהשראת האידיאולוגיה והפרקטיקה של דאעש יצאו פלשתינאים רבים, חמושים בסכינים, לרצוח יהודים.

פרחיה משדרות – רמי סדן, שנבחר לראשות דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10, העלה באוב את אמירתו המתנשאת של אלכס גלעדי בהקמת ערוץ 2, שיש להתאים את תכני הערוץ ל"מסעודה משדרות". חלף דור, וסדן הציע להתאים את ערוץ 10 לפרחיה משדרות, כנראה בתה של מסעודה המיתולוגית.

פתיל קצר – ההסבר של ליברמן על השתלחויותיו בנתניהו טרם כניסתו לממשלה. בטקס חתימת ההסכם הקואליציוני הוא דיווח לאומה שעבר ניתוח להארכת הפתיל.

ציצי ותחת – סך תכונותיה של אישה, בהגותו של ינון מגל.

קאט דה-בולשיט – תמצית הגותה התרבותית של שרת התרבות. זו הייתה הצהרת הפתיחה שלה בוועידת (חוסר) התרבות של "הארץ", ואותו היא ייחסה ל"פילוסוף הסיני סן צו".

שולה – הצעה למונח עברי למילה פריפריה, שירד מן הפרק בתוך שעות ספורות מפרסומו כהצעה לציבור, עקב מחאה חריפה בשל המשמעות החברתית של המושג שוליים.

שקרן, רמאי ונוכל – דעתו של שר הביטחון על ראש הממשלה שתחתיו הוא משרת.

שתולים – "שוברים שתיקה" על פי הגדרת סרטון קיצוני וטיפשי של "אם תרצו", שהעניקו לארגון הזה, הפועל בכל רחבי העולם נגד מדינת ישראל, את המתנה היפה ביותר שיכול לצפות לה. השלב הבא היה חמור ומקארתיסטי – "שתולים בתרבות", קמפיין שהיכה ביוצריו כבומרנג וגרם למנהיג "אם תרצו" להשעות את עצמו.

תחקיר עובדה – שני תחקירים של התכנית "עובדה" בערוץ השני, עוררו סערה רבתי בציבוריות הישראלית; תחקיר על פשעי ארגוני השמאל הרדיקלי ותחקיר על פשעיו של רחבעם זאבי "גנדי".

* "חדשות בן עזר"

בראיונות עמו, נהג שמעון פרס לומר שהוא מקווה להיזכר בזכות דימונה ואוסלו.

דימונה – כוונתו ליכולת ההרתעה הגרעינית של ישראל (על פי מקורות זרים), שעליה החליט בן גוריון, ושמעון פרס היה בין אדריכליה הראשיים.

אוסלו – כוונתו להסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, ששר החוץ פרס היה מאדריכליו, וזכה בזכותו בפרס נובל לשלום.

בדברים אלה, כוונתו של פרס הייתה ליצור זיקה תודעתית בין דימונה ואוסלו, כשני מרכיבים של ביטחון ושלום. על פי התזה שלו, ההרתעה הגרעינית היא המרכיב המרכזי בביטחון ישראל והיא הגורם המרכזי שיביא לשלום. ההרתעה הגרעינית היא הגורם להשלמה הערבית עם עובדת קיומה של ישראל ועם אי היכולת להשמידה, והתובנה הזאת תביא אותם לנכונות לשלום עם ישראל. היכולת הגרעינית, האמין פרס, מאפשרת לישראל לוותר על מרכיבי הביטחון הקונבנציונליים, ובראשם גבולות בני הגנה. לכן, ישראל יכולה להרשות לעצמה ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת.

אוסלו היא שם קוד לתהליך הוויתורים הישראליים מרחיקי הלכת לפלשתינאים. פרס היה המאמין הגדול בתהליך הזה. בניגוד לספקנות הרבה של רבין, פרס נשאר אופטימי והאמין בתהליך גם לאחר שכישלונו היה ברור לכל. בשובו לישראל מטקס החתימה בבית הלבן, הכריז פרס: "תמו מאה שנות טרור". הוא באמת האמין בכך. ודומה שהוא המשיך להאמין בכך גם ככל שהטרור הסלים בעקבות אוסלו, והגיע לממדים חסרי תקדים. 

כשאנו בוחנים, בפרספקטיבה של שנת 2016, את ההיסטוריה של מדינת ישראל, אין ספק בתרומה האדירה של דימונה לביטחון ישראל ולהרתעה מפני ניסיונות להשמדת ישראל ובהיותה מרכיב מרכזי והכרחי בהגנה על המדינה. דימונה היא תרומתו הגדולה ביותר של פרס למדינת ישראל.

אולם ביכולת גרעינית יש סכנות רבות. יכולת כזאת חייבת להיות אך ורק נשק יום הדין, ששימוש בו מוצדק רק במצב של סכנה מוחשית לעצם קיומה של ישראל. במילים אחרות, מטרת היכולת הגרעינית היא למנוע, באמצעות הרתעה, הגעה למצב שיאלץ את ישראל שימוש בה. לכן, מדיניות המסתמכת על היכולת הזאת כמשענת אופרטיבית להגנה על המדינה, היא מדיניות ביטחון הרפתקנית. כדי להימנע מהרפתקה כזאת, אסור למדינה לוותר על המרכיבים הקונבנציונליים להגנתה – צבא קונבנציונלי חזק וגבולות בני הגנה. ויתור על גבולות בני הגנה, בהסתמך על היכולת הגרעינית, הוא הרפתקה ביטחונית מסוכנת.

בהסכמי אוסלו ישראל לא ויתרה על גבולות בני הגנה. בנאומו האחרון טרם הירצחו, הציג רבין את הקווים האדומים שלו למו"מ על הסדר הקבע, ובהם עמידה על גבולות בני הגנה ומרכזם – בקעת הירדן בשליטת ישראל.

אולם בתפיסתו המדינית של פרס, כפי שבאה לידי ביטוי בחזון "המזה"ת החדש" שלו ובספרו שנשא שם זה, הוא הביע זלזול ולעג לגבולות בני הגנה, והציג אותם כתפיסה מיושנת (אף שאין מדינה בעולם שוויתרה על עומק טריטוריאלי). כאשר הוא דיבר על אוסלו, הוא לא התכוון להסכמים שנחתמו, אלא לתהליך שכיוון לו, על פי חזונו.

לא היה מנהיג ישראלי המזוהה עם החתירה לשלום יותר מאשר שמעון פרס. אולם דרכו לא קירבה את ישראל במאומה אל השלום, אלא להיפך – הרחיקה את השלום וסיכנה את הביטחון. וגם היום, אחרי מותו, יש לומר זאת בכנות ובהגינות.

פרס תרם כל חייו למדינת ישראל, לביטחונה, לעוצמתה ולמעמדה המדיני. את העובדה הזאת אי אפשר לקחת ממנו, וגם המרים ביריביו יסכימו עם עובדה זאת. אולם דרכו, שהייתה רצופה כוונות טובות, לא יכלה לקדם את ישראל לעתיד בטוח.

יהיה זכרו ברוך!

* "מידה"

* להחליף את העולם – 15 שנים בדיוק חלפו מאז הוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, שבה ניתן האות למסע הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל, על מנת למוטטה. הוועידה יצרה אופוריה בקרב שונאי ישראל. ההשוואה המופרכת בין ישראל לדרום אפריקה, יצרה בקרבם תובנה מופרכת שבאמצעות השיטות שבהן הוכרעה דרא"פ של האפרטהייד, כך תוכרע ישראל. חלפו 15 שנים, וגם אם יש להם הצלחות פה ושם, בסך הכל ניתן לציין את המהלך ככישלון מהדהד, בוודאי בהשוואה לאופוריה. שונאי ישראל בהלם, אבלים וחפויי ראש.

זה הרקע לפשקוויל שפרסם בראשית השבוע התועמלן האנטי ישראלי הקיצוני גדעון לוי ב"הארץ", שבו הוא הוקיע את העולם על שאינו רוקד לצלילי BDS. "נכזבנו. נכזב כל מי שהאמין בעולם, כל מי שהאמין בברק אובמה, כל מי שהאמין באירופה, כל מי שהאמין בכוחה של דעת הקהל המערבית להשפיע על ממשלות. נכזב כל מי שהאמין שבמאה ה–21 לא יהיה עוד קולוניאליזם, שכיבוש צבאי ברוטלי לא יוכל להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. כל נבואות הזעם, שהיו מקור תקווה למי שהאמין שהכיבוש הישראלי חייב — אבל חייב — לבוא אל קצו, נכזבו. הבטיחו לנו לחץ בינלאומי וסנקציות, בידוד עולמי והפסקת הסיוע האמריקאי, חרם ונידוי, וקיבלנו כיבוש, שמעולם לא היה מבוסס כל כך, וישראל, שמעולם לא היתה חזקה כל כך. הבטחתם שהכיבוש לא יוכל להימשך לנצח, והוא לא מפסיק להימשך. למה? כי ישראל חזקה, כי היא לא מבודדת ולא בטיח. תודו: הכיבוש הישראלי מבוסס כיום יותר מאשר לפני עשר שנים, וקצו אפילו לא מתחיל להסתמן באופק. צריך להכיר בכך".

אין ברירה. כנראה נצטרך להחליף את העולם.

אגב, את ההיסטריה של דבוקת שוקן היטיב להגדיר באותו יום רוגל אלפר, בפשקוויל נאצה נגד יהדות ארה"ב ואיפא"ק, שמעזים לפעול למען ישראל, שנואת נפשו. לא נגענו: "שילך להזדיין, האיפא"ק הזה".

* תרחיש הכדורגל – במשחק הקובע האם ישראל תעלה לטורניר גביע העולם בכדורגל, שחקני הנבחרת יתחילו להבקיע במזיד גולים עצמיים כדי להביא לכישלונה. שרת הספורט תעזוב בזעם את המגרש. מה הנושא שיהיה ראוי לדיון – התנהגות השחקנים או התגובה של השרה?

* החרם הערבי – בתגובה לכך שכתבתי שהחרם הערבי החל ב-1951, תיקן אותי נעמן כהן ואמר שהחרם החל עוד טרם הקמת המדינה, ב-1945. הוא צודק, וגם אני צודק ואין סתירה בין הדברים. האמת היא שכבר משנות העשרים החל חרם על ההתיישבות הציונית. ב-1945 החליטה הליגה הערבית לראשונה על חרם נגד היישוב ותוצרתו, שבאופן אוטומטי הפך לחרם נגד המדינה. זו ההחלטה אליה מכוון נעמן. ב-1951 קיבלה הליגה הערבית את ההחלטה להחרים כל חברה שתסחור עם ישראל או תקיים עמה יחסים כלכליים כלשהם. בדבריי התייחסתי להחלטה זו, הרלוונטית לסוגיית מעצר האניות נושאות הסחורה לישראל, עליה כתבתי.

* פטריוט - "בוגד! מה עשית בצבא?" צווח אספסוף של חראות לעברו של אמנון אברמוביץ', כשבא לסקר את משפטו של אלאור אזריה.

אמנון אברמוביץ' נכווה קשה במלחמת יום הכיפורים, כנהג טנק. על אף פציעתו הקשה, המשיך לנהוג בטנק בנחישות ובדבקות במשימה, ועל כך קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. תהליך שיקומו ארך ארבע שנים וכלל ששים ניתוחים. "מה עשית בצבא", צווחו לעברו החוליגנים בעזות מצח אופיינית.

בעבורי, אמנון אברמוביץ' הוא יריב פוליטי ואידיאולוגי חריף; הערותיו הציניות מעצבנות אותי ולא אשכח ולא אסלח לו על כמה מן האמירות המכוערות ביותר נגדנו בתקופת המאבק על הגולן. ועם זאת, הכל מתגמד לעומת גבורתו והקרבתו במלחמה על הגנתה של מדינת ישראל, כי אין לך אדם שאין לו שעה, ובשעה שלו הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר.

בעבורי אמנון אברמוביץ' הוא יריב, דעותיו מרתיחות אותי, אך הוא פטריוט. את הפטריוטיות שלו אף חוליגן לא ייקח.

* העימות האחרון - בעקבות העימות בין טרמפ לקלינטון, ראיינה עדי מאירי בתכנית "הכל דיבורים" את דן מרגלית, שהנחה את העימות בין נתניהו לפרס בבחירות 1996. מאירי הציגה את מרגלית כמי שהנחה את העימות האחרון שנערך בארץ והוא חזר על הדברים. אלא שהם טועים. העימות האחרון נערך שלוש שנים מאוחר יותר, בבחירות 1999.

בדומה לבחירות 1996, היו אלו בחירות אישיות ישירות לראשות הממשלה. ההצבעה נעשתה בשני פתקים – פתק למפלגה לכנסת ופתק למועמד לראשות הממשלה. בתחילת המרוץ היו חמשה מועמדים: נתניהו (הליכוד), ברק ("ישראל אחת" – גלגול קודם של המחנ"צ), איציק מרדכי (מפלגת המרכז), בני בגין (האיחוד הלאומי) ולהבדיל - עזמי בשארה (בל"ד).

שלושת המועמדים המובילים, ברק, נתניהו ומרדכי, הוזמנו לעימות. ברק טען שמועמדות מרדכי היא מועמדות סרק, ורק הוא מועמד אמתי והוא מוכן אך ורק לעימות זוגי בינו ובין נתניהו. הוא החרים את העימות ונותר כיסא ריק ועליו נכתב אהוד ברק. העימות היה בין נתניהו למרדכי, בהנחיית ניסים משעל. הפייבוריט היה נתניהו, רב מג בתקשורת, מול מרדכי האפור והעילג. אבל מרדכי הביס את נתניהו שוק על ירך. הוא חשף לראשונה את המו"מ שניהל נתניהו על נסיגה מהגולן. נתניהו גמגם הכחשה ומרדכי הישיר אליו מבט ואמר: "הסתכל לי בעיניים" – זה היה הנוק-אאוט.

מרדכי, בגין ולהבדיל - בשארה פרשו ברגע האחרון מן המרוץ וברק הביס את נתניהו בבחירות.

מאז לא היו עוד עימותים טלוויזיוניים בישראל.

            * ביד הלשון

שורש פורה ראש ולענה – פרשת השבוע היא פרשת "ניצבים". פרשה זו תרמה ללשוננו את הניב היפה " שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה".

מדובר בגורם מזיק ומסוכן, כמו צמח הלענה המר, או צמח הראש הרעלי, שמשפיעים לרעה על סביבתם ומקלקלים אותה, כאשר הם פּוֹרים, כלומר מתרבים.

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה". משה מתייחס כאן לנזק הכבד שעלולים איש אחד, אישה אחת, משפחה אחת, העובדים עבודה זרה, להזיק לקולקטיב – קהילה, שבט, אולי לעם כולו.

קהילות ויישובים לא מעטים ניזוקו באופן משמעותי, בגלל חבר אחד בעייתי ומזיק. זאת הסיבה האמתית לקיומן של ועדות הקבלה ליישובים, שגורמים אנטי ציוניים הרוצים להרוס את ההתיישבות לוחמים נגד קיומן.

* "חדשות בן עזר"