הבלוג של אורי הייטנר

נ' נרשמה לנישואין במשרדי הרבנות בת"א. במסגרת שאלון פרטים אישיים היא נשאלה על מקצוע ההורים. מקצוע האמא? "מורה", היא השיבה. הרב מילמל: "עקרת בית", וכך הוא רשם. נ' רוצה להתחתן, לא לריב. למה להסתבך? נבליג על העלבון, העיקר שיעבור בשלום. ישראל, ספטמבר 2008.

סיפור קטן, אבל סימפטומטי. ניתן ללמוד ממנו הרבה על הרבנות בישראל היום – על הדעות הקדומות, על מעמד האישה, על המקום הראוי לאישה (אם בעלה אינו אברך הנזקק לה ככורח של פרנסה), על ההתנשאות, האטימות, הרשעות והחוצפה.

ניתן ללמוד ממנו גם עלינו, האזרחים, שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, ולכן נמנעים מלריב. ... טוב, אז יהיה כתוב שהיא עקרת בית.

יישר כוח למערכת "ארץ אחרת" על הגיליון החשוב, שהעלה על סדר היום את בעיית הרבנות הראשית בישראל. הכותרת של הגיליון – "הרבנות הראשית נגד העם היהודי" מדוייקת.

על כך אוסיף כותרת נוספת – הרבנות נגד היהדות. הממסד הרבני, האנטי לאומי, המסתגר בפני המודרנה, שאינו רלוונטי לחיים הישראליים והיהודיים שבימינו, שפרשנותו ליהדות קנאית וחשוכה, משניא את היהדות על הישראלים ומוציא את דיבתה רעה.

אני שולל את הרעיונות אודות הפרדת הדת מן המדינה. הפרדה בין הלאום היהודי והדת היהודית נוגדת את הצביון הייחודי וההיסטוריה הייחודית של העם היהודי ולכן הפרדה בין הדת למדינת הלאום היהודית היא מלאכותית ואינה ראויה. אולם אם הדת מיוצגת בידי הרבנות הנוכחית, הנשלטת בידי החרדים, לא יהיה מנוס מהפרדה כזאת.

הדרך למנוע זאת, היא יצירת רבנות אלטרנטיבית, שתייצג את פניה הציוניות, הנאורות והיפות של הדת היהודית, ושתונהג בידי רבנים שהנם מנהיגים רוחניים אמיתיים (אישים בקליבר של הרב שרלו, הרב מוטי אלון ושכמותם).

                                                                                                                                              * "ארץ אחרת"

מה שלום בקעת הירדן? מישהו שמע עליה לאחרונה? האם היא כבר מחוץ לוויכוח הפוליטי?

לא, לא שמענו את השם המפורש "בקעת הירדן". אבל הבקעה ויישוביה הם לב הדיון. רק שהיום אנו שומעים סיסמה חדשה: "ממזרח לגדר". כן, כאשר אנו שומעים את הביטוי "ממזרח לגדר", כדאי שנזכר שאין המדובר רק ביצהר או בתפוח, אלא בגילגל ובנערן, בבית הערבה ובקלי"ה, באלמוג, בייט"ב ובמצפה שלם.

גם אלה שמציעים את החוק הנתעב, הקרוי בשפה מכובסת "פינוי פיצוי", ידברו על יצהר, אך כדאי שנזכור שהם מתכוונים גם לגילגל.

החוק הזה הוא אחד הנתעבים והבזויים בתולדות המדינה, אם לא הבזוי שבהם. החוק הזה הוא ניסיון לפורר את הקהילה, באמצעות הצעת שוחד לחוליות החלשות ולרודפי הבצע בתוכה, לנטוש את קהילתם. זהו ניסיון נואל ונפסד להציג את המתיישבים כמי שמחכים לבוחטה כדי לעזוב.

אלה שמציעים זאת, מתכוונים למצפה שלם ולגלגל, המצויים "ממזרח לגדר". האם נשמע קולה של התנועה הקיבוצית; האם היא נזעקה להגן על קיבוציה מפני הזוועה הזאת? אפילו לא ציוץ. ציוץ? בגיליון האחרון של "הקיבוץ" ("הכל פוליטי", 19.9.08) סופר שמרכזה של תנועת "בית אחד" הדוחפת את הרעיון הנקלה הזה הוא "בבית התנועה הקיבוצית".

הקשיבו היטב, חברי גלגל, שימו לב חלוצי נערן, בבית התנועה שלכם, מן הסתם מכספי המיסים שאתם משלמים, רוקחים את הניסיון להרוס אתכם מבפנים, לפורר אתכם, לצוד נפשות בתוככם, להבאיש את ריחכם. אלה פני התנועה הקיבוצית, 2008.

מצדדי החוק טוענים שממילא ברור שכל מה שממזרח לגדר לא יהיה בידינו. חיים רמון, הדוחף את החוק יחד עם אולמרט, מודה בעצם, שהקמת גדר הביטחון היתה תרמית שנועדה לעצב במחטף את הגבול. האם הציבור הישראלי, כנסת ישראל, ממשלת ישראל, גורם כלשהו בישראל הגדיר את גבול הקבע של המדינה והציב לאורכו את הגדר? נראה שמנהגו של האיש לכפות את עצמו, לא היה מעידה חד פעמית, אלא דפוס קבוע.

האם רמון, המסביר לכל מיקרופון ש"ברור לכל שמה שממזרח לגדר לא יהיה בידינו", מתחייב שמה שממערב לגדר יהיה ישראלי? אדרבא, אם הוא רוצה להוכיח רצינות, אם בלאו הכי אין צורך במו"מ כדי לקבוע את הגבול – יוביל לצעד של החלת הריבונות הישראלית על השטח שממערב לגדר.

* "הקיבוץ"

בבחירות 2006 אהוד אולמרט נבחר לראשות הממשלה. מצביעי "קדימה" לא נתנו קולם למפלגה שציפי לבני עומדת בראשה. האם יש מנדט למי שלא עמדה בראש המפלגה שניצחה בבחירות, לעמוד בראש הממשלה ללא בחירות חדשות?

מאחר ובישראל אין בחירות ישירות לראשות הממשלה אלא בחירות מפלגתיות לכנסת, החלפת הראש אינה מחייבת בחירות חדשות. החלפת המנהיג באמצע הקדנציה בלי ללכת לבחירות חדשות, מעוגנת במסורת הפוליטית בישראל. שרת החליף את בן גוריון באמצע הקדנציה, וכך גם אשכול את ב"ג, גולדה את אשכול (אחרי מותו), רבין את גולדה, שמיר את בגין ופרס את רבין (אחרי הרצח). לכן, עצם העובדה שציפי לבני החליפה את אולמרט בראשות "קדימה" אינה עילה לבחירות.

אולם מסיבות אחרות, "קדימה" איבדה את הלגיטימיות שלה בכישלונה החרוץ בניהול המדינה, ולכן, עם נפילתו של אולמרט, על מפלגתו לחזור לציבור ולבקש את אמון העם, ולא להסתמך על מנדט שניתן לה במציאות פוליטית וציבורית שונה לחלוטין.

"קדימה" בזבזה את האשראי שקיבלה בבחירות משלושה טעמים. הראשון – טוהר המידות. "קדימה" רצה לבחירות בתדמית של פוליטיקה אחרת, רעננה, נקיה, שונה מהמפלגות הוותיקות, המושחתות, המסואבות. "קדימה" הציגה את עצמה כהיפוכה של תרבות מרכז הליכוד. בפועל – מנהיג המפלגה, ראש הממשלה, התגלה כאדם מושחת מן היסוד, ואף שהוא היה למילה נרדפת להישרדות, הוא לא הצליח לשרוד את המיאוס הציבורי ונאלץ להתפטר. המשנה לראש הממשלה הורשע כעבריין מין ומיד הוחזר לממשלה ומעמדו שודרג. שר האוצר הראשון בממשלה נאלץ להתפטר בשל שחיתות ויעמוד בקרוב לדין בגין גניבה. צחי הנגבי, ממנהיגיה הבכירים של "קדימה", עומד לדין בעוון מינויים מושחתים. דבר כזה עוד לא היה. מפלגה שקיבלה מנדט לפוליטיקה נקיה והתגלתה כמאורת שחיתות, אינה יכולה להנהיג את המדינה בלי לבקש מנדט מחודש מן העם.

הטעם השני – מדיני. "קדימה" רצה לבחירות כמפלגת מרכז, כלומר כמפלגה המציגה חלופה מרכזית בין מפלגת העבודה והליכוד – לא א"י השלמה, אך גם לא ויתורים מרחיקי לכת כמו מפלגת העבודה. בפועל אולמרט ולבני הוליכו את הממשלה שמאלה ממרצ. "קדימה" לא קיבלה מנדט לנסיגה מוחלטת מהשטחים, לנסיגה משטחים בנגב (או בשפה מכובסת - "חילופי שטחים"), לנסיגה מבקעת הירדן, לחלוקת ירושלים, לנסיגה מהגולן, לוויתור בנושא טענת "זכות" השיבה, להצעה הנואלת והנתעבת של שוחד רודפי בצע ביישובי יו"ש כדי לפורר את הקהילות (בשפה מכובסת - "פינוי פיצוי"). ציבור שתמך במפלגת מרכז, לא תמך בקו כזה. אין ל"קדימה" מנדט להוביל את המדינה בדרך אליה היא מובילה אותה. היא אינה יכולה להסתמך על המנדט שקיבלה לפני שנתיים וחצי כדי להוביל מדיניות קיצונית כל כך.

הטעם השלישי – מלחמת לבנון השניה. היציאה למלחמה היתה צודקת, אך היתה זו מלחמה כושלת, הכישלון הביטחוני החמור ביותר בתולדות המדינה. מלחמה היא המבחן העליון של המנהיגות. הכישלון במלחמה חייב התפטרות הממשלה והקדמת הבחירות.

ציפי לבני אינה יכולה לברוח מאחריות על כל אלה. היא היתה חברה בצוות המצומצם שניהל את המלחמה, והיא היתה המתנגדת החריפה ביותר לקו שעשוי היה להביא לתוצאות אחרות – מבצע קרקעי גדול. היא רקחה את החלטת מועצת הביטחון בתום המלחמה, שקיבעה את הכישלון הישראלי. היא היתה שותפה לאולמרט בהובלת הדרך המדינית הכושלת, היונית הקיצונית, ללא כל מנדט מהציבור, אף שכנראה לא הרחיקה לכת כמוהו בנושא "זכות" השיבה. ובאשר לנקיון הכפיים – גם אם היא אישית אינה נגועה בשחיתות, יש לזכור שמאחורי התדמית עומדת אישה שהלכה עם אריאל את עומרי שרון בלי למצמץ, ושתומכיה המרכזיים הם צחי הנגבי ורוני בר-און תמורת חברון, ללא כל הסתייגות מצדה.

אין ל"קדימה" מנדט מוסרי להרכיב ממשלה חדשה לאחר התפטרותו של אולמרט. יש ללכת לבחירות עכשיו.

****

ועוד מספר הערות בנוגע לפריימריס ב"קדימה":

- בניגוד לרושם הנוצר בדברי הפרשנים בתקשורת לאחר ניצחונה של לבני, אודות מהפיכה פמיניסטית, כדאי לזכור שבישראל אישה נבחרה לראשות הממשלה כבר לפני 39 שנים. ואגב, למרות רצח האופי שהאליטה השלטת בתקשורת ובאקדמיה עושה לזכרה של גולדה מאיר, אני משוכנע שבמשפט ההיסטוריה מקומה יהיה הרבה יותר חיובי.

- מול הטענות על חוסר ניסיונה, התפארה ציפי לבני שיש לה ניסיון רב כמי שכיהנה כשרה בשבעה משרדים. אני ממש לא מתלהב ממי שבמשך 8 שנים כיהנה בשבעה משרדים. אני רואה בכך ניסיון רע מאוד.

- אני רחוק מלהיות חסיד של ציפי לבני, אך אני מציין לשבחה את העובדה שניהלה קמפיין פוזיטיבי, חף מהשמצות וכיעור, בניגוד לשאול מופז. זו אינה הפעם הראשונה שבה מוכח, שקמפיין נגטיבי ותוקפני חוזר כבומרנג כלפי מי שנוקט בו.

- מצד שני, יש לציין לגנותה של ציפי לבני, שהיא לא הציגה בפריימריס סדר יום מדיני וחברתי ברור, אלא הסתפקה בסיסמאות עמומות. בכך היא לא היתה שונה משלושת מתחריה.

- אני שומע את הפרשנים מתלהבים מאחוז ההצבעה הגבוה. גבוה? חצי מהמתפקדים לא הצביעו. מעולם לא הבנתי זאת. הרי לכאורה, מי שהתפקדו למפלגה הם אנשים בעלי מעורבות פוליטית גבוהה. למה הם התפקדו? למה הם משלמים דמי חבר? אין היום במפלגות ובוודאי ב"קדימה" חיי מפלגה מלבד הפריימריס. אנשים מתפקדים, משלמים דמי חבר, כשכל תכלית חברותם במפלגה היא ההזדמנות לבחור את מנהיג המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה ואולי את ראש הממשלה. למה הם נשארים בבית? איני מסוגל להבין זאת.

* "אומדיה"