הבלוג של אורי הייטנר

א. אדם נורמטיבי אינו חשוד, ואם הוא חשוד בחשד שווא, הוא יעשה הכל כדי לסייע לחוקריו להגיע לחקר האמת, כדי להוכיח את חפותו.

מי שיש לו מה להסתיר, יעשה הכל כדי להסתיר, אבל אז אין המדובר באדם נורמטיבי. גם ממי שיש לו מה להסתיר, ניתן לצפות לנורמות מסויימות. למשל, לא כל מי שיש לו מה להסתיר, ינסה להפיל את תיקו על מי ששכב למענו על כל גדר לאורך שנים רבות, או לעשות רצח אופי למיטיבו ומממנו לאורך שנים. אך כאמור, יש נורמות ויש נורמות.

כן, אני מבין שהנורמות של יזרעאלי אינן נורמות של הגינות, של שמירת חוק, של יושרה. לפיכך, אדם נורמטיבי, על פי יזרעאלי, הוא אדם נורמטיבי על פי הנורמות של יזרעאלי. לכן, אך טבעי שיזרעאלי יראה באדם עם נורמות כשל אולמרט דמות ראויה לראשות הממשלה.

ב. שלמה באום ז"ל, נהג להצביע על שני סוגים של טימטום: מטומטם מבחינת השכל, ומטומטם מבחינת האופי. יש אנשים, הוא נהג לומר, שלא חסר להם שכל, אבל האופי... כתיבתו של יזרעאלי אינה מעידה על חכמה יתרה, אבל חמור מזה... האופי, האופי. 

* "חדשות בן עזר"

החלטתו של אהוד אולמרט שלא להתמודד על ראשות "קדימה" ולהתפטר מתפקידו לאחר הפריימריס מתבקשת, אין ממנה מנוס.

דבריו אודות אחריותו "להביא שלום" מעוררת דאגה – חשש שינסה בכל מחיר להביא ל"הישג" מדיני שירשם על שמו. האופן האובססיבי בו הוא מנהל את המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן בהחלט מעורר דאגה. כאזרח, אני מודאג מאוד, איני סומך על שיקול דעתו, ועל יכולתו לנהל מו"מ אחראי, נקי משיקולים זרים; אני חושש ממכירת חיסול, שגם אם לא תביא להסכם על נסיגה מהגולן בזמן הקצר שנותר, תכלול התחייבויות חסרות אחריות והרות אסון של אולמרט, שעלולות לכבול את ידי ראש הממשלה הבא, או לפחות לתת לו את התירוץ ש"ידיו כבולות", כדי לעשות מעשים שלא יעשו.

אולמרט הוא ברווז צולע בשתי רגליו. הוא עומד לפנות את הזירה ללא אמון ציבורי בו, ביושרו ובהגינותו. אין לו מנדט להוביל הכרעות היסטוריות שנויות במחלוקת נגד רצון העם.

אני חושש מאוד שאולמרט ישאיר אחריו אדמה חרוכה.

* "חדשות בן עזר"

האם הכרזתה של ציפי לבני, שאם תבחר לראשות "קדימה" תפעל להקמת ממשלת אחדות לאומית, היא אמירה פריימריסטית או אמירה ממלכתית, אמיתית?

אין ספק שהכרזה כזאת תנעם לאוזניהם של חברי "קדימה" ועשויה לשרת את האינטרס האלקטורלי שלה. "קדימה" אינה מפלגת מרכז, היא רחוקה מכך. יש צורך במיקרוסקופ משוכלל במיוחד כדי לזהות הבדלי ניואנסים בין מדיניות ממשלת "קדימה" לבין הקו של מרצ. אולם "קדימה" קמה כמפלגת מרכז, בידי אריק שרון שרצה להוביל מדיניות מרכזית, והאזרחים שהתפקדו בה התפקדו למפלגת מרכז, ויש להניח שהם אנשי מרכז בעמדותיהם. ממשלת אחדות היא בשורה שאנשי מרכז אוהבים לשמוע ולהתחבר אליה. כך שניתן בהחלט להבין את האינטרס הפריימריסטי של ציפי לבני בהכרזה זאת.

השאלה היא האם היא מתכוונת לכך באמת ובתמים, האם בכוונתה לפעול בתום לב להקמת ממשלת אחדות. ממשלת אחדות אינה מצב נורמלי. דמוקרטיה זקוקה לאופוזיציה המציגה אלטרנטיבה לשלטון, מבקרת את השלטון, מאתגרת אותו. אבל במצבי חירום יש חשיבות רבה לאחדות לאומית, וממשלת אחדות היא גם ביטוי לאחדות וגם יוצרת אחדות.

איום הגרעין האיראני הוא אחד האיומים המסוכנים ביותר בתולדות המדינה, אם לא המסוכן שבהם. ישראל אינה יכולה להשלים עם נשק גרעיני בידי איראן. על ישראל לעשות כל שביכולתה כדי למנוע זאת. אולם המחיר של ניסיון כזה, אם יצליח ובעיקר אם יכשל, עלול להיות כבד מאוד. ספק אם מדינת ישראל עמדה מאז קיומה בפני אתגר של החלטה כה כבדת משקל כמו ההחלטות שהאיום האיראני מחייב. במצב כזה, רצוי שכל הכוחות והמוחות המנהיגותיים יחברו כדי לשתף פעולה בהתמודדות עם האיום. במצב זה, רצוי שכל הקשת הציונית תהיה שותפה להחלטה ולאחריות. בשעת חירום כזו, ההתלכדות הלאומית חשובה יותר מהתקינות הדמוקרטית, המחייבת אופוזיציה חזקה.

אולם הקמת ממשלת אחדות מחייבת ויתורים מצד שותפיה. הקמת ממשלת אחדות, מחייבת התמקדות באיום שבעטיו היא קמה, והזזה הצדה של הנושאים השנויים במחלוקת פוליטית ואידאולוגית, עד תום שעת החירום.

אם ציפי לבני יזמה את ממשלת האחדות בתום לב, עליה להבהיר שממשלת אחדות בראשותה לא תשא ותיתן על נסיגה מהגולן, ולא תנסה להחזיר את ישראל לגבולות 67' או אל קרבתם, במו"מ עם הפלשתינאים. הסוגיות הללו, השנויות במחלוקת והמפלגות את העם, יכולות להמתין. כעת יש צורך ללכד את השורות כדי להתמודד בהצלחה עם האתגר המרכזי.

הצהרה כזו היא מבחן הרצינות של ציפי לבני. אם היא תצהיר זאת, היא תעיד בכך על עצמה שהיא רצינית בכוונותיה. אם היא תמנע מכך, היא תעיד בכך על עצמה, שהצעת ממשלת האחדות לא היתה אלא ספין לצרכי פריימריס. ציפי לבני לא תוכל לאחוז במקל בשני קצותיו – לקרוא לאחדות לאומית ולהמשיך לפלג את העם.

* "מקור ראשון"