לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

התנקשות בחופש הביטוי


ברשימתו "עיתון קיבוצי אחד" דיווח דובר התנועה הקיבוצית אביב לשם על סקר דעת קהל בין חברי התנועה הקיבוצית, שבו רוב גדול מאוד מהנשאלים – 72% תמכו ב"איחוד העיתונים הקיבוציים", בעוד 8% בלבד התנגדו. הקורא הסביר מניח, בוודאי, ש-500 הנשאלים השיבו על שאלה בנוסח: קיימת הצעה לאחד את העיתונים "הקיבוץ" ו"הדף הירוק" לעיתון אחד – האם אתה תומך במהלך או מתנגד לו?

 

ובכן, הדובר שהציג את תוצאות הסקר, העלים מן הקוראים את נוסח השאלה. השאלה שנשאלה היתה: "כיום מתפרסמים מדי שבוע שני עיתונים: 'הדף הירוק' שבמקור היה עיתון בזיקה לקיבוץ הארצי, ו'הקיבוץ', שבמקור היה עיתון בזיקה לתק"מ. כיום, לאחר איחוד כל הקיבוצים לתנועה קיבוצית אחת, הכוונה היא לאחד את שני העיתונים לעיתון חדש. המהלך יהיה למעשה צעד המשלים את תהליך איחוד התנועות גם מעשית וגם סמלית, וייצור עיתון רחב ובעל השפעה. האם אתה תומך או מתנגד לאיחוד שני העיתונים לעיתון אחד?"

 

ניסוח כזה של שאלה היה נפסל בידי כל ועדת אתיקה שהיתה בוחנת את הסקר. אין זה סקר, אלא הגשת מזון לעוס לפי הנשאל, על מנת שידע להשיב את התשובה הרצויה בעבור מזמיני הסקר, כדי שיוכלו להציג את התמיכה בהם. זו שאלה ברמה של: "מה אתה מעדיף להיות צעיר, בריא ועשיר או זקן, חולה ועני?" ניתן לומר שאם רק 72% השיבו בחיוב על שאלה מוטה מסוג זה, יש בעיה למזמיני הסקר.

 

את הסקר הזה ניתן היה לנסח קצת אחרת. למשל - "מזכירי התנועה הקיבוצית והממסד

התנועתי, מעוניינים לפגוע בחופש הביטוי, ולכן הם רוצים לסגור את אחד משני עיתוני

התנועה, כך שיהיה לתנועה כלי ביטוי אחד, והם יוכלו לשלוט בו ללא מיצרים. האם אתה

תומך או מתנגד לסגירת 'הדף הירוק', אף שקיומו אינו עולה כסף לתנועה הקיבוצית"?

 

אילו כך נוסחה השאלה, ניתן להניח שתוצאתה היתה הפוכה. אילו כך נוסחה השאלה, השאלה היתה נאמנה יותר לאמת, מאשר בנוסח שנשאל. כן, המהלך של סגירת "הדף הירוק", או בשפה המכובסת – "איחוד העיתונים", הוא צעד של ממסד הרוצה עיתון אחד, כדי שיוכל לשלוט בו ובכתוב בו.

 

על סמך מה אני כותב את הדברים? שמא אני חושד בכשרים?

 

ובכן, חשד בממסד, בכל ממסד, שברצונו לשלוט בתקשורת ולנווט אותה כרצונו, הוא חשד בריא באופן בסיסי. אך באשר לתנועה הקיבוצית, אני יכול להעיד ממקור ראשון על נטיות של הממסד התנועתי, שאינן בדיוק מופת של ליברליזם ודבקות בחופש הביטוי.

 

ערב הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001, עיתון "הקיבוץ" ראיין את המועמד לראשות הממשלה אריק שרון. בעקבות ראיון זה, נזף מזכיר התנועה אז, נתן טל, בעורכת "הקיבוץ" ואיים עליה בפיטורין שלה ושל כל כתבי המערכת. כשהנושא הגיע לדיון בישיבת הרשות הציבורית של העיתון, נתן טל ודוברו הנאמן עופר קול השתלחו בעורכת באלימות מילולית קשה. כל חברי הרשות, זולתי, השתפנו ונאלמו דום מול השניים. אני התפטרתי במחאה מהרשות בעקבות המקרה הזה.

 

איש לא פוטר בעקבות הפרשה, אך היה כאן ניסיון נואל להלך אימים על עיתונאים, על מנת שיקפידו מעתה ואילך לא לסטות מן הקו, אם ברצונם לשמור על מקום עבודתם ומקור פרנסתם. אני משער, שהעובדה שקיימים שני עיתונים, היתה גלגל ההצלה של הכתבים. כאשר יש אלטרנטיבה, קשה לאיים על עיתונאים. עיתונאי שפוטר מעיתון אחד, יכול למצוא את מקומו בעיתון המתחרה, והיו דברים מעולם. אדם שכתב לעיתון וסרבו לפרסם את מאמרו או צנזרו אותו, יכול לפנות לעיתון אחר. במצב זה, מי שיכול לפטר או לצנזר יזהר. כאשר יהיה עיתון אחד, היד על הגיליוטינה תהיה קלה הרבה יותר.

 

דוגמה נוספת – ב-14.1.06 פרסמתי באתר "שווים", אתר הזרם השיתופי, מאמר תחת הכותרת "קול אדוניו", בו יצאתי חוצץ נגד הניסיון של מזכיר התנועה גברי בר גיל למנות את דוברו עופר קול לעורך "הדף הירוק". במאמר ביקרתי בחריפות את המהלך ותקפתי בחריפות את גברי ברגיל.

 

מאמרי העיתון "שווים" מתפרסמים גם באתר הקיבוצים, שתפוצתו גדולה יותר, אך החיסרון שלו, הוא היותו ממומן ונשלט בידי הממסד התנועתי. באופן אוטומטי, עם פרסומו ב"שווים", הוא עלה לאוויר גם באתר הקיבוצים.

 

המאמר חולל מהומת אלוהים בתנועה. החל משעות הבוקר התחלתי לקבל זרם של טלפונים, של אנשים ששיבחו את המאמר, והודו (כמובן, לא לציטוט) על שמישהו העז להציף את הנושא.

 

אחה"צ, התקשר אליי מנהל אתר הקיבוצים. הוא סיפר לי שזה עתה יצא משיחה עם גברי ברגיל. גברי אמר לו שבעצם היה מדובר רק בהצעה, ובעצם הוא מבין שזה לא נראה טוב ולא כל כך דמוקרטי, והנושא בכלל לא בשל, בלה בלה בלה. ואז הוא הגיע לשורה התחתונה – לאור דבריו של גברי, הוא מבקש ממני להסיר את המאמר. כביכול, זו בקשה שלו, בעקבות השיחה עם גברי. כל ילד יבין שה"בקשה" היא של גברי, שנתן לרפפורט להבין שמוטב שהמאמר יוסר...

 

כמובן שדחיתי על הסף את הבקשה. הרי ה"בקשה" של גברי, היא חלק מאותה שיטה שבעטיה הוא מנסה לדחוף את קול לעריכת העיתון.

 

דקות אחדות לאחר מכן נכנסתי לאתר הקיבוצים, ולא הופתעתי – המאמר הוסר. בעקבות הסרת המאמר, שלחתי טוקבק ל"שווים", ובו סיפרתי על הורדת המאמר מאתר הקיבוצים ועל השיחה עם מנהל האתר. את הפורום ב"שווים" מנהל ... אותו מנהל אתר. כידוע, הפורומים באינטרנט הם המדיה הדמוקרטית ביותר. לא בתנועה הקיבוצית. מנהל האתר פסל את הטוקבק ולא העלה אותו לפירסום. בשיחה בינינו, הוא אמר שהוא מסכים אתי, אבל חשוב יותר שהאתר, כולל "שווים", ימשיכו להתקיים. במילים אחרות – הוא פועל תחת איום על פרנסתו. הוא הכחיש באוזניי שאיימו באוזניו ישירות בפיטורין, אך די בכך שזו תחושתו, כדי להבין מה פרוש שלטון החשבון והפחד. "מי שנכנע לטרור מזמין טרור", אמרתי לו. "זו רק נסיגה טקטית כדי לשמור על מה שאפשר", הוא השיב.

 

למחרת בערב, הוחזר המאמר לאתר הקיבוצים. לא לפני, שכתב עיתון "הקיבוץ" הפנה שאלה בנדון לדובר התנועה. נראה, שרק הפחד מחשיפת השערורייה בעיתון מתחרה הביא לכך.

 

סיפור זה מעיד על חשיבות התחרות בין כלי תקשורת, לצורך הגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי, אך הוא גם מעיד על הסכנה של השתלטות הממסד התנועתי על התקשורת, באמצעות יצירת מצב של "תנועה אחת, עיתון אחד, מסר אחד".

 

אך למה ללכת רחוק? די בסיפור הסקר כדי להבין את הסכנה. מי שמנסחים סקר מוטה כזה, מעלימים מן הנסקרים מידע חיוני ומעלימים מן הציבור את נוסח השאלה ששאלו, הם בדיוק האנשים שמסוכן להפקיד בידיהם שליטה על התקשורת התנועתית.

 

ואגב, אם באיחוד התנועות עסקינן, אני מציע להפנות לציבור שאלה בנוסח הבא: "כיום יש לתנועה הקיבוצית שני מזכירים: גברי ברגיל השייך למה שהיה הקיבוץ הארצי, וזאב שור השייך למה שהיה קיבוצי התק"ם. כיום, לאחר איחוד כל הקיבוצים לתנועה קיבוצית אחת, הכוונה היא לאחד את שני המזכירים למזכיר חדש. המהלך יהיה למעשה צעד המשלים את תהליך איחוד התנועות גם מעשית וגם סמלית, וייצור מזכיר חזק ובעל השפעה. האם אתה תומך או מתנגד לאיחוד שני המזכירים למזכיר אחד?" אני בטוח שהתשובה החיובית על שאלה זו תהיה מצד יותר מ-72% מן הנשאלים.

 

* "הקיבוץ"

נכתב על ידי הייטנר , 15/3/2008 23:06   בקטגוריות היסטוריה, פוליטיקה, התנועה הקיבוצית, תקשורת, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מראה סדוקה


בהופעה בכנס תמיכה בחיים אורון בבחירות המקדימות של מרצ, התגולל עמוס עוז באהוד ברק, שזנח את החתירה לשלום, לדבריו. אין בכך חדש. מאז ראשית העשור הפך אהוד ברק לשק החבטות של השמאל הישראלי. תופעה זו תמוהה מאוד. שהרי אם יש אדם בישראל שראוי להיות יקירו של המחנה התוקף כך את ברק, הריהו אהוד ברק.

 

ערב בחירות 99' הציעה זהבה גלאון להכניס למצע מרצ תמיכה בחלוקת ירושלים. יוסי שריד, אז ראש המפלגה, התנגד בתוקף ועמדתו התקבלה. אני מזכיר עובדה זו כדי להמחיש את המהפכה הגדולה שחולל אהוד ברק שנה מאוחר יותר. ברק, ראש הממשלה, שבר כל טאבו, ניפץ כל קונסנזוס, והלך בדרך שהיא יותר מרצ ממרצ, יותר "שלום עכשיו" מ"שלום עכשיו".

 

ערב ועידת קמפ-דיוויד נטש אהוד ברק את דרכה ההיסטורית של תנועת העבודה. כל הלאווים בהם דבק יצחק רבין עד יומו האחרון, ואותם הציג בנאומו הפרוגרמטי האחרון בכנסת, בעת הצגת הסכם אוסלו ב', נזנחו בידי ברק. הוא הציע לחלק את ירושלים - ולא רק לסגת משכונות הקצה, אלא לחלק את לב העיר, את העיר העתיקה. הוא הציע, לראשונה, לסגת מבקעת הירדן – טאבו במפלגת העבודה ואזור התיישבות מועדף על תנועות ההתיישבות ותנועות הנוער שלה. הוא קיבל, לראשונה, את העיקרון של נסיגה לקווי 4.6.67, בניגוד לעמדת כל ממשלות ישראל, מאז מלחמת ששת הימים. בפועל הוא הציע נסיגה מכ-98% מהשטחים, ותמורת כבשת הרש – 2% הנותרים, שבשל האוכלוסיה הישראלית המאסיבית בהן הנסיגה מהן בלתי אפשרית, הוא הציע נסיגה מאזורים בנגב ("חילופי שטחים") ובכך שבר טאבו הקיים מאז מלחמת העצמאות, שאין כל דיון על השטחים שבתוך הקו הירוק. אחרי כישלון הוועידה, הוא לא אמר את שניתן היה לצפות ממנו: כל ההצעות שהוצעו ונדחו בטלות ומבוטלות, לא שרירות ולא קיימות, אלא תחת אש וטרור הוא אף הרחיק לכת בהצעותיו בוועידת טאבה. אז, ימים ספורים טרם הבחירות, כאשר אין לו מנדט מוסרי, ניסה לחלץ בכל מחיר איזשהו הסכם, ונציגו יוסי ביילין קיבל עקרונית, למעשה, את טענת "זכות" השיבה. ואחרי שהפלשתינאים דחו בבוז גם את ההצעה הזאת (נציגם "המתון" דחלן כינה אותן "חרטא ברטא") הוא הופיע בתשדיר הבחירות האחרון שלו והודיע שאנו קרובים מאוד לשלום וביקש מנדט לעוד מספר צעדים, הצעדים האחרונים בדרך לשלום.

 

איך הוא, דווקא הוא, היה לאויב השמאל, לסמרטוט האדום בעיני אלה שהיו אמורים לשאת אותו על כפיים?

 

לאחר השמעת דברי עמוס עוז בשידור רדיו, אמר הפרשן הפוליטי של "קול ישראל" ש"השמאל לא סלח לברק על כשלון ועידת קמפ-דיוויד". לא להאמין... ובעצם, למה לא להאמין?

 

הרי מה היה בקמפ-דיוויד? אהוד ברק ניסה ליישם שם את דרכו של עמוס עוז, את דרכו של המחנה של עמוס עוז, זה המכנה עצמו "מחנה השלום". התוצאה היתה מתקפת טרור שלא היתה כדוגמתה בתולדות הסכסוך הישראלי ערבי – אוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים במסעדות ודיסקוטקים, מאות נרצחים בחודש – מבוגרים וילדים, לינץ' נורא ברמאללה, ירי צלפים על שכונת גילה, ירי מרגמות על יישובים אזרחיים, ירי קסאמים על שדרות – כל זה בהובלתו והסתתו של מי שמחנהו של עמוס עוז שם עליו במשך עשרות שנים את יהבו, יאסר ערפאת, ששילהב את האספסוף הפלשתינאי בקריאות: "מיליון שאהידים בדרך לירושלים".

 

למה הם שונאים כל כך את ברק? כיוון שהוא הסיר את המסכות מעל... לא רק מעל ערפאת, מעל מחנה "השלום" הישראלי. הוא, בכך שניסה ליישם את דרכם, הביא לכך שהתברר לכל לאן מובילה הדרך הזאת.

 

מה נותר להם לעשות? להודות שבמשך 40 שנה הם טעו והטעו, שדרך חייהם היתה מקח טעות? יש דרך קלה יותר. כשהם מביטים בברק, הם מביטים במראה. והמראה הזאת, מה לעשות, לא ממש מחמיאה. אז מה עושים? שוברים את המראה.

 

* bsh

נכתב על ידי הייטנר , 11/3/2008 23:11   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, חוץ וביטחון, מנהיגות, פוליטיקה, אקטואליה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שקר הסקר


האם רוב הציבור הישראלי תומך בנסיגה מהשטחים?

 

נבדוק את התשובה לשאלה באמצעות סקר דעת קהל. וזו השאלה שנציג בסקר: "האם תתמוך בנסיגה מהשטחים, שבעקבותיה ישתלט חמאס על השטחים, עשרות קטיושות תשוגרנה מידי יום לעבר ת"א וכל מרכז הארץ, טילי נ"מ ישוגרו לעבר מטוסים שימריאו מנתב"ג, מדינת ישראל תהיה משותקת לחלוטין, וטיל קטיושה יפול על הבית שלך, יהרוס אותו וכל משפחתך תהרג?"

 

ניתן לנסח את השאלה הזאת טיפה אחרת. למשל – "האם תתמוך בנסיגה מהשטחים, שבעקבותיה ישרור שלום נצחי מוחלט בין ישראל לפלשתינאים ולכל מדינות ערב, הכלכלה הישראלית תשגשג ותפרח, מעמדה הבינלאומי של ישראל ירקיע שחקים, תהיה עליה רבתי לישראל והשרות בצה"ל יבוטל, כי לא יהיה בו צורך?"

 

אני משער שיהיה הבדל מסויים בתוצאות הסקר, בכל אחד מנוסחי השאלה.

 

אז מה ניתן להסיק מכך? הציבור הישראלי מצדד בנסיגה מהשטחים? אם רוצים באמת לדעת, יש לנסח שאלה אובייקטיבית. מי שמנסח שאלה מוטה, אינו מעוניין לדעת מה דעת הקהל, אלא לעצב את דעת הקהל באמצעות השאלה, ולהציג על פי תוצאותיה את תמיכת הציבור בעמדתו.

 

סקר מוטה מסוג זה ביצעו לאחרונה מזכירי התק"צ בנושא סגירת "הדף הירוק", או בלשונם המכובסת "איחוד העיתונים".

 

הנה, זה היה נוסח השאלה: "כיום מתפרסמים מדי שבוע שני עיתונים: 'הדף הירוק' שבמקור היה עיתון בזיקה לקיבוץ

הארצי, ו'הקיבוץ', שבמקור היה עיתון בזיקה לתק"מ. כיום, לאחר איחוד כל הקיבוצים לתנועה קיבוצית אחת, הכוונה

היא לאחד את שני העיתונים לעיתון חדש. המהלך יהיה למעשה צעד המשלים את תהליך איחוד התנועות גם מעשית וגם סמלית, וייצור עיתון רחב ובעל השפעה. האם אתה תומך או מתנגד לאיחוד שני העיתונים לעיתון אחד?"

 

מה הפלא ש-72% השיבו שהם תומכים ב"איחוד"?

 

ניתן להציג את השאלה קצת אחרת. "מזכירי התנועה הקיבוצית והממסד התנועתי, מעוניינים לפגוע בחופש הביטוי, ולכן

 הם רוצים לסגור את אחד משני עיתוני התנועה, כך שיהיה לתנועה כלי ביטוי אחד, והם יוכלו לשלוט בו ללא מיצרים. האם

 אתה תומך או מתנגד לסגירת 'הדף הירוק', אף שקיומו אינו עולה כסף לתנועה הקיבוצית"?

 

יש להניח שתוצאות הסקר תהיינה הפוכות. במקרה זה, נוסח השאלה יהיה נאמן יותר למציאות.

 

איך נהג לומר ד"ר יוסף בורג? "סקר – אין לו רגליים" ו"מדבר סקר תרחק".

 

ואגב, מוטב שמזכירי התנועה, המחפשים "צעד המשלים את תהליך איחוד התנועות גם מעשית וגם סמלית", יתנו דוגמה אישית, ויתאחדו למזכיר אחד. כדאי שהם גם יאחדו את דובריהם לדובר אחד, את משרדיהם למשרד אחד, את

מכוניותיהם למכונית אחת. שהרי דוגמה אישית היא הביטוי העילאי של מנהיגות. זו ציפיה מוגזמת?

 

 "שווים"

נכתב על ידי הייטנר , 11/3/2008 19:26   בקטגוריות התנועה הקיבוצית, מנהיגות, פוליטיקה, תקשורת, אקטואליה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)