הבלוג של אורי הייטנר

עתידם של היישובים הישראליים ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת בציבור הישראלי. אין זה מן הנמנע, שבשלב זה או אחר תתקבל החלטה על גבולות המדינה, שתכלול עקירת יישובים. אם כך יוחלט באופן דמוקרטי, ההצעה הזו תבוצע. תהיינה מחאות, תהיה התנגדות, אך כל החלטה שתתקבל – תבוצע. אולם המחלוקת הזו טרם הוכרעה. איש אינו יודע כיצד היא תוכרע. אין לדעת אם הכרעה תכלול עקירת יישובים, ואם כן כמה יישובים ואיזה.

הצעת החוק שאהוד ברק מקדם, לנסות לשחד מתיישבים לעזוב את בתיהם, את יישובם, אף שלא התקבלה כל החלטה על עקירת יישובים ("פינוי / פיצוי") הוא ניסיון נואל לשבור קהילות וליצור בהן דמורליזציה, בטרם החלטה. יישוב הוא קהילה חיה, הוא מערכת חיים, הוא משפחה מורחבת. כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת, המדינה מחוייבת לאפשר למערכת החיים הקהילתית להתנהל בצורה הטובה ביותר. אין למדינה כל זכות לנסות לקעקע את יסודות הקהילה.

כוונת החוק היא לחפש בכל קהילה את החוליות החלשות ואת רודפי הבצע, ובאמצעות שיחודם לפרום את הסולידריות הקהילתית ביישוב, ליצור "הפרד ומשול". ספק אם הניסיון הזה יצליח לגרום לעזיבה משמעותית, אך עצם יצירת אווירה של שמועות, של חשדות, של רכילויות היא הרסנית לקהילה.

הצעת החוק הזו נואלת, כיוון שאינה נובעת מגישה עניינית, אלא משנאה ותחושת נקם. החלטה לעקור יישובים בשל נסיגה מהשטח עליו הם יושבים, למען השלום או מתוך הכרעה לאומית דמוקרטית, אפילו חד צדדית, על גבול המדינה, היא החלטה עניינית, כפי שההתנגדות לה עניינית. ניסיון לשבור קהילה הוא מעשה אנטי דמוקרטי שאין מאחוריו שום מניע ענייני. זהו ניסיון לחרחר ריב ומדנים בתוך היישובים ביש"ע, אך הוא יחרחר ריב ושנאה בחברה הישראלית כולה.

זו הצעת חוק צינית המעמידה את הבצע מעל ערכים לאומיים, חברתיים ואנושיים. ספק רב אם אנשים רבים יענו להצעת השוחד, אך עצם ההצעה נועדה להציג את המתיישבים כמי שניתן באמצעות שוחד לשכנע אותם לעקור ממפעל חייהם תמורת בצע כסף. מעניין מתי אילי נפט סעודיים ימנפו את ההצעה וירחיבו אותה לכלל תושבי ישראל. אני מעריך שבת"א ניתן יהיה למצוא הרבה יותר אנשים מאשר ביש"ע, שיענו להצעה לעזוב את ישראל תמורת סכום של... אגב, ברוח ההצעה הנואלת הזאת, ניתן לנסות לפתור את הבעיה הדמוגרפית בניסיון לשחד פלשתינאים ואולי גם את ערביי ישראל כדי שיעברו למדינות ערב. יש לרעיון כזה אפילו שם מן המוכן: "פינוי – פיצוי".

כאשר הצעה נואלת כזו באה מצד מי שמתיימר להנהיג את תנועת העבודה, היא מביישת את תנועת העבודה לדורותיה. כאשר הצעה כזו באה מצד תנועה שהקימה מפעלי התיישבות לתפארת, ובתוכה את יישובי בקעת הירדן הכלולים בהצעה הזו, היא מטילה קלון על תנועת העבודה לדורותיה. ההצעה הזו גם מעידה על היסטריה בקרב יוזמיה. אם הם כל כך משוכנעים שביכולתם להגיע להסדר עם הפלשתינאים, ואם הם בטוחים שרוב העם יתמוך בהצעה הזו – למה אצה להם הדרך? אדרבא, שינסו להגיע להסכם שלום ולהביאו למשאל עם או לפחות להכרעת הכנסת. כנראה שהם פוחדים מהכרעה דמוקרטית, ומעדיפים לפעול בדרך נפסדת של חתרנות וסכסכנות.

ברק מציע לנסות לשחד את תושבי היישובים שממזרח לגדר ההפרדה. הגדר הזו הוקמה בקונסנזוס רחב, כגדר ביטחון, כדי לסכל חדירת מחבלים מתאבדים למרכז הארץ. ואכן, היא מהווה גורם מסייע, לצד פעילות צה"ל, מאז "חומת מגן" וחיסול בכירי הטרור, בסיכול הפיגועים. הפיכת הגדר לגבול המדיני של ישראל, ללא כל דיון והחלטה דמוקרטיים, הינה ההונאה הציבורית הגדולה ביותר בתולדות המדינה. במדינה ריבונית אין קובעים את גבול המדינה כגנבים בלילה. אגב, אם ברק רוצה לקבוע את הגדר כגבול המדינה, שיציע קודם לספח למדינה את השטח שממערב לגדר. אז, אולי, ניתן יהיה להתייחס לכך כאל רעיון אמין,  ולא כאל שלב א' בהתקפלות ישראלית טוטאלית.

הצעה החוק הזאת היא צינית ובלתי מוסרית. מוטב היה, אילו לא באה לעולם. משבאה, יש ליירט אותה ולהסירה מעל סדר יומנו.

* "ישראל היום"

עד תחילת שנות ה-90, לא היו בחירות לראשות המועצה במועצות האזוריות. ראש המועצה נבחר במליאת המועצה – נציגי היישובים בחרו את אחד מחברי המליאה. בשנות ה-90 שונתה השיטה והונהגו בחירות ישירות.

יש יתרונות וחסרונות בכל שיטה. הבחירה הישירה הביאה עמה פרסונליזציית יתר, תחרות פרועה שבחלק מן הרשויות היתה מכוערת, מלווה בהשמצות וברוח רעה שלא היתה מקובלת בהתיישבות העובדת. ולמרות זאת, אני מבכר מאוד את השיטה החדשה, המשתפת את הציבור ומאפשרת לו לבטא את עמדתו ולהשפיע. מה מביא אדם לבחור בחיי קהילה והתיישבות, ולא בכרך הגדול על יתרונותיו, יותר מהיכולת שלו לעצב את חייו ואת סביבתו. השיטה החדשה הביאה לכך, שיכולת ההשפעה אינה רק ביישוב הבודד אלא גם באזור.

במצב הנוכחי קיים עיוות מסויים – שיטת כלאיים בין הבחירות הישירות לבחירות במליאה. כוונתי - לאופן בחירת סגן ראש המועצה. בחירה זו נעשית על פי השיטה הישנה – בחירה במליאה מבין חברי המליאה.

אני רואה שתי בעיות בשיטה זו. האחת, היא היכולת של יישוב אחד למנוע בחירת סגן ראש המועצה, כיוון שלא בחר בו כנציג למליאה. זו בעיה, כיוון שיתכן שמדובר בסגן מתאים, שהציבור במועצה תומך בו, אך חבריו ליישוב רוצים באדם אחר כנציגם במליאה. היכולת של מרבית התושבים להשפיע אינה מתקיימת, ומצטמצמת לכוחם של החברים ביישוב הבודד. והרי יכולות להיות סיבות שונות לכך שהסגן לא נבחר ביישובו: לעתים, פשוט אין נביא בעירו, אך דווקא באזור כולו יש הערכה גדולה לאותו אדם. לעתים, הוא עלול שלא להיבחר מסיבות אישיות, בשל סכסוך ביישובו. לעתים החברים ביישוב רוצים נציג מיליטנטי שייצג את האינטרס הפרטיקולרי שלהם במליאה, ולא בעל תפקיד הרואה את טובת הכלל (אף שאחריותם של חברי המליאה היא על כלל המועצה, ולא רק על יישובם).

הבעיה השניה, היא הפגיעה ביכולתו של ראש המועצה לבחור את הסגן שעמו הוא רוצה לעבוד. כך קרה, בשבוע שעבר, בבחירות בגולן. הציבור בגולן בחר בראש המועצה אלי מלכה לקדנציה נוספת ברוב של כ-60%. אלי מלכה התכוון להמשיך להוביל עבודת צוות עם סגניתו מיכל רייקין, שהינה שותפה לחזונו ולעשייתו. אולם רצונו של ראש המועצה הנבחר לעבוד עם הסגנית בה הוא מאמין לא תוכל לצאת לפועל, כיוון שלא נבחרה ביישובה לנציגה במליאה.  

אני בספק אם יש צורך בסגן ראש מועצה. אפשר בהחלט לנהל את המועצה עם ראש מועצה נבחר, ומתחתיו עובדי ציבור, אנשי מקצוע – מנכ"ל, גזבר, מנהלי אגפים, מנהלי מחלקות. אולם אם יש צורך בסגן, במספר שתיים נבחר, מן הראוי שראש המועצה יוכל לבחור את האדם שמתאים לו לעבוד עמו.

ניתן לאמץ את מודל הבחירות לנשיאות בארה"ב – ריצה של מועמד לראשות ולצדו הסגן. וכך, הציבור כולו יכול להחליט האם הוא בוחר בעסקת החבילה.

בעיה נוספת שבה נתקלתי בבחירות האחרונות למועצות האזוריות, היתה הגבלת שעות ההצבעה ביישובים קטנים לשעות 15:00-21:00. מאחר ורבות מן המועצות האזוריות נמצאות בפריפריה, יצרה עובדה זו קושי לאנשים רבים לממש את זכותם האזרחית. אדם נסע לאזכרה במרכז הארץ, אחר נסע ללימודים והם לא יכלו להצביע. אני אישית מכיר מספר תושבים שרצו להצביע ולא יכלו לעשות כן, בשל סד הזמנים הבלתי אפשרי.

מטרת ההגבלה הזאת חיובית – חיסכון בעלויות. אולם אם תוצאת החיסכון הזה היא פגיעה ביכולתם של אזרחים להשתתף בהליך הדמוקרטי, יצא שכרנו בהפסדנו. יש מחיר לדמוקרטיה וראוי שנשלם אותו.

* "קו למושב"

א. הצבעה בולשביקית?          

"אין לך מה להתגאות בתוצאות ההצבעה באורטל", אמר לי חבר. "מתי תשתחררו כבר מדפוס ההצבעה הבולשביקי – אסדי, של הצבעה קוהרנטית, כמעט פה אחד?".

אכן, חומר למחשבה. הצבעה אחידה אינה נראית כל כך טוב. אבל אמירה כזאת היא התייחסות לצד החיצוני והתעלמות מהמהות. הרי באמת אין כאן כל הצבעה בולשביקית. זו הצבעה חופשית ומשוחררת בין שני מועמדים. הצבעה חשאית, כמובן. "אם אני תומך באלי מלכה", שאלתי את חברי, "היית מצפה שאצביע בעד חיים רוקח רק כדי שתוצאות ההצבעה באורטל תהיינה פלורליסטיות?". אני, כאינדבדואל, הצבעתי על פי העדפתי האישית. כמוני, נהג כל חבר כאינדבדואל. הסה"כ של ההצבעה האינדבדואלית, אכן היתה קוהרנטית. מה רע בזה?

אני דווקא רואה בכך יופי – הלכידות החברתית, השיח החברי, יוצרים אצלנו לעתים (לא תמיד) גם קרבה רעיונית, לכידות רעיונית. כך היה בבחירות ב-96' וב-99', כאשר רוב גדול מאוד של חברי אורטל בחרו ב"דרך השלישית". כך היה בשתי מערכות הבחירות האחרונות למזכיר התק"ם, כאשר כל המצביעים באורטל תמכו במי שהתמודדו נגד נתן טל (פעם יונה פריטל ופעם ולוול'ה) בשל עמדותיו הקיצוניות והבוטות של טל נגד ההתיישבות בגולן ונגד הקיבוץ השיתופי.

מצד שני, בדרך כלל אורטל מתאפיינת בדפוס הצבעה פלורליסטי בבחירות לכנסת (ובעבר – בבחירות הישירות לראשות הממשלה) ובכך היא ממש יוצאת דופן בתנועה הקיבוצית, שבה באופן מסורתי מתקיימת הצבעה קוהרנטית בעד מפלגת העבודה.

            ב. עיוות השיטה

עד תחילת שנות ה-90, לא היו בחירות לראשות המועצה במועצות האזוריות. ראש המועצה נבחר במליאת המועצה – נציגי היישובים בחרו את אחד מחברי המליאה. בשנות ה-90 שונתה השיטה והונהגו בחירות ישירות (בגולן מערכת הבחירות בשבוע שעבר היתה הראשונה שהתקיימה בפועל, כיוון שבשתי המערכות הקודמות המועמד הנגדי הסיר את מועמדותו, ומשרד הפנים הכריז על בחירת המועמד היחיד).

יש יתרונות בכל שיטה, אך אני מבכר מאוד את השיטה החדשה, המשתפת את הציבור ומאפשרת לו לבטא את עמדתו ולהשפיע.

בשיטה החדשה קיים עיוות מסויים – שיטת כלאיים בין השיטה הישנה לחדשה. כוונתי לבחירת סגן ראש המועצה. בחירה זו נעשית על פי השיטה הקודמת – בחירה במליאה מבין חברי המליאה.

אני רואה שתי בעיות בשיטה זו. האחת, היא היכולת של יישוב אחד למנוע בחירת סגן ראש המועצה, כיוון שלא בחר בו כנציג למליאה. זו בעיה, כיוון שיתכן שמדובר בסגן מתאים, שהציבור במועצה תומך בו, אך ביישוב שלו רוצים אדם אחר כנציגם במליאה. היכולת של מרבית התושבים להשפיע אינה מתקיימת, ומצטמצמת לכוחם של החברים ביישוב הבודד. הבעיה השניה, היא הפגיעה ביכולתו של ראש המועצה לבחור את הסגן שעמו הוא רוצה לעבוד. כך אכן קרה, כאשר הציבור בגולן בחר באלי מלכה לראש המועצה, אך אלי מלכה אינו יכול לעבוד עם הסגנית שהוא בחר – מיכל רייקין, כיוון שהיא לא נבחרה ביישובה לנציגה במליאה.

אני בספק אם יש צורך בסגן ראש מועצה. לדעתי, אפשר בהחלט לנהל את המועצה עם ראש מועצה נבחר, ומתחתיו עובדי ציבור – מנכ"ל, גזבר, מנהלי אגפים, מנהלי מחלקות. אולם אם יש צורך בסגן, במספר שתיים נבחר, מן הראוי שראש המועצה יוכל לבחור את האדם שמתאים לו לעבוד עמו.

ניתן לאמץ את מודל הבחירות לנשיאות בארה"ב – ריצה של מועמד לראשות ולצדו הסגן. וכך, הציבור כולו יכול להחליט האם הוא בוחר בעסקת החבילה.

            ג. הצבעה בלתי מגזרית

מערכת בחירות שבה מתמודדים מועמד חילוני מול מועמד דתי, עלולה להפוך למערכה מגזרית עם דפוסי הצבעה מגזריים, שעלולה להביא למתח בין המגזרים.

לשמחתי, לא כך היה בבחירות בגולן. מתוך 7.5 יישובים דתיים (החצי הוא נטור, יישוב מעורב) רק בשניים חיים רוקח ניצח. בחמישה יישובים ניצח אלי. מתוך 7 יישובים בהם רוקח ניצח, רק שניים הם דתיים.

מעבר לכך, גם ניתוח מפורט יותר של התוצאות בכל יישוב (לא רק מי ניצח, אלא מה היו אחוזי התמיכה בכל מועמד) מעיד שלא היתה הצבעה מגזרית. אי אפשר למצוא מאפיין מגזרי בהתפלגות הקולות, לא בין חילונים ודתיים, ולא בין קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים.

            ד. ראוי למנהיגות לאומית

בנוף האנושי הצחיח של ההנהגה הלאומית בישראל ובבינוניות המאפיינת אותה, קשה למצוא הרבה אנשים בשיעור קומתו של אלי מלכה. במידה רבה ניתן לומר שאלי מתבזבז, בכך שיכולותיו מופנות לרמה המוניציפלית. זה בזבוז ברמה האישית וברמה הלאומית.

מי שמרוויח מכך, הוא הגולן. לצערי, תוצאות הבחירות מעידות שהציבור בגולן אינו יודע להעריך זאת מספיק.

            ה. איחולים לקדנציה השניה

כאשר אלי מלכה נבחר לראשונה, לפני שש שנים, איחלתי לו ברכה אחת – שבקדנציה שלו הוא לא ידרש להתעסק במאבק קיומי על הגולן ויוכל להקדיש את כל מרצו למשימות של שלום; בניה, קליטה, פיתוח, קהילה, חינוך. למרבה השמחה, כך היה, וחלון ההזדמנויות נוצל בצורה נפלאה.

אלי נבחר לקדנציה השניה ביום שבו נערכה ועידת אנאפוליס, בהשתתפות מסויימת של סוריה. האם זהו אות מבשר רע?

אני מאחל לאלי ולנו, שגם הקדנציה השניה לא תהיה בצל של סכנה קיומית, ואף היא תיוחד לסדר יום אזרחי. בסופו של דבר, ככל שאנו מפתחים ומחזקים את הגולן, וככל שהזמן חולף, מתחזקים שורשינו בגולן, מתחזקת התמיכה בנו, וקטנה סכנת העקירה והחורבן.

בסקר דעת קהל ערב אנאפוליס השיבו 70% מהנשאלים שהם מתנגדים לנסיגה מהגולן תמורת שלום. יעד ריאלי – שבסקר שיערך בעוד חמש שנים, למעלה מ-80% ישיבו כך.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל