הבלוג של אורי הייטנר

בסקר דעת קהל של "ידיעות אחרונות" ערב ועידת אנאפוליס (ערב שבת 23.11.07) השיבו 70% מהנשאלים שאינם מוכנים לוותר על הגולן בהסכם שלום עם הסורים. רק 27% מן הנשאלים השיבו שהם מוכנים לוויתור כזה. באותו סקר, השיבו 70% מהנשאלים שישראל צריכה לנהל מו"מ עם סוריה, ורק 29% השיבו בשלילה. איך ניתן להסביר את התוצאות הללו? האם יש סתירה בין התשובות על כל אחת מן השאלות?

קיים הבדל משמעותי בין השאלות. שאלה אחת עוסקת במהות והשניה – בנוהל. שאלה אחת עוסקת בתוצאה הרצויה והשניה – בתהליך. ברור שהתשובה המשמעותית יותר היא הנוגעת למהות, לתוצאה הרצויה. רוב גדול מאוד בציבור, בסקר זה כמו גם בסקרים אחרים, אינו מוכן לוותר על הגולן, גם לא למען שלום עם סוריה. זה רצון העם.

איך, אם כן, ניתן להסביר את תמיכתו של הציבור בניהול מו"מ עם הסורים? את התשובה לשאלה הזו אנו נתנו כבר לפני 15 שנים, בסטיקר שהוצאנו באותם הימים: "שלום עם הגולן". האמירה שלנו היתה, שאנו רוצים מאוד בשלום עם הסורים, אך התנאי לשלום כזה הוא הישארות הגולן בריבונות ישראל. זה בדיוק מה שאמר הציבור בסקר הזה.

העם אינו מוכן לוותר על הגולן, אך הוא רוצה בשלום עם סוריה ולכן הוא תומך במו"מ. הוא תומך במו"מ שבו ישראל תעמוד על המשך ריבונותה על הגולן.

העמדה הזאת הגיונית, נכונה עקרונית, אך שגויה באופן מעשי. אילו אני נשאלתי בסקר, הייתי בין 29% המתנגדים למו"מ עם סוריה. מדוע? הרי גם אני תומך בשלום עם סוריה, ובלבד שלא תכרך בו נסיגה מהגולן.

הסיבה לכך, היא שהיום ובעתיד הנראה לעין, אין סיכוי למו"מ כזה. בתקופת שמיר החל מו"מ שבו זו היתה עמדת ישראל. אולם אחרי שארבעה ראשי ממשלות הסכימו לנסיגה מהגולן, הסורים דורשים שהמו"מ יחל בנקודה שבה הופסק. סגן שר החוץ הסורי פייסל מקדאד, שהשתתף בוועידת אנאפוליס, הבהיר שהמו"מ עם ישראל לא יהיה על הגולן, כיוון שהנסיגה לקווי 4.6.67 אינה נושא למו"מ.

אני אתמוך במו"מ עם סוריה, רק כאשר ישראל תבהיר שהמו"מ אינו כולל את הגולן ולא יהיה בו דיון על נסיגה מהגולן. כל עוד אין אמירה ברורה כזאת של ממשלת ישראל, לא יתכן מו"מ שזו תהיה תוצאתו, שהרי לא יתכן מו"מ שסופו טוב יותר אפילו מעמדת הפתיחה שלנו. מצד שני, ברור שאם ממשלת ישראל תכריז שאין מו"מ על הגולן, לא יהיה מו"מ לשלום עם סוריה, בעתיד הנראה לעין.

אסור לנו לוותר על החזון של "שלום עם הגולן", אך לעת עתה החלום הזה הוא בגדר משאת נפש, מחוז חפץ, חלום שיש לחנך עליו. אולם היום אין דרך אופרטיבית לממש אותו. היום ניתן לקדם אותו רק באמצעות חיזוק אחיזתנו בגולן והפיכתה למציאות בלתי הפוכה. לעת עתה, שום דבר חיובי לא יכול לצאת ממו"מ עם סוריה. עצם הדיבור על מו"מ עם סוריה, במצב הנוכחי, הוא דיבור מחליש הפוגע במשימה הלאומית החשובה של פיתוח הגולן וחיזוק אחיזתנו בו.

יש לקיים את רצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בכל הסקרים וגם בסקר המדובר – הרצון לשמור על הגולן ישראלי. כל עוד אין אופציה למו"מ שתוצאתו הוא שלום השומר על הגולן ישראלי, יש לוותר על מו"מ עם סוריה.

* "שישי בגולן"

ניסיונו של עמרם מצנע להצטרף להנהגה הלאומית נחל כישלון חרוץ. מצנע נתפס בציבור כאדם חסר כריזמה, חסר מנהיגות, אדם חלש, ובנוסף לכך – בעל דעות יוניות קיצוניות מאוד.

כישלונות פוליטיים יש לנו למכביר. מה שמייחד את מצנע, הוא הדרך בה התמודד עם כישלונו. הוא לא המשיך לדשדש במערכת הפוליטית, בה לא מצא את ידיו ואת רגליו, בתקווה שיום יבוא והוא יצליח היכן שנכשל. הוא לא נטש את ספינתו הטובעת והלך "לעשות לביתו" והרבה, על מנת לחזור כבעל הון ולהתחיל את מסעו המחודש אל השלטון. הוא עשה את הבלתי יאמן במקומותינו – התפטר מהכנסת וירד לנגב כדי לשקם את ירוחם, בתפקידו כראש עיר ממונה.

ירוחם היתה הצלחה גדולה בשנות ה-90 וראשית שנות האלפיים, שעה שהוביל אותה ראש המועצה המקומית המצטיין מוטי אביצרור. אולם אביסרור איבד את שלטונו לטובת ברוך אלמקייס, עסקן מושחת שבתוך שנים מעטות הצליח להרוס כל חלקה טובה בירוחם.

מצנע בחר להכנס לתוך הביצה הזאת, בעיר הרחוקה כל כך מן העין והלב, הפשיל שרוולים וניגש לעשיה הקשה והלא מתוקשרת. בתוך זמן קצר, הוא הצליח ליצור מהפך בעיר – שיקם את מערכת החינוך, את המתנ"ס, את החינוך הבלתי פורמלי, את הספריות, לצד עשייתו הרבה בצד הפיסי ובשאלות החברתיות והקהילתיות. הצלחתו גדולה מאוד. הוא הצליח לזקוף את גב התושבים.

בחנוכה, ראיתי במצנע את האדם הנכון להאיר עליו בזרקור גדול – לא רק בזכות הצלחתו בירוחם, אלא בראש ובראשונה בזכות עצם ההחלטה, המהווה מופת חלוצי, כראוי למנהיגות בישראל 2007.

* " הקיבוץ" - פרוייקט חנוכה

בבחירות בבריטניה ב-1945, מיד אחרי מלחמת העולם השניה, הדיחו אזרחי בריטניה את המנהיג והמצביא הדגול, שהצעיד את אומתם לניצחון על גרמניה הנאצית, וינסטון צ'רצ'יל. משמעותן של תוצאות אלו, הן שבחירות אינן תמיד עניין רציונלי, אין בהכרח קשר בין הישגי המנהיג לתמיכה בו בבחירות.

אין מערכת בחירות שהתוצאות בה ברורות מראש. גם במערכת הבחירות בגולן, התוצאות לא היו מובטחות מראש. הציבור בגולן לא נהג כמו הציבור בבריטניה ב-1945. אלי מלכה נבחר לקדנציה שניה. ניצחונו בכ-60% הוא ניצחון סוחף.

אולם אני התאכזבתי. ציפיתי מן הציבור בגולן לתוצאות אחרות. במערכת בחירות, שבה מתמודד אחד הוא ראש מועצה מצויין, שגרף הצלחות אדירות, שקידם את הגולן בצורה מעוררת התפעלות וקנאה כמעט בכל תחום, שהישגיו הן עובדה שלא יכול להיות עליה ויכוח, ומולו מתמודד אדם נחמד מאוד, חביב ולבבי, אך אין לו כישורים להיות ראש מועצה, מן הראוי היה שהתוצאה תהיה אחרת.

מן הראוי היה, שהתוצאה תהיה כמו באורטל.

****

 לא היה בבחירות האלה דבר שעורר בי גאווה, כמו התוצאות באורטל, בהן קיבל אלי 91.5%.

אחרי האסיפה הקשה בנושא ז'-ח' ב"אביטל", והדברים הקשים מנשוא שנאמרו על אלי, חששתי מהצבעת מחאה גורפת נגדו בבחירות. הצבעת מחאה היא הצבעה לגיטימית בדמוקרטיה, אך בעיניי אין היא הצבעה בוגרת. הכוח שניתן בידי המצביע לקבוע את עתיד האזור, מחייב אותו לאחריות. כאשר על כף אחת של המאזניים ניצב כעס על אלי, חריף ככל שיהיה, בגלל סוגיה אחת, חשובה ככל שתהיה, ועל הכף השניה ניצבת ההוקרה להישגיו והרצון בהמשך התנופה למען הגולן, הצבעת נקמה אינה הצבעה בוגרת.

בבחירות הללו, חיים רוקח ניקז את כל הממורמרים ובעיקר את הממורמרים הכרוניים, ה"דפוקים" המקצועיים. המקומות בהם רוקח ניצח או השיג תמיכה רבה, הם מקומות שהדימוי העצמי של תושביהם נמוך מאוד.

כיוון שאני תמכתי במהלך של ז'-ח' ב"אביטל", לא עמדתי בפני הדילמה שבה עמדו מרבית חברי אורטל. דווקא משום כך, אני מסיר את הכובע בפני החברים שידעו להתעלות מעל רגש הנקמה, ולתת לאלי את המנדט להמשיך לקדם את הגולן. הבחירות הללו היו מבחן בגרות לאורטל. עמדנו בו בצורה מעוררת התפעלות.

****

מבחן בגרות מסוג אחר היה בקדמת צבי. על פי שיטת הבחירות (המעוותת, בעיניי), סגן ראש המועצה חייב להיות חבר מליאת המועצה. חברי מליאת המועצה הם נציגי היישובים. המשך כהונתה של מיכל רייקין בתפקיד סגנית ראש המועצה, היה מותנה בכך שתשוב ותבחר כנציגת קדמת צבי.

איני מעלה בדעתי אפשרות, שבאורטל מישהו היה מציג מועמדות למליאה מול חבר קיבוץ שהיה מכהן כסגן ראש המועצה. אם מישהו היה מציג מועמדות, אני משוכנע שהחברים היו משכנעים אותו להסירה. אילו היה מתעקש – היה מובס.

בקדמת צבי שני חברים התמודדו נגד מיכל והיא הפסידה (על חודם של ארבעה קולות) בבחירות.

אני מכיר את הביקורת הציבורית על מיכל וגם מסכים עם חלקה. היא לוקה בסגנון כוחני ובוטה. כשהיא נכנסה לתפקיד, היה לי קשה מאוד עם סגנונה והיה לי קשה מאוד לעבוד איתה. ככל שהכרתי אותה, דעתי עליה השתנתה מאוד. למדתי להבחין בין הקנקן – הסגנון (שגם הוא נבע במידה רבה מחוסר ניסיון ציבורי וניהולי, ועם הזמן התמתן מאוד) לבין מה שיש בו. מיכל היא סגנית ראש מועצה מצויינת. היא קידמה מאוד את הנושאים בהם טיפלה. היא אישה חכמה, ערכית, מסורה, סוס עבודה, בעלת כושר החלטה ויכולת ביצוע נדירים. היא פשוט בולדוזר. הצטערתי מאוד מאוד על הפסדה.

מיכל היא אשת ציבור שנויה במחלוקת. יש לה מתנגדים רבים בגולן. אך ההצבעה נגדה בקדמת צבי לא היתה בגין הביקורת על תפקודה כסגנית ראש המועצה. המסר של מתנגדיה, היה "מה היא עשתה למען קדמת צבי?" "מה יוצא לנו מזה שיש לנו סגנית ראש מועצה?" "אנחנו צריכים לבחור נציג במליאה שייצג את האינטרסים של קדמת צבי".

באורטל לא יכול היה להיות דבר כזה. באורטל חברים רבים המכהנים בתפקידים מרכזיים באזור. הציפיה מאיתנו, בעלי התפקידים, אינה "לדאוג לאינטרסים של אורטל", אלא למלא את תפקידנו נאמנה למען הגולן. עצם התרומה לגולן, היא מימוש האינטרס של אורטל, וכך כתוב גם בחזון אורטל.

בקדמת צבי, מסתבר, אנשים אחרים. אני מקווה מאוד שתימצא הדרך להמשך תרומתה הגדולה ועשייתה המבורכת של מיכל לגולן.

****

מערכת הבחירות היתה בעבור אלי סדרת חינוך חשובה. הוא נתקל בביקורת חריפה גם מצד אנשים שבחרו בו, ולדעתי הוא מודע לטעויות שעשה.

אלי הוא קטר שלא תמיד היה מחובר לקרונות האחרונים. הוא היה שקוע כל כולו בעשיה, בהשגת המטרות, מתוך הבנה שיש למהר כיוון שאין לדעת מה אורכו של חלון ההזדמנויות שבידינו, בין ניצחוננו במאבק הקודם, לבין פתיחתו של המאבק הבא, ויש לנצל את חלון ההזדמנויות הזה. אלי אדם משימתי מאוד, ממוקד במטרה, אך לא תמיד ידע והבין שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה.

הציבור מצפה מהמנהיג להיות עממי יותר, קרוב יותר, קשוב יותר, מתייחס יותר לצרותיו ולכאביו. אלי ידע לרתום לחזון הגדול שלו את הנהגת הגולן, את עובדי המועצה, את מנהיגויות היישובים, אך לאו דווקא את הציבור הרחב.

לא פעם שוחחתי איתו על כך, והוא הסביר שאינו "פוליטיקאי". אך זו טעות, אדם שבוחר בפוליטיקה, צריך להיות פוליטיקאי. להיות פוליטיקאי, במובן החיובי של המילה, אינה מילה גסה. על אלי ללמוד להיות יותר איש של אנשים, להקשיב יותר לאנשים, לגעת יותר באנשים.

אני מקווה ומאמין שאלי ידע להפיק את הלקחים.

אני שמח מאוד על ניצחונו של אלי. אנו הרווחנו עוד חמש שנים של תנופת עשיה ושל קידום הגולן.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל