בין וינוגרד ללינדנשטראוס, בין רמון לקצב, בין מרציאנו לטרטמן, בין זיילר לגנות, כמעט לא הבחנו במהפך מדיני ודיפלומטי רב משמעות – הנכונות הישראלית המשתמעת, לקבל את היוזמה הסעודית כבסיס למו"מ במזה"ת.
יתכן שהגישה הזו, שהחלה בהדלפות לעיתונות ונמשכת באמירות פומביות של אולמרט וציפי לבני, היא טקטית בלבד, ונועדה להרחיק מישראל את דימוי הסרבן, באמצעות זריקת הכדור למגרש של הערבים. אולם גם אם זו הכוונה, עצם הקבלה העקרונית של היוזמה הסעודית, גורמת לישראל נזק כבד.
"יש בתכנית מרכיבים חיוביים", אמר אולמרט באנדרסטייטמנט דיפלומטי. איזה מרכיבים חיוביים יש בה? מן הסתם, אפשר לראות בחיוב את התמורה שמציעה לנו היוזמה הסעודית – שלום כולל ויחסי נורמליזציה בין ישראל לשכנותיה. השאלה היא, עם איזו ישראל מעוניינים יוזמי התכנית לחיות בשלום?
התכנית מדברת על שלום כולל במזה"ת, תמורת נסיגה מלאה לקווי 67' ופתרון צודק לבעיית הפליטים, המתבסס על החלטת האו"ם 194.
משמעות ההצעה, היא נסיגה מוחלטת של ישראל לגבולות הבלתי הגיוניים של ערב מלחמת ששת ימים, והצפת כבשת הרש שתוותר ממדינת ישראל בהמוני פלשתינאים, במסגרת מימוש "זכות השיבה". המשמעות היא חלוקתה של א"י המערבית לשתי מדינות – מדינה פלשתינאית נקיה לחלוטין מיהודים מן הקו הירוק מזרחה, ומדינה דו לאומית, שתהפוך בהדרגה למדינה פלשתינאית נוספת, מן הקו הירוק מערבה.
מי שדוגל בזכות השיבה, אינו מכיר בזכותה של ישראל – מדינת העם היהודי, להתקיים. מי שדוגל בזכות השיבה, שולל את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, זכות המוקנית לכל עם בעולם, ואת זכותו לריבונות לאומית.
היוזמה הזאת מסוכנת מאין כמותה. יש לדחות אותה על הסף, כפי שדחה אותה על הסף ראש הממשלה שרון, כשהוגשה לראשונה לפני 5 שנים.
כאמור, גם אם מדובר בצעד טקטי של ראש הממשלה, זהו צעד מיותר ומסוכן. אך אין זה מן הנמנע שמדובר בצעד אסטרטגי של ממש. ראש הממשלה אומר בפה מלא בפתח ישיבת הממשלה, שיש בתכנית אלמנטים חיוביים. מקדימה אותו שרת החוץ ציפי לבני, המבהירה את התנגדותה של ישראל לסעיפי היוזמה הנוגעים לפליטים, ואת ציפייתה שהם יתוקנו בוועידת ריאד.
המשתמע מדברים אלה, הוא רמז שאם יסירו או ימתנו הסעודים את הסעיפים הנוגעים לזכות השיבה, הסוגיה הטריטוריאלית לא תהווה מכשול. בכך, ממשיך אולמרט את התהליך שהתחיל בו מקורבו אהוד ברק בוועידת קמפ-דיוויד – נטישת רעיון הפשרה הטריטוריאלית וכניעה לתכתיב הערבי; דרישה לנסיגה מוחלטת.
נסיגה ישראלית מלאה מן השטחים, משמעותה – מתן פרס לערבים שתקפו אותנו והפסידו במלחמה, ובכך עידודם להלחם בנו גם בעתיד. נסיגה כזאת, משמעותה – ויתור רחב היקף על שטחי מולדת, כולל אזורים ריקים מערבים שאין בהם כל איום דמוגרפי על ישראל, התנקשות בריבונותה של מדינת ישראל בוויתור על אזורים ריבוניים של המדינה כירושלים והגולן, עקירת מאות אלפי אזרחים ישראלים ויישוביהם, חלוקתה של ירושלים, בירת ישראל, וגימוד ישראל לגבולות בלתי אפשריים להגנה ובכך הפקרת ביטחון המדינה. ומי שמאמין שאחרי נסיגה כזו ינטשו הערבים את תביעת "זכות השיבה" והסכסוך בינינו לבינם יסתיים, אינו אלא משלה את עצמו.
האימוץ הקרב והולך של היוזמה הסעודית בידי הממשלה, חמור ומסוכן מאין כמותו. העובדה שמדיניות הרפתקנית וקיצונית זו מוצעת בידי ראש ממשלה שאמור לעמוד בראשות מפלגת מרכז ולייצג את המרכז השפוי במדינה, הופכת את הסכנה לחמורה שבעתיים. והעובדה שגם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, המוביל בבטחה בסקרים, אינו שולל עוד על הסף את היוזמה, מחמירה את המצב אלף מונים.
זוהי סכנה לאומית חמורה ביותר.
* "אומדיה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
