בשבועות האחרונים נערך סקר עומק בנוגע לעמדות הציבור הישראלי בסוגיית הגולן. הסקר נערך בעקבות המלחמה ולנוכח ההצהרות של שרים בזכות נסיגה מהגולן והמאמרים הרבים בתקשורת ברוח זו.
15 שנים, מאז הקמת ועד יישובי הגולן, אני עוקב אחרי הסקרים הללו. מעולם לא ידענו סקר שתוצאותיו טובות כל כך. כל נתוני הסקר מעידים על עליה משמעותית בהתנגדות לנסיגה מהגולן ובהתנגדות למו"מ על הגולן. בשאלה המרכזית, הנתון אינו ניתן לספק – "מהי עמדתך לגבי חתימת הסכם שלום מלא עם סוריה תמורת נסיגה מלאה מהגולן"? 14% בלבד השיבו "די תומך" ו"מאוד תומך", לעומת 71% שהשיבו "מתנגד מאוד" ו"די מתנגד" (56% השיבו "מאוד מתנגד" לעומת 6% בלבד "מאוד תומך").
התוצאות השתפרו כאשר נשאלה השאלה המפורשת, המבהירה מה משמעות נסיגה מלאה מהגולן. כאשר לשאלה נוספו עוד שתי מילים "עד הכינרת", התמיכה התכווצה ל7% וההתנגדות עלתה ל-85%.
בין המצביעים בבחירות האחרונות ל"קדימה" ולגמלאים, התוצאות דומות מאוד לכלל המדגם, טיפה טובות יותר. בין מצביעי הליכוד ומפלגות הימין התמיכה בגולן כמעט מלאה. בין מצביעי למפלגת העבודה, קיים שוויון בין התומכים והמתנגדים (נתון משמעותי לאחר 14 שנים בהן מפלגת העבודה מצדדת בנסיגה כזו).
המגמה הכללית נשמרת גם כאשר הציבור נשאל על דעתו בסוגיה, בהנחה שהימנעות מנסיגה תביא בוודאות למלחמה עם סוריה, וכאשר הוצגה בפניו הנחה שהסכם כזה עם סוריה יביא להכרת איראן בישראל.
****
איך אני מסביר את השינוי הזה?
בראש ובראשונה, הציבור אוהב את הגולן. מעבר לכל אידאולוגיה, עמדה פוליטית, עמדה ביטחונית – הציבור הישראלי אוהב את הגולן, אוהב לטייל בגולן, חש בגולן בבית ואינו רואה סיבה לסגת ממנו.
בעניין זה חשיבות רבה למימד הזמן. ככל שחולף הזמן, הקשר לגולן מתהדק ואפשרות הנסיגה נראית יותר ויותר כרעיון תלוש מהמציאות. לכן, יש חשיבות רבה לכך שנרוויח זמן. בהנחה שמתישהו עלול להתחדש מו"מ על הגולן, ככל שהדבר ידחה – כן ייטב. אם מו"מ כזה יתחדש בעוד 10 שנים, הקשר לגולן יהיה הדוק יותר מהיום. אם בעוד 20 שנה, הקשר יהיה הרבה יותר הדוק. יתכן שבעוד 30 שנה הוא כבר יהיה בלתי הפיך בעליל. לכן, ככל שהדבר בהשפעתנו, יש "לשחק על זמן".
סיבה נוספת היא כשלון המו"מ עם הסורים. ארבעה ראשי ממשלה ישראלים ניהלו בשנות ה-90 מו"מ עם סוריה. הקשיחות הסורית, חוסר הנכונות להתפשר במאומה, חוסר הנכונות לגלות מחווה כלשהי כלפי ישראל במו"מ, העוינות שהם גילו במהלך המו"מ – כל אלה גרמו לסלידה מהסורים ולשחיקת הרצון להגיע איתם להסדרים. על כך נוספה התנהגותו הפרובוקטיבית של בשאר אסד, שהגביר מאוד את תמיכתו בחיזבאללה לעומת אביו, הידק מאוד את הברית שלו עם איראן, חיזק את תמיכתו בחמאס, מתריס בהתגרות כלפי ארה"ב והעולם החופשי.
סיבה נוספת, היא תוצאות הנסיגה מלבנון ומרצועת עזה, והטרור הפלשתינאי נגד ישראל מאז הסכמי אוסלו ותוך הפרתם המתמשכת והבוטה. התוקפנות כלפי ישראל מגבולות אלה אחרי הנסיגה המלאה, מעידה על כך שהסכסוך בינינו לבין הערבים אינו על שטח זה או אחר, אלא הוא נובע מחוסר הנכונות של הערבים להשלים עם קיומה של המדינה. כאשר הציבור הישראלי רואה כיצד כאשר ישראל יושבת על הגולן הגבול השקט ביותר שלה הוא עם סוריה, הוא אינו מעוניין לסכן זאת בהכנסת הסורים לגולן, מה שעלול להביא לתוקפנות כלפי יישובי הצפון מהגולן.
אלה לפחות חלק מן הסיבות לשיפור המשמעותי בעמדת דעת הקהל הישראלית.
****
והיה, אם יתחדש מו"מ על הגולן, האם התוצאות הללו ישארו בתוקף או ישחקו?
נסיון שנות ה-90 מעיד על כך, שעצם קיומו של מו"מ מביא לשחיקה. בטרם החל המו"מ על הגולן, הגולן היה בקונסנזוס לאומי מלא (למעט השוליים הסהרוריים של השמאל הקיצוני). הנושא כלל לא נבדק בסקרים. אולם כאשר התנהל מו"מ וראשי ממשלות ישראליים היו נכונים לסגת מהגולן, בגיבוי ותמיכה של התקשורת, חלה שחיקה מתמדת בתמיכת הציבור. בסוף תקופת ברק, אחרי 9 שנות מו"מ, קרוב למחצית הציבור תמך בנסיגה.
עצם העובדה שמזה 6.5 שנים אין מו"מ עם סוריה והנושא אינו בכותרות, היא גורם נוסף לתוצאות הסקר. אם, חלילה, יתחדש המו"מ, קרוב לוודאי שיתחדש הכרסום בדעת הקהל. מבחינה זו, יש חשיבות רבה לנקודת הפתיחה שלנו בדעת הקהל. יש הבדל עצום בתהליך שחיקה שיחל במצב בו היינו לפני 6 שנים, בתקופת המו"מ, כאשר התמיכה בגולן היתה גבוהה באחוזים בודדים בלבד מהתמיכה בנסיגה, לעומת תהליך שחיקה שיחל בנקודת הפתיחה הנוכחית. מנקודת פתיחה כזאת, יהיה קשה מאוד לרדת עד כדי אבדן הרוב.
אך מה שחשוב יותר הוא מימד ההרתעה. כאשר זו עמדת דעת הקהל, קטנים הסיכויים שהממשלה תהיה מעוניינת להכנס להרפתקה של מו"מ על נסיגה. הפוליטיקאים קוראים סקרים. אהוד ברק היה אובססיבי להגיע להסכם עם סוריה, והפך כל אבן בניסיון להגיע לכך, אולם כאשר כל הסקרים הבהירו לו שהוא עומד להפסיד במשאל העם, הוא התעקש על 40 מ' בחוף הכינרת מתוך ידיעה שהתעקשות זאת תכשיל את ההסכם.
אחת השאלות בסקר בחנה את השפעת התמיכה של הציבור במפלגה שלו, אם היא תתמוך בפתיחת מו"מ על נסיגה מהגולן. רוב המשיבים ענו שתמיכתם במפלגתם תקטן במקרה כזה.
****
תוצאות הסקר הן משוב חיובי ביותר לאסטרטגיה בה אנו נוקטים מאז סוף המאבק. אנו רואים בשקט תקשורתי ופוליטי סביב נושא הגולן, את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלנו. שקט זה, מאפשר לאהבת הגולן לחלחל בתודעת הציבור באופן נקי משאלות של מלחמה ושלום, פוליטיקה וביטחון. אהבה נטו.
תהליך זה יוצר נורמליזציה וישראליזציה של הגולן בתודעת הציבור. הגולן אינו מתקשר עם מלחמה ומילואים, לא עם פוליטיקה ומאבקים, אלא כאזור טיולים ונופש וכאזור יעד למגורים וקליטה.
כדי להבטיח זאת, הקפדנו לאורך כל השנים הללו לא להיגרר לוויכוחים על הגולן כאשר הם עלו מפעם לפעם. לא להגיב כאשר בשאר אסד ובן כספית, יצאו במתקפות "שלום" והחל ויכוח האם להיענות. גם לא כשהנשיא קצב כמעט אנס את שרון להיענות להפצרות אסד. גם לא כאשר ישראל כץ יצא בהצהרות מפוצצות על תכניות משרד החקלאות שנועדו לסכל מו"מ עם סוריה ועוד. אנו הבנו, שהאינטרס שלנו הוא הורדת הנושא מהכותרות במהירות האפשרית, ולא נתנו יד להישארותו בכותרות.
המבחן הקשה ביותר היה בתקופת המלחמה ואחריה, כאשר היתה ממש מתקפה תקשורתית ופוליטית בעד נסיגה. אני מודה, שהפעם הייתי בדעה שעלינו להגיב. הערכתי שהפעם מדובר באיום רציני. לאחר בדיקות שערכנו, גיבשנו הערכת מצב שהסבירות לחידוש המו"מ נמוכה, והחלטנו להמשיך ולשמור על שתיקה. ואכן, הנושא ירד מסדר היום.
****
תוצאות הסקר מצויינות, אך יש להן גם היבט שלילי. עצם העובדה שכאשר אנו נמצאים בשנת ה-40 להתיישבות בגולן עדיין יש ויכוח, עדיין יש צורך בסקרים, עדיין 14% מוכנים לנסיגה ועוד 15% מתנדנדים, היא עובדה קשה וכואבת.
האתגר שלנו הוא למחוק את ה-14% הללו. להגיע למצב שהנכונות לנסיגה מהגולן תהיה זהה לנכונות לנסיגה מגוש דן.
הדרך לממש זאת אינה בשכנוע אידאולוגי של ה-14%, אלא בהמשך תהליך הפיכת הגולן למובן מאליו – המשך הפיתוח, הקליטה, התיירות והנופש בגולן.
מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
