לפני שבועות אחדים, בנאומו בכנס קיסריה, הטיל שר האוצר אברהם הירשזון פצצה של ממש – הוא סיפר על מסכת של איומים והתנכלויות שהוא עובר כשר האוצר, מתוך ניסיון למנוע בעדו מלקדם רפורמות מסויימות.
קשה להפריז בחומרת הדבר. אם מדיניות הממשלה והחלטותיה עלולות לא להתממש בשל איומים והתנכלויות של בעלי עניין, מדובר בשחיתות לשמה; בהשפעה מאפיוזית על המערכת השלטונית. מדובר באחת התופעות החמורות ביותר בתולדות המדינה.
אם אין הדברים נכונים והשר בדה אותם מלבו, התנהגותו חמורה ביותר. במקרה כזה, מדובר בהרבה יותר משיקול דעת שגוי של פנטזיונר; מדובר בניסיון של שר בכיר להשפיע על דעת הקהל באמצעות מידע כוזב שיעורר אמפטיה כלפיו ויהלך אימים על מתנגדי דרכו.
האם השר אוים? האם השר בדה את האיומים? אני אזרח נבוך. אין לי מושג מה האמת במידע; לא לי ולא לכל אזרחי ישראל. המבוכה הזאת היא בלתי נסבלת – מדובר בפגיעה חמורה בחובת השקיפות ובזכות הציבור לדעת, שהינם יסוד מוסד בחיים דמוקרטיים. אין להשלים עם מצב שבו אזרחי ישראל אינם מקבלים תשובה בדוקה ומוסמכת לשאלה הזו.
התנהגותו של שר האוצר והתחמקותו מלהגיש תלונה רשמית או לכתוב את גרסתו בצורה מסודרת ליועץ המשפטי תמוהה, ומעוררת ספקות באשר לאמינות דבריו. אולם אין בספקות הללו כדי להפריך את טענותיו. אולי לאחר דבריו בוועידה נרמז לו שיותר טוב שיסתפק בכך? אולי שר האוצר פועל תחת סחיטה ואיומים?
הנושא הזה חייב להיבדק עד תום, גם אם שר האוצר אינו מגיש תלונה פורמלית. הסתתרות היועץ המשפטי אחרי הפורמליסטיקה של הגשת תלונה או מידע כתוב, היא התגלמות מושג הראש הקטן. על היועץ המשפטי לממשלה לנהוג כפי שנהג בפרשת הנשיא קצב – להורות על פתיחת חקירה פלילית, שסופה הבהרה חד משמעית לציבור - האם הופעלו איומים על שר האוצר? ואם כן, בידי מי? אילו איומים? על איזה רקע? בשם איזה אינטרס? אם לא הופעלו איומים – יש לומר זאת בבירור, ושר האוצר ידרש להסביר לציבור את פשר הודעתו.
היועץ המשפטי לממשלה הוא נאמן הציבור והוא חייב להגן על הציבור אפילו מפני אבק חשש של השפעה באופן פלילי על מדיניות הממשלה. מזוז מועל בתפקידו כאשר אינו נוהג כך ומתחמק מלהורות על פתיחת חקירה.
לפני שבועות אחדים, התראיין בנימין נתניהו, שר האוצר לשעבר, למוסף "הארץ", וסיפר על ניסיון לשחד אותו כאשר כיהן כשר האוצר. בעקבות ראיון זה נמתחה עליו ביקורת ציבורית מוצדקת, על כך שלא הגיש תלונה למשטרה ושמסר את המידע כבדרך אגב בראיון לעיתון כעבור שנים אחדות. אולם גם במקרה זה, אחריותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה נופלת משל נתניהו – מיד למחרת הראיון היה עליו ליזום חקירה כדי לברר האם אכן היה ניסיון לשחד את שר האוצר ואת נסיבות אותו ניסיון. גם במקרה זה, על הציבור לדעת את האמת. גם במקרה זה, הציבור נותר נבוך.
אם במקרה של נתניהו ניתן לומר שמדובר בשר לשעבר ובמקרה ישן, ודאי שאי אפשר לומר כן במקרה של הירשזון.
התנהגותו הפאסיבית התמוהה של היועץ מזוז, פוגעת בדמוקרטיה הישראלית ובשלטון החוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
