הבלוג של אורי הייטנר

בימים אלה, שבהם יש המציגים סתירה, כביכול, בין שלום ובניין, וזהות בין שלום לבין הרס ועקירה, כדי לחזור לכמה אמתות ישנות וטובות.

כך נאמר בפרק שלנו: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ".

במסכת ברכות בתלמוד הבבלי נאמר: "אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ', אל תקרא 'בנייך' אלא 'בונייך'".

יש כאן אמירה מעניינת מאוד. מאיפה ר' חנינא הביא את ה"בונייך" הזה, הרי כתוב בפירוש "בניך"?

כאשר הוא קרא את הפסוק בהקשרו, הוא הבחין בכך שהפסוקים סביבו מדברים על בניינה הפיזי של ירושלים, בבוא שיבת ציון. הוא מעלה על נס את בוני הארץ, לא רק כשווי ערך לתלמידי חכמים, אלא הם בעצמם, בעצם העובדה שהם בונים את הארץ, הנם תלמידי חכמים. בוני הארץ ותלמידי החכמים שותפים לבניינה הפיזי והרוחני של הארץ, ובעצם מפעל חייהם, הם מרבים שלום בעולם.

וכך מתחבר ערך השלום עם ערך יישוב ארץ ישראל: "וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".

****

בפרקים הקודמים ראינו כיצד פסוקי נבואות הגאולה של הנביא ישעיהו משמשים אבני בניין לפיוט שכתב בצפת במאה ה-16 שלמה הלוי אלקבץ – "לכה דודי". מתח הגאולה והציפיה לגאולה, מחברים את הפייטן לפרקי הנחמה של ישעיהו.

כך גם בפרק שלנו.

מתוך הפיוט "לכה דודי":

לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי

מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי

בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי

וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.

...

יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי       

וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי

עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי        

וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה.

את ההשראה לבתים אלה שאב אלקבץ מן הפרק שלנו: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד".

* 929

* כך נראה טרור – התמונות הדרמטיות, המטלטלות, של מצלמות האבטחה, המתעדות את הפיגוע בקפה מקס ברנר במתחם שרונה בת"א, מיטיבות להציג איך נראה טרור. איך בחלקיק שניה, הופכים אזרחים תמימים, המבלים בבית קפה, היושבים בנחת בכיסאותיהם, אוכלים להנאתם ומשוחחים ביניהם, לנרדפים במנוסה. תיעוד מצמרר.

* בלתי מידתית - התגובה של ישראל על הטבח בשרונה - בלתי מידתית (עוד איני יודע מה תהיה התגובה, אם בכלל, אבל המשפט הזה תמיד הולך).

* להיבדל מנורמות הסביבה - אילו ליברמן הצהיר, שלא נחזיר גופות מחבלים כל עוד שרידי גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול אינן מוחזרות, הייתי תומך בכך, מתוך ראיית המטרה - החזרת גופות חיילינו, כמצדיקה התנהגות חריגה שאינה הולמת את הנורמות שלנו. במקרה זה, היה עליו להתחייב שהגופות תוחזרנה מיד עם השבת גופות חיילינו.

אולם ליברמן הודיע על אי החזרת גופות כצעד של נקמה וענישה. זהו מעשה שאינו הולם מדינה מערבית מתקדמת כישראל, אלא הנו חיקוי הנורמות של סביבתנו המזרח תיכונית. 68 השנים האחרונות הוכיחו שדווקא היבדלותנו מנורמות הסביבה הביאה לשגשוגה והצלחתה של ישראל. אימוץ הנורמות הללו, רק יפגע במדינת ישראל.

אין כל תועלת ביטחונית וכל משמעות למלחמה בטרור, בהחלטה זו. אין זו אלא החלטה פופוליסטית גרידא.

בקרוב מאוד ליברמן יבטל אותה, ויסביר זאת בניתוח להארכת הפתיל.

* אדוני ראש העיר – כאשר שמעתי את דברי הבלע של חולדאי, שהביע הבנה לרצח תושבי עירו, מיד קפצה לראשי שורה משירו של אריק איינשטיין "תל אביב, גדות הירקון, 1983": "אני רוצה לבכות אדוני ראש העיר".

* הקול קול חנין – ואני לתומי חשבתי שבבחירות לראשות העיר ת"א ניצח חולדאי ולא דב חנין.

* תהליכים - הישראלים שליקקו שוקולד בבית הקפה בשרונה, מזכירים לי בתי קפה בברלין לפני 70, 80 ו-90 שנה.

* גדעון לוי בפאניקה – גדעון לוי בפאניקה. הוא פרסם ב"הארץ" מאמר היסטרי, בו הוא משתלח בארה"ב ובצרפת על צעדי חקיקה נגד האנטישמיות החדשה, כלומר נגד תנועת החרם על ישראל. לוי, תועמלן החרם ומראשי המסיתים מטעמו, חש שמפעל חייו קורס. הוא בועט וצווח כתינוק שגנבו מידיו צעצוע. "תומכים בפושעים... תומכים בפשע" וכו' וכו'. יש לו גם הסבר לכך שהעולם הנאור מתנער ויוצא נגד האנטישמיות. אני מעדיף לא לומר אילו תהליכים באיזו ארץ לפני כמה עשרות שנים מזכיר לי ההסבר שלו: "השתדלנות היהודית־הישראלית רבת העוצמה רושמת לעצמה עוד הישגים". כמובן, הרי כידוע ההון היהודי שולט בעולם.

* חרם על תלוש המשכורת – אנשי האקדמיה הישראלית הפועלים לקידום חרם על האקדמיה הישראלית, הם כידוע אנשים ישרים והגונים, אנשי אמת, ולכן אין ספק שהם מחרימים את תלוש המשכורת שהם מקבלים מהאקדמיה הישראלית, שאותה הם קוראים להחרים.

* הסתה פרועה נגד בג"ץ – איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף בארסיות החלטת בג"ץ, בטענה שרוב שופטי ההרכב הם ערבים? איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף את עצם העובדה שערבים לוהקו להרכב? רמז? שש אותיות, מתחיל ב-ג' ונגמר בת'. ואלו תהליכים, לפני כמה עשרות שנים ובאיזו מדינה מאמר הסתה כזה היה מזכיר לנו?

איך היינו מגדירים מאמר בעיתון אמריקאי שהיה תוקף בארסיות החלטת בית המשפט הפדרלי, בטענה שרוב שופטי ההרכב הם יהודים? איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף את עצם העובדה שיהודים לוהקו להרכב? רמז? תשע אותיות, מתחיל ב-א' ונגמר בת'.

אורי משגב פרסם ב"הארץ" פשקוויל הסתה פרוע, חמור ביותר, נגד בית המשפט העליון בישראל. מאמר אוטואנטישמי שתקף החלטת בג"ץ כיוון שרוב השופטים בהרכב הם יהודים דתיים ותקף את עצם העובדה שזה היה הרכב בית המשפט.

וכיוון שאחד השופטים הוא תושב גוש עציון, הוא העצים את הדה-לגיטימציה לבית המשפט ולהחלטותיו, והגדיר את פשקוויל ההסתה שלו "עבריין בינלאומי בבית המשפט העליון". הסתה חמורה וקשה נגד שופט בישראל, שופט בית המשפט העליון בישראל, בשל מקום מגוריו ובשל אמונתו היהודית הדתית, היא לא לפחות מהתנקשות במערכת המשפט ובשלטון החוק בישראל. זכותו לחשוב שישראל אינה צריכה להתיישב בגוש עציון, אך יש לזכור שמדובר בהתיישבות חוקית, שהוחלט עליה בהחלטות הממשלה הנבחרת של ישראל, וכבר כמעט חמישים שנה בית המשפט העליון דוחה שוב ושוב את הניסיון של ה"שמאל" הרדיקלי להגדיר את ההתנחלות כ"בלתי חוקית", כביכול. אבל הוא, המסית והמדיח הזה, מעמיד עצמו מעל בית המשפט העליון, "פוסק" בניגוד לפסיקותיו המקצועיות של בית המשפט – שמגורים במקום שהוא מתנגד לו, הם "עבריינות", כביכול.

במדינה דמוקרטית, מותר לבקר את בית המשפט העליון ואת פסיקותיו. אני עושה זאת לא אחת. יש הבדל תהומי בין ביקורת עניינית ומכובדת, לבין הסתה אד-הומינם נגד שופטים שפסקו בניגוד לדעתו של המסית, ובוודאי שלא הסתה גזענית על רקע השתייכותו של השופט או מקום מגוריו.

באופן עקבי "הארץ" מסית נגד בג"ץ ומערכת המשפט הישראלית. מוביל הקו הזה הוא גדעון לוי, המכנה את בג"ץ "משרת הכיבוש" ושאר חברי הדבוקה מחרים מחזיקים אחריו. "הארץ" מסכן את הדמוקרטיה הישראלית.

* חמור שבעתיים - בשבוע שעבר יוסי כהן, פרקליטה של שרה נתניהו, השתלח בגסות בשופטת פרוז'ינין שפסקה לא לרוחו. השבוע השתלח בגסות העיתונאי אורי משגב בשופטים רובינשטיין וסולברג שפסקו לא לרוחו. שני מקרים דומים וחמורים, אך חומרת האחד אינה דומה לחומרת משנהו. מעשהו של משגב חמור שבעתיים, בשל אופיו הגזעני – ההשתלחות בשופטים בשל אמונתם הדתית ומקום מגוריו של אחד מהם.

חומרת המעשים הייתה דומה אילו כהן השתלח בשופטת על היותה אישה ותוקף את בית המשפט על כך ששיבץ אישה לראש ההרכב.

ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין זימנה את עו"ד כהן לדין משמעתי. מה תעשה ועדת האתיקה של מועצת העיתונות? איך תגיב נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר?

* תואמי משגב - אחרי הרשעת האנס הסדרתי קצב, היו כאלה שתקפו את העובדה ששופט ערבי שלח את נשיא מדינת ישראל לכלא. זאת דוגמה למשהו בסגנון וברמה של מאמרו של משגב. אולם היו אלה אמירות בטוקבקים מתלהמים. אף עיתון לא היה מרשה לעצמו לפרסם מאמר כזה.

* לפתחה של הכנסת – הפסיקה שנגדה יצא משגב, אינה לרוחי. בשנים האחרונות, קם מיזם נפלא, של בעלי מסעדות דתיים ומסורתיים, שהחליטו להתנתק מתעשיית הכשרות של הרבנות, שהיא יקרה מאוד, מייקרת את המזון, רוויה בשחיתות ונוטה להחמרות מיותרות. אותן מסעדות מצהירות על כשרותן, ללא השגחה. אני תומך מאוד במיזם הזה, אוהב אותו, רואה בו מיזם מופתי המחזק את זהותה וצביונה של ישראל הן כמדינה דמוקרטית ויותר מכך – כמדינה יהודית.

הבעיה היא, שעל פי החוק יש לרבנות מונופול על המונח "כשרות". לכן, למשל, כל תעשיית הכשרות החרדית, הבד"צים למיניהם, אינה משתמשת במילה הזו, אלא מדברת על "השגחה" ו"למהדרין". מובילי המיזם עתרו לבג"ץ. בית המשפט עמד בפני דילמה בין חוק מפורש של הכנסת לבין עקרון חופש העיסוק. בהחלטת רוב, החליט בית המשפט לא לפסוק בניגוד לחוק הכנסת. בפסק הדין, הביעו השופטים אהדה למיזם ורמזו על חוסר הנחת שלהם מן החוק.

למעשה, בית המשפט הניח את הסוגיה לפתחה של הכנסת. ובצדק, המאבק על חוקי המדינה צריך להתקיים בבית המחוקקים ולא בבית המשפט.

יש לפעול לשינוי החוק ובמקביל – לקידום המיזם החשוב והיפה, במסגרת החוק, בלי להשתמש במישרין במילה "כשרות". וכמו השגחות בד"ץ למיניהן, אני בטוח שגם הכשרות האלטרנטיבית הזאת תצליח, גם ללא המילה המפורשת.

* תקרת הזכוכית – 47 שנים אחרי שבישראל אישה הייתה ראש הממשלה (איני מקבל את גרסת "ראשת" של האקדמיה), בארה"ב, הדמוקרטיה המתקדמת, אישה מועמדת, לראשונה, לתפקיד.

אני מקווה מאוד שהיא אכן תהיה הנשיאה – לא כיוון שהיא אישה ולא כיוון שהיא הילארי קלינטון, אלא כיוון שהאלטרנטיבה היא הדמגוג הגזען.

* דמוקרטיה במיטבה – בעוד שבועיים ילכו אזרחי בריטניה לקלפיות, ויצביעו במשאל עם על שאלת ההישארות באיחוד האירופי או עזיבתו.

מתנגדי חוק משאל העם בישראל, התנגדו לו בטענה המצחיקה, שמשאל עם הוא... אנטי דמוקרטי וסותר את השיטה הפרלמנטרית. כראיה הם הציגו את העובדה שבסוריה נהוג לקיים משאלי עם... אבל בסוריה מתקיימות גם "בחירות", וכמו במשאלי העם תמיד השלטון זכה ברוב של כ-98%. לשיטתם, זו הוכחה לכך שבחירות הן אנטי דמוקרטיות.

בריטניה היא אם הפרלמנטרים, ואיש אינו מעלה על דעתו להשמיע את השטות שמשאל עם סותר את השיטה הפרלמנטרית. גם בשיטה הפרלמנטרית הריבון הוא העם, ויש נושאים שבהם אין די בהכרעת הפרלמנט, וראוי לאפשר לעם עצמו להצביע. משאל העם הקודם בבריטניה התקיים לפני חמש שנים, ובשנה שעברה התקיים משאל עם בסקוטלנד. מה הם הנושאים שבהם ההכרעה עוברת לריבון? לרוב מדובר בסוגיות העוסקת בריבונות עצמה (למעט שוויץ, שבה משאלי עם הם חלק מן השיטה השוטפת ולעתים קרובות נקרא העם להצביע על חוקים שונים והצעות שונות בכל נושא שהוא).

כך גם בישראל. חוק משאל העם מחייב משאל עם על נסיגה משטח ריבוני של המדינה. הסיבה האמתית היחידה להתנגדות לחוק משאל העם, היא הפחד מתוצאותיו.

בדיעבד, חבל שסיפוח ירושלים והגולן לריבונות ישראל לא נעשו במשאל עם. התוקף הציבורי והמוסרי של החלטה כזאת היה חזק יותר.

* גנב - איני יודע האם רמי סדן אמר שאריה דרעי גנב, אבל אני יודע שאריה דרעי גנב.

* מגולן והבשן – ב-1929 כתב לוין קיפניס את שירו לחג השבועות "סלינו על כתפינו", שיש בו שילוב בין תיאור תהלוכות הביכורים בתקופת בית המקדש, על פי תיאורם במשנה, לצד אקטואליזציה שלהם לביכורי החקלאות העברית של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.

בדומה לתהלוכה לבית המקדש, תיאר קיפניס את התהלוכות העולות למקום מרכזי, שאינו מוזכר בשמו בשיר, אך כמובן הכוונה היא לירושלים. מכל רחבי הארץ תעלינה השיירות עם ביכורי התוצרת החקלאית.

ובין השאר מופיע הפירוט הבא:

מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,

מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –

פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,

בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,

הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

יהודה ושומרון? הגדה המערבית? השטחים הכבושים?!?! מה זה השיר הלאומני הזה?

יש בעיה נוספת בתיאור הזה. ביהודה ושומרון כלל לא הייתה התיישבות יהודית באותם ימים. מה, אם כן, הוא מתאר? פנטזיה?

תשובה אפשרית, ויתכן מאוד שגם נכונה, לתמיהה הזאת, היא שכלל לא מדובר ברכסי יהודה ושומרון, אלא דווקא לשפלת יהודה ושפלת שומרון, או "השומרון הישן". ראשל"צ, רחובות, גדרה, נס ציונה, מזכרת בתיה וכו' נקראו אז מושבות יהודה. זיכרון יעקב, חדרה, גבעת עדה, כפר סבא, כרכור, גן שמואל, פרדס חנה וכו' נקראו אז מושבות השומרון.

הפירוט הגיאוגרפי נמשך בבית הבא:

מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,

מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!

הגולן והבשן הם הגולן שבידינו ועוד חלקים ממנו שבידי הסורים, המכונים "הגולן הסורי". הגולן היה חלק מתכניות ההתיישבות של התנועה הציונית מראשיתה, ומחוז חפץ להתיישבות. בגולן הוקמו מושבות בתקופת העליה הראשונה ונרכשו אדמות רבות.

אולם ב-1929 כבר לא נותר שריד מההתיישבות הזאת. הגולן היה בשלטון המנדט הצרפתי שנועד להקמת סוריה ולבנון, ומחוץ לגבול א"י המנדטורית שיועדה להקמת המדינה היהודית.

אולם אף החלטה מדינית ומציאות פוליטית אינה יכולה להכרית ערגה של עם למולדתו. הערגה הזאת באה בשיר הזה לידי ביטוי.

* ביד הלשון

ים השיבולים – חג השבועות הוא חג השיבולים. החג נחוג שבעה שבועות מהחל קציר בקמה. הוא נקרא גם חג הקציר – קציר החיטה. הוא נקרא גם חג הביכורים – ביכורי קציר החיטים שהובאו לבית המקדש. הנוף והאווירה במגילת רות, שאנו קוראים בשבועות, הם של שדות החיטה בתקופת הקציר.

"ים השיבולים שמסביב"... "שיבולת בשדה כורעה ברוח" – אלה השירים הפופולריים בשבועות.

אז מהי שיבולת? התפרחת של הדגניים.

ולא רבים יודעים, שיש למילה שיבולת פירוש נוסף – מערבולת. או סוג של מערבולת – מערבולת סיבובית. כך שהקשר בין השיבולים לים אינו רק בשיר של הגבעטרון.

* "חדשות בן עזר"

הסיפור קרה בשנת 2000. היא זה בשיא המאבק על הגולן, בתקופת שלטונו של אהוד ברק. הייתי אז דובר ועד יישובי הגולן. באחד הבקרים התפרסמה החלטה של הקיבוץ הארצי (התנועה הקיבוצית של "השומר הצעיר", טרם איחוד התנועה הקיבוצית), שקראה לנסיגה מהגולן.

בגולן הוקמו שני קיבוצים של הקבה"א – גשור ונטור. עם פרסום הודעת הקבה"א, התקשרתי לנציגי גשור ונטור בוועד והצעתי להם להוציא הודעות המגנות את הודעת תנועתם. הם חזרו אליי לאחר התייעצות, סייעתי להם בניסוח ההודעות והפצתי אותן בתקשורת.

כעבור ימים אחדים, התפרסמה בעיתון "הדף הירוק" ידיעה, על פיה הוצאתי הודעה מטעם גשור על דעת עצמי, ללא הסכמת היישוב וללא ידיעתו. רתחתי מכעס על הכתב ועל העיתון, שפגעו בשמי הטוב בהשמצה המכוערת הזאת. אולם הכתב התעקש שכך בפירוש נאמר לו בגשור.

התחלתי לבדוק את הנושא בגשור, ולתדהמתי התברר לי שכך נאמר לו, והם עומדים על דעתם.

הבנתי שנפלתי לתוך מחלוקת פנימית בתוך גשור. כנראה שלאחר פרסום ההודעה, היו בקיבוץ מי שהסתייגו ממנה, התנועה לחצה והמזכירות התנערה. במקום ליישב את המחלוקת הפנימית, קל יותר להטיל על האחריות על גורם חיצוני, ובמקרה זה הגורם החיצוני הייתי אני.

הייתה לנו פגישה קשה וסוערת, ועלו בה גרסאות שונות. ואז עלה הפתרון. עלינו לבחור אדם מקובל ומוסכם על הצדדים, שילמד את הנושא, ישמע את כל הצדדים וכולם יקבלו את מסקנותיו. מי יהיה "הבורר"?

אחד מחברי גשור הציע את יוני גל. ההצעה התקבלה מיד.

בעצם, אפשר לעצור כאן את הסיפור, כיוון שזה המסר העיקרי שלו. אנשי גשור ידעו היטב שיוני פעיל בוועד יישובי הגולן, חבר קיבוץ אורטל וחבר אישי שלי. זה לא הפריע להם להאמין בו, לסמוך עליו ולראות בו גורם נטול פניות, שיבחן את הנושא ללא משוא פנים. נדמה לי שיש בסיפור זה כדי להעיד על מעמדו של יוני וההערכה הרבה אליו כאיש חכם, הגון וישר כסרגל.

ואכן, כל אנשי גשור קיבלו את פסיקתו של יוני, על פיה הנציג הרשמי של גשור בוועד ניסח יחד אתי המודעה, אישר את הניסוח ושיתף את חבריו, לפחות בידיעה, ושהאחריות המלאה לפרסום היא על גשור.

ביום שלישי 21.6 נציין מלא שנה למותו של יוני.

יהי זכרו ברוך!

* מידף - עלון קיבוץ אורטל