הבלוג של אורי הייטנר

שמו של חבר נחל עוז, שעל קברו נשא הרמטכ"ל דיין את הספדו, שצוטט במאמר של תמר רז "זבנג, ולא גמרנו", הוא רועי רוטברג, ולא רוטנברג, כפי שתמר כתבה. בתקופת ההמתנה דיין לא החליף את אלון כשר החוץ, כפי שכתבה רז. דיין החליף את אלון כשר החוץ רק כעבור עשור, לאחר המהפך ב-1977. אלון מונה לשר החוץ רק ב-1974. בתקופת ההמתנה, דיין החליף את אשכול כשר הביטחון. באותה התקופה, גולדה לא הייתה שרה בממשלה, ולכן לא יכלה להיות חלק מ"הקבוצה המובילה בממשלה", כדברי רז. המשלחת של יישובי הגליל והעמק שדרשה להורות לצה"ל לכבוש את הגולן, לא הייתה לבן גוריון, שהיה אז ח"כ ולא חלק מן הממשלה, אלא לראש הממשלה לוי אשכול. לא הייתי מטריח את הקורא בתיקוני טריוויה אלה, אלמלא היו סימפטום. מדובר בעובדות בסיסיות שכל ילד המכיר קצת את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מודע להן. לרז אין בעיה, לצד הפגנת בורות כזו, לקבוע מסמרות כל כך חד-משמעיות באשר לאותה היסטוריה פוליטית. ולא בכדי. כשיש תיאוריה, אין צורך בעובדות. התיאוריה כבר מסדרת הכל.

התיאוריה היא "תורת המחנות" של יגאל וגנר, מורה ורבה של רז. התאוריה הזו מחלקת את הפוליטיקה העולמית ובתוכה הישראלית לשני מחנות חוצי מדינות ומפלגות, העומדים זה מול זה. מחנה הדוגל בפיתוח, חותר לשלום ולניצחונות מהירים במלחמות, לעומת מחנה החותר לקיפאון כלכלי, למלחמות התשה אינסופיות ללא הכרעה ולחימוש גרעיני, ועסוק בקונספירציות למימוש הקיפאון המשרת אינטרסים כלכליים של חברים. לא אעמיק בתיאור התאוריה, אלא רק אמחיש את מופרכותה באמצעות הצגת האישים המסווגים בכל מחנה. אקדים באזהרת מסע: שבו היטב על כסאותיכם והדקו חגורות. בקואליציית "הרעים" נמצאים בצוותא חדא: הברון רוטשילד, ז'בוטינסקי, בן גוריון, היטלר, צ'רצ'יל, דה-גול, דיין, פרס, אלי זעירא, בגין, ערפאת, נתניהו וגבי אשכנזי. במחנה הטובים נמצאים הרצל, ויצמן, שרת, כרושצ'וב, קנדי, לבון, אשכול, גלילי, גולדה, אלון, רבין, קיסינג'ר, דדו, נאצר, סאדאת, חוסיין, ברק ואולמרט.

ממחנה ישחרר רק המוות – מי שסווג למחנה, הסיווג הוא לצמיתות. המהפך בדרכו של פרס מנץ ליונה, מוצג כשני ביטויים לאותה דרך. כדי להבטיח קיפאון הוא קידם את הכור הגרעיני, תמך בסבסטיה והביא את ערפאת ליו"ש בהסכם אוסלו. הרי ערפאת הוא שותפו למחנה "הרעים". אבל יש בעיה. ראש הממשלה שחתם על הסכם אוסלו היה דווקא רבין, שהוא מ"הטובים". ובכן, התאוריה מסבירה שפרס כפה על רבין את אוסלו. רבין נאלץ לבלוע את הצפרדע כדי להימנע מהדחה בידי פרס, והשאיר בידיו את הכוח למזער את נזקי אוסלו וחתר לביטולם. וכן הלאה וכן הלאה.

לא קל לי לצאת נגד "חוג אורנים" של וגנר, כיוון שהעמדות שהוא מציג, כמו תמיכה בפשרה טריטוריאלית עם גבולות בני הגנה ברוח תכנית אלון, קרובות לשלי. אני גם אוהב את עצם יציאתם מחוץ לקופסה ההיסטוריוגרפית המקובעת. אלא שמחוץ לקופסה הם יצרו קופסה הרבה יותר סגורה ומהודקת, של תאוריה חובקת-כל, היודעת להסביר בביטחון מוחלט כל סתירה בתוכה. אין היסטוריוגרפיה מקובעת יותר, מאשר דבקות-חסידית-שוטה בתאוריה. 

* "ידיעות הקיבוץ"

מוקדש לזכרו של יוני גל

מעמודי התווך של קיבוץ אורטל

שלפני 40 שנה בדיוק היה ציר מטעם בית השיטה

לוועידה בה הוחלט על הקמת אורטל

ועלה להגשים בגופו את הרעיון.

בימים אלה מלאה שנה לפטירתו.

ה-19 ביוני הוא תאריך משמעותי בתולדות אורטל. ביום זה, בשנת 1976, החליטה ועידת הקיבוץ המאוחד [להלן – הקבה"מ] על הקמת אורטל. השם אורטל עוד לא היה קיים, והשם המדובר היה "הקיבוץ הרביעי". הכוונה היא לקיבוץ הרביעי של הקבה"מ בגולן, אחרי מרום גולן, עין זיוון ואל-רום. יש לציין שבאותה תקופה כבר ישבו קיבוצים נוספים בגולן, שהשתייכו לתנועות אחרות – מבוא חמה, כפר חרוב ואפיק לאיחוד הקבוצות והקיבוצים וגשור לקיבוץ הארצי.

ועידת התנועה הייתה המוסד העליון של התנועה, שהתכנס אחת לכמה שנים, ניסח את המצע ותכנית העבודה של התנועה – המסרים הפוליטיים והרעיוניים כלפי חוץ ופנים והתכנית האופרטיבית. הוועידה ה-20 של הקבה"מ התכנסה בשנת 1976 בקיבוץ שפיים וארכה ארבעה ימים: 16-19.6, והשתתפו בה צירים מכל קיבוצי התנועה, בהתאם לגודל הקיבוץ.

****

האופן שבו התקבלה ההחלטה על הקמת הקיבוץ הרביעי מעניין ויוצא דופן. למעשה, זו החלטה שנכפתה על מזכירות התנועה בניגוד לרצונה. המזכירות לא התנגדה עקרונית להקמת הקיבוץ. להיפך, היא עצמה הביאה החלטה על התיישבות מואצת בכמה מאזורי הארץ ובהם הגולן, אך מה שנכפה עליה הייתה ההחלטה האופרטיבית על הקמת היישוב לאלתר.

ההצעה הובאה כחלופה להצעה העקרונית של המזכירות, מטעם מרום גולן ועין זיוון. יהודה הראל ייצג את מרום גולן, ואת עין זיוון ייצג מי שהיה אז מרכז המשק – קיזי. אולם שני הקיבוצים, ובעיקר מ"ג, שלחו חברים ובני גרעינים נוספים כדי לתגבר את הצירים וליצור אווירה אוהדת לעניינם.

בוועדת ההחלטות של הוועידה, הפורום שבו מתבשלות ההחלטות בטרם הן עולות להצבעה במליאה, העלה יהודה את ההצעה, ובסופו של דבר הוועדה אימצה אותה וצירפה אותה להחלטת המזכירות, והיא אושרה בידי הוועידה.

החשש של קיבוצי הגולן היה מפני סחבת. קבלת החלטה עקרונית שתתמסמס, לא מסיבות אידיאולוגיות אלא בשל אוזלת יד.

המעניין בהצעה היה אופן ההקמה של הקיבוץ. הייתה זו הצעה מהפכנית לשינוי אופן הקמת התיישבות חדשה. על פי ההצעה, לא התנועה תקים קיבוצים חדשים, אלא הקיבוצים יעשו זאת. שלושה קיבוצים – האחד חזק וגדול, השני בינוני והשלישי צעיר וקטן, ייקחו על עצמם משימה של הקמת קיבוץ נוסף. תוקם קרן למימון ההתיישבות וכל קיבוץ יקצה כוח אדם משמעותי ומשאבים ויירתם למשימה. כך ניתן יהיה להקים כמה עשרות קיבוצים חדשים. כל קיבוץ יעלה על הקרקע כאשר הדבר יהיה אפשרי, כלומר התנועה לא תקבע סדר עדיפויות, אלא כאשר אשכול יישובים יצליח להקים יישוב, הוא יוקם.

ההצעה לא הייתה רק תיאורטית, אלא המציעים כבר באו בתור אשכול יישובים המקים יישוב חדש. האשכול כלל את מרום גולן, עין זיוון ובית השיטה. בכל אחד מהקיבוצים הללו נערך תהליך, שכלל חוגי דיון, ישיבות מזכירות ואסיפות, והוחלט בהם ללכת על המהלך הזה. יש לציין, שמרום גולן בת ה-9 ועין זיוון בת ה-8 לקחו על עצמם להקצות כו"א ואף שטחים ואמצעי ייצור להקמת הקיבוץ הרביעי (איני יודע האם בסופו של דבר אכן היה צורך בהקצאת שטחים). באסיפה השנתית החגיגית של האחד במאי בבית השיטה, יהודה הראל הוזמן להציג את ההצעה להוביל את הקמת הקיבוץ הרביעי. מזכיר בית השיטה, מיכאל ירבעם, (אבא של שגב ירבעם, חבר אורטל), הרים את הכפפה, והשאר היסטוריה.

כאשר באו לוועידה מרום גולן ועין זיוון, כמייצגי אשכול של שלושה יישובים, שנטל על עצמו משימה של הקמת קיבוץ חדש, קשה מאוד היה לעמוד בפניהם, והצעתם התקבלה.

****

להלן כמה מדבריהם של נציגי הגולן בדיון.

יהודה הראל: "ההצעה אומרת להטיל את הקמת היישובים על היישובים הקיימים ולהטיל את זה עליהם מכל הבחינות. את כל האחריות על ההקמה להטיל על כל יישובי הקיבוץ המאוחד בלי יוצא מן הכלל, בצורה כזאת שתחלק את היישובים לקבוצות של שלושה יישובים בקבוצה, ביניהם יישוב אחד גדול וחזק, יישוב שני בינוני ויישוב שלישי חלש. על ידי זה נוכל לצרף לזה גם את היישובים החדשים וגם את היישובים הקטנים. כל אחד בהתאם לכוחו.

כל קבוצה כזאת של יישובים יכולה לקחת על עצמה הקמת יישוב מידי. כלומר לתת את הקבוצה של 20 אנשים יוצאי המשקים שיהיו בגרעין המייסד, לטפל בתנועות הנוער בגרעינים המיועדים למשך כך וכך שנים ליישוב הזה. לטפל בעיר בגיוס אנשים בוגרי צבא ומשפחות צעירות. לתת חלק רציני בהוצאות הכספיות של הקמת יישוב, כדי  לשחרר את המדינה מהעומס הזה, ולתת נורמה חדשה במדינת ישראל שליישוב הוותיק והמבוסס, מוטלות משימות של המדינה מעבר למס הכנסה. ... בכל יישוב של הקיבוץ המאוחד הקמת יישוב חדש יהיה ענף מרכזי, בסדר גודל של קיום בית ספר במשק, שנותנים לו כוח אדם, שהוא מעסיק את המזכירות מדי שבוע, שהוא מעסיק את האסיפה מידי שבוע כמעט, שהיישוב חי אותו".

קיזי (ע"ז): "עין זיוון, בחשבון נפש שעשתה לעצמה, הגיעה למסקנה שאנחנו לא מסתפקים בזה שאנחנו יושבים ברמת הגולן. בהערכת המצב ולאחר שזה עבר דיונים באסיפה של עין זיוון, יש היום 70 חברים – יש לנו את הכוח להקמת יישוב חדש. ההצעה שלנו משותפת לנו ולמרום גולן. אנו מוכנים לעזור בהקמת יישוב חדש ע"י תמיכה מוסרית, אנו מוכנים להקצות אנשים להדרכה, אנחנו מוכנים לתת אנשים שיקימו את הקבוצות של הבודדים והבודדות ואנחנו מוכנים לעזור ליישוב בכל הצעדים הראשונים של הקמת היישוב. אנחנו מוכנים לתת מספר מצומצם של חברים להקמת הגרעין המייסד של היישוב החדש. ... אנו מוכנים לוותר על שטח של 300 דונם פלחה ומים הדרושים לשטח זה, ומשהו מקביל לזה גם מרום גולן ואנו מקווים שאל-רום ישתתפו בזה גם הם. את זה אנחנו מוכנים לתת. אני משוכנע שזה לא מספיק כדי להקים יישוב חדש. אנחנו נבוא בדרישה שיקצו לנו עוד יישוב אחד ותיק באותו יחס פרופורציונלי שאנחנו נותנים. ייתן בין 10-15 בנים שיבואו כבר מחר עם החמישה שלנו לחבורות שנארגן... לדעתי, אפשר לארגן את זה מהר. ... 15 ממשק ותיק וחזק פלוס חמשה שלנו ואז גם נשלח מדריך לקבוצת תנועות הנוער ונארגן אותם, פלוס קבוצת הבודדים והבודדות, הם יהיו הגרעין הראשון המייסד של הישוב הזה. אנו נותנים מעצמנו את המקסימום שאנו יכולים לתת, ורק ליישוב שהוא לידינו, וזאת כדי להראות שאם אנחנו מסוגלים, אחרים בוודאי מסוגלים".

****

הקיבוץ המאוחד ההיסטורי דגל בארץ ישראל השלמה. לאחר מלחמת ששת הימים, יגאל אלון, המנהיג הפוליטי המרכזי של התנועה, שינה את דעתו והציג את תכנית אלון, שכללה פשרה טריטוריאלית. אולם רק כעבור 9 שנים, בוועידת שפיים, לראשונה, מוסד של הקבה"מ אימץ את רעיון הפשרה הטריטוריאלית. אלון, שהיה הדמות המרכזית והמובילה בוועידה, ניסח את החלטותיה המדיניות וההתיישבותיות. הן נפתחו באמירה ברורה בדבר זכותנו על ארץ ישראל כולה, ועל זכותנו להחזיק וליישב שטחים שנכבשו במלחמה תוקפנית שנכפתה עלינו, ובגבולות בני הגנה. אולם מתוך מחויבות לקיומה של "מדינה יהודית ציונית בעלת רוב יהודי משמעותי, המושתתת על ערכי הדמוקרטיה, צדק חברתי ועילוי תרבותי", דובר על נכונות למו"מ ללא תנאים מוקדמים על שלום, הכולל ויתורים טריטוריאליים. לצד החלטה זו התקבלה החלטה השוללת נסיגה לקווי 67' והגדרה של אזורי ההתיישבות שנועדו לעצב את גבולות הקבע של ישראל לעת שלום.

יגאל אלון, בנאומו בוועידה: "...התיישבות ברמת הגולן, בקעת הירדן, הערבה, חבל רפיח, גוש עציון, אזור ירושלים, מדבר יהודה ומרחב שלמה. זאת מתוך הכרה, כי קיימת זהות בין מרחבי ההתיישבות לבין גבולות הביטחון והשלום... כאשר אנחנו מעלים יישוב, כוונתנו להעלות אותו כדי שיישאר שם. ואני מודה: כדי להישען עליו במאבקנו המדיני על עיצוב וייצוב גבולות בני הגנה. ואם תנועה שולחת חברים לשדה הקרב, היא גם שולחת התיישבות קשה ומסובכת".

על בסיס רעיונות אלה, הציעה מזכירות התנועה, בראשות מזכירת הקבה"מ עדנה סולודר, הצעה להתיישבות מואצת באזורים אלה. כאמור, מרום גולן ועין זיוון לא הסתפקו בזה, ונאבקו על החלטה אופרטיבית, לאפשר להם ולבית השיטה להקים לאלתר את הקיבוץ הרביעי.

ההחלטה דיברה על עליה לקרקע כבר ב-1976. בפועל, ראשוני המתיישבים עלו למרום גולן ב-1977 וביוני 1978 עלו לקרקע באורטל.

****

בשיחה שקיימתי פעם עם יהודה הראל, הוא אמר לי שהגאווה הגדולה שלו, היא שהוא הצליח להגשים 5% מהפנטזיות שלו. אז נכון, קיבוצי הקבה"מ לא נרתמו באשכולות תלת יישובים והקימו עשרות קיבוצים חדשים. אבל כך קם קיבוץ אורטל.

והלוואי שרוח השותפות האזורית שהופגנה במהלך הזה, תחזור ותשרה עלינו. 

* "שישי בגולן"

* חגנו הוא אידו – כאשר שונאי ישראל באבל, כנראה שיש לישראלים סיבה טובה לשמוח. גדעון לוי על יום ירושלים: "יום אבל לאומי. הדגלים יורדו לחצי התורן, הצופרים ייללו והישראלים יעמדו דום". וכאשר גדעון לוי באבל, זהו אות לשמחה עבור כל פטריוט ישראלי. חגנו הוא אידו. אידו הוא חגנו; חג ירושלים – חג שחרורה, חירותה ואיחודה של ירושלים, בירת ישראל, בירת העם היהודי.  

* לזכותו של השידור הציבורי - צפיתי בחדווה ובהתרגשות בטקס יום ירושלים בגבעת התחמושת, שהועבר בשידור חי בערוץ הראשון. את הערוצים המסחריים זה לא מעניין. ... ויש מי שרוצים להחריב את השידור הציבורי.

* ניצחון האור – מושל מדינת ניו-יורק הודיע על שורה של פעולות חריפות נגד BDS ועיקרן – החרמת מי שמחרים את ישראל. אני מאמין שהוא סנונית ראשונה, ושעוד ועוד מדינות בארה"ב תלכנה בעקבותיו.

זו בשורה חשובה ומשמחת למדינת ישראל, המצויה במאבק נגד תעשיית הדה-לגיטימציה, השקרים, עלילות הדם והחרמות נגדה, אך זו בשורה חשובה יותר לארה"ב. זו בשורה המעידה על כך שהאומה האמריקאית מתנערת להגן על ערכי החירות והדמוקרטיה, מפני הגזענות והאנטישמיות המסכנות אותה.

ככל שהמהלך נגד BDS יצבור תאוצה, תהיה זו בשורה חשובה לעולם כולו – ניצחון האור על החושך, ניצחון הנאורות על האנטישמיות.

* הזרוע הישראלית של מנגנון החושך – שעה שבארה"ב אנו עדים למתקפת נגד כלפי מנגנון החושך של ה-BDS, דווקא בישראל הוא מככב. דבוקת שוקן מטיפה באובססיה של מספר מאמרים בשבוע לחרמות וסנקציות נגד מדינת ישראל.

שתי דוגמיות מן הימים האחרונים. ב. מיכאל פרסם פשקוויל נאצה תחת הכותרת "והעולם שותק". כחלק מטרנד הנאציפיקציה של ישראל, ש"מזכירה לנו תהליכים" וגו', הוא הלך צעד נוסף. ישראל היא נאצית ו"העולם שותק". פסקה אחר פסקה הוא מתאר בצבעי שחור עז את המדינה השנואה עליו כל כך, ואחרי כל פסקה מופיע הפזמון החוזר, הפורט על הנימים העדינות והרגישות ביותר, "והעולם שותק".

ואז הוא פונה בתחינה לעולם, שיפסיק לשתוק ויתחיל לפעול נגד מדינת ישראל, ואף נותן מספר רעיונות, בתור התחלה (ההמשך כנראה יהיה "פתרון צבאי"): "הלא בקלות יתרה יכול היה להציל אותנו. דרישת ויזה לכל ארצות תבל, רמז דק על קיצוץ בתמיכה, פה ושם איזה וטו קטן, הרהור מעשי במודל שהשיב את דרום אפריקה למוטב... וכבר מדינת ישראל נחלצת חיש קל מתוך המדמנה שבה היא צוללת כמו צוללת. אבל העולם שותק.

אז צא כבר משתיקתך, עולם אכזר!

כי אם בכל זאת תתמיד בשתיקתך, עולמי האדיש, תהיה זו ראיה חותכת לכך שאתה באמת אנטישמי, בדיוק כפי שסיפרו לנו תמיד".

ולמה הוא כותב זאת ב"הארץ" דווקא? כיוון שהוא יודע שאת "הארץ" קוראים בעולם. והוא אומר זאת בפירוש: "לסיום, אבקש רק זאת: יתורגמו־נא כל המלים דלעיל לשפות כל המדינות הנאורות, ויישלחו למנהיגיהן".

וכך כתבה חברתו לדבוקה עלית קרפ: "הכיבוש אכזר, הכיבוש מיותר, הכיבוש משחית, ואפשר להוסיף עוד רשימה ארוכה של שמות תואר. אבל הדבר העיקרי שמאפשר אותו הוא התערבויות חיצוניות כמו למשל התמיכה האמריקאית חסרת הגבולות בישראל...". כלומר, הפתרון הוא הפסקת התמיכה והסיוע הכלכלי והביטחוני של ארה"ב בישראל. "זה יעמת את ישראל עם הכוח האמתי שלה, ועם מצבה האמתי. כשנעמוד על רגלינו שלנו ולא על רגליה של אמריקה שהביאונו עד הלום, ונראה עד לאן מגיע הרפש, או אז אולי נצליח להיחלץ מהבוץ שאותו יצרנו ושבו שקענו".

* חוזר בי - אני חוזר בי מהאשמתי נגד רוגל אלפר, שתחביבו האובססיבי הוא פגיעה במשפחות שכולות של חללי צה"ל ושמחה לאידן. הנה, השבוע הוא פרסם ב"הארץ" פשקוויל נאצה נגד יהודה הישראלי שנפצע קשה מאוד ב"צוק איתן" ומשפחתו וחבריו נאבקים למימון יחידת דיור שתאפשר חזרתו לשיקום בביתו. אלפר מגדיר פעולה למען נכה צה"ל, ועוד מתנחל, כהתגלמות הפשיזם. הישראלי כלל אינו חלל צה"ל ומשפחתו אינה משפחה שכולה, ובכל זאת הוא נהנה להתעלל בהם. אז למה אני סתם משמיץ?

* נפשו האפלה - כמו כל אבא, כל סיפור על ילד שנשכח במכונית מזעזע את מנוחתי ומעורר בי שאלות קשות. האם זה עלול לקרות לי? תשובתי חד משמעית – לי זה לא יכול לקרות. אבל אני יודע שזאת תשובתו החד-משמעית גם זה ששכח את ילדו, דקה לפני שזה קרה לו. מוטב להכריח את עצמי לחשוב שזה עלול לקרות לי, כדי לחייב אותי לתרגולות מקטינות סיכון.

גם רוגל אלפר כתב על כך. גם הוא פתח בתובנה שלו זה לא יכול לקרות, אך בהמשך גם הוא מבין, שהדבר עלול לקרות לכל אחד, והסביר שזה מחיר אורח החיים החולני של העולם המתועש; איזה הסבר אמורפי ולא ממש מנומק.

אבל בדרך, הוא לא יכול להתאפק ותיאר את האוטוסוגסטיה שבה הוא מרגיע את עצמו, שלו זה לא יקרה. ועל הדרך הוא חשף את תהומות נפשו האפלה ואת האוטו-אנטישמיות החולנית הטבועה בו: "אני מיד מחפש ומאתר סימנים שמבדלים אותי מהאב שעשה את הטעות המחרידה הזאת. אני חמוש בדעה קדומה שכבר הספקתי לגבש, מבוססת על ניתוח מגמתי של מקרים קודמים. ובניתי לי פרופיל סטריאוטיפי ונוח של ההורה ששוכח את ילדו הפעוט באוטו. נו, אני אומר לעצמי, מתברר שעלה הביתה לאסוף את התפילין ששכח. נו, בטח. ידעתי. אני עושה לו דמוניזציה. אני צריך להאמין שהוא מפלצת. כדי להרחיק ממני את הזוועה. כדי שלא איאלץ להכיר בכך שזה יכול היה לקרות גם לי. לכל אחד".

* לפני שהמציאו את ההדתה – "... גורל מדינת ישראל נתון בידיכם. עיני העם כולו נשואות ברגע גורלי זה אליכם ומתפללות לניצחונכם ולשלומכם. ויהי ה' עמכם". מתוך פקודת היום של מפקד פיקוד הדרום, האלוף שייקה גביש, יהודי חילוני, פלמ"חניק, ב-5 ביוני 1967, יום פרוץ מלחמת ששת הימים. זה לא עופר וינטר. זה לפני שהדוסופובים המציאו את המילה הכעורה "הדתה". כשעוד היה מותר.

* המתמטיקה של ימי הביניים - כאשר בנט מונה לשר החינוך, המתינו לו בפינה עם נבוט. או-טו-טו הוא יציע הצעה לתגבור לימודי היהדות חלילה, או לחיזוק לימודי התנ"ך רחמנא לצלן, ואז יפתח קמפיין אויאויאוי, משתלטים עלינו... חומייניזם... ימי הביניים וכל הארסנל המוכר. אבל בנט הבריז להם. הצעד הראשון שלו היה תכנית גדולה לעידוד לימודי 5 יח' מתמטיקה. וזאת בעיה. איך אפשר לתקוף מתמטיקה? האם ניתן לומר שבלימודי המתמטיקה הוא מחזיר אותנו לאפלת ימי הביניים? לקח קצת זמן להתעשת, אך אל דאגה. נמצא פתרון. ההתמקדות של בנט במתמטיקה, משמעותה הדרת ההומניסטיקה, כיוון שבנט מפחד מההומניסטיקה, כי הומניסטיקה היא הומניזם, ואויאויאוי, משתלטים עלינו... חומייניזם וכל הארסנל המוכר.

* איוולת - השתתפות שגריר ישראל בארה"ב דרמר באירוע ערב בחירות לנשיאות, שאף שבאופן רשמי אינו של המפלגה הרפובליקאית - כך הוא נתפס בציבוריות האמריקאית, הוא מעשה איוולת, הפוגע בארה"ב, אך יותר מכך הוא פוגע בישראל. מעשה כזה היה חמור גם אילו בראש המפלגה הרפובליקאית עמד מועמד נורמטיבי. לא כל שכן, כאשר המועמד הוא טראמפ. מעשה כזה היה איוולת גם אילו המועמד הרפובליקאי היה הפייבוריט, קל וחומר כאשר על פי הסקרים סיכוייו לנצח נמוכים. אנו מוחים נגד התערבות מדינות זרות בעניינינו הפנימיים, ובעצמנו אנו נוהגים באותה דרך, ופוגעים ביחסינו עם ידידתנו הגדולה.

* לא יוזמת שלום – היוזמה הסעודית / הערבית, אינה יוזמת שלום. אין בה בסיס המאפשר שלום. זהו תכתיב המנסה לגמד את ישראל לקווים בלתי אפשריים ובלתי נסבלים מכל בחינה שהיא – קווי 4.6.67 ולהטביע את כבשת הרש שתיוותר ממנה במיליוני פלשתינאים במסגרת תביעת "זכות" השיבה.

ניתן לקבל את המחווה המדינית של נתניהו, שהצהיר שיש נקודות חיוביות ביוזמה, כמחווה של רצון טוב לצורך הפחת חיים בתהליך המדיני. אולם כאשר מנהיגים ערביים תובעים קבלת התכנית כתכתיב, הם מכשילים כל סיכוי להתקדמות לעבר השלום.

* הליברמן התורן - כאשר ליברמן מונה לשר הביטחון כתבתי שעכשיו בנט יהיה הליברמן של ליברמן.

* משחקי מזל - החלטתו של שר האוצר כחלון לבטל את מכונות המזל ומרוצי הסוסים ערכית, ראויה ונכונה. כוונתו להתיר כ"פיצוי" הגרלות באינטרנט, עלולה להפוך את ההחלטה הנכונה לחסרת משמעות.

* שייך למיעוט הקטן – בניגוד לרוב המוחלט של הישראלים, אני שייך למיעוט הקטן מאוד של אלה שאין להם דעה בפרשת נתניהו-מימרן. ולא כיוון שאיני דעתן, אלא כיוון שהמחלוקת כאן היא על העובדות: האם ניתנה תרומה בלתי חוקית או תרומה חוקית. כיוון שאין לי שמץ של מושג מה האמת, אין לי דעה. אני סומך לחלוטין על היועה"מ שיבדוק את הנושא ללא משוא פנים.

            * ביד הלשון

הצעת מחליטים – בפינתי שהוקדשה למכון וולקני, הזכרתי את הצעת המחליטים שהועלתה על שולחן הממשלה, לקראת החלטה על העברת המכון לגליל. נשאלתי, בעקבות הפינה, לפשר המושג "הצעת מחליטים".

המחליטים הם הדרג המדיני, ממשלת ישראל. "הצעת מחליטים" היא ההצעה המוגשת להחלטת המחליטים. לגיבושה שותפים המערכת המקצועית של המשרדים השונים,  מזכירות הממשלה, גופים המעורבים בגיבוש הצעות, גורמים הדוחפים הצעות להחלטה. בסופו של תהליך ההכנה, מגובשת הצעה סופית העולה לשולחן הממשלה, להכרעת השרים; זו הצעת המחליטים.

* "חדשות בן עזר"