בעוד כחודשיים אהיה בת חמישים. 

אני לא מייחסת חשיבות לגיל. זה סתם מספר. כמות הפעמים שהקפתי את השמש. 

אבל חמישים נושא איתו הילה של חשיבות. זה סוג של ציון דרך. מחצית החיים או משהו כזה, אני חושבת. 

כבר לפני חודשיים-שלושה התחילו לשאול אותי איך אני רוצה לחגוג את המאורע. זה לא שאני לא אוהבת לחגוג, להיפך, אני אוהבת לחגוג הישגים. העובדה שהצלחתי להישאר בחיים במשך חמישים שנה נראית לי, אפעס, לא הישג כל כך גדול. 

אבל השאלות האלו שהלכו ותכפו גרמו לי לחשוב על הנושא. 

וחשבתי שכל העשור האחרון מגיל 40 והלאה היה העשור הטוב בחיי עד כה. למרות או אולי בגלל שהיו בו טלטלות, וכשלונות ואובדנים וטרגדיות אישיות. בזכות כל אלו צמחתי. גדלתי. הפכתי להיות סלע איתן.

וכמו סלע, אני שלווה. וכמו סלע, אני בטוחה בעצמי. 

אבל אני חוששת שכמו סלע אני עלולה להיות גם תקועה ומקובעת במקום. אולי זה מה שמצופה ממני בגיל חמישים? להיות מיושבת? 

אחד הדברים הטובים שקרו לי בעשור האחרון הוא שלמדתי להכיר את הקול הפנימי שלי. למדתי להקשיב שלו. והקול הפנימי שלי קורא לי להיות בתנועה. הקול הפנימי שלי אומר שהסלעיות שלי בנויה מלבה רותחת, מבעבעת. לבה שכל הזמן משנה צורה, והגיע הזמן לשנות צורה ולא רק כמו הפאואר ריינג'רס שמחליפים חליפה.

אבל איך משנים צורה?

התשובה הגיעה באמצע השחייה. אני לא יודעת אם זה הכוח של המים או אולי המאמץ של השרירים, אבל באמצע אימון אני שומעת את הקול הפנימי שלי הכי חזק והוא אמר לי שאני צריכה ללכת ללמוד מה זה אומר להיות בת חמישים. מה ללמוד? מי ללמוד? באיזה אוניברסיטה לומדים את הדברים האלו?

באוניברסיטה של החיים, ענה לי הקול הפנימי. 

אז גיבשתי לעצמי תוכנית לימודים מותאמת אישית שאני קוראת לה - חמישים כוסות קפה. 

הרעיון הוא להיפגש עם (בערך) חמישים נשים שונות בנות חמישים (פלוס מינוס) ולשמוע מהן מה זה אומר עבורן להיות בנות חמישים. אני רוצה לשמוע על השקפת העולם שלהן ועל בחירות קשות שהן נאלצו לעשות במהלך החיים, וכמובן שאני מוכנה לשתף בניסיון החיים שלי על מנת לייצר הזדמנות ללמידה הדדית.  

החלטתי לפרוס את תוכנית הלימודים על פני שנה שלמה. זה יוצא משהו כמו יום לימודים אחד בשבוע. משהו שאני יכולה לעמוד בו. 

אחרי שגיבשתי את הרעיון שיתפתי חברה טובה שהיא כמו אחות. קיוויתי שהיא תעזור לי להניע את התהליך ותעזור לי למצוא את האישה שאיתה אשב לפגישה הראשונה. השיעור הראשון. 

לא שמתי לב שבזמן שדיברנו מישהי עמדה מאחורי והקשיבה לנו. כשסיימתי לספר לחברה על הרעיון האישה ההיא פנתה אלי ואמרה - גם אני בת חמישים, וגם אני לא יודעת מה הגיל הזה אומר. בום. 

זה היה צירוף מקרים כל כך הזוי, שמיד קבעתי להיפגש איתה. אנחנו נפגשות בשבוע הבא.  

מסתבר שהחברה באמת עזרה לי...

ועכשיו אני מזמינה אתכן.

אם אתן בגילי פלוס מינוס שנתיים-שלוש לכאן או לכאן, או אם יש לכן חברות, מכרות, קרובות משפחה בגיל הזה שיהיו מעונינות להיפגש לשיחה קצרה על הנושא, אנא פנו אלי בתגובות או באימייל. אני מבטיחה לשמור על דיסקרטיות מלאה. 

אני רוצה להיפגש עם נשים מכל הארץ. מכל קצוות האוכלוסיה. כמה שיותר מגוון - יותר אופציות ללמידה. 

ושתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה ומבורכת!